יום חמישי, 20 במאי 2021

מה הופך אדם להיות כשיר כמועמד לנשיאות המדינה שלנו ?

מצאתי עצמי משיב בפייסבוק לשאלה מה הופך אדם להיות כשיר כמועמד לנשיאות המדינה שלנו בהקשר למועמדות של מרים פרץ. 

חוק יסוד: נשיא המדינה קובע בסעיף 4 שכל אזרח ישראלי שהוא תושב ישראל כשיר להיות מועמד לנשיא המדינה.


התפקיד הוא תפקיד ייצוגי מעיקרו. כלומר, אפשר להניח שהמועמדים אמורים להיות אזרחים שיכולים לייצג את המדינה בכבוד.


בהתחשב בדרך שבה נשיאים כמו עזר ויצמן (בעניין קבלת הכספים במהלך כהונתו כח"כ ושר) ומשה קצב (בעניין האישומים בעבירות מין) הטילו קלון על התפקיד (ועל המדינה), כל אחד בדרכו, הרף הנדרש לתפקיד ירד מאוד.


מרים פרץ היא אשת חינוך, עולה ממרוקו, ממפוני סיני. מאז נפילת שני בניה היא 'פרצה' לתודעה הישראלית, בדומה לרבקה גובר לפניה, ואף זכתה בפרס ישראל על פעילותה לחיזוק הרוח היהודית-ישראלית. 


אם המבחן למועמדות לנשיאות הוא ייצוג של הערכים הישראליים במיטבם - האם יש ספק שמרים פרץ היא מועמדת מעולה?
אם המבחן למועמדות לנשיאות הוא קונצנזוס - נדמה לי שהיא מועמדת טובה יותר מכל האחרים. 
אם המבחן למועמדות לנשיאות הוא עסקנות פוליטית - היא מועמדת גרועה מאוד. 
למרבה הצער, כנראה שזה המבחן המכריע היום.

העובדה שנשיאות מדינה ישראל הפכה למועדון סגור לפוליטיקאים - היא לא חוק. היא לא הכרח. היא בחירה. 
האומנם זו הבחירה הטובה ביותר עבור ייצוג מדינתנו ? 

יום שני, 10 במאי 2021

שביתת האזהרה הזו חשובה במיוחד

 אם לא היה שינוי של הרגע האחרון, ההסתדרות הרפואית הישראלית תשבות היום שביתת אזהרה

אם נצטט את ההודעה של הר"י כמות שהיא: 

"מדובר בשביתת אזהרה כאות מחאה על ההתנהלות השערורייתית של משרד האוצר בשבועות האחרונים, הכוללת פגיעה בתנאי העבודה של המתמחים בפתולוגיה, כוונה לגרוע 600 תקנים של רופאים ורופאות שניתנו בשנה החולפת, ופרסום טענות מכפישות ומחוסרות כל יסוד בדבר חריגות שכר לכאורה של רופאי קופ"ח כללית.:

יו"ר ההסתדרות הרפואית, פרופ' ציון חגי הסביר מה מטרת האזהרה:

"מצער מאוד לראות שדווקא בישראל, בה מערכת הבריאות והצוותים הרפואיים בראשה הגיעו להישגים כל כך משמעותיים בתקופת הקורונה, ממהרים לאמץ גזירות, שינויים בתנאי העבודה והסרת תקנים. כל זה בשעה שבמדינות המערביות אנחנו רואים יותר השקעה בבריאות לרבות שורה של הסכמים שהיטיבו עם תנאיהם של עובדי הרפואה. לא ייתכן שבערב נדליק משואות, ובבוקר נלחם בגזירות".

כבר כתבתי בבלוג הזה על מצב מערכת הבריאות הישראלית לא אחת: על מלחמתו של משרד הבריאות בשר"פ תוך שהוא מתעלם מהמציאות התקציבית המרעיבה שבה מתרחש "תהליך הרסני שסופו הפיכת בתי החולים הציבוריים למרכזי טיפול לעניים בלבד"; על המחסור הכרוני במיטות (מחסור מתוכנן, במכוון ובמודע על ידי משרד האוצר); על התורים הארוכים לבדיקותעל כשלי הטיפול בקורונה בשל הגישה הנאו-ליברלית של ממשלתנו לתחום הבריאות. כולנו יודעים שחלק גדול מאוד מנזקי תקופת הקורונה בשנה האחרונה נבעו מרמת-התקצוב הנמוכה של מערכת-הבריאות שלנו. אם היא היתה מתוחזקת ברמה טובה יותר, היא היתה יכולה לעמוד בעומסים גבוהים יותר, ואפשר היה להימנע מהסגרים. משום מה, הקשר הכלכלי הפשוט הזו - מערכת בריאות איתנה היא הכרח ומגן למשק מודרני - לא נתפש על ידי משרד האוצר הישראלי. גם התובנה שיכלה המגפה ללמד את כלכלני המשרד - בדבר בעיות בריאות שאי אפשר לצפות שהאזרחים יתמודדו איתן בעזרת הרפואה הפרטית - גם היא לא נקלטה. 

אז מה נשאר לנו? חוץ מהתקווה שאולי שביתת-האזהרה של הר"י תשיג משהו, ושאולי אולי נבחרי-הציבור שלנו יפתיעו אותנו בהפקת-לקחים משנת-הקורונה, נותר החשש. 

החשש המר - מפני השיעור שהקורונה עוד עלולה ללמד אותנו בשנים הקרובות. לקחי מגיפות העבר הם פשוטים: מגיפות באות בגלים. והגל השני הוא לרוב חמור וקשה מהראשון. החיסונים הם אמצעי רפואה מונעת מעולה, וחשוב שישראל תצטייד בחיסונים לקראת המוטציות הבאות. אבל חשובה לא פחות ההבנה שיתכן שנמצא את עצמנו בעיצומו של גל שני שיתקדם בקצב ובהיקף כאלה - שהחיסונים לא יוכלו להוות לו מענה מהיר מספיק. ואז - אז נהיה תלויים באיתנות מערכת הבריאות שלנו. זו שמשרד האוצר שלנו מבקש לשוב ולהחליש, לשוב ולהרעיב, לשוב ולהחזיר למצב של אי-ספיקה כרוני. 

לכן שביתת האזהרה הזו חשובה כל-כך. והלוואי שתצליח. 

 

יום שלישי, 6 באפריל 2021

אי שפיות היא חזרה על אותה פעולה שוב ושוב תוך ציפיה לתוצאות שונות

נשיא המדינה החליט להטיל התפקיד להטיל ממשלה על כתפי ח"כ בנימין נתניהו. שוב. בין נימוקיו

"מתוצאות ההתייעצויות, שהיו שקופות לעיניי הציבור, אני מתרשם כי לאף אחד מן המועמדים אין בשלב זה סיכוי ממשי להרכיב ממשלה, שתזכה לאמון הכנסת. למעשה, אילו החוק היה נתון בידי, הייתי מעביר את ההחלטה בחזרה אל נציגי העם, אל כנסת ישראל. אך כאמור איני יכול לעשות זאת, על פי החוק. 

אני מודע היטב לעמדת רבים, לפיה על הנשיא להימנע מהטלת התפקיד על מועמד שיש כנגדו כתב אישום, אלא שעל פי החוק והחלטת בית המשפט, ראש ממשלה יכול להמשיך ולשמש בתפקידו גם תחת כתבי אישום. משכך, סברתי שעל נשיא המדינה להימנע מהכרעה על בסיס שיקול זה, מתוך אחריות לצביונו של מוסד הנשיאות ולאמון שהוא זוכה לו מכל חלקי העם. נשיא המדינה איננו מחליף את המחוקק או את בית המשפט. זהו תפקידה של כנסת ישראל 

במצב דברים זה, בו אין רוב של 61 חברי כנסת התומכים במועמד מסוים; ובאין שיקולים אחרים המצביעים על סיכוייו של מי מהמועמדים להרכיב ממשלה, קיבלתי את הכרעתי בהתאם למשתקף ממפת הממליצים, המעידה על סיכוי גבוה במעט של חבר הכנסת בנימין נתניהו להרכיב ממשלה. לפיכך החלטתי להטיל עליו את התפקיד להרכבת הממשלה.

הכרעה זו אינה הכרעה קלה בעיניי ברמה המוסרית-ערכית. מדינת ישראל, איננה דבר מובן מאליו ואני חרד למדינתי. אך אני עושה את המוטל עלי במסגרת תפקידי כנשיא מדינת ישראל, הכפוף להוראות החוק ולהחלטות בית המשפט, ומגשים את רצונו של הריבון, הוא העם בישראל - שנציגתו היא הכנסת בין בחירות לבחירות."

כפי שכבר כתבתי בעבר, אני סברתי (ועודני סבור) שלנשיא אין כלל סמכות להטיל התפקיד להרכיב ממשלה על ח"כ שהוא נאשם בפלילים. אבל בואו נשים את זה רגע בצד. 

בואו גם נשים רגע בצד את התהיה עד כמה אחראי מי שאומר את המשפט "אני מתרשם כי לאף אחד מן המועמדים אין בשלב זה סיכוי ממשי להרכיב ממשלה, שתזכה לאמון הכנסת. " ובכל זאת מטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מהמועמדים במקום להטיל אותו על כל אחד מ-118 חברי הכנסת האחרים (והרי רק אתמול כתבתי שאין שום הגיון בהטלת התפקיד על אחד מאלה שחסר להם הגרוש ללירה. צריך להטיל התפקיד על אחד מבעלי הגרוש כי בידיהם המפתח לפתרון וכי עצם הטלת האחריות כל כתפיהם תטלטל את כל המערכת). 

בואו נתרכז בדבר אחד. במשפט (המיוחס בטעות לאלברט איינשטיין) הגורס כי "אי שפיות היא חזרה על אותה פעולה שוב ושוב תוך ציפיה לתוצאות שונות. "

כידוע לכולנו, בשנתיים האחרונות בעיית המשילות הישראלית (הנמשכת כבר לא מעט שנים) הגיעה לשיא ויש קושי אמיתי כאן להקים ממשלה או לקיימה לאורך זמן. 

  • אחרי הבחירות לכנסת ה-21 - 
    כבוד הנשיא הטיל את התפקיד להקים ממשלה על ח"כ בנימין נתניהו  (היו לו 65 ממליצים לעומת 45 ממליצים ליריבו ח"כ בני גנץ. נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה אבל לא החזיר את התפקיד לנשיא אלא הוביל מהלך של פיזור הכנסת (בו תמכו 74 ח"כים). 
  • אחרי הבחירות לכנסת ה-22 - 
    כבוד הנשיא הטיל את התפקיד להקים ממשלה על ח"כ בנימין נתניהו (היו לו 55 ממליצים לעומת 54 ממליצים ליריבו ח"כ בני גנץ - חלקם חברי הרשימה המשותפת, לראשונה בהיסטוריה של הרשימה הזו). כבוד הנשיא ניסה לקדם ממשלת אחדות במסגרת תוכנית שכונתה "מתווה הנשיא". נתניהו לא הצליח להקים ממשלה. הוא הודיע על כשלונו לנשיא שהטיל התפקיד להקים ממשלה לגנץ. גם הוא לא הצליח והודיע על כך לנשיא - שהודיע ליו"ר הכנסת שהתחילה התקופה בת 21 הימים בהם יכול כל ח"כ לאסוף 21 חתימות לקבל את המנדט.כדי למנוע את קיום הבחירות בפורים החליטה הכנסת, עם תום המועד הסופי להטלת הרכבת הממשלה, על חקיקת חוק לפיזור הכנסת שקבע תאריך לבחירות בשבוע לפני פורים.
  • אחרי הבחירות לכנסת ה-23 
    כבוד הנשיא הטיל התפקיד להקים ממשלה על ח"כ בני גנץ (היו לו 61 ממליצים - כולל הרשימה המשותפת על כל מרכיביה (!) בעוד שלנתניהו היו 55 ממליצים). המגעים להקמת ממשלת אחדות התקיימו שוב - והפעם הבשילו - נוכח מצב החירום בעקבות התפרצות הקורונה בישראל וקמה ממשלה בישראל - הממשלה ה-35 - הראשונה בתולדות ממשלות ישראל אשר כוננה במודל של ממשלת חילופים על פי חוק (ולא ברוטציה שאותה כבר ראינו). אך קואליציית האחדות לא החזיקה מעמד זמן רב במיוחד. הממשלה קיבלה ב-17 במאי 2020 את אמונה של הכנסת העשרים ושלוש; אך בשל אי העברת תקציב המדינה במועד הנקוב בחוק, לראשונה בתולדות הממשלה והכנסת, התפזרה הכנסת באופן אוטומטי בליל 23 בדצמבר 2020. 
למרות ההאשמות ההדדיות לגבי האחריות לכשלון ממשלת האחדות הזו,  ברור שהאחריות לאי-העברת התקציב מונחת על כתפיו של בנימין נתניהו. הרי הוא האיש - 

" המשמעות היא שינוי קבוע המאפשר לממשלה לפעול תקופה ארוכה בלא תקציב מדינה מאושר.

האבסורד הזה הוא חלק מהמדיניות שאותה מוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו החל משנת 2009, כאשר הנהיג את התקציב הדו־שנתי משיקולים פוליטיים. בהסכם הקואליציוני שחתם עם כחול לבן נקבע שתקציב 2020־2021 יוגש לכנסת בתוך 90 ימים מכינון הממשלה, אבל ברגע האחרון נסוג בו." 

האומנם נוכח הרקורד הבעייתי הזה של ח"כ נתניהו יכול מי שתפקידו הציבורי בישראל הוא להטיל התפקיד להרכיב ממשלה לשקול אותו ברצינות כמועמד לתפקיד ? 

הביטוי "אי שפיות" הוא ביטוי קשה. וכמובן שאינני מטיל ספק בשפיותו של נשיא מדינתנו, מר ראובן ריבלין. אבל אני בהחלט מטיל ספק בשפיות שבבחירתו. יתרה מכך - קשה שלא לתהות עד כמה מילא את תפקידו נאמנה, אם נוכח מצב שבו ברור לו שלאף אחד מהמועמדים עליהם קיבל המלצות אין בשלב זה סיכוי ממשי להרכיב ממשלה- הוא לא שקל חלופות אחרות והפעיל שיקול דעת עצמאי כפי שנדרש כל ממלא תפקיד ציבורי אשר על כתפיו הוטלה סמכות שבשיקול דעת. 

משבר המשילות הישראלי נמשך ובחירות חמישיות כבר לא נראות כחזון בלתי-אפשרי. ייתכן שהתפקיד שהוטל על כתפיו של נשיא המדינה - לבחור מועמד שיוכל להרכיב ממשלה - הוא תפקיד שלא ניתן לביצוע בעת הזו. ייתכן שהשיטה הפוליטית הישראלית כפי שהכרנו אותה מאז 1949 איננה יכולה להמשיך ולשרת את מדינתנו. זה הזמן להכרעות קשות. חבל שהנשיא בחר לנקוט בפעולה שכבר ראינו כי איננה מביאה לתוצאה הרצויה: דמוקרטיה שלווה, ממשלה יציבה ומשילות אפקטיבית בישראל. 


יש להטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על מי שבאמת יכול לקבוע את זהות ראש-הממשלה הבא

ושוב אני מוצא עצמי כותב פוסט שיישמע מוכר לקוראיי הנאמנים. בעקבות הבחירות לכנסת ה-24נשיא המדינה שמע היום המלצות בנוגע להטלת התפקיד להרכיב ממשלה. ומההמלצות כפי שפורסמו מסתמן קושי בהקמת ממשלה יציבה, לכידה, שיש לה עתיד פונקציונלי לפניה, מהסוג של ממשלה מושלת - כזו שכל מדינה מתוקנת נזקקת לה. 

לנשיא כזכור, סמכות רחבה מאוד בנושא. סעיף 7 לחוק יסוד: הממשלה העוסק בהטלת התפקיד להרכיב ממשלה קובע: 

"(א) משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך; הנשיא יטיל את התפקיד כאמור בתוך שבעה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות או מיום היווצרות העילה לכינון ממשלה חדשה, ובמקרה של פטירת ראש הממשלה - בתוך 14 ימים מיום הפטירה.

(ב) נתקיימה ההתייעצות לפני שנתכנסה הכנסת החדשה, יתייעץ הנשיא עם נציגי רשימות המועמדים שתיוצגנה בכנסת החדשה.

(ג) סעיף זה לא יחול על כינון ממשלה בעקבות הבעת אי אמון לפי סעיף 28 או בעקבות הגשת בקשה לנשיא המדינה לפי סעיף 29(ב), ויחולו ההוראות המפורטות בסעיפים האמורים."

הסעיף איננו קובע שעל הנשיא להטיל את התפקיד על מי שקיבל את המספר הרב ביותר של ההמלצות. גם לא על ראש הסיעה הגגדולה ביותר. סייג אחד ויחיד מגביל את שיקול דעת הנשיא: הסכמת מקבל התפקיד. 

משתמע מההתייעצות שעל הנשיא להסיק מההמלצות למי יהיה סיכוי לכונן ממשלה חדשה. ואולם, בהקשר הזה לנשיא שיקול דעת רחב מאוד. ובהתחשב בשנתיים שחלפו, ובהתחשב בהתפרקות הממשלה האחרונה ובנסיבות התפרקותה נראה כי יידרש מנשיא המדינה להפעיל כאן שיקול דעת יצירתי, אם ברצונו לתת לעם היושב בציון סיכוי סביר לקבל ממשלה מכהנת שתמלא את ימיה. 

להשקפתי, אין חדש תחת השמש. בעיית המשילות הישראלית עקב הקואליציות הלא-מאוזנות מוכרת וידועה ונדרש לה פתרון יצירתי. 

 כתבתי בשנת 2013:

"תודו שהטלת תפקיד הרכבת הממשלה על ראש הסיעה הקטנה ביותר בבחירות (על פי תוצאות האמת הזמניות), שאול מופז, יכולה לטלטל את כל המערכת הפוליטית החדשה לכדי נכונות לשיתופי-פעולה מרחיקי לכת, ובכלל זה רוטציה בראשות-הממשלה בין ראשי שתי הסיעות הגדולות, ולו רק כדי למנוע את האפשרות של היווצרות גושים חדשים שאת תוצאות-היערכותם מי ישורנו..."

כתבתי בשנת 2016:

"הרי ממילא, כל אדם בר-דעת רואה שאם תוצאות המדגמים יהיו תוצאות האמת, יהיה זה משה כחלון שיכריע את זהות ראש הממשלה הבא. אם זה המצב המעשי, מדוע לא ינסה נשיא המדינה להטיל על כתפיו את תפקיד הקמת הממשלה הבאה? או במילים אחרות - אולי הגיע הזמן לנסות להרכיב קואליציה שאיננה נשענת על אחת הסיעות הגדולות אלא על לשון המאזניים עצמה?"

כתבתי בשנת 2019

"נשיא מדינת ישראל יכול לנער את המערכת הפוליטית כולה מהקיפאון הזה בצעד אחד פשוט: לתת ללשון המאזניים הברורה - על פי המדגמים - אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו - להיות האיש שירכיב את הממשלה הבאה. הנשיא, המנסה לעודד אחדות בעם, בוודאי יזכור דבר אחד העומד לזכותו של ליברמן - הוא הרי הבטיח לכפות ממשלת אחדות."

והנה, בסיבוב הבחירות הזה, הרביעי בשנתיים האחרונות, נוכח שיאו של משבר המשילות המתמשך אליו נקלעה ישראל, זכה  נשיא המדינה לקבל המלצות מגוונות במיוחד. שלושה מועמדים מומלצים - בנימין נתניהו, יאיר לפיד ונפתלי בנט - אבל איש מהם איננו בעל מספר המלצות שיאפשר לו הקמת ממשלה חדשה בקלות רבה. יותר מכך, נתניהו שזכה למספר ההמלצות הגדולה ביותר, הוא גם זה שלגביו הובעה עמדה ברורה ביותר על ידי כמעט חצי-העם - שהצביע למפלגות שהצהירו כי הוא איננו צריך להיות ראש-הממשלה.  


דעתי ידועה באשר לכך שאין להטיל התפקיד להרכיב ממשלה על נאשם בפלילים, מאחר ולא יתכן שהוא יידרש לעמוד בדרישות-סף נורמטיביות נמוכות יותר מאלה שבהן יעמדו אלה שהוא ימנה לתפקידי השרים. כתבתי על כך לא אחת ולא שתיים. ממילא, קשה שלא להתרשם לרעה מהבחירה של ראש הממשלה נתניהו שלא לחוקק חוק-תקציב כששוקלים את הצורך של ישראל בממשלה יציבה ומתפקדת ומבקשים לתהות שוב ברעיון הענקת התפקיד הרם הזה לנאשם בפלילים. 

האם לפיד או בנט יגיעו להסכמות ביניהם ? אולי. אולי לא. אבל כולנו יודעים שהשאלה מי יהיה ראש ממשלה לא תוכרע על ידי אף אחד מהשלושה - ראש הממשלה נתניהו, ח"כ לפיד או ח"כ בנט. היא תוכרע על ידי לשון מאזניים. כשבוחנים את לשון-המאזניים הפוטנציאלית לזכות בתפקיד להרכיב ממשלה, נדרשות לה שתי תכונות מפתח חיוניות להשקפתי: 

  • היכולת והנכונות לחולל מהפכה בתפישות הישראליות על קואליציות  (תפישות שהביאונו עד הלום). 
  • חיוניות מספרית מובהקת - כלומר, אלה שבלעדיהם לא תיתכן הקמת ממשלה בישראל. 

הפעם, לשם שינוי, אני מבקש להציע שני מועמדים כלשון-מאזניים אפשרית לזכות בהטלת התפקיד על פי שיקול דעתו של הנשיא: 

  1. ח"כ מנסור עבאס - רע"מ היא לשון המאזניים הבין-גושית הבולטת. קשה לדעת עד כמה רע"מ תצליח ליצור בריתות, אבל אין ספק שהטלת התפקיד להרכיב ממשלה על ראש הסיעה תהיה מהלך המשקף את כוחה האמיתי. רע"מ - אם תרצה בכך - תוכל להיות ממליכת-המלכים של הבחירות האלה. דבר אחד בטוח - הטלת התפקיד להרכיב ממשלה על מנסור עבאס מובטחת לטלטל את המערכת הפוליטית ולאפשר שיתופי פעולה מרחיקי-לכת. 
  2. ח"כ גדעון סער - בהתחשב בכך שנראה שנתניהו לכוד בין הציונות הדתית מחד לבין רע"מ מאידך, כשאין לו אפשרות להקים אפילו ממשלת מיעוט אפילו אם ישכנע את רע"מ לתמוך בו נוכח עמדתה הפוסלת של סיעת הציונות הדתית , הרי שהמסלול האולי-אפשרי-תאורטית הוא ממשלת מיעוט שיקים הגוש המבקש להקים ממשלה ללא בנימין נתניהו בראשה, זה המכונה גוש השינוי. ומאחר וגוש זה נמצא כעת בסוג של משא-ומתן משונה בין נפתלי בנט לבין יאיר לפיד, ובהתחשב בכך שסיעת תקווה חדשה נמנעה מלהמליץ על מועמד זה או אחר, הרי שנראה שהיא היכולה להטות את הכף בתוך גוש השינוי ולהביא להכרעה ברורה, ובעקבותיה - אולי - למו"מ אפקטיבי יותר, שבעקבותיו, מי יודע, אולי נזכה לראות ממשלה קמה. 

ואיך שלא יהיה, אם תחשבו על טובתה של מדינת ישראל תאלצו להודות - החלופות האלה עדיפות על בחירות חמישיות. 

יום חמישי, 18 במרץ 2021

חדשות כזב אינן יכולות לשמש תשתית לביקורת מינהלית על הרשויות המוסמכות

בית המשפט העליון דחה את העתירה בבג"ץ 1755/21 עמותת אנשי האמת, הוד קרובי ומזל סעדון נגד ראש ממשלת ישראל ומשרד הבריאות

מה ביקשו העותרים מביהמ"ש ?
לעצור את מבצע החיסון, לבטל את ההסכם שבין מדינת ישראל לבין חברת פייזר, להציע לכל מתחסן כתב הסכמה מדעת שיפרט טיפולים אלטרנטיביים, לבטל את הוראות החוק הנוגעות לבדיקות קורונה למתחסנים וללא-מתחסנים ואלו המחילות הגבלות בכניסה למקומות שונים.

העתירה, כפי שהיה יכול לומר מראש כל סטודנט למשפטים - נדחתה על הסף מטעמים טכניים. נצטט מפסק הדין הקצר של כבוד השופט ניל הנדל: 

'דין העתירה, במתכונתה הנוכחית רבת הזרועות, להידחות על הסף, שכן –

"כפי שהובהר פעמים רבות בפסיקה: 'בית משפט זה לא יידרש, ככלל, לעתירה המאגדת בתוכה עניינים נפרדים אף מקום שבו מועלה נושא בעל אופי דומה', ו'הלכה פסוקה היא כי דינה של עתירה שבה נתקבצו ובאו עותרים שונים ונכרכו בה עניינים נפרדים, להידחות על הסף. כל עניין קובע פרק לעצמו, אי-אפשר ואין הצדקה לדון בַּחֲדָא מַחְתָּא [באריגה אחת; בבלי, ברכות כד, א] בכולם' [...] כאשר העתירה כוללת מספר נושאים נפרדים הרי ש'ההידרשות אל כל אחד מהם עשויה להיות שונה, וכך גם ההכרעה בהם והנמקתה. משכך, קיבוצם יחד תחת אכסניה משותפת לא יוכל לעמוד'" (בג"ץ 5682/20 קוביצקי נ' שר הפנים, פסקה 13 (9.9.2020)).
אין בהתייחסות השלילית לחיסון המופץ כיום במדינת ישראל נגד נגיף הקורונה כדי לשזור את הסעדים המבוקשים לרקמה משפטית אחת. כך, למשל, התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת לבירור הטענות החוזיות כלפי ההסכם בין מדינת ישראל לחברת פייזר שונה לחלוטין מזו הנוגעת לסוגיית ההסכמה מדעת – והאפקטיביות של טיפולים "אלטרנטיביים" כאלה ואחרים אינה משליכה, בהכרח, על זכויות עובדים שבחרו להימנע מחיסון. לא ניתן לצרור סוגיות משפטיות מגוונות אלה בצרורה היחיד של העתירה הנוכחית, ועל כן, דינה להידחות על הסף.' 

אבל לא ההתרשלות שבהגשת עתירה בנושאים כל-כך חשובים וכבדים תוך התעלמות מההיבט הבסיסי הזה היא עניינו של הפוסט הזה. כפי שמלמדת הכותרת, התשתית העובדתית עליה נשענה העתירה נסקרת בזריזות בפיסקת הסיום של פסק הדין, בה הסביר כבוד השופט כי העתירה נדחית מבלי להידרש  - 

"לתהיות לגבי טיב התשתית העובדתית שמציבה העתירה – המבוססת על מסמך המיוחס ל"וירולוג ישראלי בכיר", שבחר לחסות בצלה הנעים של האנונימיות (פסקאות 11-12); על הנחה בדבר קיומה של תרופת פלא זולה וזמינה בדמות "שטיפת הפה ומערות האף עם מי מלח או מיץ לימון" (פסקה 30); על טבלת נתוני תמותה שמשמעותה ומקורה לא הובהרו (פסקה 41); ובעיקר, על התעקשות לתאר את מירוץ החיסונים הגלובלי כ"ניסוי" מפוקפק, תוך התכחשות מסוכנת לנזקי נגיף הקורונה (פסקה 56). כמובן, זכותם של העותרים להחזיק בהשקפות מסוג זה, אך חדשות כזב אינן יכולות לשמש תשתית לביקורת מינהלית על הרשויות המוסמכות."

אז אפשר לשמוח על כך שיש לנו הצהרה חד-משמעית על כך ש-"חדשות כזב אינן יכולות לשמש תשתית לביקורת מינהלית על הרשויות המוסמכות". 

בצד זאת, קשה שלא להצטער על כך שביהמ"ש מצא לנכון להתייחס לעתירה הנשענת על תשתית עובדתית של חדשות-כזב ככזו שראוי להימנע מלפסוק בה הוצאות

יום שני, 1 במרץ 2021

גישת האיסורים לא עובדת

ישראל כבר יותר משנה לתוך הקורונה. בשלב זה כבר ברור שבישראל איסורים על נורמות מקובלות לא מתקבלים היטב על ידי חלקים מהאוכלוסייה. 

ראו מסיבות רחוב בתל אביב. ראו טישים בירושלים. זה כנראה האתוס הישראלי שאימץ את המסורת היהודית - 'ככל שיענו אותנו כך נפרוץ'. יהודים וערבים כאחד מדגימים שבישראל אי אפשר לשנות התנהגות נורמטיבית על ידי כללים שעיקרם איסורים.

אם הבנו שהגישה לא עובדת, מה נעשה? 
נחמיר קנסות? 
נגביר את האכיפה ? 

והרי אנחנו יודעים שהאכיפה לא באמת עובדת. אולי בגלל שהשוטרים בתוך עמם יושבים ומזדהים עם התגובה הישראלית. 
אולי בגלל סיבות אחרות. אבל כשמשהו לא עובד -  להמשיך לנסותו שוב ושוב זה לא מועיל במיוחד, נכון ?

מה אני מציע ? לעבור מגישה אוסרת על גישה שתנחה, שתעזור, שתאפשר קיום אירועים בדרך הבטוחה ביותר. 
במקום מניעה - הקצאה זמנית של מבני ציבור (שגם כך השימוש בהם לא תמיד מתאפשר בגלל מגבלות הקורונה). שימוש נבון במרחבים הציבוריים - חצרות של בית הספר, תיאטראות, מגרשי ספורט וכדומה - יכול לאפשר עריכת אירועים בצד בטיחות לא רעה בפני המגיפה. 

בשלב אליו הגענו, חוסר האמון בין הממשלה לבין הציבור כפי שהוא מתבטא, למשל בפרסומים אודות הכניסה לישראל, 
מבשרים שהמורשת של תקופת הקורונה עלולה להיות הרסנית.
אני לא מדבר על החשש מ- 1984 כי אני חושב שדבר אחד טוב שאפשר לקחת מההתנהלות הציבורית הזו הוא שהציבור הישראלי מפגין חסינות מרשימה לאיסורים על נורמות מקובלות. אם זה נכון - אז לא ההפנמה של נורמות רודניות היא הבעיה שלנו.   

אז מה הבעיה שמטרידה אותי? כשאנחנו מביטים אחורה על ההיסטוריה אנחנו יודעים שהיו קמפיינים שלא הצליחו במטרתם אבל  חיזקו את הפשיעה ויצרו סלידה מתרבות שלטון החוק.  אנחנו צריכים לשים לב שזה לא יקרה לנו כאן. 

האתגר הוא  פשוט - למצוא את הדרך באמצעותה הממשלה תפסיק להיות הגורם שמפריע לציבור לחיות בצל הקורונה ותתחיל להיות הגורם שעוזר לציבור לחיות חיים רגילים ככל האפשר בצל הקורונה. 

יום שבת, 26 בדצמבר 2020

השאלה היא: האם ממשלת בריטניה חזרה בה מתוכנית לעשות דרכון ירוק ?

נתקלתי בטענה כי ממשלת בריטניה חזרה בה מתוכנית לעשות דרכון ירוק למתחסנים בעקבות עצומה.  זו הזדמנות לחזור ולהזכיר לבדוק קצת לפני שמפרסמים משהו כשמסתמכים על מקור באינטרנט. 

התשובה בקיצור: ממשלת בריטניה לא ביטלה תוכנית לעשות דרכון ירוק - כי לא היתה לה תוכנית כזו.

התשובה באריכות-מה: 
מה שקרה הוא שתת-השר נאדים זאהאווי שתפקידו הורחב לאחרונה ונוספה לו האחריות על תוכנית החיסונים לקורונה בממלכה המאוחדת, אמר בראיון עם מינויו שבמסגרת בחינת התיאום בין הרופאים הפרטיים ושירותי הבריאות האחרים במדינה תיבחן האפשרות של מתן גישה למידע על החיסון לעוד גופים. בשאלות שעלו לאחר מכן הוא התייחס לאפשרות שתהיה אפליקציה שתאפשר למקומות כמו פאבים ומלונות לדעת אם אנשים חוסנו או לא.
זה קישור לראיון כפי שצוטט בגרדיאן. וזה מה שהוא אמר: 

"We are looking at the technology.
"And, of course, a way of people being able to inform their GP that they have been vaccinated.
"But, also, I think you'll probably find that restaurants and bars and cinemas and other venues, sports venues, will probably also use that system - as they have done with the (test and trace) app.
"I think that in many ways, the pressure will come from both ways, from service providers who'll say, 'Look, demonstrate to us that you have been vaccinated'.
"But, also, we will make the technology as easy and accessible as possible."
יום לאחר מכן מייקל גוב, שר משרד הקבינט (תפקיד שאין לו מקבילה מדוייקת אצלנו, אבל בקונסטלציה של חלוקת התפקידים בממשלה הבריטית היום כנראה הכי דומה לשר במשרד ראש הממשלה) הבהיר חד משמעית שזו לא התוכנית. אבל הוסיף שכמובן שלעסקים אינדיבידואליים תהיה את האפשרות להחליט למי הם יתנו להיכנס .
זה קישור לכתבה שציטטה את השר גוב מהבי.בי.סי בעניין מה-1 בדצמבר.


לגבי העצומה - אכן הוגשה עצומה באתר העצומות של הפרלמנט הבריטי (יש להם דבר מגניב שכזה. אזרחי הממלכה יכולים ליצור או לתמוך בעצומות כדי שהפרלמנט יתן דעתו על האמור בהן. יש בפרלמנט ועדת עצומות ( the UK Parliament's Petitions Committee) שתפקידה לדון בכל עצומה שתגיע ל-100,000  חתימות. על הממשלה להציג תשובה לכל עצומה עם יותר מ-10,000 חתימות). 

העצומה הוגשה  ב4/8/2020 בכותרת "Prevent any restrictions on those who refuse a Covid-19 vaccination"
הממשלה השיבה לעצומה הזו עוד ב11/9/2020 בתשובה שתמציתה:
"There are currently no plans to place restrictions on those who refuse to have any potential Covid-19 vaccine."


מדוע טענו שהממשלה חזרה בה בגלל העצומה ? מקור הטעות, ככל הנראה, בדיון שהתקיים בפרלמנט הבריטי על העצומה ב14/12. אפשר למצוא את הפרוטוקול כאן.  ולראות מה בדיוק זאהאווי אמר. נצטט מדבריו בהקשר הזה: 

"Before I address some of those complexities, I will set out the facts. First, there are currently no plans to place restrictions on those who refuse to have a covid vaccination. As my hon. Friend the Member for Carshalton and Wallington reminded us, we have no plans to introduce so-called vaccine passporting. My hon. Friend the Member for Wycombe was slightly nervous about that, quite rightly, as when I did my first interview about the issue—with the BBC, I think—I was asked about some of the technological challenges and I may have mis-spoken. I was grateful to The Spectator and TalkRadio, which allowed me to explain myself.

Mandating vaccinations is discriminatory and completely wrong, and, like my hon. Friend the Member for Wycombe and others, I urge businesses listening to this debate to not even think about that. I will explain in further detail why that is the wrong thing to do. I put on record my thanks to Professor Karol Sikora, who has many hundreds of thousands of followers, who quoted me and said I eloquently dealt with the issue. We have absolutely no plans for vaccine passporting."
קל להבין מפנייתו לעסקים לא לחשוב אפילו על חובת חיסונים שבדומה לדברי השר גוב עוד בראשית דצמבר - ממשלת בריטניה מעריכה שזה יהיה עניין שבשיקול הדעת של המקומות עצמם.

סביר להניח שעם או בלי דרכון ירוק לא רחוק היום שבו נראה תביעות בנושא מניעת כניסה של לא-מחוסנים למקומות ציבוריים בבתיהמ"ש באנגליה בדיונים לפי ה- Equality Act 2010 שלהם ובבתיהמ"ש אצלנו בדיונים לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000.

האם בתי המשפט יראו במניעת כניסה של לא-מחוסנים למקום ציבורי אפליה אסורה או יחס מותר לשונים ? 
האם הסכנה של הקורונה כמחלה מדבקת הקבועה בתוספת השניה לפקודת בריאות העם תיבחן על פי שיעור ההתחסנות של הציבור בישראל או לפי הסיכון הפוטנציאלי שהמחלה תהווה ללקוח מסויים ? 
כיצד יאוזנו האינטרסים והזכויות של האזרחים שבחרו לא להתחסן עם האינטרסים והזכויות של האזרחים שעבורם הקורונה מהווה סיכון של ממש? 

ימים יגידו.