מישהו עושה כאן סיבוב על מישהו

שר האוצר, יאיר לפיד, מסביר שקיצוץ התקציב למוסדות התורניים לא בוטל אלא רק נדחה בחצי שנה וכל זאת בגלל קשיים משפטיים שמחייבים חקיקה מתאימה.

בהתחשב בלהיטותו של השר להמשיך ולהשתמש במנגנונים חוקיים קיימים, חרף בעייתיותם (תקציב דו שנתי וחוק הסדרים עב-כרס הממשמש ובא, אם להסתמך על הצעת התוכנית הכלכלית לשנים 2013-2014, ועל הדיווחים בתקשורת), ובהתחשב בכך שנוסחו הסופי של חוק ההסדרים רחוק מלהיות מגובש (ראו מינויה של ועדת שרים לעניין) , קשה להבין מדוע דווקא לעניין הזה, לא נשקל כלל שימוש בחוק ההסדרים.

נזכיר רק כמה דוגמאות משני חוקי ההסדרים האחרונים (החוק הקודם להם, האחרון בתקופת ממשלת אולמרט, הוא דווקא דוגמא לתהליך החיובי שאפיין את ממשל אולמרט של שימוש מוגבל יחסית בחוק הזה):
חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 (PDF)
הסדיר בין היתר סוגיות כגון מיחזור פסולת בניין, אכיפה להגנת הסביבה, פעילות משרד עורכי-דין זרים בישראל, הנפקת מרשם שלא בידי רופא/ה, טיפול רפואי בנפגעי תאונות דרכים, הסדרת ואכיפת גביית האגרה במנהרות הכרמל, הוראות בדבר התניית גובה קצבאות ילדים בקבלת חיסונים, הרחבת הגדרת תשתיות לאומיות בחוק התכנון והבניה כך שיכללו גם מתקני גז ואתרי כרייה וחציבה, איגודי ערים למים ולביוב, היטל בשל צריכת מים עודפת, שיפורים בזכויות עובדים (כן, חוק ההסדרים הזה הוא דוגמא לכך שחוקי אומניבוס יכולים להיות נשק בידי כל הצדדים במשק. ראו עמודים 242-245 ).

חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2011 (PDF) הסדיר בין היתר סוגיות כגון שירותי נדידה, הגבלת תשלום בשל ביטול הסכם של טלפון סלולרי, דיווחים על תרומות בתחום הבריאות, שינויים בחוק עידוד השקעות הון, שינויים בחוק פינוי ובינוי, ועוד. 

אינני עיוור לחשיבות הרבה שיש במכשירים כגון חוק-ההסדרים עבור ממשלה במדינה דמוקרטית, בסוגיות שבהן יישום המשילות הוא קשה ומר, נוכח עוצמתן של קבוצות-אינטרסים כאלה ואחרות, הקושי בקיומה של משמעת-קואליציונית נוכח הכרח במדיניות שאיננה פופולרית, ולאור קואליציות שאינן יציבות במיוחד. למרות זאת, אני מתנגד למכשיר הזה, מטעמים אידיאולוגיים שקשורים ביחסים הצריכים להתקיים בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת במדינה דמוקרטית, ובגלל הסכנות האיומות על עתידה של דמוקרטיה שפקידיה ונבחרי-הציבור שבה מתרגלים לפתרונות שנשענים על כוח קבוצת-הרוב, ולא על הדיאלוג המורכב והעדין עם קבוצות המיעוט. 

אבל זה אני. שר האוצר חושב אחרת. את זה קל להסיק מהתנהלותו בתקופתו הראשונה במשרד ומבחירתו לדבוק בתקציב דו-שנתי ובחוק ההסדרים. 

מדוע שר האוצר שמשרדו מקדש את השימוש בחוק-ההסדרים נמנע משימוש בחוק הזה דווקא בנושא הקרוב ללבו שנמצא בליבת המצע של מפלגתו ?  רק לשר פתרונים.