יונה אברושמי, רוצחו של אמיל גרינצוייג ז"ל, השתחרר היום מהכלא. אתה קורא את הדיווח, ואתה פשוט לא מבין.
קודם כל, נזכיר לדור שלא ידע את אברושמי:
הוא "נשפט למאסר עולם לאחר שהורשע ברצח גרינצוויג ובפציעתם של תשעה אנשים נוספים בהפגנת השמאל שנערכה בפברואר 1983 בירושלים." (האיש זרק רימון לתוך הפגנה פוליטית, קוראיי הצעירים). "בפברואר 1995, קצב נשיא המדינה עזר וייצמן את עונשו של אברושמי ל-27 שנות מאסר." זה מה שהביא אותו להשתחרר היום.
מי שקורא את הכתבה עד תומה נדהם לגלות - "במהלך מאסרו של אברושמי, נעשו מספר נסיונות לצרפו לתוכניות שיקום, אולם אברושמי לא שיתף פעולה וסבל מבעיות משמעת קשות. בין השאר, דקר במהלך מאסרו שני סוהרים. בשל התנהגותו, הוחלט בשב"ס לגנוז את התוכנית.בחצי השנה האחרונה הועבר אברושמי לכלא הדרים וחופשותיו נשללו, זאת בעקבות עימות עם שוטר בדרך לעבודות שיקום מחוץ לכותלי הכלא."
ופשוט בא לי לדפוק את ראשי בקיר, ותסלחו לי על השפה הלא-משפטית הזו. יונה אברושמי השתחרר הודות לקציבת עונשו, ולאחר עדויות ברורות לשיקום מאוד לא מופתי.
בהחלט דוגמא ומופת למערכת הענישה הישראלית. ידעו כל אזרחי ישראל שכך מגינה עליהם המערכת. כך מיושם עונש מאסר עולם. כך פועלת המדינה עם עבריין שרצח, תוך נכונות להביא להמתם של רבים, כשהוא מנסה באותה הזדמנות לפגוע בחירויות הביטוי וההפגנה של אזרחים רבים אחרים ולהטיל מורא ופחד באלו המבקשים להביע את דעתם.
לא צריך להיות שמאלני בשביל להזדעזע מהדיווח הזה. כולנו - אזרחי ישראל - ימניים כשמאלניים כמרכזניים - צריכים להחרד, לכעוס, לדאוג ולהביע את רגשותינו ודעותינו ברמה.
זאת לא הדרך שבה המדינה צריכה לנהוג.
זאת לא הדרך לפעול כנגד עבריינים שפגעו בחיי-אדם ומתנהגים בצורה ואופן שמאותתים על נכונותם הנמשכת לשוב ולפגוע. זאת לא הדרך לנהוג כנגד אנשים שאיימו על היציבות של הדמוקרטיה הישראלית, ולא הביעו חרטה על כך.
אם ישראל היא אכן דמוקרטיה מתגוננת, ולא הפכה כבר למשהו אחר, מערכות הענישה והשיקום שלה צריכות לפעול באופן שלא יביא לכך שעבריינים אלימים ומסוכנים שלא עברו שיקום ישתחררו ממאסר עולם בגלל קציבת העונש כאקט טכני.
קציבת עונש צריכה להיות מותנית בהשתתפות פעילה ומוצלחת בתוכנית שיקום. מי שניצל את חירויותיו וזכויותיו האזרחיות לגזילת חייו של אדם אחר, ועוד בנסיבות כה מחמירות, לא צריך לקבל את חירותו וזכויותיו בחזרה בכזו קלות-דעת.
מערכת הענישה והשיקום הישראליות צריכות לעבור רפורמה מקיפה, ויפה שעה אחת קודם. זה בנפשנו.
ולמי שלא שם לב, האזרח אמיל גרינצווייג עדיין מת.
קודם כל, נזכיר לדור שלא ידע את אברושמי:
הוא "נשפט למאסר עולם לאחר שהורשע ברצח גרינצוויג ובפציעתם של תשעה אנשים נוספים בהפגנת השמאל שנערכה בפברואר 1983 בירושלים." (האיש זרק רימון לתוך הפגנה פוליטית, קוראיי הצעירים). "בפברואר 1995, קצב נשיא המדינה עזר וייצמן את עונשו של אברושמי ל-27 שנות מאסר." זה מה שהביא אותו להשתחרר היום.
מי שקורא את הכתבה עד תומה נדהם לגלות - "במהלך מאסרו של אברושמי, נעשו מספר נסיונות לצרפו לתוכניות שיקום, אולם אברושמי לא שיתף פעולה וסבל מבעיות משמעת קשות. בין השאר, דקר במהלך מאסרו שני סוהרים. בשל התנהגותו, הוחלט בשב"ס לגנוז את התוכנית.בחצי השנה האחרונה הועבר אברושמי לכלא הדרים וחופשותיו נשללו, זאת בעקבות עימות עם שוטר בדרך לעבודות שיקום מחוץ לכותלי הכלא."
ופשוט בא לי לדפוק את ראשי בקיר, ותסלחו לי על השפה הלא-משפטית הזו. יונה אברושמי השתחרר הודות לקציבת עונשו, ולאחר עדויות ברורות לשיקום מאוד לא מופתי.
בהחלט דוגמא ומופת למערכת הענישה הישראלית. ידעו כל אזרחי ישראל שכך מגינה עליהם המערכת. כך מיושם עונש מאסר עולם. כך פועלת המדינה עם עבריין שרצח, תוך נכונות להביא להמתם של רבים, כשהוא מנסה באותה הזדמנות לפגוע בחירויות הביטוי וההפגנה של אזרחים רבים אחרים ולהטיל מורא ופחד באלו המבקשים להביע את דעתם.
לא צריך להיות שמאלני בשביל להזדעזע מהדיווח הזה. כולנו - אזרחי ישראל - ימניים כשמאלניים כמרכזניים - צריכים להחרד, לכעוס, לדאוג ולהביע את רגשותינו ודעותינו ברמה.
זאת לא הדרך שבה המדינה צריכה לנהוג.
זאת לא הדרך לפעול כנגד עבריינים שפגעו בחיי-אדם ומתנהגים בצורה ואופן שמאותתים על נכונותם הנמשכת לשוב ולפגוע. זאת לא הדרך לנהוג כנגד אנשים שאיימו על היציבות של הדמוקרטיה הישראלית, ולא הביעו חרטה על כך.
אם ישראל היא אכן דמוקרטיה מתגוננת, ולא הפכה כבר למשהו אחר, מערכות הענישה והשיקום שלה צריכות לפעול באופן שלא יביא לכך שעבריינים אלימים ומסוכנים שלא עברו שיקום ישתחררו ממאסר עולם בגלל קציבת העונש כאקט טכני.
קציבת עונש צריכה להיות מותנית בהשתתפות פעילה ומוצלחת בתוכנית שיקום. מי שניצל את חירויותיו וזכויותיו האזרחיות לגזילת חייו של אדם אחר, ועוד בנסיבות כה מחמירות, לא צריך לקבל את חירותו וזכויותיו בחזרה בכזו קלות-דעת.
מערכת הענישה והשיקום הישראליות צריכות לעבור רפורמה מקיפה, ויפה שעה אחת קודם. זה בנפשנו.
ולמי שלא שם לב, האזרח אמיל גרינצווייג עדיין מת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה