מוזר: ככה נראים צוי פרסום לפעמים -
התמונה מצוטטת מאתר העין השביעית, מכתבתו של אורן פרסיקו על הזן הייחודי הזה
של צוי איסור פרסום, שהם עצמם מצונזרים בצורה כה גורפת, עד כי לעיתונאי שהצו
בידו, אין אפשרות אמיתית לדעת על מה מדובר.
לפי הכתבה, המשטרה מצפה מהעיתונאי שייצור קשר איתה לבירור האם נשוא הכתבה
הבאה שלו נכלל בצו, אם לאו.
התלבטתי ארוכות בבחירת המילים הנכונות, אבל אין מנוס מהמסקנה שמישהו במשטרה,
בפרקליטות ובכל גוף אחר שמעורב ונותן יד להפצת צוי-האיסור הסתומים האלה,
התחלק על השכל (תסלחו לי על השפה).
מלכתחילה, צוי איסור פרסום הם מכשיר בעייתי שכן הם מגבילים את עקרון הפומביות,
פוגעים בחופש הביטוי ובחופש העיתונות, מאפשרים לרשויות המדינה לפעול ללא
פעולת החיטוי של אור השמש, וכיו"ב, וכולי, והבעייתיות ידועה.
מעבר לכך שהפצת צו איסור פרסום שלא ברור על מה הוא אוסר מנוגדת לשכל הישר,
עצם הציפיה שעיתונאי יתקשר למדינה בכל פעם כדי לברר האם הנושא שהוא עובד
עליו נכלל במקרה בכתבה, ולקבל את רשותה של המדינה להמשיך ולחקור, היא
ציפיה לא דמוקרטית, אשר מזכירה משטרים לא נאורים.
דומה כי נשמט מזכרונו של מישהו האחראי להפצת הצוים האמורים
שחופש העיתונות וחופש הביטוי הן זכויות יסוד מוגנות במשטר הדמוקרטי
הרבה לפני 'המהפכה החוקתית', ושאין לפגוע בהן באופן שאינו הולם את ערכי
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לתכלית ראויה, ובמידתיות.
אין ספק בלבי שביטחון המדינה היא תכלית ראויה (ביותר), אבל אין ספק בלבי
שצו גורף סתום איננו מידתי, ואינו הולם את ערכי מדינת ישראל.
גרוע מכך, גם ללא עירוב המשפט החוקתי הישראלי בדיון, די בהוראות המשפט
הפלילי כדי להציג את צוי הפרסום הללו בעירומם.
לדעתי יש פגיעה ישירה בעקרון החוקיות במשפט הפלילי, בעצם הפצתם של
צוי איסור פרסום שכאלה.
העקרון, המנוסח היטב בסעיף 1 לחוק העונשין קובע:
"אין ענישה אלא לפי חוק 1. אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן
נקבעו בחוק או על פיו. "
צו איסור פרסום הוא סוג של חיקוק היוצר עבירה. אבל איזו מין עבירה זו היא
העבירה "אסור לפרסם דבר בנושא X" ?
עד כמה שאני מבין, הבעיה איננה בבית-המשפט החותם על צו איסור פרסום,
שכן בשלב הוצאת הצו תחת ידי השופט/ת, הוא מפורט דיו, כדי להבהיר מה אסור.
הבעיה היא בשלב ההפצה של הצו אל האנשים שאמורים לציית לו.
מדובר במצב חריג שבו בתהליך ההפצה, תוכן החיקוק משתנה, ובמקרה הנדון -
מאבד מתוכנו, במידה ההופכת אותו חסר-תוקף במשפט הפלילי הישראלי,
שכן אינו מזהיר מה אסור לעשות.
כך שלא רק שהמפיץ צוי איסור פרסום סתומים מבאיש את ריחה של מדינת ישראל
בהציגו אותה כמדינה שבה עיתונאים נדרשים לאישור מהמשטרה לפני שהם חופשיים
לכתוב בנושא מסויים, אלא שהוא פוגע בצו שיצא תחת ידי בית המשפט, ומפיץ צוים
שהם חסרי-תוקף חוקי.
לא חבל ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה