‏הצגת רשומות עם תוויות דיני ספורט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דיני ספורט. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 24 באוגוסט 2012

usada vs. Armstrong: who is the real loser here?

The United States Anti-Doping Agency (USADA)'s ongoing battle with the legendary Lance Armstrong has reached a surprising turn when Armstrong anounced he no longer wants to play, following the court's ruling that the court has no jurisdiction in the ongoing dispute between the USADA and Armstrong.


Whatever be the UCI's decision, I belong to those who think that this campaign by the USADA is a modern witch-hunt

Why ? two simple reasons: 
  1. Armstrong has undergone hundreds of tests during his amazing career without being caught using illegal materials even once. 
  2. The current accusations are based on testimonies by athletes who have been caught cheating. No one is more willing to accuse a fellow man in a felony, than one caught in the crime. It makes one's crime appear less horrible if others, more prominent figures, did the same, and we can never truly know what incentives were promised by the USADA to get this cooperation. 
The more one reads about this story, the more it appears to be a relentless persecution. After all, it would not be the first time in the history of humanity, when a regime that could not get accepted evidence against a a person it wanted to bring down, settled for the easiest evidence to produce - the testimony of a convicted criminal.

[Update, January 18th, 2013:

 Apparently, USADA was right and I was wrong. Lance Armstrong "has admitted to using through most his cycling career a cocktail of drugs, including testosterone, cortisone, human growth hormone and the blood booster EPO."

I feel humbled before the conviction and determination of USADA, who turned out in the end as the good cop, persevering in the chase after the villain, despite wide public criticism.

To the feeling of betrayal  by the athlete that has personified, for millions of admirers all over the world, the spirit of true sportsmanship, a worse, bitter taste is added: I fear that I will never be able to enjoy following competitive cycling again.

One positive lesson cannot be ignored in this lesson. Thanks to USADA, Abraham Lincoln's old maxim has been reaffirmed. Every competitive athlete will find it much easier to remember, after this affair, that -
 "You can fool some of the people all of the time, and all of the people some of the time, but you can not fool all of the people all of the time."
]

יום רביעי, 11 בינואר 2012

במשטרה מעריכים כי מעשיו לא נגועים בפלילים

הארץ המודפס מדווח הבוקר (11/1/2012; אם הכתבה תועלה לאינטרנט ויסתייע בידי, קישור יצורף) כי בעקבות החקירות הקודמות "בשלב זה החליטו החוקרים לעצור בחקירה ולהעביר את החומרים שבידיהם לפרקליטות ולראש אגף חקירות ומודיעין, ניצב יואב סגלוביץ', כדי לגבש עמדה להמשך החקירה. במשטרה טוענים שהמירוץ אחר כתב אישום הוא לא המטרה של החקירה....במשטרה מדגישים שלוזון לא חשוד כי ביצע את הפעולות עבור כסף, וכי עד לרגע זה מהחקירה עולים בעיקר מעשים שהם לא פליליים, אבל כאלו שמעידים על בעיה בניהול תקין של לוזון וחריגה מתפקידו". ב-Ynet מוסרים מידע דומה, בטון מסוייג מעט יותר:" 'יש אולי עבירות אתיות, אבל לא בטוח שמדובר פה במשהו שאפשר להגיש עליו כתב אישום', אמרו גורמים במשטרה. כזכור, אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות, נחקר בחשד לעבירות של מרמה, הפרת אמונים וניצול לרעה את כוח המשרה".

כשאני משוחח עם אנשים על הסוגיה (איך אפשר לעמוד בפני שילוב של כדורגל ומשפט ?), מתברר שהם לא בהכרח שמים לב לטון הנסוג של המשטרה (כתב אישום כבר אינו המטרה) אלא להעברת החומר לפרקליטות.

חשוב לזכור שעל פי חוק סדר הדין הפלילי (להלן - חוק הסד"פ; לצערי הנוסח באתר ויקיטקסט אינו מעודכן ולכן הפניתי למאגר המסחרי נבו שבטובו החוק זמין לציבור, כרגע), בעבירות מסוג פשע, כמו עבירות מרמה והפרת אמונים (סעיף 284 ואילך לחוק העונשין), אין למשטרה שיקול דעת בכל הנוגע להעברת חומר החקירה, שכן סעיף 60(א) לחוק הסד"פ קובע: "חומר שהושג בחקירה בעבירת פשע...תעבירו המשטרה לפרקליט מחוז, לטיפולו של פרקליט. "

כלומר, למרות שעל פי המידע שבידי הארץ, המשטרה כבר הגיעה למסקנה שאבי לוזון איננו מעורב בפלילים, עניינו ישוב ויידון בתקשורת לעייפה, כל זמן שהפרקליטות תתלבט לה, ועוד יזרמו להם מים רבים בירקון עד שהוא יזכה לכך ששמו לא יוזכר בהקשר אחד עם פרשת הכדור המרכזי.

בהתחשב בכך שלא אחת נראה שכאשר לפרקליטות בישראל יש ספק סביר היא מעדיפה להניח לבית-המשפט להכריע, גם אם אין לדעתה סיכוי סביר להרשעה אלא רק סיכוי כלשהוא (וזאת בניגוד להלכה החד-משמעית כי "בסופו של יום, על התובע לסבור כי יש סיכוי סביר להרשעה, בטרם יחליט על הגשת כתב אישום"), ייתכן שיו"ר ההתאחדות לכדורגל עוד ימצא עצמו נדרש ליומו בבית-המשפט בהקשר לפרשה העגומה הזו. גם אם יזוכה לחלוטין או כלל לא יואשם ייתכן שהחשדות עדיין ירחפו מעל שמו הטוב, בגלל הטענות האחרונות על בעיות באתיקה ובמינהל.

אם כך יקרה זה יהיה עצוב במיוחד, כי למרות ששחיתות בספורט היא דבר הראוי לכל גנאי, ולמרות שחדשות לבקרים עולים חשדות על טוהר התחרות בספורט הישראלי בשלל ענפיו, נדמה שכל העוסקים בחשדות כלפי אנשי ההתאחדות (חשדות שכמובן היו צריכים להיבדק), לא נתנו משקל מספיק לתקנונים של ההתאחדות.

בואו נציץ רגע בתקנוני ההתאחדות לכדורגל ונציין לעצמנו כמה נקודות -
תקנון איגוד השופטים (זהירות: קובץ PDF) קובע את הבאות:

  • איגוד השופטים "יתקיים ויפעל במסגרת ההתאחדות, כחלק בלתי נפרד מההתאחדות ובמסגרת הוראות תקנון ההתאחדות והוראות תקנון זה" (פרק א' לתקנון איגוד השופטים, סעיף א(2));
  • "האיגוד וכל אחד מחבריו הינם חלק אינטגראלי מההתאחדות וכפופים לה כפיפות ארגונית, מנהלתית, ומשמעתית" (סעיף א(3) לפרק א' האמור);
  • שתי מטרותיו הראשונות של איגוד השופטים, על פי סעיף ב' בפרק א' הן - "קיום שיפוט מקצועי במשחקי הכדורגל הנערכים במסגרת ההתאחדות" ו-"שיבוץ שופטי כדורגל לכל משחקי הכדורגל הנערכים במסגרת ההתאחדות" ; 
  • סעיף ד' לפרק א' קובע כי "הנהלת האיגוד תפעל בענייני שיפוט באופן עצמאי ואוטונומי ולא תהיה כפופה להוראות כלשהן מהמוסדות המנהלתיים של ההתאחדות וממלאי התפקידים בה";
  • עוד קובע סעיף ד' כי "הנהלת האיגוד תבטיח כי השופטים יפעלו אך ורק בהתאם להוראות חוקת השיפוט ותקנוני המשחקים";  
  • אך סעיף ד' גם קובע כי "מנכ"ל ההתאחדות או מי מטעמו רשאים להשתתף בישיבות הנהלת האיגוד כמשקיף בדעה מייעצת"; 
  • חלק מהסמכויות המשמעותיות יותר של הועדה המקצועית של איגוד השופטים (דירוג השופטים; השעיה; נזיפה) הן המלצות המחייבות אישור של הנהלת איגוד השופטים (סעיף ט' בפרק א'); 
  • שיבוץ שופטים על ידי משבץ השופטים הארצי טעון אישור יו"ר הועדה המקצועית ויו"ר האיגוד, ובמקרה של מחלוקות דעת יו"ר האיגוד היא הקובעת (סעיף יד(6) לפרק א')   (כך גם לגבי מבקרים, וראו סעיף טו(8); 
  •  תקנון איגוד השופטים נקבע ויכול להשתנות בסמכות הנהלת ההתאחדות (סעיף י"ז בפרק א';  סעיף ד' בפרק ב';  סעיף כ'(7) בפרק ג'); 
תקנון היסוד של ההתאחדות לכדורגל (זהירות: קובץ PDF) קובע את הבאות: 
  • יו"ר הנהלת ההתאחדות אחראי בין היתר, ל"ניהול ההתאחדות בהתאם להחלטות האסיפה הכללית, ההנהלה והמזכירות" ול"ייצוג ההתאחדות כלפי מוסדות וגורמי חוץ" (סעיף 1 נספח הגדרת תפקידים וסמכויות); 
  • מנכ"ל ההתאחדות כפוף להנהלת ולמזכירות ההתאחדות (סעיף 18(ו) לנספח האמור); 
כשחושבים על ההוראות האלה, מצב שבו מנכ"ל ההתאחדות מרים טלפון לפני משחק חשוב למשבץ השופטים לוודא שהשופט המשובץ למשחק הוא אכן מישהו שהוכיח יכולות עמידה בלחצים וניהול משחקים מורכבים, לא נראה מצב כל-כך לא תקין לא ? ואם זה נראה על פי ההוראות שלמנכ"ל ההתאחדות מותר לייעץ בנדון לאיגוד השופטים, מדוע שלממונה עליו, יו"ר ההתאחדות, יהיה אסור לעשות כן ?

אם היינו עוסקים כאן בהתנהלותה של חברה מסחרית, לא רק שלא היינו מרימים גבה על כך שיו"ר מועצת המנהלים והמנכ"ל יורדים לפרטי-הפרטים האלה של התנהלות העסק, אלא כנראה היינו מרימים גבה אם הם לא היו עושים כן. 

אז מדוע כשמדובר בעמותה האמונה על ניהול הכדורגל הישראלי אנחנו מפעילים סטנדרטים אחרים ? האם השיח על מינוי השופטים בישראל בלבל את כל המעורבים לחשוב ששיבוץ שופט כדורגל ושיבוץ שופט בבית-המשפט צריכים להעשות על פי אותן אמות-מידה ? 

הערות:

  1. אני עדיין מצפה להזדמנות טובה שתספק בסיס לדיון  בחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 - הוראת שעה), התשע"א-2010, המדגים את הדרך שבה משטרת ישראל הופכת אט-אט לגוף החוקר, המחליט על העמדה לדין והתובע, באופן שאולי עונה בקנה אחד עם ההגדרה הקלאסית של פיצול הרשויות במשטר הדמוקרטי, אבל בוודאי לא הולם את תפישת מניעת ריכוז הכוח, שנדרשת במשטר דמוקרטי יציב המתוכנן ומנוהל בתבונה; 
  2. אם מישהו חיפש דוגמא טובה לטיעון מדוע יש לאסור על עיסוק תקשורתי בחקירות בעודן מתנהלות, זו דוגמא נהדרת לכך; יקרה מה שיקרה, בסופה של הפרשה הזו, הדימוי הציבורי של הכדורגל הישראלי ניזוק נזק כבד, שאפשר היה למנעו, לו חקירות משטרה היו מתנהלות בדיסקרטיות הראויה להן; 
  3. אם כבר הזכרתי שופטים שאינם שופטי כדורגל, ראוי לציין שאני מקווה בקרוב להגיע לכתיבת פוסט שיעסוק בסוגיית מינוי השופטים שהיתה בכותרות לאחרונה; לצערי לא תמיד הזמן מאפשר הענות לכל השאלות והבקשות של הפונים אליי, ואני עדיין חב (לפחות מוסרית) תשובות/פוסטים קודמים לכמה מקוראיי בהמשך להתכתבות/שיח/טיקבוק עמם; עד אז, אני אסתפק בהערה שאני נוטה לייחס סבירות גבוהה לטענות העיסקה מאחורי הקלעים

יום חמישי, 14 באפריל 2011

על יתרונותיה של הרגולציה העצמית

הנהלת ה-NBA קנסה את קובי בראיינט, שחקן הלייקרס המוערך, ב-100,000$ בגין עלבון הקשור לנטייה-המינית שבראיינט הטיח בשופט לאחר שזה שרק לו עבירה טכנית. התגובה המהירה של הנהלת הליגה, והדרך הרהוטה שבה הבהיר דייויד סטרן, הממונה על הליגה (מצטער, אבל נציב פשוט לא מבטא את המשמעות הנכונה של commissioner לדעתי), כי לעלבונות כנגד הקהילה ההומו-לסבית אין מקום על מגרש-הכדורסל או בחברה, שבים ומעלים ומעלים בי את הקנאה. לא זאת בלבד שיש להם כדורסל הרבה יותר טוב, אלא שגם בנושאים של רגולציה עצמית הם יכולים ללמד אותנו שיעור חשוב.