על הדיבור באינטרנט

מצאתי עצמי תורם מעט ייעוץ משפטי מונע לאחרונה בנושאי התבטאויות בפייסבוק,
ונוכחתי שוב לראות עד כמה מוגבלת כרגע ההבנה של רוב בני-האדם את טבעו האמיתי של המדיום.
משהו באינטימיות של אדם מול מכשיר מתעתע ומטעה,
ואנשים מתבטאים בלי להבין שהם בעצם מחזיקים ביד רמקול ודוברים אל נוכח קהל רב. עד כמה רב?
לעתים, נוכח כל הרחוב, השכונה, הארץ ואף העולם.

אבל לא צריך להישבות בדימוי של דיבור באמצעות רמקול כי הוא בא להמחיש רק את פן הפומביות.

להתבטאות באינטרנט בכלל, ובפייסבוק בפרט, יש מאפיין נוסף, מאוד שונה: הדברים נשארים כתובים ואינם נעלמים. ממש כאילו נכתבו בספר.
מי שלא נחשף אליהם היום יוכל להחשף אליהם מחר.
שיחה תמימה שמתנהלת בקבוצה סגורה בפייסבוק עשויה להיראות אחרת לגמרי עשור קדימה, כשילדו של מישהו שהוזכר באותה שיחה הופך להיות חבר הקבוצה ורואה מה נאמר עליו.

זה משליך גם על דברים שנכתבים לקבוצה (קטנה או גדולה) אבל גם על דברים שנכתבים באינטימיות של שיחה בין אדם לחברו. הקלות שבשכפול האינטרנט יכולה להביא לתוצאות מפתיעות מאוד (כפי שמגלים אנשים לגבי תמונות וסרטונים שהם משתפים בהם את ראובן, ומגלים להפתעתם זמן-מה לאחר מכן שגם שמעון ולוי ואולי עוד כמה מחבריהם זכו לראותם).

לכן, כשאתם עומדים לכתוב משהו ולפרסמו באינטרנט - זכרו כי כתיבה באינטרנט היא מקבילה ל-

•  כתיבת ספר, 
•  עמידה עם רמקול בכיכר העיר 
•  שיחה אינטימית שייתכן כי היא מוקלטת 

וכל זה -  בו זמנית.

here is an idea: why don't we say that do not track shall not relate to marketing-related tracking?

Sometimes stories are just too hilarious to be true, and yet, they are sadly true.

Turns out that during W3C debates on the formation of the Do Not Track standard something of that nature happened, which is a great lesson in how not to lobby. Now, we all know that all the processes in which norms are created or changed, including law making and standards shaping are prone to lobbying and interest-groups activities.

And yet, it is rare to encounter a truly blunt effort, aiming at taking a new standard being discussed and making it pointless, in regards to one of its main objectives. Usually, lobbyists are much more cunning, and seek stealthier methods to empty standards of their impact on their clients business...

But first, to those who are not familiar with the terms:

• W3C is the main international standards organization for the World Wide Web. 
•  Do Not Track (or DNT), is that consumer dream of a web in which  a surfer can choose an option in his web-browser telling web sites and web services whether he wishes to be tracked on his cross-sites movement or he prefers his privacy kept. 

According to a really must-read ZDNET story, a marketers association representative has suggested that marketing would not be considered an activity to which DNT shall be applied. Yup. If this was not a serious report, well documented, I'd be sure this is a hoax or an attempt to present marketing lobbyists as really dumb (Don't follow me? during the debate marketing even received the entire lobbying/selling effort, including the marketing is as American as an Apple pie and the marketing brings jobs claim. Just like a presidential race, only during the joint effort to set a standard).

Don't believe it ? check it out for yourself:

• W3 Issue-178: Marketing should be added to the list of "Permitted Uses for Third Parties and Service Providers" in Section 6.1 of the Tracking Definitions and Compliance Document
• Why the suggestion ? Marketing fuels the world. 
• Why not ? It is not a permitted use because it is the collection of data for the sake of targeted marketing that the user is specifically trying to turn off.

The really sad thing is that sometimes these efforts succeed. Standards get stuck, or abandoned, thanks to really bothersome efforts. 

But what lobbyists do not understand is that their success today might bring the end to the entire business model of their clients tomorrow. 

I can imagine your condescending smiles. Lobbyists, like most lawyers, you think, do not look that far into the future. They are hired to protect the immediate interests of the clients. To that I agree. But the clients should  know better. They should  look at the struggle the Music industry has undertaken, realize the trajectory of that poorly chosen campaign, and form a different effort, remembering that the consumer is their best friend. Had they remembered that, they would also realize that best friends have no problem sharing their information and habits. Preferring to look at consumers like gullible, easy to deceive victims is a strategy that cannot prevail. This Tit shall be Tatted. 

The current generation of net users may not be educated enough to know how to protect itself from tracking. But the next generation will grow up net-savvy. Either that ad blockers shall become a norm, or an even more sophisticated software, creating false user behavior, shall make tracking worthless. And at that day and age, what shall happen to tracking-based-marketing ?

Frictionless Sharing and the Right to Privacy

The Atlantic tells of new thoughts regarding the way Facebook's frictionless sharing may impact people's expectations and perceptions of privacy. Worth taking a look. 

Google keeps the government requests report updated

Google notified it has updated the government requests report. This report discloses information about requests from government agencies and courts around the world, asking Google to remove content from her services and hand over user data.

In my mind, this is definitely a piece of information citizens, all over the globe (where there is Internet, of course), should take some time taking a look from time to time. The data can be seen in spatial form, and raw data files (with limited content) can be downloaded.

A pity this norm of transparency (even partial), is not embraced by all players in this getting-data and removing-data game: governments and corporations.

הפיילוט הביומטרי ושנת-הישרים

כידוע, ב-1 לנובמבר עתיד להיכנס לתוקפו צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגרי מידע (תקופת מבחן), התשע"א-2011 ולהתחיל את הפיילוט של מאגר המידע הביומטרי.

אפשר למצוא ברשת מידע רב על הבעייתיות שבעצם ניהולו של מאגר שכזה ובהתנהלות של הממשלה בתכנון המאגר שלה (למשל - מטה המאבק של האגודה לזכויות האזרח; המרכז לעצירת חוק המאגר הביומטרי ומאגר המידע שלו  בנושא; מאגר מידע על פרסומים בנוגע למידע ביומטרי שמנהל חנן כהן; הסיכום הכי תמציתי של הביקורת על המאגר; ולמיטיבי לכת - פרוטוקול אישור הפיילוט).  סיכום נאה של הבעיות בפיילוט הוכן על ידי השר האחראי על שיפור השירות הממשלתי לאזרח, מיכאל איתן. הוא מתנגד לפיילוט ואף כתב על כך ליועץ המשפטי לממשלה כשהוא מתריע על שורת ליקויים, ובהם -

"...בפרוטוקול הניסוי אין כל התייחסות, או אין התייחסות מספקת למספר קריטריונים הדרושים לצורך ההכרעה בשאלה האם יש היגיון וצורך בהקמת המאגר הביומטרי. למשל:
א) עלות הקמת המאגר ותפעולו השוטף;
ב) סיכונים הכרוכים בדליפת המאגר או חלקו, משמעותם, עלות אבטחת המאגר כנגד דליפה אפשרית והעלויות הישירות והעקיפות שיגרמו במקרה של דליפת המאגר;
ג) הערכות בדבר שימוש בלתי חוקי ע”י בעלי הרשאות;
ד) איומי אבטחה אפשריים על המאגר והדרכים שבהן יגנו על המאגר;
ה) איומים בנוגע לפגיעה בפרטיות של פרטים וקבוצות;
ו) פגיעה עקיפה במערכות אחרות אשר אינן קשורות למאגר כתוצאה מהחזקת נתונים ביומטריים במאגר, בפרט פגיעה בכוחות הביטחון ובביטחון המדינה;
ז) אפשרויות חלופיות של שמירת הנתונים על מנת לצמצם את הסיכון באגירת המאגר, כגון הצעתו של חתן פרס ישראל ופרס טיורינג, פרופ’ עדי שמיר;
ח) השוואה למקרים דומים בעולם, ובפרט הולנד ובריטניה;
ט) התייחסות לשימושים האפשריים: האם וכיצד גופי הבטחון יכולים לעשות שימוש במאגר;
י) בדיקה והערכה כמותית האם המאגר יסייע לחקירות משטרה, פיענוח פשעים או זיהוי חשודים;
יא) וממילא אין כל התייחסות לשיקלול של נתונים אלה במובני עלות מול תועלת."

 ליקויים, שלדעת השר יביאו לכך שבתום הפיילוט "בנוסף להפרת החוק נקבל גם תהליך בדיקה חסר תועלת שבסופו, בעוד כשנתיים, לא נחזיק בנתונים שונים או טובים יותר מאלה המצויים בידינו כיום. משרד הפנים מריץ את פרויקט תעודת הזהות החכמה, קרוב ל-15 שנה, הפרויקט שזכה לביקורת חריפה של מבקר המדינה. ימשיך לככב גם בדוחות הבאים ומשלם המיסים ימשיך לממן את “הפיל הלבן” המכונה המאגר הביומטרי שיפגע קשות בפרטיותם של אזרחי ישראל ללא כל הצדקה."

כל זה היה ידוע עד היום. היום פורסם על מעצר חשודים בגניבת מרשם האוכלוסין והפצתו באינטרנט. אל תתבלבלו. לא מדובר על נתונים ביומטריים - אלה עדיין לא נאספו. מדובר על המרשם הישן. זה שמכיל את מספרי הזהות של כולנו, ונתונים רגישים אחרים. למשל - קשרי משפחה ומרשם האימוצים (!) של מדינת ישראל. עצם העובדה שהמרשם מסתובב בחוץ הוזכרה כבר בדיונים על הכוונה להוסיף למרשם מידע ביומטרי, אבל הפרסומים של היום מבהירים בצורה הקשה ביותר את הדרך בה התגלגל המידע, מידי הממשלה ועד לידיהם של גופים פרטיים כאלה ואחרים.

התלבטתי אם צריך להוסיף ולהרחיב בעניין, להתייחס לשאלת מעורבותו של עובד מיקור חוץ והשלכות ההפרטה על יכולותיה של הממשלה לשמור על אבטחת-מידע נאותה; לתמוה בשאלה מהו סוג העובדים שצריכים לקבל חשיפה לסוג נתונים כמו מרשם האוכלוסין או המאגר הביומטרי; לתהות כיצד אפשר למנוע זליגה של מידע שאמור להיות נגיש למערכות המשרתות את כלל משרדי הממשלה, במסגרת פעילותם השוטפת, לאורך שנות פעילות ארוכות מאוד בעתיד, כשברור שמדובר במידע שגורמים רבים במשק, מסחריים כפליליים, מוכנים למכור את סבתם עבורו; ואולי גם לשקול גם את האפשרות שאין דרך למנוע זליגה של מידע שכזה, ולשאול, אם אין דרך למנוע זליגה של מידע שכזה, וזליגה כזו תביא הרבה יותר נזק מהתועלת הצפויה מאיסופו של מידע כזה, אז אולי בכל זאת כדאי למתוח גבול ולוותר על כל העסק ? (בדומה להחלטת ביהמ"ש העליון בעניין הפרטתם של בתי-סוהר). אבל נדמה לי שדבריו של ראש הרשות למידע משפט וטכנולוגיה, עו"ד יורם כהן,  כפי שצוטט בהתייחסו לפענוח גניבת מרשם האוכלוסין של מדינת ישראל, ברורים יותר מכל מילה שאוסיף: "שרשרת העברת המידע ממרשם האוכלוסין שנחשפה, כמו גם פרטי מידע אחרים שאותרו אצל הגנב כגון פנקס האימוץ, צריכים להדיר שינה מכל מי שמנהל מידע אישי ומכל אזרח".

[עדכון, 8/7/2012: ראשון הנאשמים בפרשת גניבת מרשם מנהל האוכלוסין הורשע. יותר משהחדשה הזו מרגיעה, מפחידה הקלות שבזליגת המידע מידי המידע לידיהם של אנשים פרטיים, והתובנה עד כמה "המדינה" איננה מודעת לחשיבות ולמשמעות של המידע שהפקידו אזרחיה בידיה]

The dark side of the cloud is clearly seen in the gap between European data laws and the U.S Patriot Act

Although it has been clear for quite some time now, that cloud-technology issues are going to make life a lot more interesting for lawyers, Microsoft's choice to speak frankly and admit that EU-based cloud data might be completely accessible to U.S authorities, has made some Europeans very  concerned. The conflict between some European data laws and the U.S.A Patriot Act is not a new issue, but it would appear that the direct reference to the fragility of the myth of secure European clouds (as far as European data is concerned) has the potential to bring a great legal and political storm. 

Google's dominance of the search market and fair play

The US Federal Trade Commission (FTC) is investigating Google's dominance of the Internet search industry. 

Google has always had a good reply for the critiques of its dominance: Users are not locked in, and can move on with a few clicks. In other words there are no real barriers preventing consumers from changing their search engine of choice, in the world of the Internet.

The problem with this position, is that it is a clear attempt to change the topic of conversation (a move which may appear familiar to the readers of this blog who live in Israel and are up-to-date in the Israeli economic discussion regarding the problematic structure of the Israeli economy, thanks to the few oligarchs who control it). Google's stated response is referring to the FTC's original role, of Trusts-busting. But, in the words of FTC's website:

'Over the years, Congress passed additional laws giving the agency greater authority to police anticompetitive practices. In 1938, Congress passed a broad prohibition against “unfair and deceptive acts or practices.” Since then, the Commission also has been directed to administer a wide variety of other consumer protection laws...In 1975, Congress gave the FTC the authority to adopt industry-wide trade regulation rules.' [the ... ommission is mine(G.S)]

And Thus, while Google's post on their official blog referring to  FTC's investigation insists that the company is playing fair (doing what is best for the user; labeling advertisements clearly; keeping transparency; always enabling users and their data an easy transfer to competing services), I cannot help but feel envious of the U.S.

There is no way to differ between players who play fairly, and players who just pretend to be playing that way. As an avid Google services user, I believe that Google is playing fairly. But it is reassuring to know that Uncle Sam is verifying that fairness of the play.

If only Israeli citizens could enjoy the U.S regulatory agencies in other aspects of our lives....

האיום על הפרטיות שלנו אינו רק במידע שאוספים עלינו, אלא במסקנות שאפשר להסיק ממנו

יש אנשים שחושבים שצריך לקבוע שאסור להסיק מהמידע שנאגר אודותינו. כי אחרת הפרטיות שלנו נפגעת בהיקפים גדולים בהרבה מעצם איסוף המידע עצמו. אחרים חושבים שצריך פתרון טכני ולא משפטי לסוגיה. כשאני חובש את כובעי המשפטני, אני חושש שהפתרון הנדרש להגבלת המידע הנאגר אודותינו באיסוף ובהיסק, חייב להיות משולב. נדרש גם פתרון טכני שמאפשר לאדם להפוך "בלתי-נראה" ולו לכמה דקות, ברצותו בכך, ונדרש פתרון חקיקתי-רגולטורי, שיאפשר לאדם להצהיר על אי-רצונו בהסקת מסקנות עליו (שהרי יש כאלה השמחים כשחנות ממנה קנו מסטיק לפני שנתיים מברכת אותם לרגל יום הולדתם ומציעה להם שתי סוכריות במחיר אחת).

השאלה היחידה שצריכה להישאר פתוחה, בעולם נאור באמת, היא האם פתרון כזה צריך להיות בהצהרה מפורשת על רצון שיסיקו עליי מסקנות (opt-in) או שרק מי שיצהיר שאיננו רוצה שיסיקו עליו יזכה בהגנה על היבט זה של פרטיותו (opt-out)...

Google Street View ו-פרטיות

פוסט מעניין של עו"ד יהונתן קלינגר בנוגע ל-Google Street View והזכות לפרטיות, ממנו אפשר ללמוד לא מעט על הזכות לפרטיות במרחב הציבורי, ועל הקשיים שנתקל בהם מי שמבקש לאסוף מידע על המרחב הציבורי. 

פרטיות וסלולריים

אם פייסבוק נדמית לכם לפעמים כמו איום בלתי-נסבל על הפרטיות שלכם, כדאי להתחיל לשים לב לסלולרי שלכם ולקרוא על ניסוי מעניין שערך פעיל הירוקים בגרמניה, ניסוי שהדגים את כמות המידע (metadata) שאוספות חברות הסלולר והתמונה המדוייקת שניתן לבנות באמצעות המידע הזה על חיי המשתמשים.
אני מודע לכך שלרבים לא מדובר במשהו חדש במיוחד, אבל לטעמי זו דוגמא נוספת - ומצויינת - לדרך שבה מהות ותפישת הפרטיות שלנו הולכות ומשתנות מול עינינו, בלי שמתנהל דיון לעומק על הרצונות וההעדפות שלנו. 

הזכות לפרטיות של הנפטר

עו"ד יהונתן קלינגר  נגע בסוגיה הרגישה של פרסום התמונות של גופות משפחת פוגל הטבוחה, בפוסט מעניין וחשוב.

הגבתי בפוסט עצמו, אבל לאור רגישות הסוגיה והסיכון להיבלעות בגל התגובות, חשבתי שלא יזיק לחזור על ההערות גם כאן. 

פעם התעניינתי מאוד בסוגיה (המורבידית למדי, אני יודע) של זכויות המת. לא כ"כ יצא לי לעסוק בעניין בשנים האחרונות, אבל חשבתי שיש כמה דברים שחשוב שייאמרו, מתוך תקווה שאולי בתוך ההתלהמות הרגילה, בכל זאת כמה אנשים שאולי יתקלו בפוסט, יחשבו פעמיים, ומי יודע, אולי יום אחד מי מהם יעמוד לפני סוגיה דומה בעצמו, ושוב יחשוב פעמיים. 

אז ככה - 

1. בכל מה שנוגע לכבוד האדם של המת, בתיהמ"ש פסקו שוב ושוב בהקשרי הנצחה, קבורה ועצמות. כך למשל בבג"ץ 6685/05 חברת אלאקסא נ' י.ג ארכיאולוגיה ואח' נאמר (על דעת כל ההרכב) כי "ההגנה על כבוד האדם כוללת בחובה את ההגנה על כבודו של החי ועל כבודו של המת גם יחד… שמירה על כבוד המת וקדושתו מצדיקה היא כי יינתן טיפול, ראוי, הולם ומכובד לקברים עתיקים ולעצמות אדם ". לדעתי, מקל וחומר חייבת לחול הדרישה לטיפול ראוי והולם השומר על כבוד האדם  גם בנוגע לגויות נפטרים שלא הספיקו להתקרר. למי שלא זוכר, אגב, פרטיות נכללת בכבוד האדם, מכוח הוראות חוק כבוד האדם וחירותו (סעיף 7; כך שלטעמי, ברמה העקרונית, אין הכרח לטרוח ולדון בסוגיות המורכבות להחריד של תחולת חוק הגנת הפרטיות). גם בפסיקה הישראלית כבר הושמעו דעות הסבורות  שיש זכות לפרטיות לנפטר.  למשל השופט גולדברג (כתוארו אז) ברע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי ובפסיקה נמוכה יותר למשל ב-המ' 4810/96 (ירושלים) עזבון המנוח גרשון לביא ואח' נ' מדלין לביא. 
2. בשאלה של מי הזכות הזו החיים מסובכים. בבג"ץ 6126/94 גיורא סנש ו-4 אח' נ' יו"ר רשות השידור (שם לעניין הזכות לשם טוב) השופט חשין (כתוארו אז) הציע שהזכות תוקנה פחות או יותר לכל מי שהנפטר היה יקר לו. מבחינה פרקטית יכול להיות שעדיף שזו זכות שתהיה  בידי היורשים. 

בהקשר של התמונות מהטבח במשפחת פוגל, בהתחשב במורכבות השאלה, ובהשלכות האפשריות על הקטינים – כיום ובעתיד, זו נראית לי מסוג הסוגיות שהיו מחייבות מינוי אפוטרופוס לעניין מטעם ביהמ"ש – לו היה העניין נדון בביהמ"ש.

אישית, אני מתקשה לדמיין אפוטרופוס כזה שהיה ממליץ על הפרסום בלי חוות-דעת משכנעות מטעם מומחים לבריאות הנפש, בנוגע להשלכות עתידיות על הילדים שניצלו מן הטבח.

ככה לפחות אני הייתי נוהג, אם הייתי אפוטרופוס, ועמדתי הראשונית בעניין לא היתה נראית לבית-המשפט (מהי ? בואו נחכה לסוף הפוסט. שיהיה קצת מתח...)

מאחר ובגופות אדם עסקינן, חשוב להזכיר שלכל אחת מהדתות הדומיננטיות בישראל יש גישה מאוד מורכבת כלפי גופו של המת. ביהדות יש מורכבות לא-פשוטה בנוגע לאיסורי ניוול המת והנאה מן המת. השאלה האם להפיץ או לא להפיץ  תמונות של בני-אדם - גבר, אישה ו-3 ילדים, הצעירה בהן בת פחות מ-4 חודשים, כשהם מוטלים, מבוססים בדמם, היא בוודאי סוגיה  מנוולת.

אני בספק רב אם יהיו רבנים רבים שיהינו לפסוק שמדובר כאן בעניין פשוט, שיש עליו תשובות ברורות ומוחלטות בהלכה היהודית. בהתחשב בכלל הגדול "אחרי רבים להטות", זו בוודאי סיבה נוספת לחשוב ולהתייעץ הרבה לפני שפועלים, ובוודאי לא לפעול בדרך הפזיזה והחפוזה שבה פעלו.

דעתי האישית היא, שגם אם המצב המשפטי הישראלי והיהודי מאפשר פרסום שכזה ללא צל של חשש, יש דברים שלא עושים.

---

[עדכון, 15/04/2011:
הודות לאחד מקוראי הבלוג התוודעתי לתשובה שנתן כבוד הרב שלמה אבינר בנושא, שיש בה כדי להוסיף למורכבות התמונה ההלכתית של הסוגיה.

לשאלה: "האם יש ענין להפיץ תמונות של קרבנות הפיגוע כדי לזעזע את דעת הקהל ולעורר לפעולה, בדומה למה שנפסק בשו"ת אגרות משה יו"ד ב קנ?"
השיב הרב אבינר: "עדיף שלא, כי בימינו, זה מחליש את גבורת האומה, ובעיקר בראותם את צערנו, זה מחזק את רוח הטרוריסטים להוסיף בבחינת אל תגיד בגת...פן תשמחנה בנות פלישתים, בקינת דוד (שמואל ב א כ)." (מצוטט מאתר "ספריית חוה", שם יש לבחור את קובץ 49).

הרב אבינר בחר שלא ללכת בעקבות תשובה שנתן  פוסק ההלכה האורתודוכסי החשוב, הרב משה פיינשטיין המנוח. תשובתו של הרב פיינשטיין ניתנה לשאלה שנשאלה בתקופת המאבק בניתוחים הפתולוגיים שלאחר המוות, שקדמה לתיקון חוק האנטומיה והפתולוגיה ב-1981. באותה תקופה נותחה גופת כל נפטר בישראל, והמאבק כנגד הניתוחים הפתולוגיים היה המחלוקת הבולטת ביותר בין דתיים וחילונים בישראל (אני מקווה להתייחס למאבק המעניין הזה בעתיד בבלוג הזה).
השואל ביקש לדעת האם לדעת הרב פיינשטיין יש מקום להשהות קבירת איברים שנותחו בנתיחה פתולוגית, כדי לאפשר הבאתם למקום הפגנה כנגד הניתוחים הפתולוגיים, במטרה לגייס את דעת הקהל להפסקת המנהג הזה. הרב פיינשטיין, השיב שאפשר להתיר "להשהות קבורת האיברים ולהביאם למקום ההפגנה לעורר העם כדי שיביא זה לביטול הגזירה", גזירת הניתוחים הפתולוגיים.
בתשובתו, נסמך הרב פיינשטיין  על גיוס בני-ישראל באמצעות הפצת נתחי גופת הפילגש, כמסופר בתנ"ך, בספר שופטים י"ט-כ"א, במעשה פילגש בגבעה.

אפשר למצוא את התשובה באתר המצויין hebrew books.org, בשו"ת אגרות משה, חלק ה', יורה דעה, חלק שני, בעמודים רנ"ח-רנ"ט (סימן ק"נ הוא בעצם השאלה "הרביעית, אם מותר להביא האברים להפגנה").

אישית, סברתי ואני סבור שהנטיה ההלכתית להתייחס לאיש מפרשת פילגש בגבעה כאיש כשר שאפשר ללמוד ממעשיו לימינו אנו, לאור כשרותו בדיני האישות היא בעייתית. לדעתי צריכים לעלות ספקות משמעותיים בנוגע לכשרותו לאור בחירתו להוציא את פילגשו אל אנשי העיר בני-הבליעל.  נראה כי חז"ל והראשונים  לא התייחסו לפרשה בהקשר של ניוול המת ויש בכך להקשות על כל נסיון ללמוד מפרשת פילגש בגבעה לימינו אנו. גם ההיסטוריה של התפתחות ההלכה היהודית בין תקופת השופטים לתקופת המלכים, בוודאי לאור הידוע לנו על סמך ביקורת המקרא, יש בה כדי להאיר על הבעייתיות שבהיסק מפרשת פילגש בגבעה.
יתרה מכך, גם ללא ספקות אלה בלבי, סבורני כי הנסיון ללמוד מהיתר לניוול מתים שניתן במסגרת המאבק הגדול בניוול המתים, לעניין שהאיזונים והערכים המעורבים בו הם אחרים, הוא מהלך מורכב שיש לשקלו היטב.

על כל פנים, תשובתו של הרב אבינר מבהירה היטב כי הלכתית, יש שיקולים נוספים מעבר לכבודו של המת, שראוי לשקול כשמתלבטים האם לפרסם תמונות של הרוגים.

תודה לקורא על שהסב תשומת לבי לעניין.  ]

---

[עדכון, 19/5/2011: יש להזכיר את חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 11), התשע"א-2011 במסגרתו נוסף סעיף 2א העוסק בפגיעה בפרטיות כתוצאה מפרסום תצלום של נפטר. להבנתי, התיקון מקנה במפורש זכות לפרטיות הנפטר לקרובים המפורטים בסעיף 2א, בהסדר מיוחד (שיש בו כדי להזכיר מעט את ההסדר שבחוק האנטומיה והפתולוגיה לעניין תרומת איברים לאחר המוות). הפוסט הזה הפך לו מעט ארוך ומסורבל עם העדכונים, כך שאשמור דיון מפורט בתיקון זה, הן בנוגע להסדר הקבוע בו על מורכבויותיו והן על השלכותיו בנוגע למה שלא נאמר בו, להזדמנות אחרת, אם וכאשר תיקרה בידי.] 

לפעמים ביהמ"ש למשפחה לא מוחק מספיק פרטים

סלידתי מהגבלות על פרסום זכתה לביטוי גם בבלוג הזה. עם זאת, ובמקביל, אני נמנה על אלה שמאמינים בחשיבות הרבה של הפרטיות, במיוחד בעידן הנוכחי של זרימת מידע כמעט בלתי-נשלטת באינטרנט. לכן הצטערתי מאוד לקרוא פסק הדין של ביהמ"ש לענייני משפחה (חיפה), שלטעמי חטא בהגנה על פרטיותו של המבקש.
ראשית, אבהיר: פסק-הדין, המעניין לכשעצמו, עוסק בבקשה של בגיר לביטול צו לאימוצו שניתן בילדותו. פסיקתה של כבוד השופטת אספרנצה אלון , המורה על ביטול צו האימוץ לאור נימוקי המבקש, הסכמת כל הגורמים המעורבים והרלוונטיים, והעקרונות השולטים בדיני האימוץ, נראית גם בעיניי הדלות כפסיקה מנומקת היטב וצודקת.
הבעיה שלי היא עם מלאכת מחיקת הפרטים שנעשתה קודם לפרסום פסק-הדין. ככלל, מלאכת הצנזורה הזו היא בעייתית, שהרי פרסום פסקי-הדין של בתי המשפט לענייני משפחה חשוב גם לידיעותיהם ומומחיותם של העוסקים בתחום וגם בגלל עקרונות פומביות המידע עליהם אמונים כולנו, כאזרחים בחברה דמוקרטית. עם זאת, פרטיותם של הצדדים לדיונים בבתיהמ"ש לדיני משפחה גם היא חשובה, גם מכוח הזכות לפרטיות של כל אזרח בחברה דמוקרטית וגם בגלל שיקולים שביעילות הדיון ואמון הנזקקים למערכת בהגנה העתידית על פרטיותם.
ברור שמי שעסק במלאכת הצנזור של פסק-הדין ביקש להותיר מספיק פרטים כדי להבהיר את הרציונל שמאחורי הפסיקה, ובכל זאת - נותרו בפסק הדין פרטים רבים מדי, כך שכל חובב ספורט בארץ שיעיין בפסק-הדין, יזהה את הספורטאי המבקש ללא קושי רב. גרוע מזאת, חלק מהפרטים (כמו השנים הנקובות) מאפשרים את זיהויו של המבקש גם לכל מי שמיומנויות חיפוש בסיסיות באינטרנט ויכולת היקש בסיסית באמתחתו. וחבל.
ככל שיותר מידע עולה אל האינטרנט, ובמיוחד מידע מהסוג שחברים ברשתות חברתיות מתבקשים למסור (תאריך הולדת, קשרים משפחתיים, רקע מקצועי), כך ההקפדה על צנזור הפרטים לצורף שמירת פרטיותם של צדדים לפסקי דין צריכה להיות רבה יותר.
אומנם יכול שהצהרותיהם של בכירים בחברות הגדולות על מותה של תפישת הפרטיות הישנה נכונות, אבל כרגע משפט זכויות האדם גורס אחרת. המציאות המשתנה לאור מהפכת המידע מחייבת את מי שביכולתם ובחובתם להגן על פרטיותם של האזרחים, להגדיל את מאמציהם, ולבחון בשבע עיניים כל פרט שעלול להביא לזיהוי ופגיעה בפרטיות. אני חושש שאני פסימי לגבי הסבירות שאכן תהיה הגדלת מאמץ שכזו, לאור העומס העצום על שופטי ישראל.