‏הצגת רשומות עם תוויות דיני צרכנות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דיני צרכנות. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 14 ביולי 2021

מה עושים כשמדובר בעניין שהוא עקרוני ולא ברור עד כמה הוא בעייתי באמת?

השבתי לשאלה אי-שם באינטרנט בנושא צרכנות תחבורתית, וחשבתי שהתשובה יכולה להועיל גם לאחרים. 

בתמצית, השאלה עסקה בנסיעה בתחבורה ציבורית שבמהלכה התגלעה בעיה סביב התשלום עם הרב-קו, הקנס סביבו, והדרישה לקנס מוגדל כעבור חצי-שנה שאפשר היה להתמודד איתה רק מאחר והקבלה נשמרה. השואלת הרגישה שנעשה כאן עוול ניכר ושיש כאן מדיניות מכוונת מצד חברת תחבורה מסויימת. והיא שאלה: "מה ניתן לעשות? כי זה ממש עניין עקרוני שאני בטוחה שהחברה הזאת עושה ללא מעט אנשים שלצערם לא שמרו חתיכת קבלה.... לא משנה אם נפלה טעות בחברה ונשלח לה בטעות או שזו איזו טעות אנוש בהקלדה מצד החברה...מה אפשר לעשות ומה כדאי לעשות? ואם בכלל שווה להתעסק בזה, כי תכלס זה מאוד מעצבן וזה לגמרי עניין עקרוני מאוד?!?"

ותשובתי היתה: מה עושים כשמדובר בעניין שהוא עקרוני מאוד עבורך מהסוג שתיארת, ולא ברור היקפו ? 


יום שני, 8 באוגוסט 2011

על חלב ומלחמתה של ממשלה ביוקר-המחיה

ההצבעה על הרפורמה במשק החלב, שאמורה היתה להתקיים הבוקר, בישיבת הממשלה נדחתה למועד לא-ידוע. נראה שלראש-הממשלה התברר לפתע שבתוך הממשלה יש מתנגדים לא מועטים למסקנות הוועדה לבדיקת משק החלב, הידועה בכינויה  'ועדת קדמי' (על שם מנכ"ל משרד התמ"ת), שתכלית הקמתה היתה, לכאורה, התמודדות עם המחאה החברתית המכונה מחאת הקוטג'.

התהליך  של קיום דיון אך דחיית-הצבעה הוא מהלך קלאסי של מי שמעוניין בתוצאה מסויימת, וכשהוא מבין שהוא כנראה לא ישיגה, הוא מבצע רק את הצעד הראשון לקראתה. איני יודע אם ראש-הממשלה חשש מכך שאין לו רוב בתוך הממשלה לקבלת המלצות ועדת קדמי, או שהוא חשש ליצירת מיעוט גדול המורכב ממפלגות שעלולות לנצל את העימות עמו כדי להפוך עצמן לנציגות נאמנות של המחאה החברתית, ואולי אף לפרוש מהקואליציה תוך-כך, למען האותנטיות והבחירות ש(כנראה) בדרך.

המהלך הזה הוא רק חוליה בעייתית נוספת בתהליך קבלת ההחלטות של הממשלה בסוגיית יוקר מוצרי החלב. ישבה ועדה בזריזות מדהימה. הגיעה לדו"ח. בתחילה נשמר דו"ח  הועדה בסוד, בכוונת מכוון. לאחר מכן סיכמו שרי האוצר והתמ"ת, ללא תיאום והסכמת משרד החקלאות וללא התייעצות עם היצרנים ונציגיהם, על פתיחת שוק החלב לתחרות תוך יצירת רפורמה מבנית במשק החלב. ההחלטה אולי היתה יכולה להיות ראויה לכשעצמה בתקופות אחרות, אבל היא התקבלה  זמן קצר להפליא לאחר שאושר חוק החלב ומשק החלב הוסדר לטווח ארוך, על ידי אותה הממשלה (ראו כאן דיווח על אישורו של חוק החלב בועדת הכלכלה בדצמבר 2010 ועל אישור חוק החלב בכנסת במרץ 2011).

אבל לא  החתירה לשינוי מדיניות ומצב חוקי, זמן קצר לאחר שהושגה הסכמה (מינהג שגור ומקובל במשרד האוצר בכל הנוגע לקרבות בהם הפסיד), בעייתית בעיני כותב דברים אלה.

התיקונים המוצעים לקויים מיסודם. עיקרם הוא בהורדת המחיר המשולם ליצרני החלב (הרפתנים) ובפתיחת שוק החלב הישראלי לתחרות - כלפי פנים (במקום השוק המתוכנן הקיים כיום) וכלפי חוץ (ייבוא).
צעדים אלו, גם אם היו מתקבלים לאחר תהליך תקין של קבלת החלטות,  אינם מידתיים לטעמי. כוונתי כאן איננה למידתיות במובן של שאלת האמצעי המתאים ביותר לבעיה, או של היחס בין התועלת שבמהלך לעומת הנזק שבמהלך, אלא לעצם שאלת הקשר בין המהלך המוצע לבין התכלית המבוקשת, ככל שהתכלית הזו מוצגת כהתמודדות עם התייקרות מחירי החלב באופן ראוי.

די להגיע למסקנה שהקשר הוא בעייתי אחרי עיון קל במסקנות הדו"ח של ועדת קדמי כפי שפורסם (סוף-סוף) בתקשורת : " הוועדה בראשות מנכ"ל משרד התמ"ת, שרון קדמי, מפרסמת כעת את מסקנותיה לקראת ישיבה שתיערך בשעות הקרובות אצל ראש הממשלה על מנת לדון בהמלצות. במצגת שהכינה הוועדה היא מתייחסת לתרומה של כל אחד מהמקטעים בשרשרת לעליית מחיר הקוטג'. על פי הנתונים שנאספו על ידה, המרווח הקמעונאי של רשתות השיווק הוא זה שיצר את מירב העלייה (153%) בשש השנים האחרונות לעומת עלייה של 41% במרווח של המחלבות הגדולות (תנובה, שטראוס וטרה) ולעומת עלייה של 29% בעלות חומר הגלם שנמכר על ידי הרפתנים." כלומר, מלכתחילה, המהלכים האופרטיביים היחידים ברפורמה במשק החלב ננקטים כלפי מרכיב ההתייקרות הקטן ביותר.

לא צריך (ולא כדאי) להסתפק בנתונים שועדת קדמי בוחרת לספק. עיון קל בשינויים שעבר מחיר המטרה - המחיר המשולם לרפתן עבור ליטר חלב, ובשינויים שעבר מחיר הקוטג' בשוק החופשי, מלמד על העדר קשר בין השניים. כך למשל "כשמחיר המטרה של החלב ירד ב-8.8%, בין ינואר 2008 לינואר 2010, מחיר הקוטג' דווקא עלה ב-29%. " 
אתם לא חייבים להאמין לי. אתם יכולים לעבור על הפרסומים הרשמיים על מחיר המטרה כאן. להתרשם מהשינוי המקביל במחיר הקוטג', ואולי גם להציץ בפרסומים על מערכת-השיקולים של מי שקובע את מחירו הסופי.
כלומר, מלכתחילה הועדה שמונתה מטעם הממשלה ובחנה את השרשרת המעורבת בייצור מוצרי החלב:
 רפתנים->מחלבות->רשתות שיווק , החליטה לטפל דווקא בחוליה בשרשרת שהקשר שלה להתייקרות המוצרים הוא הקטן ביותר.

יתרה מכך, לא רק הפתרון של הורדת מחיר המטרה הוא מפוקפק. גם הפתרון של פתיחת השוק לייבוא, אינו מתמודד עם חלק גדול מהמוצרים הטריים. אותם לא ניתן לייבא. גרוע מכך, כל המלצות הועדה מתעלמות מהעובדה הבסיסית שעמדה בשורש המחאה - מוצרים ישראליים לגמרי נמכרים מחוץ לישראל בזול ובישראל ביוקר. כלומר: כבר במציאות הנוכחית של מחיר מטרה נתון, המחלבות והמשווקים מסוגלים לשווק בחו"ל את המוצרים במחירים נמוכים משמעותית מאשר בישראל.
התשובה הברורה היא שהועדה היתה צריכה לעסוק רק בשני המקטעים הבאים, לו היא חיפשה מענה ראוי להתייקרות המוצרים.

אם נתייחס ל"נתונים תומכי החלטה ומידע מחקרי" שמצוטטים בדברי ההסבר במסמך המחליטים שנדון אך לא הוצבע, קל יותר יהיה לראות שהועדה נמנעה במכוון מעיסוק במקטעים האחרים. נקרא יחד פעם אחת:
"רקע קצר לבעיה:
מחירי מוצרי החלב עלו בשנים האחרונות באחוזים ניכרים. הבסיס לשרשרת הערך נמצא בחלב הגולמי.  מחיר החלב הגולמי בישראל גבוה באחוזים ניכרים ממחיר חלב גולמי במדינות אחרות בעולם. בנוסף שוק החלב הגולמי בישראל הינו שוק מתוכנן מהליטר הראשון ועד האחרון המיוצר. התכנון לא מספק תמריצים אמיתיים להתייעלות בשוק. אין בשוק כל פתח לתחרות חופשית. ואין כדאיות ביבוא מוצרי חלב מפאת המכסים הגבוהים על מוצרים אלו.לפיכך, פתיחה לתחרות של מקטעים מסויימים בשוק תוביל בסופו של דבר, לראייתה של הועדה, להתייעלות והוזלה במחירי מוצרי החלב לצרכן. בנוסף התגלתה ריכוזיות גבוהה ועליית מחירים ניכרת במקטע המחלבות והקמעונאים."
ונקרא שוב, למקרה ששפת-האוצר הצליחה לבלבל אתכם, הפעם עם שאלות למחשבה [בסוגריים מרובעות ובסימון אלכסוני]:

"רקע קצר לבעיה:
מחירי מוצרי החלב עלו בשנים האחרונות באחוזים ניכרים. [האומנם ? תנו מבט קצר במחיר המטרה. עלו. ירדו. עלו. והאם זה קרה רק בארץ ? לא. זה קורה בכל העולם] הבסיס לשרשרת הערך נמצא בחלב הגולמי.  [איזה אחוז מהמחיר הסופי ניתן לשייך למחלבות ? ומה גוזר המשווק ? ]  מחיר החלב הגולמי בישראל גבוה באחוזים ניכרים ממחיר חלב גולמי במדינות אחרות בעולם. [אילו מדינות בדיוק ? האם מדובר במדינות בהן איכות החלב גבוהה או נמוכה ? האם המשק שם מתוכנן או חופשי ? האם משולמות שם סובסידיות ליצרנים ? האם נעשה שימוש במנגנון אחר המשפיע על המחירים והרווחיות של יצרני החלב, המחלבות והמשווקים ?] בנוסף שוק החלב הגולמי בישראל הינו שוק מתוכנן מהליטר הראשון ועד האחרון המיוצר [ומה המצב לעומת זאת בעולם "המפותח" ? ] התכנון לא מספק תמריצים אמיתיים להתייעלות בשוק [האומנם ? אז למה מורידים את מחיר המטרה כל השנים האלה ומה הן בדיוק כל הרפורמות בענף החלב שהמדינה מקדמת מאז ביטול הסובסידיות בסוף שנות ה-70' ? האם  השוק החופשי סיפק תמריצים כאלה למחלבות ולמשווקים ? ליבואני הרכב ? לחברות הסלולר ?] אין בשוק כל פתח לתחרות חופשית [נכון. זה הרי שוק מתוכנן. אבל האם תחרות חופשית כזו תועיל ? האם יש תחרות חופשית מועילה במגזרים אחרים במשק ? בענף התקשורת, למשל ? ] ואין כדאיות ביבוא מוצרי חלב מפאת המכסים הגבוהים על מוצרים אלו. [ובלי מכסים תהיה כדאיות לייבא מוצרי חלב שזמן המדף שלהם קצר ? וכשעלויות הדלק כה גבוהות תהיה כדאיות לייבא ? ]
לפיכך, פתיחה לתחרות של מקטעים מסויימים בשוק תוביל בסופו של דבר, לראייתה של הועדה, להתייעלות והוזלה במחירי מוצרי החלב לצרכן. [אפשר לראות מודל שמוכיח את הטענה הזו ומסביר גם מתי ? כי תהליכים שלא יקרו מהר, אולי לא יקרו כלל. גם כשהורד הפיקוח מהקוטג' הובטח שאין חשש. את הלקח הזה כבר למדנו ואנחנו חוששים. האם בכלל הוכן מודל שכזה במסגרת עבודתה החפוזה של הועדה ?]
בנוסף התגלתה ריכוזיות גבוהה ועליית מחירים ניכרת במקטע המחלבות והקמעונאים [מעניין. איזה אחוז מעליית המחירים משוייך "למקטע" הזה ? (מדובר בשני מקטעים, לעומת מקטע היצרנים); ומדוע לגבי עליית המחירים הניכרת לא ננקטים צעדים פרקטיים ? יתרה מכך, כאן מדובר במקטעים של "שוק חופשי" לא ? במה זה הועיל ואיך מתכוונים למנוע התייקרות דומה כשהשוק החופשי ישלוט גם בייצור החלב ? האם ייתכן ששוק חופשי איננו ערובה למניעת התייקרות ? ואם כן, אז למה הוא הפתרון הראשון לכל בעיה ? 
אני מקווה שהקוראים יסלחו לי על הטון הוכחני מעט. אבל אני לא אוהב שמנסים לספר לי סיפורים. ואם "הנתונים תומכי ההחלטה" כלל לא תמכו בהחלטה, החלופות שבחנה הועדה, מרגיזות הרבה יותר.
הועדה שקלה 3 חלופות על פי מסמך המחליטים:
1. פתיחת כלל מוצרי החלב במשק ליבוא. החלופה  נפסלה לפי דברי ההסבר בגלל הפגיעה במשק המקומי. אבל בפועל היא נפסלה בגלל סיבה אחרת לגמרי - זה פשוט לא רלוונטי למוצרי חלב טריים. לא מאמינים לי ? תקראו מה יש לישראל ארקין, לשעבר הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר לספר לחבריו בנוגע לנסיונו בנושא ייבוא מוצרים טריים כחלופה (זהירות! מסמך וורד).
2.לחייב כל מי שיש לו חנות לממכר קמעונאי לסמן המחיר בו קנה מהקמעונאי והמחיר בו נמכר המוצר בחנות. לפי דברי ההסבר הפתרון נפסל בגלל חשיפת סוד מסחרי ופגימה בתמריץ הספק לתת הנחות. מעניין. לא נראה שצריך להאריך בהסבר מדוע החלופה הזו היא בעצם חלופה שנועדה ליצור רושם של ריבוי חלופות.
3. להוריד את מחיר המטרה באופן מיידי בסכום של 10-20 אג' לליטר. לפי דברי ההסבר החלופה נפסלה בגלל פגיעה חדה וקשה מדי בהכנסות הרפתנים והעדפה בפתרון מתון יותר. אין בדברי ההסבר התייחסות לעובדה שתוואי מחיר המטרה נקבע  לפי מנגנון שעוגן בחוק, שנוצרו ציפיות, הושקעו השקעות, וכל התנהלות המדינה עד למחאה החברתית האחרונה לא מאפשרת את השינוי החפוז הזה. שינוי כל-כך לא-שקול ופגום מינהלית עד כי דומה שקידום מהלך שכזה בוודאי ייפסל על ידי בג"ץ, בגלל התנהלות לא תקינה וחסרת תום לב של הממשלה.

אז מה היה לנו עד כה ? תיקונים מוצעים שאינם יורדים לשורש הבעיה, התמקדות ברפתנים תוך עיסוק מועט ככל הניתן במחלבות ובמשווקים, ושיח-חלופות מזוייף שנועד להסתיר את העובדה שהמטרה היתה ידועה מראש לועדה, כנראה עוד לפני שהתכנסה.

מדוע פעלה הועדה, פועלים שרי האוצר והתמ"ת וראש הממשלה כך, ישאל עצמו השואל ? לכך תשובות אפשריות רבות. הנה שלוש שעוברות בראשי ברגע זה:
  1. התשובה הפשוטה, החוליה של ייצור החלב נמצאת בפיקוח והסדרה ממשלתיים מלאים, בניגוד לחוליות של עיבוד החלב במחלבות ושיווק מוצרי החלב. כתוצאה, קל מאוד לממשלה לנסות ולשנות את המתרחש בחלק הזה של תהליך ייצור מוצרי החלב. מה שנקרא בלשון-העם, לחפש את האבידה מתחת לפנס. 
  2. התשובה הפחות-פשוטה והפחות נעימה: לממשלה קל יותר להתעמת עם מיגזר שלם מהמעמד הבינוני, מאשר עם גופים כמו המחלבות ורשתות-השיווק, הנשלטים בידי עשירי-ישראל. 
  3. התשובה הנכונה ביותר לדעתי, שעושה עם הממשלה מעט יותר צדק מקודמותיה, היא שהממשלה, על פקידיה ופוליטיקאיה, היתה ונשארה נאו-ליברלית. היא איננה מעוניינת לפתור את הבעיות עליהן העם מלין, אלא לנצל את המשבר כדי להמשיך ולקדם את מה שבעיניה נכון יותר למשק ולחברה הישראלית.כלומר, במסווה של הענות לרצונו של הציבור, מבקשת הממשלה להמשיך ולקדם את השוק החופשי בישראל, למרות שהפתרון הזה כלל איננו מתייחס לבעיה שבגללה יצא הציבור במחאה, ויש סיכוי סביר להפליא שהוא כלל לא יועיל לבעיות המטרידות את הציבור. חיזוק לתשובה הזו ניתן למצוא בכתבה הבאה
כמובן שייתכנו סיבות נוספות, נסתרות יותר, לכיוונים שנבחרו. אולי עוד יימצאו המקום והזמן לדון בהם. 

אם הפתרון של הממשלה כל-כך מופרך, מה ניתן לעשות ? 
לכאורה, אחד הפתרונות הפשוטים  האפשריים למשבר יוקר מוצרי החלב, הוא החזרת הפיקוח על מחיר המוצרים. כזכור, בעבר הקוטג' היה מוצר שמחירו היה נתון בפיקוח. 
בואו ניזכר מה היו הנימוקים בהוצאה מפיקוח:"... סבורים, כי רמת התחרותיות בגבינות קוטג' הינה גבוהה, ולכן אין חשש לקביעה מונופוליסטית של מחיר המוצר. גבינות הקוטג' מיוצרות כיום על ידי שלוש המחלבות הגדולות".
תהליך ההוצאה מפיקוח היה ככל הנראה עוד דוגמא לדרך שבה משרד האוצר סימן מטרה, ולאחר מכן וידא שהיא מושגת, בלי לבחול באמצעים. כך לפחות תוארו הדברים על ידי התקשורת, בהסתמך על מבקר המדינה
השבתו של הפיקוח תחייב משטר פיקוח מתוחכם ויש התומכים בכך. אני, בניגוד להם, נמנה על אלה החושדים ביעילותם של מיזמי רגולציה מתוחכמים. איכשהוא, המשבר הכלכלי האחרון לא הותיר אותי עם בטחון רב במציאות בה רגולטורים ממשלתיים רזים נדרשים להתמודד עם שחקנים גדולים, עשירים ומתוחכמים מהם. 
אחרים מתנגדים להשבתו של הפיקוח על המחירים. הם מפנים למוצרים שבפיקוח, ואחד מטיעוניהם המרכזיים הוא שגם מוצרים בפיקוח מתייקרים, בגלל עליות המחירים בכל העולם. הצצה  בעדכון האחרון של מוצרים בפיקוח, מאשרת שאכן פיקוח אינו מונע התייקרות. אבל אם מקבלים את הטיעון הזה, נאלצים להכיר בכך שגם ייבוא לא יועיל, בוודאי לא לטווח ארוך. הובלה מחו"ל לישראל של מוצרים ההולכים ומתייקרים בעולם כולו, כשעלויות ההובלה גם הן עולות, יהפכו ייבוא  של מוצרים טריים לישראל למהלך לא כלכלי. מציאות שכזו אולי תחזיר את הייצור המקומי לכלכלי יותר, כשהצרכן הישראלי יהיה מוכן לשלם גם מחיר כפול לגביע קוטג' ממחיר השיא שהביא למחאה הנוכחית, אבל השאלה שאת תשובתה לא נדע עד אז, היא האם כל מרכיבי שרשרת הייצור המקומית יישארו זמינים לעשות כן. 

לכאורה מדובר במציאות חסרת-פתרון, אבל בואו לא נשכח: מישהו הרי כבר מצא פתרון, והצליח לשווק מוצרים ישראליים לגמרי  מחוץ לישראל בזול, למרות שבישראל הוא בחר לשווקם  ביוקר. כלומר, אין מנוס מהמסקנה (המצערת מבחינת הממשלה, ככל הנראה), שיש להתמודד עם החוליות האחרות בשרשרת-הייצור של מוצרי חלב: המחלבות והמשווקים. אם הם יודעים לשווק בחו"ל מוצרים במחירים שהצרכן הישראלי ישמח לשלם, הם צריכים לדעת לעשות זאת גם בארץ. 
ישאל השואל: אבל אם הם לא מוכנים לשתף פעולה ? אפשר להציע תשובות רבות, ואני אציע כאן מדגם קטן מהן - 
  • פתרון פשוט אחד הוא רגולציה מטומטמת. קביעת תקרת מחיר שמקבילה בין המחיר בו המוצרים הישראליים נמכרים בחו"ל לזה בו הם נמכרים בארץ. הרי מי שמבקש להתחרות בחו"ל לא יוכל להרשות לעצמו להעלות מחירים כפי שהוא עשה בארץ. קהל הצרכנים בחו"ל איננו captive audience, בניגוד לקהל צרכני ישראל. 
  • פתרון אפשרי אחר  הוא חזרה לימי המעורבות של הממשלה בשוק. לא חייבים לעשות את זה באופן המטופש למדי בו נעשו הדברים לפני שהנאו-ליברליזם לימד אותנו דבר או שניים על התנהלות כלכלית יעילה. הממשלה צריכה לתקן את כשל השוק, ואם הצבא הצליח להשיג מחירים טובים על קוטג', חזקה על המדינה שתדע לייצר מנגנון quasi-market (דמוי-שוק) במסגרתו היא הלקוח שקונה קוטג' עבור כולנו, ומוסר לנו אותו.
  • מי שלא אוהב את שתי התשובות הקודמות (ואין לי ספק שיש בהן הרבה חורים וליקויים המחייבים מחשבה נוספת), יכול כמובן להציע לממשלה להיכנס לעקומת הייצור של המחלבות ורשתות-השיווק ולקבוע גם להן מחירי מטרה הוגנים. זה בהחלט אפשרי, אבל יחייב גיוס של די הרבה כלכלנים למשרדי הממשלה המעורבים, כדי שאלה יוכלו לעמול ולהגיע למסקנות כלכליות בעלות ערך בסוגיות האלה. ממשלה רזה לא מסוגלת לעשות את זה. מי שרוצה לעסוק ברגולציה מתוחכמת, חייב לוודא שיש לו את הידע הנדרש. 
  • פתרון אפשרי אחר הוא להפסיק לנסות לשלוף מהמותן ולחפש פתרונות-קסם. להפסיק להתרגש ולהתחיל לחשוב בקור-רוח. להתבונן ביושר בהתייקרות הכלל-עולמית של מוצרי המזון, חומרי-הגלם, הדלק. ללמוד לעומק מה נעשה במשק החלב במדינות אחרות בעולם (דוגמת קנדה, האיחוד האירופאי ו-ארה"ב). לזכור שאיכות החלב חשובה לא פחות ממחירו. ללמוד את כלכלת-החלב העולמית ולמחסור המתהווה בחלב (מחסור שבוודאי לא יהפוך את הייבוא לפתרון זול יותר מייצור מקומי). ועם כל הידע הזה, לנסות וליצור פתרון בר-קיימא לעולם החדש והמופלא של מזון יקר יותר, אליו ככל הנראה אנחנו מתקדמים, עולם שיחייב מעורבות ממשלתית בכל היבטי משק החלב, ושכנראה יהיה דומה הרבה יותר לעבר מכפי שמישהו במשרד האוצר ראה בחלומותיו השחורים ביותר. 
נקודה אחרונה: קורא דברים אלה עלול להתרשם שאני מייחס תכונות מסויימות לממשלת נתניהו בלבד. אין זו כוונתי. כל ממשלות ישראל מאז אמצע שנות השמונים התנהלו על בסיס אידיאולוגיה נאו-ליברלית. הדומיננטיות של משרד האוצר, שהתגבשה בתהליך איטי וחשוב של יצירת יכולת משילות אפקטיבית אל נוכח מציאות פוליטית לא פשוטה, התחברה לה יחד עם עלייתה להגמוניה של האידיאולוגיה הנאו-ליברלית בחברה הישראלית. המשרד הוביל יד ביד עם המפלגות שעמדו בשלטון את מימושה של האידיאולוגיה הזו. היו מפלגות שקידמו את המדיניות הזו תוך שהן נוקטות ברטוריקה שאיננה נאו-ליברלית. היו שנקטו רטוריקה נאו-ליברלית קיצונית. אבל כל המפלגות שהיו חברות בקואליציה כלשהיא בישראל מאז אמצע שנות השמונים ועד הלום, שיתפו פעולה בתהליך של הקטנת הממשל הישראלי, הפחתת תפקידיו ומעורבותו במשק, קיצוצם ופירוקם של רכיבים במדינת הרווחה. מדובר בתהליך מורכב, שהתבצע לעתים בד בבד עם מהלכים סותרים, תוך מאבקים פנימיים בתוך מפלגות ובתוך הממשלה. מדובר בתהליך שהיו לו גם תוצאות חשובות ומועילות בכל הנוגע לייעול מערכותיה ומשקה של מדינת ישראל. אבל התהליך הזה הביאנו עד הלום, למקום שבו התשובה הנפוצה שיש למדינה ולרוב הפוליטיקאים והפקידים שלה לתת אל נוכח מצוקות, היא להפחית את מעורבות המדינה ולהסתמך על כוחות השוק; למקום שבו אחריות הממשלה לרווחת אזרחיה היא זכרון עמום מעבר נשכח; למקום שבו האזרחים צריכים להילחם על שינוי תודעתה של ממשלתם.

[עדכון, 8/8/2011: שמחתי לקרוא שאני לא המשפטן היחיד שסבר שהכיוון שננקט על ידי הממשלה בעייתי מעט]

יום חמישי, 5 במאי 2011

השאלה היא: מה דינה של חברה סלולרית המשנה את תעריפי השירות בלי לידע הלקוח ?

קורה שנתקלים בפסק-דין שנעים לקרוא. פסק דינו של כבוד השופט אברהם טננבאום בעניין איצ'ר נ' פלאפון, הוא פסק-דין שכזה, וחשוב מכך - הוא פסק-דין שכדאי לצרכנים ישראליים להכיר.

בשנת 2002 מכרה חברת פלאפון למר איצ'ר מנוי ללא התחייבות. אחרי זמן-מה הוא ביקש להתנתק. נציג החברה הצליח לשכנעו להקפיא המנוי, ללא תשלום. למר איצ'ר הרי לא היה מה להפסיד - והוא הסכים.
בשנת 2010, 8 שנים אחר-כך, גילה להתפתעתו מר איצ'ר, במעבר לא-שגרתי על חשבון הבנק שלו, שפלאפון - עמה לא היה לו שום קשר מאז אותה הקפאה - התחילה לגבות ממנו תשלום תלת-חודשי, והיא עושה כן כבר 3 שנים.
הוא פנה לביהמ"ש לתביעות קטנות בתביעה להשבת הכסף ולפיצוי.

במהלך הדיון בביהמ"ש הסבירה פלאפון שבהסכם שנכרת בינה לבין מר איצ'ר, היא קיבלה הרשאה לשנות את תנאי התשלום מעת לעת; עוד התברר כי היא שלחה הודעה על השינוי בדואר אלקטרוני למר איצ'ר וכן חשבונית מדי חודש בחודשו לאותו דואל (אני מתכוון לעסוק בעתיד הקרוב בבלוג בשאלת המעבר ממשלוח מסמכים על גבי נייר למשלוח מסמכים בדואר אלקטרוני). כמו-כן היא שלחה הודעה בסמס על שינוי החיוב לפלאפון של מר איצ'ר.
נתחיל מהסוף. לא התבלבלתם. חברת פלאפון טענה בפני ביהמ"ש לתביעות קטנות שהיא שלחה הודעת טקסט למספר המוקפא. באשר לדואל - מר איצ'ר טען שהדואר האלקטרוני אליו שלחה פלאפון את הודעתה וחשבוניותיה כלל אינו שלו.
ובאשר להסכם - התברר שלפלאפון עצמה אין את ההסכם בידיה.

השופט טננבאום קיבל את דבריו של מר איצ'ר, לא נכנס לשאלת זכאותה של פלאפון לשינוי תנאי-התוכנית אליה נכנס מר איצ'ר עם הקפאת המנוי מאחר וההסכם לא הוגש לביהמ"ש, וקבע כי גם אם יש הסמכה בהסכם, הוא מאמין לדברי התובע "כי נאמר לו שלא ייגבו ממנו דמי שירות כלל" ופסק: "כאשר נאמר ללקוח כי לא יצטרך לשלם עבור השירות, הבנת בני-אדם היא שאין הוא משלם דבר, ולא שמדובר בשירות שאולי תחליט הנתבעת לגבות עליו כסף ללא הסכמתו. ממילא, אין היא רשאית לחזור בה ולהחליט באופן חד-צדדי לחייב את התובע".

עוד כתב השופט טננבאום בפסק-דינו: "המקרה שלפנינו הוא דוגמא לבעייתיות שקיימת כיום במעקב אחרי חשבונות הבנק. אין לך אזרח מישראל שאין לו גופים רבים ומשונים שידם תחובה לכיסו ולחשבון הבנק שלו. הבנקים עצמם, ארנונה, כבלים, לווין, חשמל, מים, טלפון, גז, בתי ספר, חברות כרטיסי אשראי, ועוד ועוד. כל אלו קיבלו את רשות הלקוח לניכויים מחשבונו. קרי, האזרח יודע שגופים אלו מנכים מחשבונו סכומים, אולם לאדם מן הישוב אין את הכלים ואת הכוח להתמודד עימם. ... מדובר בשירותים חיוניים שאדם צורך ואיננו יכול לוותר עליהם. אשר על כן, נאלץ הוא בעל כורחו לקבל את חשבונות הספקים כנכונים. אחד מאלף מבין את פשר החשבונות הללו, ועוד פחות מזה הלקוחות שיכולים למחות כנגדם. ממילא מוטלת על גופים אלו מעין חובת 'נאמנות'. החובה לעשות כל שביכולתם על מנת שאלו יהיו מדוייקים, ברורים, בהירים, ומובנים ככל האפשר לכל לקוח. לא רק ללקוח אשר חשבונות נהירים לו כשבילי העיר, אלא גם ללקוח שכמעט ולא מבין בהם מאומה. מצב זה שבו הנתבעת מנכה סכומים בלא ידיעת התובע איננו תקין, ולא אוסיף בכך." 

לאור דברים אלה, קבע כבוד השופט "גובה הפיצוי צריך לקחת בחשבון את חובת הנאמנות של החברה, את קשיי האזרח לעקוב ולאתר תקלות בחשבונות, את יחסי הכוחות הלא שיוויוניים בין הצדדים, ואת הצורך של בתי המשפט לשלוח מסר חד- משמעי כי התנהגויות מעין אלו הפוגעות באזרחים פשוטים לא יוכלו להמשיך."

ולכן פסק, בנוסף להשבת סך הסכום שנגבה שלא-כדין, גם פיצויים כוללים על-סך 3,000 ש"ח.

ולקורא ינעם. 

יום חמישי, 3 ביוני 2010

מציקים לכם על חוב לא קיים באופן שהולך ונהיה מטריד ? אתם לא חייבים לשבת בשקט

פסק הדין שניתן לאחרונה בבית-המשפט לתביעות קטנות, בת"ק 3072-09 שושנה הראל נ' רשות השידור-אגף הגביה, על ידי כבוד השופטת שולמית דותן, הוא בשורה משמחת לכל מי שעמד מול מערכת גביה של תאגיד גדול או של רשות מרשויות המדינה, הסביר שהוא איננו חייב את החוב שתובעים ממנו לשלם, ניסה ושוב ניסה להסביר שהוא דווקא בסדר, אך המשיך לקבל דרישות, שהלכו ונהיו מאיימות יותר ויותר.

במקרה של פסק-הדין הזה, רשות השידור דרשה ושבה לדרוש מהגברת שושנה הראל שתשלם חוב אגרה, והמשיכה לעשות כן גם לאחר שהגברת הראל, כאזרחית הגונה, התיצבה במשרדי הרשות והבהירה שהיא זכאית לפטור מאגרה.
נציג של הרשות הגיע לביתה, בדק שאכן מתקיים המצב העובדתי המזכה אותה בפטור, אך גם לאחר הביקור המשיכו להגיע אליה דרישות מהרשות לתשלום חוב. והטון - ניחשתם - מאיים יותר ויותר, והגברת הראל נדרשת להסדיר את חובותיה לרשות, אחרת יינקטו כנגדה הליכים משפטיים.

בצר לה, פנתה הגברת הראל לבית המשפט, ביקשה שיורה לרשות להפסיק מלשלוח הודעות מפחידות, ולפצותה בגין עוגמת הנפש, הטרדה הרבה שנגרמה לה, וכן בגין אובדן שעות העבודה.

הרשות לא הבינה מה רוצים ממנה. הסבירה שנמסר מטעמה לגברת הראל בעל-פה , בביקורה במשרדי הרשות, שהכל בסדר, ובעצם לא נגרם  לה כל נזק, ולכן יש לדחות את תביעתה.

השופטת דותן בפסק-דינה, הגיעה למסקנה שהצדק עם הגברת הראל: "מתקבל הרושם, כי משלוח מכתבי ההתראה נעשה שלא לצורך. לא זו בלבד שהנתבעת לא פעלה לתיקון המעוות מייד שלאחר פנייתה של התובעת אליה, בחודש ינואר 2008, כפי שצריכה היתה לעשות, אלא שהיא הוסיפה לאיים על על התובעת בנקיטת צעדים משפטיים נגדה אם לא תסלק את חובה. למותר לציין את עוגמת הנפש והחרדה הנגרמת לאזרח כתוצאה מקבלת מכתבי התראה מעין אלו. "

השופטת דותן דחתה את הסברי נציג הרשות "לפיהם היה על התובעת להתעלם מן המכתבים ולסמוך על הבטחות שניתנו לה בעל פה, כי לא ינקטו נגדה צעדים עד לבירור מלא של הענין" ודחתה את את גישת הרשות הרואה ברבות מן הבקשות לפטור מהסוג שביקשה גברת הראל ככאלה המוגשות מתוך כוונת מרמה, כשהיא מצהירה מפורשות לעניין זה: "לא יעלה על הדעת, כי אזרח המדינה יוחזק כרמאי על ידי הרשות, ומן הטעם הזה בלבד, יאלץ לסבול מהטרדות בלתי פוסקות מצדה."

השופטת סברה שהיה על הרשות להשהות את המשך הליכי הגביה מול הגברת הראל, או לחילופין לשלוח מכתב אל הגברת הראל בו היא מאשרת שבקשתה בטיפול וכי בתקופת הבירור של בקשתה היא פטורה מתשלום החוב.  ופסקה "פעולות אלה עשויות היו להפיג את הטרדה ואת עגמת הנפש של התובעת, ועלותן אפסית. הנתבעת לא נהגה כך, ועל כן זכאית התובעת לפיצוי."

שושנה הראל זכתה לפיצוי של 1200 ש"ח בגלל ההתעמרות הנמשכת של אגף הגבייה של רשות השידור בה.
פסק-הדין בעניינה חשוב, לא רק בגלל הצדק שהיא זכתה בו, אלא בגלל המשמעות האפשרית שלו עבור כולנו.

מישהו דרש מכם תשלום חוב ? הציגו בפניו ראיות לכך שדרישתו אינה צודקת, ובקשו אישור בכתב לכך שהוא בודק את הענין ושבתקופת בדיקתו אינכם צריכים לשלם את החוב. הוא מסרב ? הוא ממשיך להציק ?
בית המשפט לתביעות קטנות מחכה לכם.

פסק הדין איננו הלכה מחייבת, אבל איזכורו בבית המשפט לתביעות קטנות, אם נסיבות המקרה שלכם דומות מספיק, בוודאי יסייע בידכם.

ואולי יום אחד, המסרים הציבוריים החשובים שבפסק הדין:
שאסור להניח כהנחת-מוצא שכל אזרח הוא רמאי,
שאין להטריד אזרחים ללא צורך,
שאין לגרום לאזרחים עוגמת נפש ללא סיבה,
יופנמו על ידי העוסקים בגבייה ברשויות ובתאגידים הגדולים.

האמינו - יום יבוא.