בין קצרין לדומא

 קשה מאוד להרגיש בנוח עם הידיעה על הגשת כתבי-האישום נגד שני החשודים במעורבות בפיגוע בדומא - 

אותו אירוע נורא בו נרצחו בני משפחת דוואבשה, שאחריו כבר כתבתי כאן בדבר האמצעים הקשים הנדרשים בהתמודדות נגד הטרור היהודי. 

גם אם נצליח לשים בצד את אי-הנוחות מרעיון ההאשמה וההרשעה של אדם על בסיס הודאתו כראיה העיקרית;

גם אם נצליח לשים בצד את אי-הנוחות מהידיעה על התכסיסים שמותר ללחוקרי המשטרה להפעיל  ;

גם אם נצליח לשים בצד את אי-הנוחות נוכח חקירה מתמשכת ומתארכת של חשוד שאינו זוכה להיפגש עם עורך-דין; 

גם אם נצליח לשים בצד את אי-הנוחות המצטברת מהידיעה שההודאה ניתנה כתוצאה מ'לחץ פיזי מתון'; 

איך אפשר להרגיש בנוח נוכח אי-ההתאמה בין המידע שנמסר על האמור בכתב-האישום לבין המידע שפורסם אז? 

אז, בפרסומים הראשונים נמסרו הפרטים הבאים: 

• 'דובר צה"ל, תת-אלוף מוטי אלמוז, סיפר כי שני רעולי פנים הגיעו לתחילה לבית השני, שברו את אחד החלונות והשליכו לעברו בקבוקי תבערה.' 

• 'מוסלם דוואבשה, בן 23 שהיה עד לאירוע, סיפר: "הבחנו בארבעה מתנחלים שנמלטו מהמקום. תושבי הכפר ניסו לרדוף אחריהם אך הם נמלטו לכיוון מעלה אפרים".'

עכשיו כבר מדברים על פעולה של אדם יחיד. כלומר, שניים התכוונו לבוא, אבל רק אחד הגיע בסוף.

ואותו אחד, הוא לא סתם בן-אדם, אלא סוג של סופרמן. הוא גם זרק בקבוק תבערה אחד, הוא גם זרק בקבוק תבערה שני וגם הספיק לכתוב כתובות גרפיטי ? 

כל-כך יעיל הוא, המפגע הבודד הזה שהחליט מראש שהוא עומד להמית באמצעות בקבוקי-תבערה וגם הצליח לעשות זאת 

בלי שום מודיעין מקדים;  כל-כך מיומן הוא היה שהצליח לעשות כל זאת וגם להימלט ללא קושי וגם לא הותיר עד כה שום ראיה חפצית המאפשרת לקשור אותו למעשה?!? 

או שמא לא יעילות מופרזת של החשוד היא שהביאה לכתב-האישום הזה?
אולי אמצעי החקירה? אולי הלחצים הנפשיים? 

כאשר מאשימים אדם שכל הקשר הידוע בינו לבין העבירה בביצועה הוא נחשד, קרי - 'החשוד המיידי', יש לדרוש סף ראייתי גבוה - סיוע מסוג מיוחד. לא סתם ראיה מוכמנת, שהמאשימה יכולה להביא לידיעת החשוד בשלב שהוא כבר שבור, חסר-אונים ומשמש כחומר ביד היוצר, כלומר בידי חוקריו, במכוון או בשוגג בגלל ההתמשכות והאינטנסיביות של החקירה. 

הסיוע צריך להיות ראיה חפצית הקושרת אותו למעשה בו הוא מואשם שאיתורה על סמך ההודאה ובזכותה בלבד מתועד היטב.

זה כמובן לא ימנע לגמרי הרשעות שווא. 

הרי נגד רשויות אכיפה מושחתות תקצר גם ידו של ביהמ"ש מלהושיע. 

אבל אני נמנה על אלה שאינם חושדים בשב"כ והמשטרה בשחיתות. אני מאלה החוששים מהתלהבות-יתר. משכנוע העצמי באשמתו של החשוד. מהנכונות לפעול ב'אפור' כדי לדאוג שהצדק ייעשה.

כיצד ידאג ביהמ"ש שהצדק אכן ייעשה? יידאג לכך - בכל מקרה בו החשוד המיידי מובא מולו בתורת הנאשם -  שהראיות המשמשות להרשעת אותו אדם יהיו אכן ברמה הראייתית הגבוהה ביותר שאפשר לדרוש מרשויות אכיפה. 

האומנם ייתכן שאדם שמסר הודאה מלאה בגין מעשיו לא הצליח לכוון את חוקריו לראיה חפצית כלשהיא הקושרת אותו למעשה? 

לקריאה נוספת

עדות מרגעי האימה: "ראינו את ההורים בוערים - ולידם רעולי פנים"