יום רביעי, 6 באפריל 2011

לשון הרע כנגד פעילים חברתיים, פעילים באינטרנט והערה על היבטים משפטיים של בלוגים

נתקלתי בשתי כתבות בעין השביעית על תביעות לשון הרע, שעסקו בנסיבות שכיחות אשר שווה להכיר:

התביעה הראשונה עוסקת בלשון הרע כנגד פעילים חברתיים:
מדובר בתביעה שכדאי שיכיר כל מי שמבקש להיות מעורב ופעיל חברתית. היא הוגשה על ידי  אדם ששימש יו"ר ועד פעולה של שכונה שנאבקה כנגד מפגע תברואתי שלא טופל על ידי העירייה. במהלך המאבק העירייה מצאה לנכון לטעון שהאיש פועל מתוך "מניעים אובססיביים אישיים בלתי מובנים" וכי תביעה ייצוגית שהוגשה כנגד העירייה בגין המפגע נבעה מ"שיקולים אינטרסנטיים פוליטיים, הגובלים בשיקולים זרים תוך ניצול ציני של שכונה ותלמידי בית-ספר".
ביהמ"ש קיבל את תביעת לשון הרע שהגיש האיש כנגד העיריה, ופסק לו פיצויים בסך 10,000 ש"ח וכן הוצאות משפט. אפשר לקרוא את פסק הדין כאן. כדאי לשים לב לדברי כבוד השופטת רחל קרלינסקי שהסבירה בפסק-הדין שהיא פוסקת נגד העירייה הנתבעת שכן "מתן הגנה רחבה לנתבעת בנסיבות המקרה שבפני תשמש כלי שרת בידי גוף שלטוני להרפות ידי מי שמבקש לצאת למאבק צודק נגד פעילותו ומדיניותו כך שריחו יובאש בפני מי שלמענם ביקש לפעול".

התביעה השניה עוסקת בתביעת לשון הרע שהגישה עורכת אתר אינטרנט כנגד בלוגרית:
מדובר בתביעה שכדאי שיכיר כל בלוגר. תביעה על-סך 200,000 ש"ח שהוגשה כנגד הבלוגרית ענת פרי הסתיימה בפסיקה לטובת אחד התובעים על פיצויים בסך של 7,500 ש"ח והוצאות משפט. מעבר לכך שמדובר בעוד דוגמא על הפער המתקיים לעתים בין הסכומים הנתבעים בראשיתה של תביעה לסכומים הנפסקים בסופה של תביעה, זה סיפור מעניין. לקוראים החרוצים - אפשר לקרוא את פסק הדין כאן. ענת פרי נתבעה בגין רשימה בה, בין היתר, האשימה את איריס חפץ, עורכת אתר קדמה,  כי היא משווה בין היהודים לנאצים באופן מקומם שיש בו בכדי לקדם את הכחשת השואה. כבוד השופטת חנה ינון קבעה למרות שמדובר בלשון הרע, בנסיבות העניין חלה הגנת סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965:
"הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;"
מדוע ?
אלו הנקודות העיקריות ששימשו להכרעת הדין, להבנתי -
  • השופטת קבעה שהתובעת מכהנת בתפקיד ציבורי "שכן משמשת היא כעורכת הראשית של אתר האינטרנט החברתי 'קדמה.' התובעת, במעמדה ובהתבטאויותיה בכלי התקשורת האלקטרוניים הפכה לאישיות ציבורית." (פסקה 63 לפסק הדין)
  • הנושא בו הוצאה לשון הרע הוא בהקשרים של 'השואה', "נושא ערכי ממדרגה ראשונה, בעל חשיבות ציבורית...חשוב הוא כי יהא דין ודברים על נושא זה, ומותר כי תהיינה דעות חלוקות בעניין."
  • התובעת הביעה דעותיה השנויות במחלוקת בציבור, ויש למנוע מצב בו "התובעת תוכל לפרסם דעותיה השנויות במחלוקת ללא חשש, בעוד שתסרב לקבל ביקורת כנגד דעותיה או דרך התנהלותה" 
  • למרות הקושי להכריע האם מדובר בהבעת דעה או בקביעת עובדה, השופטת הגיעה למסקנה שטענת הנתבעת "לפיה התובעת מפרסמת מסרים אנטישמיים מהווה הבעת דעה מובהקת" (לטעמי היה כאן בלבול מסויים בין מבחן הדעה/עובדה לבין המשקל שיש לתת לזכות לשם טוב, אבל אשמור את הדיון הזה להזדמנות אחרת)
  • מגמת הפסיקה בישראל היתה ונשארה "כי כאשר עסקינן בפרסומים הנוגעים לאנשי ציבור ולענייני ציבור, יש להקנות משקל יתר לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת לעומת הזכות לשם טוב". 
  • הנתבעת עשתה את הפרסום בתום-לב. 

ומכאן, סיכמה כבוד השופטת ינון: "לדעתי, במקרה דנן מדובר בנושא ציבורי אשר יעסיק את העם היהודי עוד רבות, לבלי ספק, והתובעת נחשבת לאישיות ציבורית, אשר נוהגת להביע את עמדותיה באמצעי התקשורת האלקטרונית, ועל כן יש לפרש את אמירותיה של הנתבעת כהבעת דעה מותרת ולגיטימית. לתובעת קיימים כלים רבים על מנת להביע דעותיה, ועל מנת לסתור דעות מנוגדות, ואף נוהגת לעשות זאת, ואמצעים אלה עמדו לרשותה ובמסגרתם יכולה היתה לרפא את הפגיעה שנפגעה ולהעמיד את גרסתה לשיפוט ציבור הגולשים" (פסקאות 71-72 לפסק-הדין).

אם כך, תשאלו, מדוע נדרשה ענת פרי לשלם פיצויים ?
התשובה פשוטה ומצערת. במסגרת אותה רשימה, כתבה ענת פרי דברים, שלגירסתה כוונו כנגד מי שהיא חשבה שהוא בן-זוגה של איריס חפץ. מאחר והשופטת ינון קבעה שבעלה של איריס חפץ היה נפגע תמים מהוצאת לשון הרע, נפסק שיש לפצותו, כשגובה הפיצוי נקבע לאור העדר הוכחות על הפסד כספי או על פגיעה במשלח יד, התייחסות מעטה אליו ברשימה נשואת התביעה, ולטעמי השפיעה מאוד העובדה שהוא מתגורר מחוץ לישראל ולא הראה שיש לו עמיתים או קרובים בישראל אשר קראו או עלולים היו לקרוא את הרשימה נשואת התביעה.

לפני סיום - עצת-חינם והערה על היבטים משפטיים של בלוגים 
(דבריי כאן רלוונטיים, להשקפתי, גם לבלוג וגם לטוקבק).

אז מה המסקנה ?
רוצים לכתוב משהו באינטרנט ?
קודם כל, תחשבו טוב לפני שאתם בוחרים לכתוב משהו שיכול לפגוע במישהו.
משוכנעים בצדקת דעתכם ?
הקפידו להתנסח באופן מדוייק, כך שלא תפגעו ב"עוברי-אורח" תמימים. אם אתם לא מכירים באופן ודאי את הזהות של כל הדמויות המעורבות,  התייחסו רק למי שאתם מכירים.
יש לכם ספק ?
התייעצו בעורך-דין. לא כל תביעה על הוצאת-לשון הרע מסתיימת בתוצאה נעימה לנתבע.


אם כבר עסקנו בשאלת לשון הרע בבלוגים, שאלו אותי כמה פעמים שאלות שונות (ומשונות) על היבטים משפטיים של בלוגים. יש ברשת הרבה בלבול בנושא (למשל בתגובות בקישור הזה בתגובות) ומקום מצויין להתחיל בו, הוא הבלוג של עו"ד יורם ליכטנשטיין שכתב סדרת פוסטים מצויינת בעניין בבלוג שלו בקפה דה-מארקר, והתייחס, בין היתר, לסוגיות הבאות  -

אם כבר אתם מציצים שם, אל תחמיצו את הפוסט הבא, שאומנם בתחילתו עוסק בבלוגים קבוצתיים, אבל חלקו השני כולל סיכום, דגשים חשובים וקישורים לכל הפוסטים שלו בנושא. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה