סייגים להפרטה

תמיד נעים לראות את המאזן בין רשויות השלטון במדינה דמוקרטית בפעולה. פסק-הדין החשוב (מאין כמוהו) בעניין הפרטת בתי-הסוהר , התחיל בהתוויית גבולות להפרטה (מאחר ולא עסקתי בפסק הדין הזה בבלוג הזה, עד כה, מקוצר זמן, אעיר למען הדיוק בקליפת אגוז: פסק-הדין עסק בעתירה כנגד חוק שנועד לאפשר הפעלה וניהול של בית סוהר על ידי זכיין פרטי, כפי שמקובל במדינות אחרות בעולם. ביהמ"ש פסק שהסמכויות שהמדינה ביקשה להעביר לידי הזכיין הפרטי הן סמכויות שהמדינה חייבת לשמור בידיה בהיותן סמכויות שלטוניות, וקבע שהחוק איננו חוקתי).

שמחתי להיתקל בפסק-דין שממשיך את התוויית הגבולות האלה. פסק הדין ניתן בעניין עמותת "כן לזקן - לקידום זכויות הזקנים" נ' המוסד לביוח לאומי ואחרים, ועניינו  העברת המוקד הטלפוני של המוסד לביטוח לאומי לידי קבלן פרטי והחששות הכבדים של פגיעה בציבור כתוצאה מהנתק שייווצר בין התשובה שייתן מוקדן לפונה, לבין המידע הדרוש לפונה. ובל נשכח - מדובר כאן בזכויותיו הסוציאליות של הפונה, הנמצא לעתים בנסיבות קשות, להן נועד הביטוח הלאומי לתת מענה.

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש הסבירה:

"בעקבות הדיון בפנינו נערכה עבודה רבה ביחס למתכונת של הפעלת עובדי הקבלן, באשר לנושאים עליהם מופקד המוקד והעניינים שבהם יהיה על עובד המוסד לביטוח לאומי להתייחס לנושא המתבקש ולהשיב במישרין לפונה. נוכח המורכבות הרבה של מידע בנושאי הביטוח הלאומי, ודווקא משום המורכבות, גם אותם עניינים שהמשיבים מסווגים כטכניים שבידי המוקדן לענות עליהם, הם עניינים שיש מקום להדריך את הפונה ביחס אליהם, ובהם אין זה חיוני כי המענה יינתן בידי עובד המוסד. עניינים אלה נוגעים למידע הכללי באשר לאופן הגשת טפסים, המסמכים שיש לצרף, בירורים אם נתקבלו פניות שנשלחו באמצעות הדואר, בירורים הנוגעים לזכאות באופן כללי ולתנאי סף נדרשים ועוד כיוצא באלה. מנגד נערכה על ידי המשיבים רשימה של עניינים פרטניים המחייבים הפעלת שיקול דעת שאינו מסור למוקדן." 

במקרים המורכבים האלה, הבהיר המוסד לביטוח לאומי לביהמ"ש, תיערך התייעצות בין עובדי המוקד (שהינם עובדי זכיין) ובין עובדי המוסד העובדים במוקד, לצורך מענה למקרים אלה.  המוסד התחייב כי עובדי הזכיין יונחו "כי בכל מקרה בו מערכת המידע אינה כוללת תשובה שהוכנה מראש על ידי עובדי המוסד ואשר אותה יש להקריא לפונה – אזי על עובדי המוקדן לפנות " אל עובדי המוסד. בבירורים פעוטים יחסית, עובדי המוסד יסבירו העניין לעובדי הזכיין, ואלו יחזרו אל הפונה. בפניות מורכבות, יכול והשיחה תועבר אל עובדי המוסד לביטוח לאומי וכך יווצר אפיק הידברות ישיר בין הפונה ובין עובדי המוסד לביטוח לאומי. המדינה הבהירה שבמקרי הביניים, לעובד המוסד לביטוח לאומי יהיה שיקול הדעת להחליט "אם להשתלט על השיחה ב'זמן אמת', לחזור לפונה בעצמו ו/או באמצעות אחד מעובדי הסניף, או למסור את התשובה למוקדן אשר ימסור אותה לפונה בהתאם לנסיבות העניין".

הנשיאה בייניש קבעה שהחלוקה שהציעה המדינה סבירה ומאפשרת הבחנה בין פניות שאינן דורשות מיומנות ומידע של עובד המוסד, "לבין המענה הענייני והמהותי הנותר בידי פקידי המוסד לביטוח לאומי". וכי לדעתה ההסדר המוצע מקיים את "החובה של המוסד לביטוח לאומי ליתן שירות לקהל הפונים".


מעבר לקביעות הפרטניות שאמורות לעניין את כולנו - אזרחי הארץ הזו העשויים להיזקק לשירותי המוסד ומוקד המידע שלו,
קבעה הנשיאה בנוסף - וזה הפן העקרוני והמעניין לא-פחות בפסק-הדין הזה -

"מקובל עלינו שיש יתרונות רבים בשירות הניתן במגע ישיר בין עובדי המוסד לפונים אליו. אולם גם בשירות כזה עלולים להיווצר חסרונות. אופן מתן השירות הוא עניין הנתון להכרעת מדיניות ושיקולים ניהוליים שונים של המשיבים. כלולים בו גם שיקולים תקציביים ושיקולי עלות תועלת ברמה שאינה בידי בית המשפט. עוד מקובל עלינו כי חשוב למזער את מידת הפגיעה בנגישותו של כל תושב למידע שהוא זקוק לו ממוסד כמו המוסד לביטוח לאומי שצריך לשרת ציבור רחב מאוד, ובהם אנשים רבים קשי יום שזקוקים מאוד למענה ההולם. בנסיבות הנושא שלפנינו הערובה למתן מענה הולם לפונים היא בהכשרה מתאימה של עובדי הקבלן, בסינון קפדני של העובדים כדי שיתאימו למטלה שעליהם לבצע, בפיקוח שוטף של המוסד על רמת השירות שניתן ובעדכון ושכלול הנתונים שנמסרים לאותם עובדים. חזקה על המשיבים שיפעלו לכך. "

כלומר, ההחלטה אם להפריט  שירות מסויים ("אופן מתן השירות") נתונה ל-

1. הכרעת מדיניות ;
2. שיקולים ניהוליים שונים ;
3. שיקולים תקציביים ;
4. שיקולי עלות תועלת [ברמה שאינה בידי בית המשפט] ;

או במילים אחרות - כשאין  מדובר בסמכות שלטונית, הפרטה היא מדיניות לגיטימית, ובית המשפט לא יחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו.

עם זאת, כשמדובר בשירות כמו שירות המוסר מידע - "חשוב למזער את מידת הפגיעה בנגישותו של כל תושב למידע שהוא זקוק לו", והדרך, אליבא ביהמ"ש העליון, לעשות כן -  

1. הכשרה מתאימה של עובדי הקבלן;
2. סינון קפדני של העובדים כדי שיתאימו למטלה שעליהם לבצע;
3. פיקוח שוטף של המוסד על רמת השירות שניתן ;
4. עדכון ושכלול הנתונים שנמסרים לאותם עובדים.

 
ונסיים בתשומת-הלב שלדעתי יש להקדיש לדרך בה מסתיים פסק הדין.
בחירתה של השופטת ביניש להדגיש את הצעדים לוודא את יעילות השירות הניתן לפונה במילים "חזקה על המשיבים שיפעלו לכך" כמוה כאמירה - היה ולא יפעל המוסד כך, הוא סוטה מהנחיות משפט ההפרטה הישראלי, ויש עילה לעתירה לבג"ץ.
 
ובחירתה להוסיף את המשפט  - "יוער עוד כי כל טענות העותרת הועלו בפנינו על בסיס כללי ובלא שהצביעו חלילה על כשלון השיטה כולה, שהונהגה בעיקרון במוסדות רבים, והציבור כבר למד ולומד להפיק ממנה את המירב. " כמוה כאמירה -
אתם רוצים לתקוף את ההפרטה ? תביאו מחקרים. רק מחקרים שיצביעו על כשלון השיטה, בסוג מסויים של שירותים מופרטים, יאפשר את איסור הפרטתם. הטיעון העקרוני שעמד מאחורי פסק-הדין בעניין הפרת בתי הסוהר, לא יעמוד בעניינים שאינם סמכויות שלטוניות מהותיות. המבחן הוא פרקטי. וזו בשורה רעה לעתירות אחרות בנושאי הפרטה.