לקראת פרידה ממוסד הקובלנה הפלילית הפרטית

היום הופץ תזכיר חוק סדר הדין הפלילי ‎(תיקון מס'...)‎ ‎(ביטול קובלנה)‎, התשע"א-2011. בהמשך להמלצות ועדה ותיקות בעניין, מוצע לבטל את מוסד הקובלנה הפלילית הפרטית בישראל.

הקובלנה הפלילית הפרטית, אשר נועדה לאפשר לאזרח פרטי להתחיל בהליך פלילי אל מול אדם שפגע בו כאשר המדינה איננה עושה כן, תמיד נחשבה לסוג של יציר כלאיים מוזר ומעט בעייתי.

והנה מוצע לבטלה. כשקוראים את דברי ההסבר לתזכיר, אין מנוס מלהודות שהם אינם בלתי-משכנעים וכי יש בהם מן ההגיון. ובכל זאת אני נותר בתחושה של אי-נוחות.

הנימוקים לביטול נובעים מתפישות יסוד של הדין הפלילי, הנמקות חוקתיות, שינויים בדיני העונשין הישראליים  והשכל הישר, ואני אצטט:

• "אכיפת הדין הפלילי היא בסמכות ובאחריות המדינה. תפיסת יסוד זו נועדה להבטיח אחידות באכיפת הדין, מניעת התנכלויות וניהול מקצועי ומיומן של ההליך הפלילי"
• "מתן האפשרות בידי אדם פרטי להעמיד אדם אחר בסיכון של הרשעה פלילית, עלול להוות פגיעה בזכותו החוקתית של אדם להליך הוגן. " 
•  "החשש שקיום האפשרות להגשת קובלנה יוצר תמריץ שלילי לרשויות התביעה מלטפל באותה עבירה בעצמן, שעה שהן יודעות כי ניתן להביא את הפוגע לדין בעבירות מסוימות גם ללא התערבותן. כתוצאה מכך מיצוי הדין בעבירות אלה מותנה בנכונותו של המתלונן ובנטיית לבו ומצב זה פוגע בעקרון השוויון ובשלטון החוק."
• "סעיף 34יז הקובע כי אדם לא ישא באחריות פלילית למעשה, אם לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך.... אחת ההצדקות העיקריות של הקובלנה, שהיא מתן אפשרות למתלונן להביא לדין פלילי את מי שפגע בו, מקום שרשויות התביעה סברו כי אין עניין ציבורי בהעמדתו לדין".  [סעיף 34יז נוסף בתיקון 39 לחוק העונשין, באמצע שנות ה-90', והוא מהווה דוגמא לדרך בה השתנו דיני העונשין בישראל עם השנים. לצערי אין ברשותי נתונים על מספר המקרים בהם הורשעו אנשים בפלילים בעקבות קובלנה פלילית פרטית, ועל מספר המקרים בהם טענת הגנה על פי 34יז הביאה לזיכוי בביהמ"ש או להימנעות מהעמדה לדין, כך שקשה לדעת עד כמה הנימוק הזה הוא גם נכון אמפירית ולא רק משכנע בהגיונו]   

על פי דברי ההסבר לתזכיר, הועדה נעזרה במחקר שלימד "כי הרוב המכריע של הקובלנות מוגש בגין עבירות לשון הרע, איום ותקיפה וקניין רוחני."

הועדה סברה -

• בנוגע ללשון-הרע "כי הקובלנה אינה משמשת כאמצעי לשמירה על שלטון החוק, אלא להשגת מטרה אחרת, זרה להליך הפלילי וכי בפני הנפגע פתוח מסלול חלופי של תביעת נזיקין".
• בנוגע לעבירות האיום והתקיפה "כי מרבית הקובלנות נמצאו בלתי מוצדקות וגם כאן עומד לנפגע המסלול האזרחי וממילא שלילת אפשרות הקובלנה במקרים אלה לא תהפוך את העבירה לבלתי אכיפה".
• באשר לעילת הקניין הרוחני "כי השימוש בקובלנה מהווה אמצעי כמעט בלבדי לאכיפה פלילית בתחום זה, בשל העדר אכיפה על ידי המשטרה". הועדה הציעה לבטל את הקובלנה גם בתחום זה, אך באופן הדרגתי ובכפוף להקמת מערכת אכיפה מרכזית ויעילה גם בתחום זה. דברי ההסבר לתזכיר מלמדים כי "חלה התפתחות בנושא האכיפה של דיני הקניין הרוחני. במשטרת ישראל הוקמו יחידות משטרתיות שזהו עיסוקן, בנוסף ליחידה משטרתית ארצית, כך שהמניעה היחידה לביטול מוסד הקובלנה בתחום זה, כפי שסברה הועדה, אינה קיימת עוד."

 על פי התזכיר "בשנת 2008 נאספו נתונים על מספר הקובלנות שהוגשו לבתי משפט השלום בשנים 2006-2007. מהנתונים עלה כי מספר הקובלנות המוגשות מדי שנה הנו מועט (פחות מ-100 בכל שנה). עוד עלה כי באחד המחוזות, מחצית מתיקי הקובלנה הוגשו על ידי אותו קובל, דבר המחזק את החשש מפני ניצול לרעה של הליך זה. "

התזכיר מסביר ש-"ביטולה של הקובלנה הפלילית, כמוצע, אינו מותיר את האזרח ללא אמצעים מתאימים להתגונן מפני הפגיעה שבוצעה בו. ראשית, קיימת בפניו האפשרות לנקוט בהליך אזרחי. סיכויי ההצלחה לנפגע לשכנע את בית המשפט בקיומו של המעשה שגרם לו נזק גבוהים יותר בהליך האזרחי לנוכח דרישת ההוכחה הנמוכה יחסית לדרישת ההוכחה במשפט הפלילי שהיא 'מעבר לספק סביר' (סעיף 34כב לחוק העונשין, התשל"ז-1977), ולבית המשפט נתונה סמכות לפסוק סעד לטובתו של הניזוק. " 

התזכיר גם מזכיר ש"נותרת בידי האזרח האפשרות להניע את ההליך הפלילי על ידי הגשת תלונה במשטרה ואף לערור על החלטתה שלא להעמיד לדין לפי סעיף 64 לחוק" (ומציין שבעבר "לא ניתן היה לערור על עבירות המנויות בתוספת השניה שבגינן רשאי אדם להגיש קובלנה פלילית, ואולם סייג זה בוטל בשנת 2001 כך שזכות הערר עומדת גם לגבי סגירת תיק בעבירות אלה").

 הדברים משכנעים, הגיוניים. אז למה אני נותר בתחושה של חוסר-נוחות ?

אולי היה שימוש לרעה בקובלנות כשהוועדה הגישה את מסקנותיה, אבל ספרו על ביטול אפשרות נוספת ללוחמה בלשון הרע לכל מי שנתקל במציאות המודרנית הקשה של לשון-הרע שלוחת-רסן על גבי האינטרנט, כשהוא נותר כבול במסלול האזרחי שהפך לאימפוטנטי בעקבות הלכת רמי מור. ספרו על ביטול המסלול הפלילי של קובלנה פרטית לכל מי שמגלה כי תלונותיהם בגין איום ו/או תקיפה נסגרות בשל חוסר עניין לציבור. ספרו על האפשרות לתביעה אזרחית כחלופה להליך הפלילי לכל מי שנזקק להליכים האזרחיים הממושכים או על האפשרות עתירה מנהלית לעידוד ודחיפה של המשטרה לפתוח בהליכים.

התחושה האישית שלי היא שמישהו - שוב - שם את העגלה לפני הסוסים. המצב של המערכת המשפטית הפלילית בארץ כל-כך משובח שהדבר הדחוף ביותר לטפל בו הוא ביטולה של הקובלנה הפלילית הפרטית ? המערכת המשפטית האזרחית בארץ כל-כך יעילה שבאמת אפשר לבטל מוסד משפטי כלשהוא בנימוק שהמערכת המשפטית האזרחית תעמוד כחלופה ?

מוטב היה שמי שעסק בניסוח תזכיר הצעת החוק הזה, יצורף לכוח משימה שהיה צריך להקים, לפתרון בעיות הסחבת הנוראיות במערכת המשפטית הישראלית ולפתרון הבעיות המשפטיות הידועות שיוצרות מצבים חוזרים ונשנים של אי-צדק.

ויפה שעה אחת קודם.