האומנם ההצעה להעביר חלק מסמכויות המפכ"ל לשר האחראי על המשטרה נוראה כל-כך?

מעריב מדווח כי השר לבטחון פנים, עמרי בר-לב, התבטא בחריפות לגבי "הצעת החוק המשטרה של השר המיועד, ח"כ איתמר בן גביר: 

"גם ברמה האופרטיבית וגם ברמה החקיקתית - ההצעה מופרכת והיא תביא להרס של משטרת ישראל והרס הדמוקרטיה בישראל. הצעת החוק הזו תרסק את עצמאותה של משטרת ישראל. היא תהפוך אותה לנשלטת לחלוטין בידי הפוליטיקאים, ותותיר את המשטרה כמו בובה על חוט. מדובר בהרס השלטון הדמוקרטי במדינת ישראל""

האומנם ההצעה נוראה כל-כך ? 

כל המעיין בהצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (סמכויות), התשפ"ג-2022 (פ/80/25)(ביוזמת ח"כ איתמר בן-גביר)
רואה שההצעה באה להעמיד את המשטרה תחת מרות השר הממונה על משטרת ישראל מטעם הממשלה, והיא מחריגה את ניהול החקירות הפליליות מסמכותו של השר. זו לא הצעת חוק ארוכה במיוחד. קראו בעצמכם: 

הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (סמכויות), התשפ"ג–2022

הוספת סעיף 3א	1.	בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א–1971[1] (להלן – הפקודה) –
		"תקציב המשטרה			3א.	התקציב השנתי של משטרת ישראל ייקבע בסעיף תקציב נפרד בחוק התקציב השנתי, כמשמעותו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985[2]; הממונה על סעיף תקציב זה לעניין החוק האמור יהיה השר."
תיקון סעיף 8א	2.	בסעיף 8א לפקודה, האמור בו יסומן "(א)", ובסופו יבוא:
		"(ב)     המפקח הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר."
הוספת סעיפים 8ב ו-8ג	3.	אחרי סעיף 8א לפקודה יבוא:
		"כפיפות משטרת ישראל			8ב.	(א)      משטרת ישראל נתונה למרות הממשלה.
						(ב)       השר ממונה על משטרת ישראל מטעם הממשלה.
		סייג לכפיפות			8ג.	הוראות סעיפים 8א(ב) ו-8ב לא יחולו לעניין סמכות שוטר לפי כל דין בעניין חקירה או תיק מסוימים, לרבות לעניין פתיחתם, ניהולם או סגירתם, ולמעט עניין מדיניות בתחומי חקירות, טיפול בתיקים והעמדה לדין."
תיקון סעיף 9	4.	בסעיף 9 לפקודה, במקום "יפקח על משטרת ישראל, על סדרי ניהולה ועל הפעלתה" יבוא "מופקד על ניהול משטרת ישראל, על הפעלתה ועל פיתוח יכולותיה" ובסופו יבוא "והכל בהתאם להתוויית המדיניות ולעקרונות הכלליים של השר".
תיקון סעיף 9א	5.	בסעיף 9א(א) לפקודה, במקום "שיקבעו" יבוא "בהתאם להתוויית המדיניות ולעקרונות הכלליים של השר ובאישורו; ההוראות האמורות יקבעו".
החלפת סעיף 9ב	6.	במקום סעיף 9ב לפקודה יבוא:
		"פרסום פקודות משטרת ישראל			9ב.	פקודות משטרת ישראל יפורסמו ברשומות ובאתר האינטרנט של משטרת ישראל ותוקפן ממועד פרסומן; ואולם, לא תפורסם פקודה מסוימת, אם סבר המפקח הכללי, באישור היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיך לכך, כי אין לפרסמה".

---

[1] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 17, עמ' 390.

[2] ס"ח התשמ"ה, עמ' 60.

יתרה מזו, כל מי שיטריח עצמו לעיון בחוק יסוד: הצבא יזהה את מקורות ההשראה של התיקון הזה: 

"כפיפות למרות האזרחית

2. (א) 

הצבא נתון למרות הממשלה.

(ב) 

השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הבטחון.

ראש המטה הכללי

3. (א) 

הדרג הפיקודי העליון בצבא הוא ראש המטה הכללי.

(ב) 

ראש המטה הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הבטחון.

(ג) 

ראש המטה הכללי יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הבטחון."

יש הטוענים כי ההשוואה הזו בין הצבא למשטרה איננה במקומה, מאחר והצבא, פניו כלפי חוץ, בעוד המשטרה, פניה כלפי פנים. וכנגד אלה, קל לטעון שאם חשובה המרות הממשלתית בכל הנוגע להפעלת כוחה של המדינה מחוץ למדינה, על אחת כמה וכמה שחשובה המרות הממשלתית בכל הנוגע להפעלת כוחה של המדינה בגבולותיה. שהרי במפגש הזה בין האזרח למשטרה נבחנת הדמוקרטיה בצורה קיצונית שוב ושוב, ומי נכון יותר שהמשטרה תסור למרותו מאשר נבחרי הציבור אשר יוכלו לוודא שהמשטרה אכן נאמנה לתפקידה ככוח שיטור במדינה דמוקרטית ? 

כנגד כך, יהיו שיטענו שבמבחן המעשי, הסיכונים בפגיעה בעצמאות המשטרה גדולים מדי. ועל כך קל להשיב - האין בעצמאות המשטרה סיכונים גדולים לא פחות ? 

ספרו של פרופ' קנט רואץ' "Police and Government Relations" בפרק

" THE OVERVIEW: FOUR MODELS OF POLICE-GOVERNMENT RELATIONSHIPS"(זהירות! PDF) 

מעמיק בסוגיה הזו של עצמאות משטרתית מול כפיפות משטרתית, ומסכם (בעמ' 77-78): 

"Nevertheless, there are still some reasons to be cautious about embracing a doctrine of full police independence. In support of limiting police independence to the criminal investigation core are the dangers of the police making questionable policy decisions in the name of police expertise and independence. There is also the democratic importance of promoting informed and meaningful debate about how the police interact with their fellow citizens. The case for transparent and accountable democratic control and responsibility over policing may be particularly strong in the case of police relations with Aboriginal people because they involve broader question of whether the government respects Aboriginal rights. Indeed, even the democratic and governmental models of policing outlined here may have to be modified to accommodate the unique circumstances of Aboriginal people. The case for democratic policing is also strengthened should legal methods of holding the police accountable for the way they police demonstrations prove to be inadequate. Police complaints, Charter and civil litigation and criminal prosecutions are blunt and after the fact methods to control police conduct. We should be cautious about giving up on democratic control of the police and the traditions of responsible  government."

קשה שלא להרגיש שמשטרה ישראל עונה - אחד לאחד - על כל הנימוקים שמוצעים כאן להגבלת עצמאות הגוף השיטורי.
כולנו רואים את משטרת ישראל מתקשה להתמודד עם סוגיות ציבוריות ראשונות במעלה, דוגמת ביטחון הרכוש בחלקים נרחבים של ישראל. כולנו יודעים שיחסיה של משטרת ישראל  עם ציבורים רחבים בקרב אזרחי המדינה ובדגש על המיעוטים בישראל היא סוגיה רגישה ובעייתית מאין כמוה. וכולנו יודעים שהתנהלותה של משטרת ישראל נוכח הפגנות איננה נטולת-ביקורת, בלשון המעטה, כשהביקורת מגיעה מכל עברי המפה הפוליטית. 

נוכח כל אלה, האומנם יש מקום לטעון שההצעה הנדונה היא אכן כה נוראה? 

בשולי הדברים, ראוי להצביע על סוגיה אחת השונה משמעותית בין מרות על הצבא ומרות על המשטרה. בעוד שלגבי הצבא, מטיבם של ענייני ביטחון המדינה, יש מקום לחסיון וסודיות לגבי חלק ניכר מהתנהלות השר, הרי שלגבי המשטרה נדרשת שקיפות רבה הרבה יותר. כדבריו של הפרופ' רואץ': 

"If the democratic policing model is to be viable, however, steps should be taken to ensure that political intervention in policing is more transparent so that the responsible Minister can be held accountable for any guidance given to the police."