עודי מנסה לשכנע אנשים לקחת אחריות על בריאות ילדיהם ולהתחסן, נתקלתי לפתע בטענה שחיסוני קורונה בכלל לא צריכים להינתן בבית הספר מבחינת החוק. וכך מצאתי את עצמי מסביר את הרקע החוקי של שירותי הבריאות לתלמיד.
נקודת המוצא לנושא היא שהחקיקה הישראלית בנושאי חינוך ובריאות היא פאזל נפלא ומסובך. הנושא של רפואה מונעת בבתי-הספר הוא מורכב במיוחד בגלל שהוא בין שני משרדים - משרד החינוך ומשרד הבריאות.
אם מחפשים את החוקים המסמיכים העיקריים, הרי שמדובר ב -
מבחינת ההוראות המפורטות, בשורה התחתונה זה מגיע לחוזרי מנכ"ל:
חוזר מנכ"ל 3/2019 : שירות בריאות לתלמיד (שמסדיר את הנושא מהצד של משרד הבריאות, זהירות: PDF) (אפשר למצוא נוסח HTML-י באתר wikirefua).
ובהקשר של החיסונים, חוזר מנכ"ל 2.2-79 מניעת הידבקות ממחלות במוסדות חינוך (שמסדיר את הנושא הזה מהצד של משרד החינוך; יש למשרד החינוך לא מעט חוזרי-מנכ"ל בהקשרי בריאות ורפואה מונעת).
האחריות לביצוע היא של שרותי בריאות הציבור בחטיבת הבריאות במשרד הבריאות ושל מה שבזמנו קראו לו אגף הפיקוח על הבריאות במשרד החינוך. אפשר לקרוא יותר על הפרספקטיבה של משרד הבריאות באתרם. ואפשר לקרוא על הפרספקטיבה של משרד החינוך באתרם.
אם זה יצא קצת מורכב מדי או ארוך מדי להתעמקות, יכול להיות שהדף הזה של כל-זכות שמרכז את המידע לגבי חיסונים בבתי-הספר יהיה קצת יותר קל לעיכול.
ורק שלא ישתמע ששירות הבריאות לתלמיד הוא דבר חדש בישראל - שירות הבריאות לתלמיד היה קיים עוד לפני קום המדינה. למשל, ראו תמונה של אחות מטפלת בילדים בבית ספר ישראלי בשנת 1939 (התמונה מצוטטת מויקיפדיה והיא בבעלות הציבור).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה