ביהמ"ש לענייני משפחה הוציא צו המורה על עריכת ברית מילה למרות התנגדות האב. מסוג פסקי-הדין המביאים את המעניין בהם לאנחת "איזו החמצה!" עם סיום הקריאה. במקום דיון מעמיק בברית המילה, ביתרונות ובחסרונות הרפואיים, ובמחלוקת הערכית-תרבותית הקיימת בנושא, מצאה עצמה כבוד השופטת שפרה גליק פוסקת בעניין, על-כורחה, על סמך היבטים שבסדר-הדין ובדיני הראיות שהם טכניים בעיקרם. הסיבה העיקרית לכורח הזה - העובדה שההורים כנראה התנגחו בסוגיה כנושא נוסף שאיפשר להם לממש את איבת-הפרידה, ולא מאחר והיה מהותי עבורם. כתוצאה, נאלץ להמתין לפסק-דין אחר בנושא הזה כדי לזכות לדיון משפטי ראוי לשמו בסוגיה המרתקת של הורים החלוקים ביניהם בשאלה האם יש לבצע ברית-מילה בבנם התינוק, ומהי טובת הילד בעניין שכזה.
מובא כאן קישור לפסק הדין באתר scribd. פסק הדין פורסם באתר ביהמ"ש העליון, תחת מדור פסקי הדין שהופצו על ידי הדוברת. זהו מדור שתוכנו משתנה מעת לעת וכן לא יכלתי להפנות לקישור לפסק-הדין שם. אין אפשרות להביא קישור קבוע לפסק-הדין במערכת נט-המשפט, שכן משום-מה התיק כולו מסומן ככזה שאין לציבור גישה אליו (בעוד שלפסק-הדין עצמו, מרגע שהופץ על ידי הדוברת, היתה צריכה להיות גישה לציבור). לכן הקישור האלטרנטיבי.
מובא כאן קישור לפסק הדין באתר scribd. פסק הדין פורסם באתר ביהמ"ש העליון, תחת מדור פסקי הדין שהופצו על ידי הדוברת. זהו מדור שתוכנו משתנה מעת לעת וכן לא יכלתי להפנות לקישור לפסק-הדין שם. אין אפשרות להביא קישור קבוע לפסק-הדין במערכת נט-המשפט, שכן משום-מה התיק כולו מסומן ככזה שאין לציבור גישה אליו (בעוד שלפסק-הדין עצמו, מרגע שהופץ על ידי הדוברת, היתה צריכה להיות גישה לציבור). לכן הקישור האלטרנטיבי.
האם חשבת על האפשרות שהשופטת מציגה את פני הדברים כך בפסק הדין - כאילו מדובר בסוגיה שאינה חשובה באמת להורים - וזאת על מנת להסיר מעצמה את האחריות הכרוכה בפסיקה ה"מרתקת" שהוד מעלתו יאלץ להמשיך לחכות לה?
השבמחק"שפרה" יקר/ה. קראת את פסק-הדין ? אני מסופק. עלעול קצר בפסק-הדין מלמד על עובדות - כגון נסיעה של האב לחו"ל ב*אמצע הדיון*, לחופשה; סירוב נחרץ של האב ושל האם ממימון מומחים שביהמ"ש *כבר מינה*; התרשמות בלתי-אמצעית של האפוטרופה לדין שעצם סוגיית ברית-המילה היא לא הדבר החשוב באמת בעיני ההורים.
השבמחקבקיצור - קרא/י את פסק-הדין. למד/י את העובדות. ואז הגיבי בצורה כל-כך לא מכבדת, שלפחות תתבסס על ידיעת-מה.
ולגופו של עניין- על פסק-הדין, כמו כל פסק-דין, אפשר לערער (רצוי כמובן תוך הגשה של בקשה לעיכוב ביצוע, אחרת לא תהיה משמעות לפסיקת הערכאה שלמעלה). כל שופט ושופטת בארץ מודע - עד כאב - לקיומה של הערכאה שלמעלה, ולהשלכותיה על פסק-הדין שהוא/היא נותנים. את/ה באמת חושב/ת שאם הסוגיה באמת חשובה להורים, לא מדובר בעובדה שתתברר תוך שתי דקות בערעור ? איפה את/ה חי ?
יש מספיק בעיות אמיתיות במערכת המשפט הישראלית, מבלי שצריך להמציא בעיות נוספות, בדמות זו הנרמזת בתגובתך. חבל.