יום שני, 11 בנובמבר 2019

לפעמים תביעות SLAPP נכשלות

ג'ון אוליבר בתוכנית  המצויינת Last Week Tonight מספר על תביעת SLAPP (תביעת השתקה) שהתנהלה בשנתיים האחרונות כנגד תוכניתו.

התביעות האלה - תביעות אסטרטגיות כנגד השתתפות הציבור (Strategic Lawsuits Against Public Participation)  הן רעה חולה שקיימת גם אצלנו וגם אם הן לא תמיד מצליחות הרי שהן נפוצות ולא מדוברות מספיק.

עוד ב-2013 הן תוארו בדו"ח של האגודה לזכויות האזרח (זהירות: PDF) כהליכים משפטיים אשר "הפכו אפוא נפוצים בישראל, אבל הם זוכים להדים ציבוריים מעטים מדי ולהכרה משפטית זניחה".

שקט הוא רפש כידוע, ובנושא הזה הוא מסוכן במיוחד, כי איננו שומעים על כל אותן פעמים בהן מכתבי אזהרה או תביעות שכאלה השיגו את מטרתן.

לכן כל-כך חשוב, לדעתי, להקדיש זמן לסיפור הזה העוסק בתביעת SLAPP שנכשלה, במותחי ביקורת ציבורית שהצליחו לזכות בהכרה משפטית, ועל הדרך שבה ביקורת ציבורית זוכה לא רק להגנה של חופש הביטוי אלא גם להגנה מאיום שבתביעת נזיקין.




היה כדאי שכל עו"ד השוקל לסייע ללקוח בתביעה שכזו יצפה בתוכנית הזו. הפינאלה הגדולה של התוכנית מדגימה היטב עד כמה כשלון בכלי הזה - תביעה אסטרגית כנגד הבעת דעה ציבורית  - יכולה להסתיים בפגיעה אסטרטגית במוניטין של התובע עצמו. לא היה פשוט יותר וזול יותר להתמודד עם הביקורת העניינית ולנסות לטפל בדברים עצמם?  אולי גם נכון יותר ומוסרי יותר ?

לסיום: סביר להניח שעו"ד מוכשר תמיד ישכיל להלביש תביעת SLAPP בלבוש משפטי הולם כך שתראה כאילו איננה כזו.  ולכן, להשקפתי, המענה איננו בתיקון חקיקה שיוסיף הגנה מיוחדת כנגד תביעות התרעה, שכן הכרעה כזו תתקבל רק בסופו של ההליך, בעוד שהתועלת שבהליך מבחינת התובע - הפחדה, הרתעה, השתקה - מושגת מעצם הגשת התביעה (ולעתים עוד קודם לכן, מעצם שליחת מכתב איום בתביעה). להשקפתי, המענה לבעיה הזו הוא בהקצאת משאבים ציבוריים להגנה על מי שטוען כי הוא נתבע תביעת השתקה. למשל: יצירת גוף ציבורי המעניק הגנה משפטית על אזרחים מתביעות אזרחיות בנושא הזה, במסגרת משרד המשפטים או במסגרת מבקר המדינה.

לקריאה נוספת


יום שישי, 1 בנובמבר 2019

כל מקום לא נגיש מטריף אותי

הפרק החדש בסדרת הטלוויזיה המעולה "סליחה על השאלה" אשר נושאו הינו "אנשים שמתניידים בכיסאות גלגלים" הוא הזדמנות נהדרת לעסוק בנגישות.

כל מי שעוסק במתן שירות ציבורי או המחזיק שירות ציבורי צריך לראות את אותן 2 דקות בין 11:29 ל-13:14 בהן אנו רואים תשובות לשאלה "איזה מקום מטריף אותך שלא נגיש?"

התשובה המהותית: כל מקום לא נגיש מטריף אותי.


 המשתתפים בתוכנית סיפרו על החוויה של להגיע למקום שאינו נגיש. בין המקומות שהוזכרו:
  • בתי קולנוע
  • ים (חופים שאי אפשר להגיע עד המים)
  • כל הברים בדיזנגוף (שולחנות גבוהים)
  • אוטובוסים
  • מבני ממשלה (בתי משפט, משרד הבריאות, משרד הפנים, המוסד לביטוח לאומי, משרד הרישוי חולון - איפה שנותנים את תו הנכה).
  • בתי ספר 
  • קופות חולים 
  • מדרגות לפני שירותי נכים
ברור שזו רשימה מקרית אך מייצגת. המצב בישראל משתפר, למרות שלעתים - כמו שתואר ב-2 הדקות האלה, הרמפה שנוספה כדי לאפשר נגישות, מגיעה, משום מה, עם מדרגה בקצה שלה.... הכניסה אל האולם שנבחר למקום שבו עתידה אישה עם מוגבלות פיזית בתנועה להרצות, היא כניסה שיש בה שתי מדרגות.....

המפגש הזה עם המכשול, שלפעמים מתואר במילים "זה רק מדרגה קטנה" הוא בעצם "הרגע שבו רק רוצים להסתובב ולחזור הביתה.... זה שם לך את הנכות מול הפנים.... לכאן אתה לא נכנס."

חשוב לזכור - זו לא המוגבלות שמונעת מהאדם להיכנס. זו המדרגה.

פרק הנגישות בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נועד לשנות את המציאות.
לשנות את החברה הישראלית כך שהיא תהיה כמה שיותר נגישה לכולנו.
הפרק הזה ב"סליחה על השאלה" מזכיר כמה עבודה עוד יש לכולנו לעשות.

למותר לציין ששווה לראות את הפרק הזה לא רק בגלל הנגישות -  אלא בזכות ההזדמנות לראות בני-אדם אמיצים ונחושים המוכנים להחשף ולשתף במסע-חייהם.

יום שלישי, 17 בספטמבר 2019

במקום לראש המפלגה הגדולה ביותר, תנו ללשון המאזניים את התפקיד להרכיב ממשלה

נוכח המדגמים המתפרסמים מסתמן שתוצאות הבחירות היום לא משנות את תוצאת-התיקו המלווה את ישראל מאז אפריל. 

נוכח הבטחתו של נשיא המדינה לעשות הכל להביא לכך שלא נזדקק לעוד מערכת-בחירות (שגם היא כנראה תסתיים בתוצאת תיקו דומה) נראה לי שכדאי להזכיר לנשיא את היקף סמכותו על פי חוק יסוד:הממשלה. 

מה החוק אומר ? סעיף 7 לחוק יסוד:ממשלה העוסק בהטלת התפקיד להרכיב ממשלה קובע: 
"(א) משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך; הנשיא יטיל את התפקיד כאמור בתוך שבעה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות או מיום היווצרות העילה לכינון ממשלה חדשה, ובמקרה של פטירת ראש הממשלה - בתוך 14 ימים מיום הפטירה.
(ב) נתקיימה ההתייעצות לפני שנתכנסה הכנסת החדשה, יתייעץ הנשיא עם נציגי רשימות המועמדים שתיוצגנה בכנסת החדשה.
(ג) סעיף זה לא יחול על כינון ממשלה בעקבות הבעת אי אמון לפי סעיף 28 או בעקבות הגשת בקשה לנשיא המדינה לפי סעיף 29(ב), ויחולו ההוראות המפורטות בסעיפים האמורים."
שמתם-לב למשהו חסר? אין שום חיוב להטיל את התפקיד דווקא על ראש אחת המפלגות הגדולות. הנשיא, שחייב להיוועץ, עדיין בעל שיקול דעת עצמאי לחלוטין. 

אני טוען, כבר כמה שנים, שהדרך ליציבות ולמשילות איננה עוברת דרך הטלת-התפקיד על ראש המפלגה הגדולה. הדרך עוברת דרך לשון-המאזניים.


כתבתי זאת בשנת 2013:
"תודו שהטלת תפקיד הרכבת הממשלה על ראש הסיעה הקטנה ביותר בבחירות (על פי תוצאות האמת הזמניות), שאול מופז, יכולה לטלטל את כל המערכת הפוליטית החדשה לכדי נכונות לשיתופי-פעולה מרחיקי לכת, ובכלל זה רוטציה בראשות-הממשלה בין ראשי שתי הסיעות הגדולות, ולו רק כדי למנוע את האפשרות של היווצרות גושים חדשים שאת תוצאות-היערכותם מי ישורנו..."


כתבתי זאת בשנת 2016:
"הרי ממילא, כל אדם בר-דעת רואה שאם תוצאות המדגמים יהיו תוצאות האמת, יהיה זה משה כחלון שיכריע את זהות ראש הממשלה הבא. אם זה המצב המעשי, מדוע לא ינסה נשיא המדינה להטיל על כתפיו את תפקיד הקמת הממשלה הבאה? או במילים אחרות - אולי הגיע הזמן לנסות להרכיב קואליציה שאיננה נשענת על אחת הסיעות הגדולות אלא על לשון המאזניים עצמה?"
הדברים נכונים לא פחות גם היום. אולי הגיע הזמן להפסיק להתעקש ליצור ממשלות לא-יציבות, שהרכבן יוצר נעילות-הדדיות בהסכמים קואליציוניים המונעים רפורמות בשלל-תחומים בהם המצב הקיים רחוק מלהשביע רצון ?
אילו תחומים למשל?
נשיא מדינת ישראל יכול לנער את המערכת הפוליטית כולה מהקיפאון הזה בצעד אחד פשוט: לתת ללשון המאזניים הברורה - על פי המדגמים - אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו - להיות האיש שירכיב את הממשלה הבאה. הנשיא, המנסה לעודד אחדות בעם, בוודאי יזכור דבר אחד העומד לזכותו של ליברמן - הוא הרי הבטיח לכפות ממשלת אחדות

יום שישי, 19 באפריל 2019

מולר לא מצא אקדח מעשן אבל משאיר אחריו הרבה עשן

עיון ראשוני בנוסח אשר פורסם של דו"ח מולר, החוקר המיוחד לבדיקת -

  • התערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016
  • אפשרות קיומה של קנונייה של קמפיין טראמפ עם רוסיה

מלמד שהדו"ח לא יביא את ארה"ב אל מצב של בהירות מלאה.

בעוד שלגבי עצם ההתערבות של רוסיה בבחירות התגבש קונצנזוס עוד קודם לדו"ח שהיתה התערבות ושהיתה פעולה לטובת קמפיין טראמפ,  בנושא הקנוניה (collusion) בדו"ח רק נקבע - 
"In sum, the investigation established multiple links between Trump Campaign officials and individuals tied to the Russian government. Those links included Russian offers of assistance to the Campaign. In some instances, the Campaign was receptive to the offer, while in other instances the Campaign officials shied away. Ultimately, the investigation did not establish that the Campaign coordinated or conspired with the Russian government in its election-interference activities."
בנוסף, גם בנושא השאלה האם הנשיא ביצע עבירת obustruction of justice  (שיבוש החקירה) רק נקבע:

"if we had confidence after a thorough investigation of the facts that the President clearly did not commit obstruction of justice, we would so state. Based on the facts and the applicable legal standards, however, we are unable to reach that judgment. The evidence we obtained about the President's actions and intent presents difficult issues that prevent us from conclusively determining that no criminal conduct occurred. Accordingly, while this report does not conclude that the President committed a crime, it also does not exonerate him."
האומנם זה יספיק, כפי שיש הסבורים, להסיר את האיום המשפטי מעל נשיאותו של טראמפ?

אני סבור שהמצב עדיין איננו בהיר דיו. הדו"ח מחזק את הידוע בדבר נסיונות של הנשיא לעצור את החקירות. ויש חוט מחבר מעניין לגבי -


בכל שלושת המקרים האנשים שעבדו עם טראמפ והתבקשו לפעול - סירבו.

העובדה שהם ידעו שהפעולה לא ראויה - בעוד הנשיא לא ידע זאת, יוצרת רקע נרחב להמשך דיון. בהיבט הזה, דו"ח מולר בעצם קורא להמשך חקירה:

"In addition, the President had a motive to put the FBI's Russia investigation behind him. The evidence does not establish that the termination of Comey was designed to cover up a conspiracy between the Trump Campaign and Russia: As described in Volume I, the evidence uncovered in the investigation did not establish that the President or those close to him were involved in the charged Russian computer-hacking or active-measure conspiracies, or that the President otherwise had an unlawful relationship with any Russian official. But the evidence does indicate that a thorough FBI investigation would uncover facts about the campaign and the President personally that the President could have understood to be crimes or that would give rise to personal and political concerns."
מאחר והאחריות להמשך העניין עברה מהחוקר המיוחד אל המערכת הפוליטית, ומהצד הדמוקרטי של המפה הפוליטית האמריקאית יהיו שימשיכו, השאלה היא עד כמה הם ימצאו שותפים לכך מהצד הרפובליקני. העימותים של טראמפ עם מתונים כמו ג'ון מקיין המנוח  או אדמירל (בדימוס) ויליאם מקרייבן  לא מנבאת טובות לטראמפ. אלא אם הוא יידע לגבש מחדש קואליציה עם הרפובליקנים המתונים, אפשר להתנבא שבעוד שאלת הקנוניה כנראה מאחוריו, נראה סביר להעריך שהעיסוק הפוליטי - ולאחריו המשפטי- באפשרות השיבוש של הליכי החקירה על ידו עשוי להמשיך ולרחף מעל כהונתו הנוכחית, ואם ייבחר שוב - גם מעל כהונתו הבאה.

מהפרספקטיבה הישראלית יש כאן היבט שעשוי לעניין את בנימין נתניהו. מרכיב שמגן על טראמפ בנושא השיבוש הוא העובדה שחלק גדול מפעולותיו נעשו בגלוי. נראה שטראמפ - ורפובליקנים אחרים - מציעים פרשנות רחבה מספיק של סמכויות הנשיא עד אשר ביישום מעשי שלה עבירות כמו שיבוש הופכות להיות כמעט בלתי-ניתנות לגיבוש. מדובר בפרשנות הנסמכת על דוקטרינת  the king can do no wrong הישנה-נושנה (בלטינית Rex Non Potest Peccare ). זהו סוג של Sovereign immunity אשר בוודאי רלוונטי גם לדיון הישראלי בכתבי-האישום האפשריים כנגד נתניהו. אולי במקום לעסוק בחוק צרפתי או בחוק החסינות עדיף לנתניהו לפעול לשנות את שיטת המשטר הישראלית לנשיאותית ?

לקריאה נוספת


יום שני, 18 במרץ 2019

הנימוקים יינתנו בנפרד

פסק הדין בע"ב 1866/19 פריג' ואח' נ' בן ארי ואח' בו נפסק כי תישלל זכותו (לנסות) להיבחר לכנסת של ד"ר מיכאל בן ארי הוא קצר להפתיע:

"           בית המשפט החליט ברוב דעות (כנגד דעתו החולקת של השופט נ' סולברג) לקבל בחלקו את ע"ב 1866/19 ולקבוע כי ד"ר מיכאל בן ארי מנוע מלהשתתף בבחירות לכנסת ה-21. כן החליט בית המשפט פה אחד לדחות את ערעור הבחירות בכל הנוגע להתמודדותו של עו"ד איתמר בן גביר. משמעות הדברים היא כי ד"ר מיכאל בן ארי מנוע מלהשתתף בבחירות הקרובות לכנסת וכי עו"ד איתמר בן גביר יהא מועמד לכנסת בבחירות הקרובות.
            נימוקים יינתנו בנפרד."

אין זה פסק הדין הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל שניתן ללא נימוקים. אבל הוא מדגים יפה - יותר מרבים מקודמיו - עד כמה דרך הפסיקה הזו איננה ראויה.

לכאורה מדובר בפגיעה בזכות להיבחר (הקבועה בסעיף 6 לחוק יסוד: הכנסת) שנעשתה בהתאם להוראות החוק. אבל הפגם הזה - העדר ההנמקה - דווקא בנוגע לזכות כל-כך חשובה במשטר הדמוקרטי - הוא, להשקפתי, פגם היורד לשורשו של הליך. 

זכות חוקתית מהמעלה הראשונה נפגעה כאן - והאזרח הנפגע איננו יודע מדוע הכריע כך בית המשפט. לא רק האזרח עצמו, כולנו - כלל אזרחי המדינה - לא יודעים מדוע בחר ביהמ"ש לפסול אזרח מלהתמודד לכנסת לראשונה מאז 1992 (אז נפסלו תנועות כך וכהנא חי). אנחנו יכולים לשער - אבל כך לא צריכה להתנהל מדינה דמוקרטית.

קל לראות את הפגמים שבסוג כזה של החלטה. 

אין זה ברור כלל מאיפה שואב ביהמ"ש העליון את הסמכות לפסוק ללא הנמקה. ייתכן שהדבר נעשה ללא הסמכה שבחוק. ההסבר כנראה יהיה שזה מכוח הסמכות הכללית להחליט. אך האם ביהמ"ש היה מאפשר לרשות כלשהיא לקבל החלטה מנהלית אבל לגבש את הנימוקים בעניין רק אחרי ההכרעה ?  

יתרה מכך. מדובר בפסיקה שאיננה יכולה להוות הלכה פסוקה שתנחה ערכאות אחרות -  כי בהעדר הנמקה הגיונה איננו ידוע. 

מדובר בפסיקה שאף איננה עומדת בלשון החוק עצמו. סעיף 63א(ה) לחוק הבחירות קובע: 
"(ה)  בהליך של אישור החלטת הועדה המרכזית לפי סעיף קטן (ב) או בערעור על החלטת הועדה המרכזית לפי סעיף קטן (ד) ידון בית המשפט העליון בתשעה שופטים או במספר בלתי זוגי גדול יותר, כפי שיורה נשיא בית המשפט העליון, ופסק דינו יהיה סופי; פסק הדין יימסר לועדה המרכזית לא יאוחר מהיום ה-23 שלפני יום הבחירות."
הייתכן פסק-דין סופי אם נימוקיו לא פורסמו ?

מדובר בהתנהלות של בית המשפט העליון של ישראל שהיא ספק לא-חוקתית אך בוודאות מלאה לא ראויה.

כאשר מדברים על המדרון החלקלק ועל הדרך שמדינתנו עושה בו, חשוב לזכור את התרומה שמרימים להתדרדרות הזו מוסדות החוק עצמם. אין זה ראוי שבית משפט ייתן פסק-דין ללא הנמקה בנושא כזה.

עדיף פסק-דין קצר של עמוד אחד המציג את ההגיון שהנחה בקבלת ההחלטה עצמה על פני מאות עמודים שנכתבו לאחר מעשה ובאים לתרץ החלטה שמי יידע עד כמה היא מבוססת ומעוגנת במשפט החוקתי הישראלי.

דבר אחד ברור לכולנו: שופטי העליון עצמם לא יכלו לנמק אתמול בערב עד כמה פסילתו של מיכאל בן ארי מלהתמודד בבחירות היא מבוססת ומעוגנת במשפט החוקתי הישראלי.

לקריאה נוספת


יום רביעי, 2 בינואר 2019

סיפור קטן על בזבוז זמן שיפוטי , או - ככה נראית אכיפת חוק כושלת בישראל

חע"ק 65624-05-16 מדינת ישראל נ' יפרח (זהירות: הקישור מוביל לPDF) הוא סיפור קטן ועצוב על בזבוז זמן שיפוטי המעניק תמונת-מצב עצובה על אכיפת החוק הכושלת בישראל. 

ביהמ"ש דחה את בקשת מדינת ישראל לתקן החלטה קודמת - לבטל הליך פלילי ובמקום זאת להתלותו עד שוב הנאשם לישראל.
סיפור המעשה: מדובר בתיק שהיו בו 8 דוחו"ת על עבירות השלכת אשפה בציבור בשנת 2016. שני דיונים קודמים נדחו בגלל שהעד המרכזי מטעם התביעה, פקח, לא התייצב. בדיון השני, במרץ 2018, הסבירה המאשימה שהעד לא התייצב שכן יצא לחופשה משפחתית.
הנאשם הודיע שהוא עומד לטוס לחו"ל ללא מועד שיבה. הוא המציא אסמכתא לכך לבקשת ביהמ"ש.

ב-8/4/2018 ביהמ"ש ביקש לקבל עמדת המאשימה, והתריע שאם לא תתקבל העמדה - יבוטל כתב האישום.
ב-10/10/2018, חצי שנה אחר-כך, בהעדר הודעת מאשימה, ביטל ביהמ"ש את כתב האישום.

המדינה נזעקה וביקשה לתקן את ההחלטה - במקום ביטול, התליה. מין הליך שנראה בצורה חשודה כסוג של עוקף-ערעור. בקשתה נדחתה.

כבוד השופט פאול שטרק ציין בנימוקיו:
"ביהמ"ש לעניינים  מקומיים בירושלים מתמודד עם תופעה קשה של העדר הודעות/תגובות המאשימה בהתאם להחלטות ביהמ"ש. מדובר בעשרות תיקים בשבוע ועל מאות תיקים בשנה"
אבל התוצאה לא הסתכמה בכך שתיק שהיו בו 8 דוחו"ת ברירת קנס, כל אחד על סך 475 ש"ח התאדה.
עוד נקבע:

  •  "מאחר והתוצאה בתיק היא כתוצאה מחוסר מעש המאשימה, ומאחר והנאשם פנה לעו"ד אשר הגיש תגובתו לבקשה, קובע כי על המאשימה לשאת בקנס ע"ס  750 ש"ח הוצאות לטובת הנאשם" 
  • "מאחר והנסיבות בענין דנן, אינה תופעה חולפת, ומדובר בבזבוז זמן שיפוטי באופן כללי, ובעניין דנן בפרט, לאור החלטות שניתנו דנן במשך שנה, קובע כי על המאשימה לשאת בסכום של 750 ש"ח הוצאות לטובת אוצר המדינה."

אז מה היה לנו כאן ?

  • עבירות משנת 2016 עדיין בדיון משפטי שעיקרו פרוצדורה ולא מהות במהלך שנת 2018
  • אישום של 8 עבירות על ס' 7(א) לחוק עזר שמירת הסדר והניקיון (PDF!),  בשל השלכת אשפה במקום ציבורי לא התממש לכדי גזר-דין ופסק-דין בגלל כשלונות חוזרים מצד התביעה לנהל את התיק ביעילות מינימלית. 
  • הציבור נדרש לשלם לחשוד בעבירות 750 ש"ח הוצאות. (וזאת לפני האפשרות שהחשוד יבחר להגיש תביעה אזרחית בנזיקין כנגד המדינה בגין רשלנותה)
  • המדינה כמאשימה תשלם למדינה כמערכת-בתי-המשפט עוד 750 ש"ח (אקט חינוכי מעט מוזר שכנראה רק יוסיף לבירוקרטיה הכללית הלא-יעילה ושבהחלט גורם לצער על שהשופט לא בחר להטיל הוצאות אישיות על בא-כוח המדינה) 


אי אפשר שלא לחשוב על כל הזמן שהלך לאיבוד - של הפקח, של החשוד, של התביעה, של ההגנה, של ביהמ"ש, מבלי לקבל רמז עבה לאחד הגורמים הבולטים לתמונה העגומה של פני האכיפה בישראל.

הדגש הוא פשוט, והוא בדברי כבוד השופט שטרק: "ביהמ"ש לעניינים  מקומיים בירושלים מתמודד עם תופעה קשה של העדר הודעות/תגובות המאשימה בהתאם להחלטות ביהמ"ש. מדובר בעשרות תיקים בשבוע ועל מאות תיקים בשנה".

אולי מוטב שהמאשימה תימנע מלנהל כל-כך הרבה תיקים ובמקום זאת, תתמודד רק עם נטל תיקים נכחו היא תצליח להתנהל ביעילות?

יום שני, 31 בדצמבר 2018

חוק איסור צריכת זנות(הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשע"ט–2018 עבר - ובהחלט יש ממה לחשוש - עבור מי שנאלץ להתפרנס מזנות

חוק איסור צריכת זנות(הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשע"ט–2018 עבר בקריאה שניה ובקריאה שלישית בכנסת (זהירות: העתק PDF ! של הנוסח הלא פורמלי כפי שהונח לקריאה שניה-שלישית. לנוסח הפורמלי יידרשו כמה ימים לפרסום ברשומות).

עיון בחוק מגלה, שכפי שחששו לא-מעטים, ובהם גם אני, החוק כמעט איננו עוסק בשיקום העוסקות והעוסקים בזנות. עיקר החוק הוא התמקדות בפן של הפללת-הלקוח, בצורה שכנראה תשנה את דפוס הפעילות של תחום הזנות בישראל אבל ספק אם תשפיע מעבר לכך.
הסיבה העיקרית? כפי שכבר כתבתי בפוסט קודם על הנסיון הלא-מגובש הזה לחלץ מעולם הזנות את מי שנפל אליו:
"כל מי שהגיע לעולם הזה מחוסר-ברירה לא יוכל להיחלץ ממנו בלי אלטרנטיבה לפת-הלחם שמבטיחה הזנות. כל עוד תתמיד מדינת ישראל להימנע מליצוק תוכן ממשי אל תוך הזכות לקיום מינימלי בכבוד (בג"ץ 366/03, זוכרים?), לא יהיה סיכוי סביר להצלחה במסלול האכיפתי"
בואו נביט בחוק יחד. הקורא את סעיף 1, סעיף המטרה של החוק עלול לפתח ציפיות גדולות:
"מטרתו של חוק זה להביא לצמצום הזנות באמצעות קביעת איסור צריכת זנות, כחלק ממהלך משולב הכולל חינוך והסברה לציבור והרחבת דרכי טיפול ושיקום לאוכלוסיות בזנות (בחוק זה – המהלך המשולב לצמצום הזנות), מתוך הכרה במאפייניה הפוגעניים של הזנות ובנזקים הכרוכים בה."

אבל הסעיף הביצועי-המהותי היחיד בחוק הוא סעיף 2 הקובע:
"העושה אחד מאלה, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3)לחוק העונשין, התשל"ז–1977
1) צורך מעשה זנות;
2) נמצא במקום המשמש, באופן מלא או חלקי, למעשי זנות, במטרה לצרוך מעשה זנות; לעניין זה יראו אדם הנמצא במקום שעיקר השימוש בו הוא למעשי זנות כמי שמטרתו לצרוך מעשה זנות, אלא אם כן הוכח אחרת."
שאר הסעיפים - 3-5 עוסקים בהפיכת הקנס לקנס מנהלי של 2,000 ש"ח לעבירה ראשונה וכפל-הקנס לעבירה חוזרת (הקנס בסעיף 61(א)(3) הוא עד 75,300 שקלים חדשים), ובאפשרות התלייתו בעבור חלופה חינוכית ששר המשפטים, בהסכמת שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת רשאי לקבוע. שימו לב ללשון המרשה הזו שאיננה מחייבת. כזכור, משרד המשפטים גרר את רגליו לא מעט בקשר לחוק הזה. האם מישהו חושב שבאמת צפויה כאן התנהלות שונה?
סעיף 6 מתקן את חוק העונשין מבחינה לשונית.
סעיף 7 קובע שהחוק יתחיל רק בעוד שנה וחצי.
סעיף 8(א) קובע שמדובר בהוראת שעה לחמש שנים (למעט סעיף 6)
סעיף 8(ב) הוא סעיף מעניין הקובע כי "לשם בחינת יישומו והשפעתו של חוק זה על השגת מטרתו ייערך מחקר, שממצאיו יוגשו לוועדת החוקה, בצירוף המלצות לעניין הארכת תוקפו של חוק זה, לא יאוחר משנה לפני תום תקופת תוקפו כאמור בסעיף קטן (א)." (ועדת החוקה היא ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. המונח נקבע בסעיף 5).
בדרך כלל, סעיף שאיננו קובע מפורשות מי יערוך מה ומתי הוא סעיף שדינו לא להתבצע. אופתע מאוד אם כאן יקרה אחרת).

סעיף 9 הסעיף האחרון בחוק, הוא הסעיף היחיד שאכן משלם מס-שפתיים להבטחה הגדולה של סעיף 1 בדבר "הרחבת דרכי טיפול ושיקום לאוכלוסיות בזנות". אבל כל שהוא עוסק בו - הוא בדיווח לכנסת.
"השרים המנויים להלן ימסרו לוועדת החוקה, אחת לשנה, החל מיום פרסומו של חוק זה, דין וחשבון על קידום המהלך המשולב לצמצום הזנות ועל יישום הוראות חוק זה, לרבות הקשיים ביישומו; הדין וחשבון יכלול, בין השאר, פירוט של הפעולות שנעשו בשנה שקדמה למועד הדיווח, בסוגיות אלה: 
(1) השר לביטחון הפנים בעניין אכיפת האיסור של צריכת זנות, ובכלל זה –
(א) מספר הקנסות שהוטלו, הבקשות להישפט שהוגשו, כתבי אישום שהוגשו בשל עבירה לפי חוק זה, לרבות בשל עבירות נוספות הקשורות לאותה פרשה, ושיעור ההרשעות והזיכויים באותם מקרים, והכול תוך הבחנה בין עבירה ראשונה לעבירה חוזרת וציון סוג המקומות שבהם נאכף האיסור;
(ב) מספר המקרים שבהם הוצע לאדם אמצעי חלופי והמקרים שבהם בוצעה עבירה חוזרת לאחר הטלת אמצעי חלופי, בכפוף להתקנת תקנות לפי סעיף 5; 
(ג) מספר המקרים שבהם החשוד נחקר בתחנת המשטרה והמקרים שבהם נדרשה חקירה של אוכלוסיות בזנות. 
(2) שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים בעניין –
(א) מספר המשתתפים שנטלו חלק בפעילות שהיא אמצעי חלופי, תוך פירוט סוגי האמצעים החלופיים, בכפוף להתקנת תקנות לפי סעיף 5; 
(ב) מסגרות השיקום הקיימות והחסרות לאוכלוסיות בזנות, תוך פירוט גיל, מין, מגדר ומספר המשתתפים המרבי ומספר המשתתפים בפועל בכל מסגרת." 
כלומר, מתוך 5 נושאי-דיווח, רק אחד עוסק בסוגיה של שיקום, וגם הוא - רק בדבר מסגרות השיקום הקיימות והחסרות. עצוב. כך מתמוססת לה הבטחה גדולה, וכל שנשאר ממנה הוא הסדרה חלקית ביותר של תחום.

ולמרבה הצער, כבר עכשיו יש חשש כבד שלא זו בלבד שההסדרה הזו לא תצליח לעזור לאנשים בזנות לצאת ממנה, אלא ששהיא עלולה להשיג את ההיפך מתכליתה.

מדוע ? יש לנו כאן חוק שמנסה להשפיע על הביקוש/היצע.אבל מה קורה כאשר יש חוק שמנסה להרחיק צרכנים בשוק שבו למוכרים אין אלטרנטיבה והם תלויים במכירות להישרדותם ? ירידת מחירים.
כלומר, שוק קשה למוכרים ואידיאלי לצרכנים.
אבל הרי הצרכנים יהיו בחשש, לא ? בכל זאת - משטרה וקנסות. גם בושה. גם כואב בכיס.
הצרכנים יכולים להתאפק. זו גם ההנחה של המחוקק שמבקש להצליח בחינוך והסברה לשנות תפישות-עולם. 
אבל המוכרים? הם צריכים לאכול. לא נעים לחשוב על מה יצטרכו המוכרות והמוכרים לעשות כדי לשכנע את הצרכנים שהם לא נתונים בסכנה. 
בנורבגיה, למשל, דיווח אמנסטי (זהירות: PDF) כי:
"Sex workers report having to take greater risks to protect clients from police detection, such as visiting clients’ homes, or having less time and opportunity to assess the risks of taking on potentially abusive customers. Since reporting abuses and acts of violence makes sex workers vulnerable to possible eviction and, for some, deportation, such acts are often left unreported."


צעד אחד קל לחזות - החזקה שנקבעה בחוק תביא לכך שלא יהיו יותר דברים שיוכלו להראות כמו "מקום שעיקר השימוש בו הוא למעשי זנות ". כי לקוחות רציונליים יימנעו מלבוא אליהם. מה נראה במקום זה? סביר להניח שהחוק עתיד ליצור אחד משתי תופעות בעולם-הזנות: חיזוק של זנות בבתיהם של הלקוחות או חיזוק של זנות שבה נשים (וגברים)(ונוער) עובדים לבד בדירות מגורים ולא מעיזות לקרוא למשטרה בשום מצב. כי אם תבוא המשטרה, השכנים יתלוננו ובעל הבית יזרוק אותן מהבית. 

ובכלל, איך יוכל אדם שבקושי שורד לשכור דירה ? הוא ייאלץ להיתלות בסרסור/ה שיארגן לו דירה מפוצלת כזו או אחרת. 
אין דרך אחרת להביט בחוק הזה - הוא מקשה על כל מי שנאלצ/ת להתפרנס מזנות. זו יכולה להיות דרך לגיטימית אם בצד המקל החוק היה מספק גזר בדמות מערכות שיקום איכותיות. אבל מאחר והחוק לא מספק דרך החוצה. מאחר אין כאן תקצוב של מקומות שיקום. מאחר ואין כאן קביעה בחוק של זכות שיקום. מאחר ואין כאן התמודדות של ממש עם הרקע הכלכלי-חברתי הקשה והנורא שמביא יצור אנוש לבחור בדרך ההישרדות הזו. אז כל מה שנשאר זה החלשה של מי שנאלצ/ת להתפרנס מזנות, והעצמה של הסרסורים. 
(ולא - לא מדובר כאן במשהו שלא ידוע למחוקק בישראל, או שלא נלקח בחשבון עוד בארץ שהובילה את המהלך הזה של הפללת לקוחות, שוודיה, הצהיר מפורשות בכיר ביחידה שנועדה להילחם בסחר בבני אדם (בשנת 2014):
"…of course the law has negative consequences for women in prostitution, but that’s also some of the effect that we want to achieve with the law”
(מצוטט מתוך ה-The Real Impact ofthe Swedish Modelon Sex Workers, של הNSWP - מסמך PDF).

קשה שלא לחשוש שהמבט הזה של האחראים לאכיפת החוק עתיד ללוות גם את המשטרה ולסייע לה בהעדפה של אכיפה חלקית מאוד בתחום הזנות. אחד מקוראי הבלוג שלח לי, בתגובה לפוסט שהוזכר לעיל, את הסרט הבא, שמדגים לפחות במקרה אחד את דרך פעולתה של המשטרה בשבדיה -

שמתם לב למשהו מוזר בסרט הזה? המשטרה מטפלת בעבירת הצריכה. אבל מתעלמת לגמרי מהדיווח על כך שאישה כלואה בדירה ונאלצת לספק שירותי זנות... וזאת בסרט שנועד להציג לציבור את המדיניות המשטרתית שם. 

למרבה הצער, כשחושבים על העתיד להיעשות על ידי משטרת ישראל עם החוק החדש, נוכח ההעדפה המוכרת לנו מתחום דיני-התנועה של אכיפת עבירות קנס קלות למדידה והוכחה על פני עבירות אחרות, קשות יותר למדידה והוכחה, ונוכח הדרך בה החשיבות הרבה המיוחסת לסטטיסטיקה שיבשה לעתים את שיקול הדעת המשטרתי, קל להבין את החשש שלי - שגם כאן, בארץ הקודש, שוטרים יעדיפו לאכוף את עבירת-הקנס החדשה והנוחה, מאשר להתעמת עם פושעים מקצועיים בדמות הסרסורים. 

יש המעריכים שהדברים יתנהלו אחרת. אשמח לגלות שכל החששות והתחזיות בפוסט הזה יופרכו. אבל לצערי, נוכח מבטי הפסימי, אין לי אלא להסתפק בתקווה שאם אכן החוק לא יעבוד, כאשר הוראת-השעה תתקרב לסיום, בעוד חמש שנים, ייטה המחוקק אוזן למה שיש לעובדות-הזנות לומר על הצרכים שלהן: