פינו לך את האוהל וגרמו לך נזק ?

אתר המאבק החברתי מציע לכל פעיל שנפגע מהפינוי הלא-סובלני של המאהלים אפשרות שכדאי לחשוב עליה ברצינות: לתבוע תביעה קטנה. מוצע שם כתב תביעה לדוגמא (זהירות PDF!). אני בהחלט נמנה על אלה הסבורים שכאשר גוף ציבורי פועל באופן לא-נאות, אחת הדרכים האפקטיביות להעביר לו את המסר, היא הפעלת לחץ באמצעים משפטיים. זו לא הדרך היחידה, אבל זה ערוץ נוסף, ולעתים (תכופות. תכופות מדי) זו הדרך האפקטיבית ביותר.

השאלה היא: מה דינה של חברה סלולרית המשנה את תעריפי השירות בלי לידע הלקוח ?

קורה שנתקלים בפסק-דין שנעים לקרוא. פסק דינו של כבוד השופט אברהם טננבאום בעניין איצ'ר נ' פלאפון, הוא פסק-דין שכזה, וחשוב מכך - הוא פסק-דין שכדאי לצרכנים ישראליים להכיר.

בשנת 2002 מכרה חברת פלאפון למר איצ'ר מנוי ללא התחייבות. אחרי זמן-מה הוא ביקש להתנתק. נציג החברה הצליח לשכנעו להקפיא המנוי, ללא תשלום. למר איצ'ר הרי לא היה מה להפסיד - והוא הסכים.
בשנת 2010, 8 שנים אחר-כך, גילה להתפתעתו מר איצ'ר, במעבר לא-שגרתי על חשבון הבנק שלו, שפלאפון - עמה לא היה לו שום קשר מאז אותה הקפאה - התחילה לגבות ממנו תשלום תלת-חודשי, והיא עושה כן כבר 3 שנים.
הוא פנה לביהמ"ש לתביעות קטנות בתביעה להשבת הכסף ולפיצוי.

במהלך הדיון בביהמ"ש הסבירה פלאפון שבהסכם שנכרת בינה לבין מר איצ'ר, היא קיבלה הרשאה לשנות את תנאי התשלום מעת לעת; עוד התברר כי היא שלחה הודעה על השינוי בדואר אלקטרוני למר איצ'ר וכן חשבונית מדי חודש בחודשו לאותו דואל (אני מתכוון לעסוק בעתיד הקרוב בבלוג בשאלת המעבר ממשלוח מסמכים על גבי נייר למשלוח מסמכים בדואר אלקטרוני). כמו-כן היא שלחה הודעה בסמס על שינוי החיוב לפלאפון של מר איצ'ר.
נתחיל מהסוף. לא התבלבלתם. חברת פלאפון טענה בפני ביהמ"ש לתביעות קטנות שהיא שלחה הודעת טקסט למספר המוקפא. באשר לדואל - מר איצ'ר טען שהדואר האלקטרוני אליו שלחה פלאפון את הודעתה וחשבוניותיה כלל אינו שלו.
ובאשר להסכם - התברר שלפלאפון עצמה אין את ההסכם בידיה.

השופט טננבאום קיבל את דבריו של מר איצ'ר, לא נכנס לשאלת זכאותה של פלאפון לשינוי תנאי-התוכנית אליה נכנס מר איצ'ר עם הקפאת המנוי מאחר וההסכם לא הוגש לביהמ"ש, וקבע כי גם אם יש הסמכה בהסכם, הוא מאמין לדברי התובע "כי נאמר לו שלא ייגבו ממנו דמי שירות כלל" ופסק: "כאשר נאמר ללקוח כי לא יצטרך לשלם עבור השירות, הבנת בני-אדם היא שאין הוא משלם דבר, ולא שמדובר בשירות שאולי תחליט הנתבעת לגבות עליו כסף ללא הסכמתו. ממילא, אין היא רשאית לחזור בה ולהחליט באופן חד-צדדי לחייב את התובע".

עוד כתב השופט טננבאום בפסק-דינו: "המקרה שלפנינו הוא דוגמא לבעייתיות שקיימת כיום במעקב אחרי חשבונות הבנק. אין לך אזרח מישראל שאין לו גופים רבים ומשונים שידם תחובה לכיסו ולחשבון הבנק שלו. הבנקים עצמם, ארנונה, כבלים, לווין, חשמל, מים, טלפון, גז, בתי ספר, חברות כרטיסי אשראי, ועוד ועוד. כל אלו קיבלו את רשות הלקוח לניכויים מחשבונו. קרי, האזרח יודע שגופים אלו מנכים מחשבונו סכומים, אולם לאדם מן הישוב אין את הכלים ואת הכוח להתמודד עימם. ... מדובר בשירותים חיוניים שאדם צורך ואיננו יכול לוותר עליהם. אשר על כן, נאלץ הוא בעל כורחו לקבל את חשבונות הספקים כנכונים. אחד מאלף מבין את פשר החשבונות הללו, ועוד פחות מזה הלקוחות שיכולים למחות כנגדם. ממילא מוטלת על גופים אלו מעין חובת 'נאמנות'. החובה לעשות כל שביכולתם על מנת שאלו יהיו מדוייקים, ברורים, בהירים, ומובנים ככל האפשר לכל לקוח. לא רק ללקוח אשר חשבונות נהירים לו כשבילי העיר, אלא גם ללקוח שכמעט ולא מבין בהם מאומה. מצב זה שבו הנתבעת מנכה סכומים בלא ידיעת התובע איננו תקין, ולא אוסיף בכך." 

לאור דברים אלה, קבע כבוד השופט "גובה הפיצוי צריך לקחת בחשבון את חובת הנאמנות של החברה, את קשיי האזרח לעקוב ולאתר תקלות בחשבונות, את יחסי הכוחות הלא שיוויוניים בין הצדדים, ואת הצורך של בתי המשפט לשלוח מסר חד- משמעי כי התנהגויות מעין אלו הפוגעות באזרחים פשוטים לא יוכלו להמשיך."

ולכן פסק, בנוסף להשבת סך הסכום שנגבה שלא-כדין, גם פיצויים כוללים על-סך 3,000 ש"ח.

ולקורא ינעם. 

מציקים לכם על חוב לא קיים באופן שהולך ונהיה מטריד ? אתם לא חייבים לשבת בשקט

פסק הדין שניתן לאחרונה בבית-המשפט לתביעות קטנות, בת"ק 3072-09 שושנה הראל נ' רשות השידור-אגף הגביה, על ידי כבוד השופטת שולמית דותן, הוא בשורה משמחת לכל מי שעמד מול מערכת גביה של תאגיד גדול או של רשות מרשויות המדינה, הסביר שהוא איננו חייב את החוב שתובעים ממנו לשלם, ניסה ושוב ניסה להסביר שהוא דווקא בסדר, אך המשיך לקבל דרישות, שהלכו ונהיו מאיימות יותר ויותר.

במקרה של פסק-הדין הזה, רשות השידור דרשה ושבה לדרוש מהגברת שושנה הראל שתשלם חוב אגרה, והמשיכה לעשות כן גם לאחר שהגברת הראל, כאזרחית הגונה, התיצבה במשרדי הרשות והבהירה שהיא זכאית לפטור מאגרה.
נציג של הרשות הגיע לביתה, בדק שאכן מתקיים המצב העובדתי המזכה אותה בפטור, אך גם לאחר הביקור המשיכו להגיע אליה דרישות מהרשות לתשלום חוב. והטון - ניחשתם - מאיים יותר ויותר, והגברת הראל נדרשת להסדיר את חובותיה לרשות, אחרת יינקטו כנגדה הליכים משפטיים.

בצר לה, פנתה הגברת הראל לבית המשפט, ביקשה שיורה לרשות להפסיק מלשלוח הודעות מפחידות, ולפצותה בגין עוגמת הנפש, הטרדה הרבה שנגרמה לה, וכן בגין אובדן שעות העבודה.

הרשות לא הבינה מה רוצים ממנה. הסבירה שנמסר מטעמה לגברת הראל בעל-פה , בביקורה במשרדי הרשות, שהכל בסדר, ובעצם לא נגרם  לה כל נזק, ולכן יש לדחות את תביעתה.

השופטת דותן בפסק-דינה, הגיעה למסקנה שהצדק עם הגברת הראל: "מתקבל הרושם, כי משלוח מכתבי ההתראה נעשה שלא לצורך. לא זו בלבד שהנתבעת לא פעלה לתיקון המעוות מייד שלאחר פנייתה של התובעת אליה, בחודש ינואר 2008, כפי שצריכה היתה לעשות, אלא שהיא הוסיפה לאיים על על התובעת בנקיטת צעדים משפטיים נגדה אם לא תסלק את חובה. למותר לציין את עוגמת הנפש והחרדה הנגרמת לאזרח כתוצאה מקבלת מכתבי התראה מעין אלו. "

השופטת דותן דחתה את הסברי נציג הרשות "לפיהם היה על התובעת להתעלם מן המכתבים ולסמוך על הבטחות שניתנו לה בעל פה, כי לא ינקטו נגדה צעדים עד לבירור מלא של הענין" ודחתה את את גישת הרשות הרואה ברבות מן הבקשות לפטור מהסוג שביקשה גברת הראל ככאלה המוגשות מתוך כוונת מרמה, כשהיא מצהירה מפורשות לעניין זה: "לא יעלה על הדעת, כי אזרח המדינה יוחזק כרמאי על ידי הרשות, ומן הטעם הזה בלבד, יאלץ לסבול מהטרדות בלתי פוסקות מצדה."

השופטת סברה שהיה על הרשות להשהות את המשך הליכי הגביה מול הגברת הראל, או לחילופין לשלוח מכתב אל הגברת הראל בו היא מאשרת שבקשתה בטיפול וכי בתקופת הבירור של בקשתה היא פטורה מתשלום החוב.  ופסקה "פעולות אלה עשויות היו להפיג את הטרדה ואת עגמת הנפש של התובעת, ועלותן אפסית. הנתבעת לא נהגה כך, ועל כן זכאית התובעת לפיצוי."

שושנה הראל זכתה לפיצוי של 1200 ש"ח בגלל ההתעמרות הנמשכת של אגף הגבייה של רשות השידור בה.
פסק-הדין בעניינה חשוב, לא רק בגלל הצדק שהיא זכתה בו, אלא בגלל המשמעות האפשרית שלו עבור כולנו.

מישהו דרש מכם תשלום חוב ? הציגו בפניו ראיות לכך שדרישתו אינה צודקת, ובקשו אישור בכתב לכך שהוא בודק את הענין ושבתקופת בדיקתו אינכם צריכים לשלם את החוב. הוא מסרב ? הוא ממשיך להציק ?
בית המשפט לתביעות קטנות מחכה לכם.

פסק הדין איננו הלכה מחייבת, אבל איזכורו בבית המשפט לתביעות קטנות, אם נסיבות המקרה שלכם דומות מספיק, בוודאי יסייע בידכם.

ואולי יום אחד, המסרים הציבוריים החשובים שבפסק הדין:
שאסור להניח כהנחת-מוצא שכל אזרח הוא רמאי,
שאין להטריד אזרחים ללא צורך,
שאין לגרום לאזרחים עוגמת נפש ללא סיבה,
יופנמו על ידי העוסקים בגבייה ברשויות ובתאגידים הגדולים.

האמינו - יום יבוא.

ביהמ"ש העליון לאתרי ההכרויות: כדאי לכם להתחיל לפקח על התכנים שלכם

שופט ביהמ"ש העליון אליקים רובינשטיין, כדן יחיד,
ברע"א 1700/10 דוביצקי נ' שפירא מתערב בפסק דין
של ביהמ"ש לתביעות קטנות, מכפיל את גובה הפיצויים הנזיקיים
שנפסקו לאדם שאחר פרסם פרופיל שקרי שלו באתר הכרויות,
מ-2500 ש"ח ל-5000 ש"ח.
הנקודות החשובות להתייחסות בפסק הדין-
1. סוגיית עצם האחריות בנזיקין של מפעיל אתר אינטרנט לתוכן

שהעלה צד שלישי לא נדונה בבית המשפט העליון, למרות
שבית המשפט כבר העיר לא אחת שמדובר בסוגיה מורכבת מאוד.

הסיבה לכך היתה הקביעה של ביהמ"ש לתביעות קטנות
שמפעיל האתר התרשל בכך שלא הפעיל כל מנגנון לסינון תוכן או

לבדיקת זהות המתרשמים או כל אמצעי אחר. קביעה
שהנתבע, המשיב בערעור, לא ניסה לתקוף.
2. המשיב עצמו העיד שמדובר בעוולה שמתרחשת מספר פעמים
ביום, בממוצע, באתר שלו. השופט רובינשטיין ראה בכך
נימוק לכך שעל אתרים להפעיל אמצעי זהירות, והזכיר בהקשר זה

את נוסחת Learned hand.
3. העובדה שבעניין הנדון דובר בלשון הרע שנגעה באופן שבו הוצג יחסו

של התובע לקטינות, הביאה את השופט רובינשטיין לסבור שמדובר בסוג

של פעולות ה"טעונות יחס "סינוני" מיוחד, הן מבחינת הנזק שהן משקפות

(בראש וראשונה לקטינות העלולות להיענות להן, אך גם באופן ברור

למי שמודעה כוזבת מתפרסמת בשמו, והמציגה אותו לכאורה כעבריין ואולי
כסוטה), והן מבחינת עלות מניעתן (בשונה, לדוגמה, מאימות זהות המפרסמים).

זאת - שהרי הטקסט הבלתי חוקי מדבר בעדו, ואין צורך במאמץ סינון

מתוחכם, ובטכנולוגיה מתקדמת."
4. נראה שהלכת רמי מור (שבה השופט רובינשטיין היה במיעוט) שחסמה

במידה רבה את האפשרות לחשוף את זהות המפרסם של ההודעה הכוזבת,

המעוול העיקרי בעצם, הקלה על בית-המשפט להטיל את האחריות על מפעיל האתר.
5. ביהמ"ש הבהיר "מודעה מהסוג שפורסם - אפילו הוסרה בתוך זמן קצר

יחסית, ועל כך יש לשבח את המשיב - פוגעת פגיעה קשה מאוד בשמו הטוב

של מי שפרטיו מתפרסמים." (הדגש במקור)
6. ביהמ"ש הצהיר מפורשות שהוא פועל משיקולים של "הרתעה יעילה" (פסקאות י"ב - ט"ו).

שתי הפסקאות החשובות, לטעמי, בפסק-הדין, שמהן עולה לדעתי, שלו הייתי

מפעיל אתר הכרויות, הייתי מתחיל לפקח על התכנים שמועלים לאתרי, הן

שתי האחרונות שבהן, ואני אביא אותן להלן כלשונן, ואסיים פוסט זה -
"ט"ז. ומנגד, יש לזכור כי לא המשיב הוא שפירסם את המידע הפוגע, ובסופו

של יום אין להשוות את דינו של מי שפירסם בעצמו לשון הרע, למי שלא נקט

אמצעי זהירות מתאימים כדי להבטיח שאתר בבעלותו לא יהווה במה לפרסום

כאמור. מסיבה זו אין סכום הפיצוי הנקוב בחוק איסור לשון הרע יכול לשמש

נקודת מוצא כשלעצמו. אף יש לזכור שוב, כי המשיב מיהר להסיר את הפרסום

הפוגע, והביע את צערו.
י"ז. סבורני, כי נוכח הפגיעה החמורה בשמו הטוב של המבקש, הנובעת הן מעצם

הפרסום והן מתוכנו, ונוכח שיקולי המדיניות המתייחסים גם להכוונת התנהגות

שבסיטואציה מובהקת של הרתעת חסר, יוכפל הפיצוי ויועמד
על סך 5,000 ₪. "