יום רביעי, 21 בנובמבר 2012

אז יש לנו הפסקת-אש ?



על פי המסמך, הבנות הפסקת-האש הן:
  1. ישראל מתחייבת לחדול מכל פעולות האיבה כלפי עזה, ובכלל זה חיסולים וכניסה לשטח הרצועה. 
  2. הארגונים הפלסטיניים מתחייבים לחדול מכל פעולות האיבה כלפי ישראל, ובכלל זה שיגור רקטות לישראל והתקפות לאורך הגבול. 
  3. 24 שעות מכניסת הפסקת-האש לתוקפה יטופלו (shall be dealt with) פתיחת המעברים; הקלת מעבר אנשים וסחורות; הימנעות מהגבלת התנועה החופשית של תושבים והפיכה למטרות של תושבים באיזורי גבול; פרוצדורות ליישום. 
  4. יינתן מענה לנושאים אחרים שאולי יתבקש הטיפול בהם.
  5. מנגנון היישום: תקבע שעה לכניסת הבנת הפסקת האש לתוקפן; מצרים תקבל ביטחונות (assurances) מכל אחד מהצדדים שהצד מתחייב למה שהוסכם; כל צד יחייב עצמו שלא לבצע כל מעשים שיפרו הבנות אלה. במקרה של השגות כלשהן (observations), מצרים - בתור נותנת החסות להבנות אלה - תקבל דיווח כדי לבצע מעקב. 
במסמכים כתובים ככלל, תמיד יש מרחב לפרשנות. כשזוכרים את נסיבות ניהול המשא-ומתן על הפסקת-האש הזו, ואת החשד הדדי בין הצדדים, אפשר להבין מדוע הלשון הלקונית מכילה בתוכה משמעויות רבות. החסרון של העניין הוא שניתן לשער שעוד יידרש עמל רב לפרשנותו בעתיד הקרוב והרחוק. היתרון הוא שיש מנגנון יישום מסודר, שאם אכן הצדדים יקפידו להפעילו ויפנו לנותנת החסות לבירור כל מצב של אי-הסכמה, ייתכן שאף ימנע הסלמה עתידית. 

החשוב באמת, בכל סוג של חוזה או הסכם, הוא מידת המחוייבות של הצדדים לתכליתו העיקרית המוסכמת. בהקשר הזה, נכון לעכשיו, קשה שלא להעריך שמידת המחוייבות הזו מוטלת בספק רב. 

ימים יגידו. 

אין תגובות:

פרסום תגובה