ומה עם קולם של החולים הפוטנציאליים ? (כן, זה אני ואת/ה)

התמשכותו של מאבק האחיות בד בבד לסיומו המוצלח של מאבק העובדים בנמל אשדוד מבהירים שוב שתי נקודות עצובות וידועות:

1.  אין במדינת ישראל סולידריות בין העובדים. 
2. אין סולידריות בין פקידי-המדינה לאזרחי המדינה. 

הועדים החזקים, המארגנים עובדים במקומות עבודה ששולטים על "השאלטרים של המדינה" מגיעים להסכמים שטובים מאוד עבורם וכנראה טובים פחות עבור הציבור הרחב, כי פקידי-הממשל לא מסוגלים להתמודד איתם.

הועדים של עובדים במקומות עבודה שלהשקפת נערי-האוצר המדינה יכולה להמשיך ולתפקד גם בלעדיהם, יכולים מבחינת המדינה לשבות במשך שבועות וחודשים.

קו אחד פשוט וברור עובר בין שביתת הרופאים לפני כשנה לשביתת האחיות השנה. אלה הם מאבקים שהאוצר הישראלי מבקש להציג כמאבקים על שכר, אבל מלחמת התלושים (התלוש שהאוצר רוצה שנחשוב שהוא מייצג, והתלוש שהאוצר מעדיף שלא יעמוד במרכז הבמה) מטשטשת את העובדה שמאחורי הויכוח על תנאי-העבודה השוחקים של האחיות מסתתרת מערכת-בריאות שמשרד האוצר הישראלי שוחק באופן מכוון ויזום.

במאמר בדה-מארקר הציג היטב פרופ' גבי בן-נון את העובדות שעומדות בבסיס המאבק הזה:

• "שיעור האחיות המועסקות בישראל עומד כיום על כ-4.8 אחיות לאלף נפש, לעומת כ-9 אחיות לאלף נפש בממוצע ארצות OECD. שיעור זה הוא מהנמוכים ביותר בעולם המערבי ועל פי קצב ההצטרפות הנוכחי למקצוע דומה ששיעור זה רק ילך וירד."
• "שיעור המיטות הכלליות במדינת ישראל הוא מהנמוכים בארצות OECD וגם הוא ילך וירד בשנים הקרובות שכן קצב הגידול במספר המיטות הכלליות נמוך מקצב הגידול וההזדקנות של האוכלוסיה."

זה כל מה שצריך לדעת.