יום ראשון, 14 באוקטובר 2012

איך עובדים עסקי הנדל"ן בתל-אביב ?

הארץ, לרגל פרישתו הקרבה לגמלאות בגיל 67 של שוֹטָה חובָל, פירסם כתבה רחבת-יריעה על החשדות הפליליים כנגד מנהל מחלקת הפיקוח והרישוי של הבניה בעיריית תל-אביב.

החשדות כבדי-משקל. לפני כשלוש-וחצי שנים המשטרה העבירה את התיק בעניינו לפרקליטות מחוז תל-אביב, ובמאי האחרון החליטה הפרקליטות להגיש נגדו ונגד מעורבים נוספים בפרשה, חלקם קרובי-משפחתו, חמישה כתבי-אישום חמורים. השימוע ייפתח במהלך נובמבר, אחרי הפרישה.

על פי הכתבה, בבסיס החשדות עומדת העובדה כי  "במשך 22 שנות כהונתו צברו חובל ובני משפחתו נכסים בהיקף כספי המוערך בעשרות מיליוני שקלים, הישג שקשה ליישב עם העובדה שמשכורתו של חובל מהעירייה מוערכת בכ–25 אלף שקל ברוטו בחודש. מלבד הווילה בת ארבע הקומות בחולון, חובל ובני משפחתו מחזיקים היום בנכסים שונים בבלגיה ‏(על פי הפרקליטות‏), בזכויות בנייה לדירות רבות בתל אביב והיו עד לאחרונה הבעלים של בניין ברחוב נחלת בנימין בעיר".

אכן, קשה להסביר כיצד פקיד ציבור שמשכורתו איננה רמה מתעשר. אפשר להבין חשדות על שחיתות, והאשמות בשוחד.

אבל לטעמי קשה עוד יותר להסביר איזה אינטרס ציבורי יש בפרסום הכתבה האחרונה.

הציבור לא יודע יותר על האמת מאחורי כתבי-האישום מאשר הוא ידע קודם לכן.
לא נחשפנו לפרטים.
לא הוצגו בפנינו ראיות.
לא שמענו גרסאות מפורטות והסברים.

עובדה היא שכאשר פלוני מכהן כעובד-ציבור, יכול שיקרה והוא ירכוש ידע רב ומיומנויות רבות, וגם אם לא יפרוש ויילך לעבוד אצל טייקון אלמוני, יכול שהידע הזה יאפשר לו לקבל החלטות טובות במסגרת ניהול ענייניו הפרטיים או שהוא יאפשר לו לייעץ לקרוביו לעשות מעשים נבונים, ולא תמיד פעולות כאלו יהיו נגועות בפלילים.

עובדה שהיא שסדרת-הפרסומים הזו מקבעת בתודעת-הציבור תפישה של עובדי-ציבור כאילו הם מושחתים וגם אם יזוכו כל המעורבים בפרשיה הזו מכל חשד שהוטח בהם, שמם הטוב לעולם לא יושב להם. תמיד יהיו אנשים שינידו בראש כשיראו אותם וימלמלו בינם לבין עצמם. ועוד ועוד בקרב אזרחי-המדינה יאמינו שהמערכת הציבורית היא מושחתת.

תנידו בראשי ותגידו 'אבל איך אתה יכול לומר בוודאות שהיא איננה מושחתת ?'
אשיב: אינני יכול. אדם אינו יכול להוכיח שאין לו אחות. וגם אינני סבור כך. ברור לכולנו שיש גם אנשים מושחתים במערכת הציבורית הישראלית. פרשת רשות המיסים היא ההוכחה לכך כי יש אנשים המנסים להשחית את המערכת וכי יש אנשים בתוך המערכת המוכנים לשתף עמם פעולה. אבל העובדה שהפרשה הזו לא זוכה להתייחסות הראויה לה - כפרשת השחיתות החמורה ביותר שהתפרסמה בישראל מאז ומעולם - נובעת מהנטיה של העתונות לעסוק שוב ושוב בעניינים שנתפשים כמעניינים יותר ולא בעניינים שנתפשים כחשובים יותר.

שחיתות בצמרת היא אולי מושכת, אבל שחיתות בדרגים הנמוכים משפיעה הרבה יותר. עניין משעמם כמו העובדה שבמשטרת ישראל פתחו תיקים לאזרחים רק לצורך הסטטיסטיקה לא זוכה למעקב תקשורתי, למרות שהשלכותיו על התרבות הארגונית המשטרתית ומשמעויותיו לגבי  חיי האזרחים רחבות בהרבה מכל פרשיית שחיתות שנדונה בשנה האחרונה בתקשורת בישראל.

אני כמובן לא סבור שעל התקשורת להתעסק רק בעניין אחד, וגם לא משוכנע בכך שעצם העיסוק בכתבי-אישום כנגד בכיר בשלטון המקומי באיזור תל-אביב הוא דבר פסול מעיקרו. אבל הייתי רוצה לראות הרבה יותר מעקב בסוגיות בהן ברור שהתכלית של התחקיר הוחמצה, כמו בעניינה של ענת קם, והרבה פחות עיסוק בכתבי-אישום שלא רק שבית-המשפט לא נתן פסיקתו בעניינם אלא אפילו עוד לא הבשילו לכדי הגשתם לבית-המשפט.

אז איך עבדו עסקי הנדל"ן בתל-אביב בתקופתו של מנהל מחלקת הפיקוח והרישוי על הבניה בעיריית תל-אביב? את האמת המשפטית נדע רק בעוד כמה שנים, כשההליכים המשפטיים יסתיימו. אבל הדימוי השלילי של המערכת הציבורית הישראלית זכה לחיזוק נוסף בתודעה של העם היושב בציון, ואת זה אף אחד כבר לא יוכל לשנות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה