סלידתי מהגבלות על פרסום זכתה לביטוי גם בבלוג הזה. עם זאת, ובמקביל, אני נמנה על אלה שמאמינים בחשיבות הרבה של הפרטיות, במיוחד בעידן הנוכחי של זרימת מידע כמעט בלתי-נשלטת באינטרנט. לכן הצטערתי מאוד לקרוא פסק הדין של ביהמ"ש לענייני משפחה (חיפה), שלטעמי חטא בהגנה על פרטיותו של המבקש.
ראשית, אבהיר: פסק-הדין, המעניין לכשעצמו, עוסק בבקשה של בגיר לביטול צו לאימוצו שניתן בילדותו. פסיקתה של כבוד השופטת אספרנצה אלון , המורה על ביטול צו האימוץ לאור נימוקי המבקש, הסכמת כל הגורמים המעורבים והרלוונטיים, והעקרונות השולטים בדיני האימוץ, נראית גם בעיניי הדלות כפסיקה מנומקת היטב וצודקת.
הבעיה שלי היא עם מלאכת מחיקת הפרטים שנעשתה קודם לפרסום פסק-הדין. ככלל, מלאכת הצנזורה הזו היא בעייתית, שהרי פרסום פסקי-הדין של בתי המשפט לענייני משפחה חשוב גם לידיעותיהם ומומחיותם של העוסקים בתחום וגם בגלל עקרונות פומביות המידע עליהם אמונים כולנו, כאזרחים בחברה דמוקרטית. עם זאת, פרטיותם של הצדדים לדיונים בבתיהמ"ש לדיני משפחה גם היא חשובה, גם מכוח הזכות לפרטיות של כל אזרח בחברה דמוקרטית וגם בגלל שיקולים שביעילות הדיון ואמון הנזקקים למערכת בהגנה העתידית על פרטיותם.
ברור שמי שעסק במלאכת הצנזור של פסק-הדין ביקש להותיר מספיק פרטים כדי להבהיר את הרציונל שמאחורי הפסיקה, ובכל זאת - נותרו בפסק הדין פרטים רבים מדי, כך שכל חובב ספורט בארץ שיעיין בפסק-הדין, יזהה את הספורטאי המבקש ללא קושי רב. גרוע מזאת, חלק מהפרטים (כמו השנים הנקובות) מאפשרים את זיהויו של המבקש גם לכל מי שמיומנויות חיפוש בסיסיות באינטרנט ויכולת היקש בסיסית באמתחתו. וחבל.
ככל שיותר מידע עולה אל האינטרנט, ובמיוחד מידע מהסוג שחברים ברשתות חברתיות מתבקשים למסור (תאריך הולדת, קשרים משפחתיים, רקע מקצועי), כך ההקפדה על צנזור הפרטים לצורף שמירת פרטיותם של צדדים לפסקי דין צריכה להיות רבה יותר.
אומנם יכול שהצהרותיהם של בכירים בחברות הגדולות על מותה של תפישת הפרטיות הישנה נכונות, אבל כרגע משפט זכויות האדם גורס אחרת. המציאות המשתנה לאור מהפכת המידע מחייבת את מי שביכולתם ובחובתם להגן על פרטיותם של האזרחים, להגדיל את מאמציהם, ולבחון בשבע עיניים כל פרט שעלול להביא לזיהוי ופגיעה בפרטיות. אני חושש שאני פסימי לגבי הסבירות שאכן תהיה הגדלת מאמץ שכזו, לאור העומס העצום על שופטי ישראל.
ראשית, אבהיר: פסק-הדין, המעניין לכשעצמו, עוסק בבקשה של בגיר לביטול צו לאימוצו שניתן בילדותו. פסיקתה של כבוד השופטת אספרנצה אלון , המורה על ביטול צו האימוץ לאור נימוקי המבקש, הסכמת כל הגורמים המעורבים והרלוונטיים, והעקרונות השולטים בדיני האימוץ, נראית גם בעיניי הדלות כפסיקה מנומקת היטב וצודקת.
הבעיה שלי היא עם מלאכת מחיקת הפרטים שנעשתה קודם לפרסום פסק-הדין. ככלל, מלאכת הצנזורה הזו היא בעייתית, שהרי פרסום פסקי-הדין של בתי המשפט לענייני משפחה חשוב גם לידיעותיהם ומומחיותם של העוסקים בתחום וגם בגלל עקרונות פומביות המידע עליהם אמונים כולנו, כאזרחים בחברה דמוקרטית. עם זאת, פרטיותם של הצדדים לדיונים בבתיהמ"ש לדיני משפחה גם היא חשובה, גם מכוח הזכות לפרטיות של כל אזרח בחברה דמוקרטית וגם בגלל שיקולים שביעילות הדיון ואמון הנזקקים למערכת בהגנה העתידית על פרטיותם.
ברור שמי שעסק במלאכת הצנזור של פסק-הדין ביקש להותיר מספיק פרטים כדי להבהיר את הרציונל שמאחורי הפסיקה, ובכל זאת - נותרו בפסק הדין פרטים רבים מדי, כך שכל חובב ספורט בארץ שיעיין בפסק-הדין, יזהה את הספורטאי המבקש ללא קושי רב. גרוע מזאת, חלק מהפרטים (כמו השנים הנקובות) מאפשרים את זיהויו של המבקש גם לכל מי שמיומנויות חיפוש בסיסיות באינטרנט ויכולת היקש בסיסית באמתחתו. וחבל.
ככל שיותר מידע עולה אל האינטרנט, ובמיוחד מידע מהסוג שחברים ברשתות חברתיות מתבקשים למסור (תאריך הולדת, קשרים משפחתיים, רקע מקצועי), כך ההקפדה על צנזור הפרטים לצורף שמירת פרטיותם של צדדים לפסקי דין צריכה להיות רבה יותר.
אומנם יכול שהצהרותיהם של בכירים בחברות הגדולות על מותה של תפישת הפרטיות הישנה נכונות, אבל כרגע משפט זכויות האדם גורס אחרת. המציאות המשתנה לאור מהפכת המידע מחייבת את מי שביכולתם ובחובתם להגן על פרטיותם של האזרחים, להגדיל את מאמציהם, ולבחון בשבע עיניים כל פרט שעלול להביא לזיהוי ופגיעה בפרטיות. אני חושש שאני פסימי לגבי הסבירות שאכן תהיה הגדלת מאמץ שכזו, לאור העומס העצום על שופטי ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה