אי אפשר שלא לראות עד כמה הבחירה המצערת של יו"ר הכנסת לא להזמין לנאום טראמפ אתמול בכנסת את נשיא העליון והיועמ"ש היא סימלית:
זו בחירה המבהירה עד כמה אין הפרדה בין הרשות המחוקקת (הכנסת) לבין הרשות המבצעת (הממשלה) בשיטה שלנו. הקואליציה - היא השולטת במדינה בשיטה המשפטית שלנו.
הקואליציה הזו ניצלה אפילו את ההזדמנות הזו, ביום כל-כך נורא-הוד, בו משוחררים סוףסוף 20 מאחינו משבי החמאס כדי להבהיר שוב שהיא איננה מכבדת את שלטון החוק (ונזכור, מדובר בשחרור משבי אליו נפלו בגלל המחדל הביטחוני הנוראי שאירע בזמן שלטונה של הקואליציה הזו, שמעולם לא לקחה אחריות עליו ושהיא מתמידה לנסות להימנע מלהקים ועדת חקירה ממלכתית לגביו).
זו הסיבה היחידה מודע ולמה לא הוזמן נשיא הרשות השופטת, נשיא בית המשפט העליון, ומדוע לא הוזמנה היועצת המשפטית לממשלה. האומנם אפשר להצדיק באיזושהיא צורה ממלכתית את שיקול-הדעת של יו"ר הכנסת שבחר לא להזמינם?
לא. אין שום ממלכתיות בהתנהגות הזו. יש בה פיצול, פילוג והתנערות משלטון החוק - מה שאפיין את הקואליציה הזו מאז שניסתה לשנות את שיטת המשטר שלנו לנוחותה. ואם ביום כזה היא כושלת בצורה הזו, מה נותר עוד לייחל אם לא לנפילתה הקרבה?
זו לא שאלה של פוליטיקה. זו שאלת של כבוד לשלטון-החוק.
וכן, אי אפשר להתעלם מכך שדונאלד טראמפ,נשיא ארה"ב, מי שזכאי לקרדיט ניכר על התזמון של שחרור 20 החטופים סוףסוף, ולמאמץ שכולנו מקווים שיביא לסוף המלחמה הזו תוך הגשמת מטרותיה והבאת שלום לארצנו הכאובה, גם הוא לא תרם לשלטון-החוק בקריאתו התמוהה והמיותרת לנשיא המדינה לחון את נתניהו.
אין שום צורך בחנינה למי שאיננו אשם. וכבוד הנשיא טראמפ, בלי להבין זאת, הצהיר שמבחינתו נתניהו אשם בכל כתבי-האישום שלו.
גם ניהול משפטיו של נתניהו עד תומם אינה שאלה של פוליטיקה. זו שאלת של כבוד לשלטון-החוק.
יש דרך ברורה להתחיל לתקן את כל זה. החלטה אחת פשוטה וחותכת: להקים ועדת חקירה ממלכתית לנסיבות אסון ה7/10.
זו לא תהיה ועדת החקירה הממלכתית הראשונה הנדרשת בשנות הקדנציה הארוכות של קואליציות נתניהו.
הוא חמק מאחת סביב אסון הכרמל. אחריותו לאסון מירון ידועה לכולנו. ובלי קשר לשאלה מה תקבע או לא תקבע ועדת חקירה שכזו, כולנו יודעים את השקפתו שלו, כפי שנוסחה היטב בזמנו, כשהיה אופוזיציונר לוחם שקרא לראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, לקחת אחריות לכשלונות סביב מלחמת לבנון השניה:
"אני חושב שתפקידה של מערכת הביטחון הוא משני. לפי דעתי, האחריות על ביטחון מדינת ישראל היא של הקברניט המופקד - ראש הממשלה. כמובן גם שר הביטחון יש לו תפקידים חשובים, אבל אתה נבחר לראש ממשלה על מנת לדאוג לביטחון של המדינה ואתה צריך להיות אקטיבי גם בהנחיית הקונספציות בין המלחמות וגם תוך כדי המלחמות. בהנחיה אתה לא פסיבי. אני חשבתי שצריך גם לקבל החלטות ולא רק לקבל הצעות" (עדותו של בנימין נתניהו בוועדת וינוגרד,2007 מובאת מויקיציטוט)
גם נטילת אחריות לכשלונות אינה שאלה של פוליטיקה. זו שאלת של כבוד לשלטון-החוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה