הבחירות הבאות עלולות להיות ההזדמנות האחרונה להביע את דעתכם בשאלת שלטון החוק במדינת ישראל

 נוכח הצהרתו החד-משמעית של השר לביטחון פנים, איתמר בן גביר, באחד האמשים: " היא אומרת שהשר בן גביר מתערב במינויים. ממש אוי ואבוי. היא צודקת - אני מתערב במינויים!""  (מצוטט מאתר ואלה בדיווח על דברי השר בכנס השנתי של תנועת 'אם תרצו') 

נראה מתבקש לחזור ולעיין בבג"ץ 532/23 האגודה לזכויות האזרח ואח' נ' הכנסת ואח', שעסק בתיקון פקודת המשטרה לשם הרחבת סמכויות השר. נצטט משם שתי פסקאות: 

פסקה 72 לדברי המשנה לנשיא, נועם סולברג (שהיה בדעת מיעוט באותו פס"ד): 

'החשש העיקרי המרחף מעל העתירות, כמו גם מחוות הדעת של חברי, מ"מ הנשיא (בדימ'), נוגע לחדירת שיקולים פוליטיים לעבודת המשטרה, בתחומי פעילותה השונים. אין חולק, כי פוליטיזציה של גוף דוגמת המשטרה, שלה סמכויות נרחבות להפעלת כוח על אזרחי המדינה – עלולה להיות הרת-אסון, ולפגוע בשורש הלגיטימציה שמכוחה ניתנו לה אותן סמכויות. יחד עם זאת, סבורני כי העתירות דנן אינן בהכרח האכסניה המדויקת להתמודדות עם חשש זה. לבד מן העובדה, כפי שהבהרתי בהרחבה לעיל, כי התיקון דנן אינו מאפשר חדירה של שיקולים פוליטיים ובלתי ענייניים לפעילותה האופרטיבית של המשטרה, הרי שנדמה כי חשש זה מתעורר ביתר שאת, דווקא כתוצאה מסמכות שהוקנתה לשר ללא קשר לתיקון מושא העתירות – סמכותו הרחבה בתחום המינויים (סעיף 7 לפקודה). סמכות זו מקנה לשר, בעקיפין, "שליטה רבה על המשטרה", ובפרט, "כוח רב למנות אנשים לפי טעמו והשקפתו, ולהרחיק כאלה שאינם מקובלים עליו" (ביין, עמודים 151-150). מצב דברים זה מקים, למרבה הצער, קושי גדול בהרבה מזה שיוצר התיקון דנן, בכל הנוגע לחשש מפני השפעה פוליטית על שיקול הדעת שמפעילים גורמי המשטרה במסגרת הפעלת סמכויותיהם. לא בכדי אפוא המליצה ועדת צדוק לצמצם סמכות זו של השר למינוי קצינים בדרגת ניצב בלבד (ראו שם, עמוד 51). גם בסוגיה זו נדרש להרהר. מובן כי איני מביע עמדה, אולם טוב יעשו הגורמים הרלבנטיים אם ישקלו את הדברים ביום מן הימים במבט רחב.   ' 

פיסקה 12 לדברי ממלא מקום הנשיא (כתוארו אז) יצחק עמית  (שהצטרף לדעת הרוב שנכתבה על ידי ממלא מקום הנשיא (בדימ') עוזי פוגלמן): 

'המלצה חשובה נוספת של ועדת צדוק, אשר משום מה לא אומצה בתיקון לפקודה, הייתה שהשר לא יהיה מעורב במינוי וקידום של קצינים בדרגה נמוכה מדרגת ניצב, ובידיו תיוותר הסמכות לאשר את מינויים של קצינים בדרגת ניצב בלבד (עמ' 51 לדו"ח). למותר לציין כי הסמכות למינויים ולפיטורים של קצינים בכירים מעניקה לשר כוח והשפעה רבה על המשטרה, ויש בה פוטנציאל להשפעה פסולה (עוד על הסכנה הטמונה בסמכות השר למנות קצינים בכירים ראו אצל ביין, בעמ' 152-150).

           הגם שאין הכרח ליישם את המלצות הוועדה ככתבן, התיקון לפקודה אימץ רק את אותן ההמלצות שיש בהן כדי להרחיב את מעורבות השר ואת היקף סמכויותיו, אולם השמיט במכוון את ההמלצות המאזנות שנועדו להבטיח את העקרונות העומדים בבסיס תפקידה וסמכותה של המשטרה (ראו גם פסקה 103 לפסק דינו של חברי, ממלא מקום הנשיא (בדימ')). יש בכך כדי לחדד ולהמחיש את המסקנה כי התיקון לפקודה לא עיגן "בסך הכל" את חלוקת הסמכויות שהייתה קיימת עובר לתיקון בין הדרג המיניסטריאלי והדרג המקצועי. התיקון הרחיב את סמכויות השר מבלי לאזן מן הצד השני את סמכויות המפכ"ל והמשטרה. התיקון אימץ באופן סלקטיבי את החלקים שמקנים לשר סמכויות תוך השמטת הבלמים והאיזונים שנקבעו בדו"ח ועדת צדוק. התיקון יצר אפוא הסדר תשתיתי-משטרי-מוסדי חדש, שהחליף את ההסדר הקיים ושינה את נקודת האיזון. הטכסט עצמו מצביע על התערבות עמוקה יותר של הדרג המדיני, והוא משקף על פניו פוליטיזציה של דרך פעולתה של המשטרה.'

כידוע, לא מזמן הורה בג"ץ "לרה"מ לנמק מדוע לא יודח מתפקידו, זאת לאחר התערבות בן גביר בתחום המינויים והחקירות במשטרה". וזאת על רקע עתירות חוזרות בהן עיכב השר לביטחון פנים, ללא הצדקה חוקית ראויה, קידום של קצינות ממניעים פוליטיים ברורים (עניין רפ"ק רינת סבן; עניין סנ"צ רותי האוסליך). מדוע ולמה בחר הפוליטיקאי בן-גביר להצהיר בצורה חד-משמעית בכנס האמור כי  "קיים ראיונות עם 800 קצינים במשטרה. הקצינים והשוטרים מאושרים. אני בודק כל אחד לפי הנתונים האישיים ואוסף חומר. ככה זה צריך לעבוד" ? 

הרי בכך הוא הניח את התשתית העובדתית שתחייב את בג"ץ להורות על העברתו מתפקידו, שהרי אין שום מקום ליצירת תלות אישית של שוטרים במדינת ישראל בפוליטיקאי זה או אחר לקידומם. וראו המלצת ועדת צדוק שהוזכרה לעיל. 

אין מנוס מהמסקנה שבן-גביר מעוניין במתן הוראה של בג"ץ לפיטוריו. כי הוא מבקש להגיע אל הבחירות ההולכות ומתקרבות על רקע של משבר - או פיטורים כפויים על ידי ראש-הממשלה נתניהו - או סירוב של ראש-הממשלה נתניהו לפטרו  (כפי שהצהיר בינואר). האומנם הקואליציה מבקשת לנהל בחירות שיהיו סוג של משאל-עם על טיבו של המשטר אותו אנחנו מעוניינים לקיים במדינת-ישראל? 

ואם כן, האם תמשיך הקואליציה לנסות לטשטש את הדיון על טיב המשטר הזה? הרי ראינו עוד בזמן המהפכה המשפטית את המהות האמיתית אליה חותרת הקואליציה הזו: יצירת דמוקרטיה אוטוריטרית שאין בה שלטון החוק וזכויות האזרח הן משניות לעומת עוצמת השלטון. 

ולכל מי שלא זוכר, נזכיר בכמה דוגמאות שנדונות בבלוג הזה:

• על הפער בין מה שהובטח לבוחרים לבין מה שמחוקק בימים אלה בנוגע לעילת הסבירות
• הבעיה האמיתית בחוק הנבצרות
• מניעות משפטית ברורה
• אלו שאלות של כבוד לשלטון-החוק

יש להודות שאני בספק אם יש אזרח אחד במדינת ישראל העתיד להצביע בבחירות הבאות שאיננו מבין זאת. שהרי כולנו יודעים שהקואליציה הנוכחית, זו שבמשמרתה ותחת אחריותה קרו מאורעות 7/10 הנוראים, זו שנוכח ניהולה את המערכה בעזה מאפשרת את המציאות המתהווה שם חרף ההבטחות הרבות בנושא, מתמידה בסירובה להקים ועדת חקירה בתירוצים המעידים על חוסר מחוייבותה לממלכתיות, שלטון-החוק ולעתידה של מדינת ישראל. 

יידע כל אזרח - בבחירות הבאות הוא יישאל, אולי בפעם האחרונה, האם ישראל תשוב להיאבק על אופיה כדמוקרטיה ממלכתית המושתתת על עקרונות שלטון-החוק וזכויות-האזרח, או שמא היא תאמץ זהות חדשה, כאוטוקרטיה או מלוכה, המחוייבת לעקרונות אחרים לגמרי.