פסק הדין שניתן לאחרונה בבית-המשפט לתביעות קטנות, בת"ק 3072-09 שושנה הראל נ' רשות השידור-אגף הגביה, על ידי כבוד השופטת שולמית דותן, הוא בשורה משמחת לכל מי שעמד מול מערכת גביה של תאגיד גדול או של רשות מרשויות המדינה, הסביר שהוא איננו חייב את החוב שתובעים ממנו לשלם, ניסה ושוב ניסה להסביר שהוא דווקא בסדר, אך המשיך לקבל דרישות, שהלכו ונהיו מאיימות יותר ויותר.
במקרה של פסק-הדין הזה, רשות השידור דרשה ושבה לדרוש מהגברת שושנה הראל שתשלם חוב אגרה, והמשיכה לעשות כן גם לאחר שהגברת הראל, כאזרחית הגונה, התיצבה במשרדי הרשות והבהירה שהיא זכאית לפטור מאגרה.
נציג של הרשות הגיע לביתה, בדק שאכן מתקיים המצב העובדתי המזכה אותה בפטור, אך גם לאחר הביקור המשיכו להגיע אליה דרישות מהרשות לתשלום חוב. והטון - ניחשתם - מאיים יותר ויותר, והגברת הראל נדרשת להסדיר את חובותיה לרשות, אחרת יינקטו כנגדה הליכים משפטיים.
בצר לה, פנתה הגברת הראל לבית המשפט, ביקשה שיורה לרשות להפסיק מלשלוח הודעות מפחידות, ולפצותה בגין עוגמת הנפש, הטרדה הרבה שנגרמה לה, וכן בגין אובדן שעות העבודה.
הרשות לא הבינה מה רוצים ממנה. הסבירה שנמסר מטעמה לגברת הראל בעל-פה , בביקורה במשרדי הרשות, שהכל בסדר, ובעצם לא נגרם לה כל נזק, ולכן יש לדחות את תביעתה.
השופטת דותן בפסק-דינה, הגיעה למסקנה שהצדק עם הגברת הראל: "מתקבל הרושם, כי משלוח מכתבי ההתראה נעשה שלא לצורך. לא זו בלבד שהנתבעת לא פעלה לתיקון המעוות מייד שלאחר פנייתה של התובעת אליה, בחודש ינואר 2008, כפי שצריכה היתה לעשות, אלא שהיא הוסיפה לאיים על על התובעת בנקיטת צעדים משפטיים נגדה אם לא תסלק את חובה. למותר לציין את עוגמת הנפש והחרדה הנגרמת לאזרח כתוצאה מקבלת מכתבי התראה מעין אלו. "
השופטת דותן דחתה את הסברי נציג הרשות "לפיהם היה על התובעת להתעלם מן המכתבים ולסמוך על הבטחות שניתנו לה בעל פה, כי לא ינקטו נגדה צעדים עד לבירור מלא של הענין" ודחתה את את גישת הרשות הרואה ברבות מן הבקשות לפטור מהסוג שביקשה גברת הראל ככאלה המוגשות מתוך כוונת מרמה, כשהיא מצהירה מפורשות לעניין זה: "לא יעלה על הדעת, כי אזרח המדינה יוחזק כרמאי על ידי הרשות, ומן הטעם הזה בלבד, יאלץ לסבול מהטרדות בלתי פוסקות מצדה."
השופטת סברה שהיה על הרשות להשהות את המשך הליכי הגביה מול הגברת הראל, או לחילופין לשלוח מכתב אל הגברת הראל בו היא מאשרת שבקשתה בטיפול וכי בתקופת הבירור של בקשתה היא פטורה מתשלום החוב. ופסקה "פעולות אלה עשויות היו להפיג את הטרדה ואת עגמת הנפש של התובעת, ועלותן אפסית. הנתבעת לא נהגה כך, ועל כן זכאית התובעת לפיצוי."
שושנה הראל זכתה לפיצוי של 1200 ש"ח בגלל ההתעמרות הנמשכת של אגף הגבייה של רשות השידור בה.
פסק-הדין בעניינה חשוב, לא רק בגלל הצדק שהיא זכתה בו, אלא בגלל המשמעות האפשרית שלו עבור כולנו.
מישהו דרש מכם תשלום חוב ? הציגו בפניו ראיות לכך שדרישתו אינה צודקת, ובקשו אישור בכתב לכך שהוא בודק את הענין ושבתקופת בדיקתו אינכם צריכים לשלם את החוב. הוא מסרב ? הוא ממשיך להציק ?
בית המשפט לתביעות קטנות מחכה לכם.
פסק הדין איננו הלכה מחייבת, אבל איזכורו בבית המשפט לתביעות קטנות, אם נסיבות המקרה שלכם דומות מספיק, בוודאי יסייע בידכם.
ואולי יום אחד, המסרים הציבוריים החשובים שבפסק הדין:
שאסור להניח כהנחת-מוצא שכל אזרח הוא רמאי,
שאין להטריד אזרחים ללא צורך,
שאין לגרום לאזרחים עוגמת נפש ללא סיבה,
יופנמו על ידי העוסקים בגבייה ברשויות ובתאגידים הגדולים.
האמינו - יום יבוא.
במקרה של פסק-הדין הזה, רשות השידור דרשה ושבה לדרוש מהגברת שושנה הראל שתשלם חוב אגרה, והמשיכה לעשות כן גם לאחר שהגברת הראל, כאזרחית הגונה, התיצבה במשרדי הרשות והבהירה שהיא זכאית לפטור מאגרה.
נציג של הרשות הגיע לביתה, בדק שאכן מתקיים המצב העובדתי המזכה אותה בפטור, אך גם לאחר הביקור המשיכו להגיע אליה דרישות מהרשות לתשלום חוב. והטון - ניחשתם - מאיים יותר ויותר, והגברת הראל נדרשת להסדיר את חובותיה לרשות, אחרת יינקטו כנגדה הליכים משפטיים.
בצר לה, פנתה הגברת הראל לבית המשפט, ביקשה שיורה לרשות להפסיק מלשלוח הודעות מפחידות, ולפצותה בגין עוגמת הנפש, הטרדה הרבה שנגרמה לה, וכן בגין אובדן שעות העבודה.
הרשות לא הבינה מה רוצים ממנה. הסבירה שנמסר מטעמה לגברת הראל בעל-פה , בביקורה במשרדי הרשות, שהכל בסדר, ובעצם לא נגרם לה כל נזק, ולכן יש לדחות את תביעתה.
השופטת דותן בפסק-דינה, הגיעה למסקנה שהצדק עם הגברת הראל: "מתקבל הרושם, כי משלוח מכתבי ההתראה נעשה שלא לצורך. לא זו בלבד שהנתבעת לא פעלה לתיקון המעוות מייד שלאחר פנייתה של התובעת אליה, בחודש ינואר 2008, כפי שצריכה היתה לעשות, אלא שהיא הוסיפה לאיים על על התובעת בנקיטת צעדים משפטיים נגדה אם לא תסלק את חובה. למותר לציין את עוגמת הנפש והחרדה הנגרמת לאזרח כתוצאה מקבלת מכתבי התראה מעין אלו. "
השופטת דותן דחתה את הסברי נציג הרשות "לפיהם היה על התובעת להתעלם מן המכתבים ולסמוך על הבטחות שניתנו לה בעל פה, כי לא ינקטו נגדה צעדים עד לבירור מלא של הענין" ודחתה את את גישת הרשות הרואה ברבות מן הבקשות לפטור מהסוג שביקשה גברת הראל ככאלה המוגשות מתוך כוונת מרמה, כשהיא מצהירה מפורשות לעניין זה: "לא יעלה על הדעת, כי אזרח המדינה יוחזק כרמאי על ידי הרשות, ומן הטעם הזה בלבד, יאלץ לסבול מהטרדות בלתי פוסקות מצדה."
השופטת סברה שהיה על הרשות להשהות את המשך הליכי הגביה מול הגברת הראל, או לחילופין לשלוח מכתב אל הגברת הראל בו היא מאשרת שבקשתה בטיפול וכי בתקופת הבירור של בקשתה היא פטורה מתשלום החוב. ופסקה "פעולות אלה עשויות היו להפיג את הטרדה ואת עגמת הנפש של התובעת, ועלותן אפסית. הנתבעת לא נהגה כך, ועל כן זכאית התובעת לפיצוי."
שושנה הראל זכתה לפיצוי של 1200 ש"ח בגלל ההתעמרות הנמשכת של אגף הגבייה של רשות השידור בה.
פסק-הדין בעניינה חשוב, לא רק בגלל הצדק שהיא זכתה בו, אלא בגלל המשמעות האפשרית שלו עבור כולנו.
מישהו דרש מכם תשלום חוב ? הציגו בפניו ראיות לכך שדרישתו אינה צודקת, ובקשו אישור בכתב לכך שהוא בודק את הענין ושבתקופת בדיקתו אינכם צריכים לשלם את החוב. הוא מסרב ? הוא ממשיך להציק ?
בית המשפט לתביעות קטנות מחכה לכם.
פסק הדין איננו הלכה מחייבת, אבל איזכורו בבית המשפט לתביעות קטנות, אם נסיבות המקרה שלכם דומות מספיק, בוודאי יסייע בידכם.
ואולי יום אחד, המסרים הציבוריים החשובים שבפסק הדין:
שאסור להניח כהנחת-מוצא שכל אזרח הוא רמאי,
שאין להטריד אזרחים ללא צורך,
שאין לגרום לאזרחים עוגמת נפש ללא סיבה,
יופנמו על ידי העוסקים בגבייה ברשויות ובתאגידים הגדולים.
האמינו - יום יבוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה