האגודה לזכויות האזרח הודיעה (בגאווה) כי נעשתה פניה מטעמה "ליו"ר הכנסת בבקשה להפעיל את כובד משקלו כדי להוריד מסדר היום את הצעת החוק לעיגון ועדות הקבלה בישובים הקהילתיים ובהרחבות הקהילתיות. הצעת החוק סיימה את הליכי החקיקה וצפויה לעלות ביום שני הקרוב להצבעה בקריאה שנייה ושלישית ולהפוך לחוק".
לפעמים טחות עיניהם של אנשים מלראות מה משמעות מעשיהם. הכנסת מקדמת הליך חקיקה. הדיון בועדת חוקה בהכנה לקריאה שניה ושלישית הסתיים. הצעת החוק בדרכה לדיון במליאה בקריאה שניה ושלישית (נוסח ההצעה כפי שפורסם על ידי האגודה) וככל הנראה יש רוב התומך בה.
הפתרון של האגודה לזכויות האזרח ? לפנות ליו"ר הכנסת כדי שייעשה שימוש בכוחותיו ובסמכותו ובשליטתו בסדר היום של מליאת הכנסת, כדי שהצעת החוק לא תידון. כלומר, הפתרון של האגודה לזכויות האזרח לחוק לא דמוקרטי, הוא להמשיך ולפרק את כללי המשחק הדמוקרטיים, על ידי שיבוש הליכי החקיקה של הכנסת.
ליו"ר הכנסת סמכות לקבוע את סדר היום של המליאה, אבל הרי אין זה ראוי שהוא יעשה שימוש בסמכות זו על סמך שרירות לבו ודעותיו האישיות. סעיף 123(ד) לתקנון הכנסת קובע: "הצעת החוק...תונח על שולחן הכנסת על ידי יושב ראש הכנסת , והוא יעמידה על סדר יומה". אומנם קורה לא אחת ששיבוץ דיון בהצעת חוק בסדר היום הולך ונגרר ומתאחר, אך ברור שמידת הסכמתו של יו"ר הכנסת עם הצעת החוק אינה יכולה להיות שיקול לגיטימי לאיחור מכוון בקביעה בסדר היום. צריכים להיות צידוקים ראויים לכך שהצעת חוק מוכנה ובשלה לשלבי החקיקה האחרונים מונחת לה על שולחן הכנסת כאבן שאין לה הופכין, וזוכה ליחס חריג ושונה למרות כל הוראות תקנון הכנסת, נוהגי והליכי החקיקה.
עוד בבג"ץ שריד הסביר השופט ברק (כתוארו אז) שקביעת סדר-הדיון היא מטיבה החלטה מינהלית, שניתן להכריע בחוקיותה על-פי אמות מידה משפטיות, וכי ראוי שביהמ"ש יתערב במקרים בהם נטען שיש הפגיעה ניכרת בערכים מהותיים של משטרנו החוקתי. זהו השיקול המכריע בדבר הצורך להבטיח את שלטון החוק על פני כל שיקול אחר.
האם קשה לדמיין פגיעה ניכרת יותר במשטר החוקתי שלנו ממצב שבו יו"ר הכנסת יחליט על בסיס דעותיו אילו הצעות חוק שהתקדמו בתהליך החקיקה אכן יגיעו לדיון הכנסת ואילו לעולם לא יהפכו לחוק ?
לדעתי, מדובר כאן בעוורון מוסרי של האגודה לזכויות האזרח, וחבל שהכוונות הטובות אכן מובילות אל המקומות האלה. לא מסכימים עם הצעת החוק ? נהלו לובי אל מול חברי הכנסת ונסו לפרק את הרוב. לא הצלחתם ? בג"ץ מחכה לכם. לא הצלחתם ? הגיע זמנם של המאבקים הפרטניים על יישומו של החוק.
וכמו שכולנו יודעים, החוק המוצע - כשלעצמו - איננו לא-דמוקרטי. נהפוך הוא, הצעת החוק - אף אוסרת אפליה על רקע השתייכות לקבוצה אתנית. זה לא שיקול שלועדות הקבלה יהיה מותר להפעיל על פי החוק המוצע. כדבר סעיף 6ג(ג) המוצע:
"ועדת הקבלה לא תסרב לקבל מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום או מוגבלות."
מה שמפחיד את האגודה - וצריך להפחיד כל אדם בישראל - הוא השימוש האפשרי שייעשה בחוק לצורך אפליה אסורה. שועדות הקבלה לא יפלו אנשים בגין מוגבלותם, ערביותם, גבריותם או תכונה אסורה אחרת אלא יסתתרו מאחורי עילות כגון "אי התאמתם" למרקם החברתי של היישוב.
אבל הפתרון לכך, היה ונשאר, בדיוק כמו במקרים של משפחת קעדאן ואחרים - התמודדות פרטנית עם כל מקרה ומקרה שועדת קבלה דחתה אותו ללא סיבה מוצדקת והגיונית.
האומנם האגודה לזכויות האזרח כל-כך מבוהלת מהמאבקים הפרטניים על יישום החוק ביישובים השונים, שהיא מנסה להילחם בכל כוחה, וכל אמצעי יישר בעיניה ?
אין טוב לחברה הישראלית מסדרה של מאבקים משפטיים, על החלטות תמוהות של ועדות קבלה, שיידונו מערכאה לערכאה, ויציפו לדיון בחברה הישראלית את הסוגיות היסודיות הללו, של רצונן של קבוצות של דומים לחיות רק עם עצמם, בתור חברה הטרוגנית, ליברלית, החפצה חיים.
האור חייב להגיע למחשכי היישובים שאינם מוכנים לשכן בתוכם ובקרבם, את הזר, השונה, החריג, האחר. את הגר.
ואת המאבקים האלה אתם מבקשים להשתיק ?
[עדכון: אמצע דצמבר 2010: הארץ מדווח כי יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, נענה לפניות של גופים רבים, ובהם האגודה לזכויות האזרח, ומעכב את קביעת הדיון בהצעת החוק בקריאה שניה ושלישית, מתוך שאיפה להביא לשינוי בתוכן ההצעה. לא זאת בלבד, אלא שהכתבה מלמדת שיו"ר הכנסת גם מוליך שולל את אחד משני יוזמי ההצעה, ומתרץ לו תירוצים טכניים לעיכוב, למרות שהסיבה האמיתית לדחייה היא ההענות לפניות. מאחר והשבועיים הקרובים הם שבועות של דיונים מתקדמים לאישור התקציב וחוק ההסדרים, ליו"ר הכנסת יהיו סיבות כבדות משקל בסבירותן לכך שההצעה לא עולה לסדר יומה של הכנסת. לאחר מכן, יגיע רגע הסרת הלוט מעל ההסברים, ויו"ר הכנסת יצטרך להתעמת עם המציאות בכל חומרתה. כפי שכתבתי - אין ליו"ר הכנסת סמכות מעבר לזו הטכנית של קביעת סדר היום. התערבות מהותית מצדו בשלב זה היא הפרת המשפט החוקתי של מדינת ישראל. אין לו אלא לקבוע את הצעת החוק לדיון במליאת הכנסת, ולתת לסדר החיים הדמוקרטי לעשות את שלו. כל פעולה אחרת, תהווה צעד נוסף בשיבוש הדמוקרטיה הישראלית.
למרות מודעותי לחוק גודווין, אני ידוע כחובב דוגמאות מגרמניה הנאצית, בשל בהירותן. מעטים מדי זוכרים ומזכירים שחלק גדול מהתשתית שאפשרה לנאצים להשתלט בקלות רבה כל-כך על הרפובליקה הדמוקרטית, היו צעדים שנעשו על ידי קודמיהם - אנשים שחשבו שהם מגוננים על הדמוקרטיה הגרמנית של ויימאר, ובעצם קירבו את סופה בשיבושים שיצרו או שהכניסו לפעולה במשטר הדמוקרטי של ויימאר. צר לי על שיו"ר הכנסת, רובי ריבלין, והאגודה לזכויות אזרח - אנשים שאין לי ספק בכך שרוצים רק את הטוב עבור הדמוקרטיה הישראלית - בוחרים ללכת באותו כיוון, ולא ללמוד מההיסטוריה. ]
[עדכון: על פי דיווח בואלה!, תהליך הפיכת תקנון הכנסת והליכי החקיקה בישראל למיש-מש נמשך ומסתמנת פשרה לפיה ועדות הקבלה יותרו רק בפריפריה הישראלית - בגליל ובנגב. חבל שיוזמי הצעת החוק משתפים פעולה. חבל עוד יותר שהתוצאה הנוצרת, יותר משהיא תוצאה ראויה, היא דוגמא נוספת לדרך בה הפריפריה הישראלית היא בעצם no-man's land. המדרון החלקלק רק הפך חלקלק יותר].
[עדכון: חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א-2011 (זהירות PDF!) התקבל בכנסת ב-22/3/2011 בנוסח הפשרה. החוק פורסם ברשומות ב-30/3/2011. הוא נכנס לתוקפו 30 יום לאחר מכן. ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה