השאלה היא: האם עובד/ת זר/ה זכאי/ת לשירותי בריאות במרחק סביר ממקום המגורים?

התשובה הקצרה: כן. 

ובאריכות - 

 נתקלתי בשאלה הבאה - האם עובד/ת זר/ה זכאי/ת לשירותי בריאות במרחק סביר ממקום המגורים? 

עובדת זרה (המבוטחת בביטוח הבריאות לעובדים זרים בקופת חולים כללית) הזדקקה לבדיקה שגרתית. הקופה התעקשה לשלוח את העובדת לעיר אחרת, לא קרובה, שם נמצא בית חולים של קופת החולים ובמסגרתו, התעקשה הקופה, תבוצע הבדיקה. 

הנימוק הלכאורה מנצח של נציגי הקופה: אין לעובד/ת זר/ת זכות לשירות בריאות במרחק סביר. 

אבל כולנו יודעים שחוק ביטוח בריאות ממלכתי המגדיר בסעיף 3 את הזכות לשירותי בריאות, מגדיר אותה בפרמטרים של סבירות. החוק קובע כי שירותי הבריאות יינתנו באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח. 

וכולנו גם יודעים שלקופת חולים כללית יש העדפה לשלוח את מבוטחיה לבתי-החולים שלה, גם אם הם מרוחקים ממקום מגוריהם. כפי שמלמד דו'ח ממשלתי שבחן את הזכות לבחירת בית החולים: מי הקופה המאפשרת ביותר? שבמסגרתו נבחנו הסדרי הבחירה ונבדקה השאלה בכמה מתוך 4 בתי החולים הקרובים ביותר למבוטח, הקופה מאפשרת לו, או לה,לפקוד. הדו"ח הציג מציאות לפיה קופת חולים כללית קיבלה ניקוד נמוך בהרבה מקופות החולים האחרות בנושא. 

ברוב המקרים האלה, יודע כל מי שהתעקש, קופת החולים נאלצת לכבד בסוף את זכות המבוטח לשירות בריאות במרחק סביר. כפי שאפשר לראות למשל בהחלטה הבאה של נציבות קבילות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.  לכן חשוב כל-כך להתעקש, ואם צריך, לפנות לפניות הציבור של קופת החולים או לנציבות הקבילות במשרד הבריאות. 

אבל האם הזכות לשירות במרחק סביר נתונה גם לעובד/ת זר/ה ? 

התשובה היא ברורה וחדה וקבועה בצו עובדים זרים (סל שירותי בריאות לעובד), תשס"א-2001. סעיף 7(א) לצו עוסק בזמינות ונגישות סל הטיפולים והתרופות לעובד. ובסעיף (א) נאמר מפורשות כי שירותי הבריאות הכלולים בסל הטיפולים והתרופות יינתנו: "באיכות סבירה, בתוך זמן סביר, ובמרחק סביר ממקום מגוריו". 

דרך יעילה ומפתיעה להתמודד עם גן ילדים בעייתי ?

קראתי ב-YNET סיפור קשה ולא נעים על גן ילדים לעובדים זרים, סביבו היה קונצנזוס על הצורך להעביר הילדים למסגרות אחרות, אך למרות הקונצנזוס לא קרה דבר, עד שהגיעה ההוצאה לפועל, והצילה את המצב...

קשה להחליט מה עצוב יותר -

• אוזלת היד של הרשויות שאמורות היו לפקח על הגן ולשפרו או לסגרו ; 
• הפעוטות והילדים שנותרו ללא מסגרת ונותקו מהגננת שהיוותה עבורם, ככל הנראה, מטפלת עיקרית רוב השבוע, ביום ובלילה; 
• הדרך בה מטופלים וגדלים פעוטות וילדים בעיר תל-אביב, במדינת ישראל, בשנת 2011 ; 

ילדי העובדים הזרים - מה בדיוק קורה כאן ? דרוש הסבר

 גירוש ילדי העובדים הזרים, שבסמליות חשודה מצטלב לו יחד עם בוא האביב וחג הפסח, ממשמש ובא על סמך דיווחי התקשורת. ולמרות שבזמן שהתותחים יורים והשוטרים מגרשים המוזות המשפטיות  כבר לא יועילו כאן, אני שב ונשאל מה בעצם קרה כאן. הבלבול בהחלט מובן, שכן מדובר בסוגיה שנדונה כבר בעבר, והיא לא סוגיה פשוטה.

אבל נתמקד בסיבוב הנוכחי. בישראל מדיניות הגירת-עבודה, לפיה כאשר עובדת זרה נכנסת להריון, היא צריכה לצאת מהמדינה עם התינוק עד 3 חודשים מיום הלידה, או לחילופין לשלוח התינוק בחזרה למדינת המוצא. אחרת תישלל אשרת העבודה. מיותר לציין שהמדיניות זוכה לביקורת רבה בארץ ובעולם. עוד מיותר לציין שכתוצאה מהמדיניות, כל כמה שנים נוצרת בישראל אוכלוסיה של כמה מאות ילדי עובדים זרים ששהותם בארץ לא חוקית, שהמדינה רוצה  לגרש, והציבור מתרגש, ומתווכח בעד ונגד הרצון הזה.

כתוצאה מהויכוח האחרון, ישבה ועדה בין משרדית על המדוכה (כאילו לא מדובר בסוגיה שכבר נדונה בעבר), התלבטה, התוותה קריטריונים, והציעה לממשלה לאמצם. הממשלה קיבלה החלטה - אותה החלטה המכונה הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל, שהתקבלה ב-1/8/2010 ואשר קבעה את תנאים מצטברים, לפיהם יוענק רשיון לישיבת קבע לילד, ורשיון לישיבת ארעי להוריו ואחיו. ההחלטה מפורטת ויש בה כמה דקויות שלא אפרט כאן למען הבהירות.

התנאים הנוגעים לילד - 

א. הילד שוהה בישראל שלא כחוק.
ב. בשנת הלימודים התש"ע הילד למד במערכת החינוך הממלכתית בישראל (לרבות גן חובה הפועל על פי חוק הפיקוח על בתי ספר) והוא רשום לשנת הלימודים התשע"א לכיתה א' או כיתה גבוהה יותר במערכת החינוך הממלכתית בישראל (או שרישומו ללימודים בכיתה א' נדחה לאחר שלמד  בגן חובה, ואובחן ע"י השרות הפסיכולוגי כחסר בשלות ללימודים בכיתה א', או שסיים כיתה י"ב במערכת החינוך הממלכתית בישראל בשנת הלימודים התש"ע).
ג. במועד קבלת החלטת הממשלה, הילד מתגורר בישראל ברצף תקופה בת 5 שנים, לכל הפחות, ובלבד שאם לא נולד בישראל נכנס אליה בטרם מלאו לו 13 שנים.
ד. הילד דובר את השפה העברית.
ה. הוריו של הילד נכנסו לישראל באשרה ורישיון מסוג ב1/ (עובד זר), ב2/ (תייר) או ב4/ (מתנדב) לפי חוק הכניסה לישראל, טרם מועד לידתו של הילד בישראל או כניסתו של הילד לישראל.

ו. הוריו של הילד נושאים דרכון חוץ של מדינה שמדינת ישראל מקיימת איתה יחסים דיפלומטיים.
ז. אין  מניעה פלילית או ביטחונית לקבלת מעמד בישראל.

בהתקיים כל אלה, יקבל הילד רשיון קבע לישיבה בישראל. 

התנאים הנוגעים לבני-משפחתו -
שר הפנים יעניק רישיון לישיבת ארעי בהתאם לחוק הכניסה לישראל, להורי הילד שנכנסו  לישראל  ולאחיו, בתנאים הבאים -

א. הוריו של הילד נכנסו לישראל באשרה ורישיון מסוג ב1/ (עובד זר), ב2/ (תייר) או ב4/ (מתנדב) לפי חוק הכניסה לישראל, טרם מועד לידתו של הילד בישראל או כניסתו של הילד לישראל.

ב.  הוריו של הילד נושאים דרכון חוץ של מדינה שמדינת ישראל מקיימת איתה יחסים דיפלומטיים. 

ג. ההורים/האחים  מתגוררים עם הילד במשק בית משותף מיום לידתו או כניסתו לישראל

ד. ההורים/האחים מתגוררים בישראל עימו במועד קבלת החלטת הממשלה.
ה. אין  מניעה פלילית או ביטחונית לקבלת מעמד בישראל.

בהתקיים כל אלה, יקבל בן-המשפחה רשיון ארעי לישיבה בישראל. 

הרשיון לישיבת ארעי יוארך מדי שנה, עד שהילד יגיע לגיל 21. במועד הזה יוכלו בני-המשפחה לבקש רישיון לישיבת קבע, אם מעמדם לוא יוסדר במסגרת החלטות ועדת השרים לבחינת הצעות בתחום מנהל האוכלוסין מיום 30.3.04 בדבר מתן מעמד לשני הוריו של חייל.

בירוקרטיה

המבקשים יידרשו להמציא ראיות ברורות לביסוס בקשתם (לרבות בדרך של שימוע). בין הראיות, תיעוד על -

1. מקום המגורים בישראל,
2. מועד הכניסה לישראל או הלידה בה 
3. מקום הלימודים בישראל.

סייגים

החלטת הממשלה מבהירה שמתן מעמד לילד ולבני-משפחתו לא יוכל לשמש בסיס לזכאות של קרובי משפחה נוספים, בכל עת, לשם קבלת רישיון ישיבה לפי חוק הכניסה לישראל או אזרחות ישראלית.

ומי שלא ? 
יידרשו לעזוב את ישראל בתוך 30 ימים מיום פרסום החלטת הממשלה  או מיום שנדחתה או סורבה בקשתם. החלטת הממשלה קובעת שעם תום התקופה  ינקטו אמצעי אכיפה נגד מבקשים שלא יצאו את ישראל לרבות השמה במשמורת והרחקה מישראל.

ומה יקרה עכשיו ? 

קודם כל, למקרה שלא שמתם לב, ההחלטה לא מעניקה מעמד לכמה מאות ילדים. המספר לא לגמרי ברור אבל מקובל לדבר על "400". ככל הנראה, מדובר בעיקר בילדים שלא הגיעו עדיין לגיל גן חובה, או ילדים שלא שהו 5 שנים בארץ.

באשר לאחרים, למרות סד הזמן שנקבע בהחלטה, הוגשו בקשות רבות לרשות ההגירה ולפי דיווחה רובן המכריע אושר: "הוגשו 701 בקשות, הכוללות 1035 ילדים (עוגנים-עליהם מתבססת הבקשה+אחיהם הנלווים) ו-1027 הורים. סך הנפשות הנכללות בבקשות הוא 2062. מתוך כלל הבקשות שהוגשו סורבו 85 ".

עכשיו בעצם מחכים לגירוש. עם הידיעות על הגירוש הקרוב ובא החלה התארגנות מחאה.

היתה הפגנה תל-אביבית מצויה (אני הייתי. ואתם ?), ויהיו עוד. כאן אפשר לעקוב אחרי המשך המחאה הציבורית. אפשר לקוות שלימור לבנת היא סנונית ראשונה, בקריאתה לרדת מהעץ .

אפשר גם לקוות שהתזמון הוא לא מקרי, ולקראת חג הפסח תומתק הגזירה. אפשר לקוות שהצלחת הסרט strangers no  more וזכייתו באוסקר לסרט התיעודי הקצר, תביא לסוף הוליוודי בסיבוב הזה ... 

מה שלא יהיה - זהו הנסיון שלי למתן הסבר פורמלי על הסיפור העגום בנוגע לגירוש הממשמש ובא של ילדי העובדים הזרים. חשוב להכיר. חשוב לנקוט עמדה. 

אבל לפני סיום, אני רוצה להפנות אתכם לשני מסמכים מעניינים, ולבקש מכם לנסות ולהרהר מעט על האפשרות שיש הסבר אחר, פחות פורמלי ומטריד יותר, הנוגע למניעים שמאחורי הבלאגן המבלבל שמול עינינו. 

הצורך בהסבר אחר הוא פשוט - מה שלא יהיה הפתרון בסיבוב הזה, תרשו לי להבטיח לכם שבעוד 3-4-5 שנים, יגיע סיבוב נוסף, ושוב יהיה צורך להילחם כנגד האכזריות ושרירות הלב המבקשות לנתק ילדים מהארץ היחידה שהם מכירים, ארץ מולדתם.

1. מסמך אחד - סיכום סטטיסטי של רשות ההגירה בנוגע לעובדים זרים בישראל. 
2.  מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנוגע לגביית דמי תיווך מעובדים זרים המבקשים לעבוד בישראל. 

לקרוא ולהרהר. 

עיקר העובדים הזרים הלא חוקיים בישראל: אלה שהגיעו באשרת תייר ולא עזבו

דה-מארקר מדווח על מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (המ.מ.מ.), העוסק בסוגיית העובדים הזרים הלא-חוקיים בישראל ובתפקודה של רשות  האוכלוסין וההגירה בשנת 2010. לא הצלחתי לאתר את המסמך, לצערי, נכון לזמן כתיבת הפוסט ואני מקווה לאתרו בהמשך, אבל מהדיווח המפורט עולות כמה סוגיות ששוות תשומת-לב:

• כ- 60% מהעובדים הלא-חוקיים בישראל הגיעו לישראל באשרת-תייר ונשארו לעבוד בה. כלומר, לא ה"מסתננים" ולא העובדים שנכנסו כחוק ופגה אשרתם, הם עיקר הבעיה בתחום העבודה הזרה הלא-מאושרת בישראל.
• היעד של רשות האוכלוסין וההגירה לשנת 2010 היה להרחיק מישראל כ-22,000 עובדים זרים. אך רק 2498 זרים ללא מעמד מוסדר בישראל הורחקו בשנה זו. כ-11% מהיעד.  
• ממשיכים להצטבר נתונים התומכים בתפישה שכניסה של עובדים זרים לענף מביאה ליציאה של עובדים ישראלים. עדיין אין הוכחה מבוססת על הקשר הזה, וייתכן שלעולם לא תהיה בגלל המורכבות הגבוהה של שוק העבודה. אבל נראה שיש עובדות שתומכות במה שהאינטואיציה והשכל הישר אומרים לכל אחד מאיתנו. 
• לפי הדיווח, למרות נתוני הדו"ח של מרכז המחקר והמידע, יו"ר הועדה לעניין העובדים הזרים, ח"כ יעקב כץ סבור שיש:"להכריז על משטר חירום בישראל, לגייס שתי אוגדות של צה"ל ולהפסיק אחת ולתמיד את הסתתנות הזרים לישראל. במקביל, יש לבנות עיר מקלט למסתננים, לספק להם אוכל ומקומות לינה, אבל לא לאפשר להם לעבוד - ואז הם יודיעו לכל קרוביהם שאין סיבה להגיע לישראל". הוא סבור שהעובדה שאחוז העובדים ללא אשרה שמקורם מתיירות קבוע, בעוד שאחוז המסתננים עולה, היא החשובה. הוא לא נותן לעובדה שגם בתחום הזה אמורה להיות תחלופה (בני-אדם שחוזרים לביתם אחרי שחסכו מספיק; עובדים שגורשו; אנשים שעייפו; מי שנסיבות חייהם מחייבות אותם לחזור) לבלבל אותו. המסתננים הם הבעיה העיקרית בתחום העובדים הזרים בישראל לדעתו של ח"כ יעקב כץ.
• ח"כ כץ אינו היחיד שלא נותן לדו"ח לבלבל אותו. גם אדם רציני יותר בעיניי, ד"ר מומי דהן מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, מטיל ספק בקביעה שלפיה רוב העובדים הלא חוקיים בישראל הם תיירים שאשרתם פגה. הוא חוזר על המנטרה השגורה בתחום - "האמת היא שאין גורם אחד במדינת ישראל שיכול לומר כמה בדיוק עובדים לא חוקיים שוהים בישראל" (ומתעלם מכך שמסמך המ.מ.מ התבסס על נתונים ממקורות מגוונים שמאפשרים יצירת הערכות של המספר, כמו הדיווחים לרשויות מס הכנסה על העסקת עובדים זרים וההצלבה של הדיווחים האלה עם המידע הקיים על היתרי העבודה, שמלמדת, בין היתר, על אחוז דיווח גבוה לרשויות המס על העסקת עובדים זרים בענפים שפשוט אסור להעסיק בהם עובדים זרים...). ד"ר דהן לא מציע מתודולוגיה אלטרנטיבית לבירור המציאות המספרית והנסיבתית של העובדים הזרים הלא חוקיים בישראל, אבל סבור ש"רובם דווקא שייכים לקבוצת העובדים הזרים שהגיעו לישראל עם אשרת עבודה, ונשארו גם אחרי שזו פגה. "

אבל בדבר אחד אני דווקא מסכים עם ד"ר דהן: "הפתרונות שמציע כץ ויעדי הגירוש של מדינת ישראל אינם פתרון הולם לבעיה."

ד"ר דהן סבור ש"הכלי העיקרי והמשמעותי כדי למגר את התופעה הוא אכיפת חוקי העבודה באופן נחוש ביותר כלפי המעסיקים, ולא פעולות כלפי העובדים הזרים - שהם החלשים ביותר בישראל. את עיקר המאמץ צריך להפנות כלפי מעסיקים שעוברים על החוק. ברגע שהעסקת עובדים לא חוקיים תפסיק להיות משתלמת להם, התופעה תיפסק". אישית, אני סבור שאכיפה יעילה של חוקי העבודה לא חשובה רק כדי לגרש עובדים זרים. יש לי לבטים משלי עד כמה מוסרי בעידן הגלובליזציה לגרש אנשים שרוצים לעבוד, רק בגלל שהם נולדו עם האזרחות הלא נכונה. אני סבור שאכיפה יעילה של חוקי העבודה חשובה - קודם כל - כדי לאכוף את החוקים המגנים על העובדים החלשים בישראל. אבל יש לי ספקות באשר להשלכותיה העתידיות של האכיפה היעילה -
אולי היא אכן תביא לכך שהמעסיקים הישראליים יוותרו על העסקתם של עובדים זרים חוקיים ולא-חוקיים.
אולי היא דווקא תשפר את תנאיהם של העובדים הזרים החוקיים והלא-חוקיים.
אולי היא אפילו תביא לכך ששורה של מעסיקים יקומו ויעברו למדינות בהן יוכלו להמשיך ולהעסיק עובדים בתנאים מחפירים ללא הפרעה מצד השלטונות.
קשה לחזות את התוצאות האלה. האם באמת כל המעסיקים האלה רוצים להעביר את עסקיהם לסין ולויטנאם ? האם כבר כעת פערי השכר לא מצדיקים מעבר שכזה ? האם עובדים זרים לא עדיפים על ישראלים משיקולי מוטיבציה, התמדה וצייתנות ? האם העלויות של חקיקת המגן הישראלית אכן רבות כפי שמקובל לטעון ?

מה שאני בטוח בו, הוא שבמדינת חוק, אוכפים את החוק.
לא שואלים קודם לכן על מי מגן החוק ועם מי תיטיב אכיפת החוק.
שיקולים שמביאים לאכיפה חלקית, הם שיקולים שמביאים להעדר-חוק.
והמצב היום בישראל הוא מצב של אכיפה חלקית, במקרה הטוב ביותר.

האם יבוא יום שבו יאכפו את חקיקת המגן באופן מלא ? יש בעיות תקציב ותקינה קשות ביותר. אולי צריך להביא עובדים זרים שימלאו את תפקידי הפקחים של משרד התעשיה המסחר והתעסוקה לאכיפת חקיקת העבודה. אפשר להסתייע גם בתיירים הנשארים לעניין הזה. הם כנראה יודעים יותר על הצדדים האפלים של שוק העבודה הישראלי מרוב אזרחי ישראל.