יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

אושר החוק לשינוי נטל המס. או שמא זה חוק ההתייעלות הכלכלית ?

הודות למבזק מיוחד שהפיץ עו"ד (רו"ח) אלכס שפירא נודע לי באופן מיידי על אישור החוק לשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011 בקריאה שניה ושלישית במליאת הכנס אמש.  במבזק יש תקציר של החוק. אפשר לקרוא את נוסח החוק כאן (קובץ PDF); אפשר לקרוא את פרוטוקול הדיון במליאה כאן (קובץ וורד; עמ' 89 - 146).

קטע דיון מפרוטוקול המליאה (שמתחיל בתשובת יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, לפני ההצבעה לחברי-הכנסת שדיברו על החוק המוצע ועד לסיכומו של שר האוצר, יובל שטייניץ, לאחר ההצבעה), שווה ציטוט לטעמי. יש בו כדי להבהיר את טיבה ואופיה של החקיקה הזו ויותר מכך, את טיבה ואופיה של ההתנהלות הכלכלית של מדינת ישראל (למען הבהירות ערכתי את הקטע, והשמטתי חזרות, הבהרות, את רוב-רובן של קריאות הביניים וחלק מן הפרוצדורה):

"משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, חברי הכנסת, אני הקשבתי לחלק מהדוברים – לצערי, חלק, אז הייתי עם נושאים נוספים שעולים בוועדה, אבל אני הקשבתי לחלק מהדוברים, ואני מסכים עם הדוברים. יש בעיה שלא נוצרה היום, בעיה שהיא מתמשכת על פני שנים רבות. אף אחד לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו. אני גם יכול להסביר את זה – היה מצב כלכלי מאוד קשה במדינת ישראל, וחשבו שאפשר לצאת מהשירותים שניתנים לאזרחים – בריאות התלמיד שיצא והופרט, מערכת החינוך שבתקופה מסוימת, אני זוכר, יוסי שריד ואני ישבנו בוועדת החינוך – 17 קיצוצים היו במערכת החינוך, במוסדות להשכלה גבוהה. אגב, אדוני שר האוצר, אתה יכול לבדוק, אם מה שאני אומר נכון או לא נכון – בשעה שיהדות התורה לא נמצאת בקואליציה, יש קיצוץ במוסדות להשכלה גבוהה. תקן אותי אם אני טועה; כשיהדות התורה נמצאת בקואליציה, התקציב של המוסדות להשכלה גבוהה גדל. לא בדקתי לגבי הליכוד; לגבי יהדות התורה בדקתי... כשיהדות התורה באופוזיציה – זה ניתן לבדיקה – מקצצים במוסדות להשכלה גבוהה. יש לי גם הסבר למה זה קורה, אבל את ההסבר נשאיר לפעם אחרת, אבל זאת המציאות. 
במשך כל השנים הללו נעשה פה שינוי חשיבה, ובשינוי החשיבה הזה עזרו לעשירים, עזרו לחברות, ובצדק – אמרו שכמה שנעזור יותר לחברות או לעשירים יהיו פה יותר מקומות תעסוקה. בסדר, עשינו מה שאתה הבאת, ואני תמכתי בזה – חוק עידוד השקעות הון – וזה בסדר גמור, והאבטלה במדינת ישראל ירדה כפי שהיא לא ירדה למעלה מ-30 שנה – הגיעה ל-5.6%. לא היה דבר כזה. והמשק בסדר.... 
אמר לי אחד מפקידי האוצר, במהלך הוויכוחים שהיו לנו: בתקופת הפרעונים גם כן חסכו כסף. בהתחלה לא הבנתי מה הוא אומר, עד שתפסתי. כשאני למדתי ב"חידר" בחינוך העצמאי, למדנו על תקופת הפרעונים ורק לא קראו לזה כך. ... אצלנו קראו לזה תקופת יוסף הצדיק. ... יוסף הצדיק היה איש מאוד חכם, והוא אמר: הולך במצרים להיות שבע שנים של שובע ושבע שנים של רעב. בשבע השנים של השובע הוא חסך – לקח את כל מה שהיה, אבל אמרתי לאותו פקיד באוצר: בשבע השנים של השובע שהוא חסך, מצרים היתה מעצמה כלכלית עולמית, שאנשים חיו בה בעושר. זה לא שבגלל שהוא חסך, הפסיקו את החיים במצרים. לא הפסיקו, להיפך – אנשים חיו ברווחה, וצריך לאפשר לאזרחים בישראל לחיות ברווחה גם אם צופים שיכול להיות מצב קשה. צריך להתנהג באחריות, אבל צריך את הדבר הזה לשמור מכל משמר, שלא נגיע למצב שבו נתחיל לעשות דברים שיגרמו לכך שמבחינה חברתית אנחנו נבוא למצב שבו האזרחים ירגישו שהמצב הכלכלי מצוין, שהמשק בישראל טוב, אבל הם לא יכולים לגמור את החודש. שני בני-הזוג עובדים – מעמד ביניים, לא יכולים להגיע לדירה. הכי קשה במערב – הכי הרבה משכורות שצריך כדי להגיע לדירה.
צריך לנהוג באחריות. 
אני מקבל את הגישה שלך. צריך לנהוג באחריות, לא להתפרע, לא להשתולל, לעשות את הדברים בזהירות, באיזונים, אבל לעשות. לא לאפשר את המצב הזה שזוג או שמשפחה לא יכולים לגמור את החודש, שהמחירים כל הזמן נמצאים בעלייה ושפערי הרווחים של בעלי הרשתות הגדולות הם בלתי ניתנים לתיאור. היה אצלנו בוועדה דיון על ייבוא הדגים. אומר שם מנכ"ל משרד החקלאות: אחרי כל המיסוי, אחרי כל המכס, אחרי הכול קילו דג עולה 30 שקלים, אבל כשאתה הולך לרשת, כשאתה קונה, אתה קונה אותה ב-60 שקלים. מי לקח את 30 השקלים הנוספים? לוקחים 2 שקלים, 3 שקלים. 
אני גם לא מבין את הציבור. מקימים איזה קניון שם בנתניה – אנשים מגיעים מהבוקר, כאילו לא היה להם ריהוט בבית עד היום. גם לא צריך ללכת לקנות בפראות כזאת. אנשים מנצלים את זה, ובעלי הרשתות, שיש להם גם יחצ"נים טובים ופרסום טוב – נראה כאילו באותו קניון שעכשיו נפתח, כאילו שם הולכת להיות מיטה שלא היתה כדוגמתה בכל המדינה....  
אמרתי בכל הנאומים שלי, כשדיברתי על הנושא הכלכלי, שיש שלושה נושאים שצריך לטפל בהם: הנושא של המיסוי – מדיניות המס, הנושא של הריכוזיות – אגב, אין פה קואליציה-אופוזיציה – והנושא של הציבור – גם הציבור צריך לתרום לעניין הזה, והוא לא צריך לרוץ על כל דבר כזה.....  
לא תמיד אני מודה לממשלה. אני מודה לשר האוצר – עשינו עבודה טובה, אני מודה לציון פיניאן, רכז הקואליציה בוועדת הכספים, שתרם תרומה בלתי ניתנת לתיאור לעניין הזה, אני מודה לחברי הקואליציה בוועדה.... אני מודה לחברי האופוזיציה, אני מודה לסיעת קדימה, אני מודה לסיעת העבודה, אני מודה לסיעת מרצ, אני מודה לסיעת רע"ם-תע"ל, אני מודה לסיעת האיחוד הלאומי. ... הודיתי באופן מיוחד לסיעות באופוזיציה, שגילו אחריות ולא השתמשו בעניין הזה ...  
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–10 – 41
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–10 נתקבלו. 
היו"ר אופיר אקוניס: הצעת חוק לשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011, עברה ברוב של 41 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. אנחנו עוברים לקריאה השלישית. האם זה מקובל עליך, אדוני היושב-ראש? 
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 40
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011, נתקבל. 
היו"ר אופיר אקוניס: הצעת חוק לשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה), עברה בקריאה שלישית, ברוב של 40 תומכים וללא מתנגדים וללא נמנעים. חבר הכנסת ברכה, בבקשה. 
מוחמד ברכה (חד"ש):  לא השתתפנו בהצבעה, ואנחנו רוצים לנמק. 
היו"ר אופיר אקוניס: מותר לך, לפי התקנון, ולכן חמש דקות, אדוני, ואחר כך שר האוצר – זה נבדק, אדוני השר, לפי תקנון הכנסת. אתה תמתין עוד חמש דקות, חבר הכנסת ברכה יסיים, ואז, בעזרת השם, אתה תעלה. בבקשה, אדוני, חמש דקות. ...  זה מותר למי שלא השתתף בהצבעה. 
מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אומנם אפשר להגיד שמשהו חיובי נעשה, אבל יש לו טעם חמצמץ, כי הוא מחטיא את המטרות הנעלות והאדירות שעטפו את הארץ בזמן תנועת המחאה. נראה שזה מעט מדי ומאוחר מדי. במקום זה אני חושב שהממשלה היתה צריכה להסכים כאות של היענות לתנועת המחאה לפתוח את תקציב 2012, לנהל דיון עקרוני ביסוד התקציב, לנהל סדר עדיפות חברתי אחר ולא המושגים של טובת הכלכלה כביכול שהיא בעצם טובת ההון הגדול וטובת ערכים אבסולוטיים של ההון הגדול בלי לקחת בחשבון ובלי להתייחס למצוקות שבעטיין פרצה תנועת המחאה. מה גם שמה שהוצע ועבר כאן אינו מטפל בדברים הבסיסיים, ורק אתמול התבשרנו שהממשלה עדיין מדשדשת במקום אפילו באישור מה שהתקבל בוועדת-טרכטנברג. 
לא שיש פה מגמה ללכת רחוק יותר, להתקרב לשכבות החלשות, לשכבות הביניים. יש כמה פרמטרים, לדעתי, שהממשלה פסחה עליהם לחלוטין: העניין של המס על ההכנסות הגבוהות – זה מעט מאוד מדי, והיה מקום שהמס יעלה על ההכנסות הגבוהות. המס על רווחי ההון, אדוני היושב-ראש, זה דבר שנשמע בלתי הגיוני לחלוטין, שהמס על רווחי הון הוא יותר נמוך מהמס על עבודה. אנשים עובדים עבודה פקידותית, עבודה פיזית – מה שלא יהיה; המיסוי על העבודה שלהם, על הרווחים שלהם בגין עבודה הוא יותר גבוה מהרווחים על רווחי ההון. זה דבר שהוא פשוט יריקה בפרצופם של האנשים העובדים. אני לא בא ואומר היום שהמס על רווחי הון צריך להיות יותר גבוה – כן צריך להיות יותר גבוה, אבל לפחות תעשו מראית עין, לפחות תשוו את המס על רווחי ההון כמו המס על העבודה. זה לא נעשה, ואין אפילו חושבים לעשות את זה.  
הנושא האחר, אדוני היושב-ראש, הוא העלאת מס חברות. במרוצת השנים האחרונות המס על חברות ירד בכ-10%. החברות גם לפני עשר שנים ולפני 20 שנה הרוויחו. ההורדה של מס החברות רק האדירה את הרווחים שלהם, ולא שהם היו בקריסה וזה העלה אותם מעל פני המים. והיה פה לפחות פתח של מראית עין של צדק חברתי שאותן חברות שקוצרות רווחים על ימין ועל שמאל לפחות ישלמו מס, והמס הזה ילך למטרות חברתיות.  
היום יושב-ראש ועדת הכספים הודה לשר האוצר על כך שהוא יחתום על הורדת הבלו על הדלק ... אבל להוריד את הבלו על הדלק ולהעלות את החשמל ב-30% – איפה אנחנו? לא רק שלא התקדמנו, אלא חזרנו אחורה בשרשרת של מוצרים שקשורים במחיר החשמל. 
העניין הפוליטי, העניין המדיני. בסדר, שר האוצר רוצה שקיפות ובקרה בתקציב הביטחון – זה דבר חשוב. אומרים בשמו, לא שמעתי אותו, שדרך כך אפשר לגרד 2–3 מיליארד שקל מתקציב הביטחון, אבל למה ללכת רחוק? למה ללכת לגירודים ולא ללכת לדבר העיקרי – לבנות ולתכנן מדיניות של שלום, מדיניות שתוריד את התחזוקה של הכיבוש ושל הצבא ושל ההוצאות הצבאיות, וללכת לחיים נורמליים תרתי משמע, גם בעניין של תקציבים גם בחיי היום-יום. ....  
אנחנו יודעים איפה המקומות של המצוקה, איפה מרוכזת המצוקה. נכון שיש מקום לעשות צעדים רוחביים כלפי כלל העניים וכלפי כלל מעמד הביניים. אבל העוני והמצוקה מרוכזים בעיקר במגזר הערבי – זה אמרו לכם ב-OECD – גם בחינוך, גם בתעסוקת נשים וגם בעניינים של העוני. אין פה טיפול נקודתי. ואני חושב שהגיע הזמן להכריז על תוכנית חירום כלכלית-חברתית... שנוגעת לחינוך ונוגעת למקומות עבודה, נוגעת לתשתיות, שתעלה את האזרחים הערבים מעל פני המים. יש ציבור שלם שהוא שוקע בעוני.  ... דיברנו לפני כמה ימים על ממדי העוני – דיברנו כאן שמספר העניים ירד. אבל מספר העניים הערבים עלה ב-17,000. הדבר המעניין, תקשיב לי השר שטייניץ, הוא שאחרי תשלומי ההעברה 48% מאלה שמקבלים תשלומי העברה עולם מעל לקו העוני אצל היהודים. תשלומי ההעברה, כמה עוזרים לערבים? 12%. מה זה אומר? זה אומר שהעוני עמוק יותר. לכן צריך לטפל טיפול נקודתי בתוכנית חירום שנוגעת באוכלוסייה הערבית. תודה רבה, אדוני. 
היו"ר אופיר אקוניס: אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת ברכה. אדוני שר האוצר, אתה מבקש לברך, ועל-פי התקנון הברכה היא חשובה וטובה וגם יושב-ראש ועדת הכספים, שלא נמצא כרגע באולם – אתה פה – הודיע לנו בתחילת הדיון, שאתה עומד להודיע הודעה חשובה. כך הוא הודיע, ואנחנו כולנו דרוכים.   
שר האוצר יובל שטייניץ: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכובדי יושב-ראש ועדת הכספים, קודם כול אני רוצה להודות לוועדת הכספים: ליושב-ראש ולחברי הוועדה, ליועצת המשפטית המופלאה של הוועדה שגית ולמנכ"ל הוועדה טמיר ולכל הצוות. אני רוצה גם להודות לאנשי האוצר, לאנשי אגף תקציבים ולאנשי רשות המסים, על הפעולה המאומצת שלהם בעניין הזה.
אני שמח שהכנסת, לפחות בהצבעה, להוציא סיעה אחת שלא השתתפה – הכנסת, ימין ושמאל, אופוזיציה וקואליציה – התאחדה והצביעה פה-אחד ללא מתנגדים בעד הצעת החוק לשינוי תמהיל המסים. זה אומר שהכנסת כולה מכירה בחשיבות העניין, בחשיבות הרפורמה, בחשיבות הצעדים שהבאנו אותם כאן לידי השלמה.
ואני רוצה להגיד מלה אחת – לא אכנס לפרטים, כי יושב-ראש ועדת הכספים תיאר ונכנס לפרטים, ואין צורך לחזור על דבריו המלומדים.  
במלה אחת – מה עשינו כאן היום? כחלק מתיקון חברתי, גם תחת ההשפעה של המלצות ועדת-טרכטנברג, למרות שהצעת החוק המקורית הוגשה כמה חודשים לפני המחאה, ועברה אז בקריאה ראשונה, אבל נוספו תיקונים ושינויים – מה עשינו כאן היום? עשינו צעד חשוב: העלינו במעט, במידתיות, לא בפופוליזם פרוע, לא בהשתוללות – במידתיות – כמה מסים שחלים על אנשים אמידים בעלי הון וחברות; העלינו טיפה את מס ההכנסה על בעלי הכנסות גבוהות מאוד; העלינו טיפ-טיפה את מס החברות; העלינו את המס על ההון ועל דירות להשקעה; והקטנו מסים על מעמד הביניים והשכבות החלשות.  
מה עשינו כאן? ראשית, כפי שהודעתי שנשקול, והודעתי שההחלטה תיפול גם ברבעון האחרון של 2011, אני מודיע כאן שבעקבות ההצבעה הבלו על הדלק לא יעלה ב-40 אגורות ב-1 בינואר. תימנע העלאה של 40 אגורות במחיר הדלק, ואני מתכוון כבר בשעות הקרובות או ביממה הקרובה לחתום על צו שיבטל את ההעלאה המתוכננת בבלו על הדלק, של 40 אגורות. מזה נהנה כל עם ישראל.... אבל בגלל שזה מס עקיף – יותר מעמד הביניים והשכבות החלשות.  
היו"ר אופיר אקוניס:יישר כוח. 
שר האוצר יובל שטייניץ: שנית, אנחנו נותנים כאן נקודות זיכוי לגברים שיש להם - -  
מוחמד ברכה (חד"ש): הכנסת עז והוצאת אותה. 
היו"ר אופיר אקוניס: לא חייבים להעיר על כל דבר. 
שר האוצר יובל שטייניץ: הקשבתי לך קשב רב. 
מוחמד ברכה (חד"ש): הכניסו עז והוציאו אותה. 
נחמן שי (קדימה): חשמל. 
היו"ר אופיר אקוניס: סליחה, יהיה דיון על החשמל מחר או מחרתיים, ותשאלו את כל השאלות. היתה הודעה טובה מאוד של שר האוצר. לא חייבים על כל דבר להעיר. 
נחמן שי (קדימה): אין לי בעיה עם זה. 
היו"ר אופיר אקוניס: תודה רבה. תודה גם לך. 
שר האוצר יובל שטייניץ: - - שנית, אנחנו נותנים כאן – אני נותן רק כמה דוגמאות – שתי נקודות זיכוי במס הכנסה לגברים שיש להם ילדים עד גיל שלוש. זה בדיוק סיוע למשפחות צעירות שההכנסה שלהן עדיין לא גבוהה, כי בתחילת הדרך כולנו – כולנו – פקידים ועובדי כפיים, קצינים בצבא ובמשטרה ורופאים, כולנו בתחילת הדרך מרוויחים פחות מאשר בגיל 40, 50 ו-60, כי השכר עולה, ויש התקדמות בדרגות. משפחות צעירות הן גם מטופלות בילדים קטנים – יש כאן הוצאה – וגם ההכנסות שלהן הן עדיין בתחילת הדרך, לא גבוהות. לכן נתנו כאן שתי נקודות זיכוי לגברים שיש להם ילדים עד גיל שלוש. זה שווה בערך תוספת של 400 שקל למשפחות עובדות שיש להן ילדים קטנים, וזאת תרומה חשובה למעמד הביניים ולשכבות החלשות, ובעיקר לזוגות צעירים עם ילדים. הקלנו את יוקר המחיה ואת ההתמודדות עם יוקר המחיה לזוגות צעירים. למשפחות צעירות. 
שלישית, ... בזכות ההחלטה היום מתאפשר לי להעלות גם את מס ההכנסה השלילי או מס ההכנסה ההפוך לנשים עובדות שיש להן שניים או שלושה ילדים קטנים ומעלה, גם ילד אחד, מסכום שהיה עד היום באזור ה-480 מקסימום לחודש לאזור ה-700 שקל לחודש. כלומר, בזכות ההחלטה היום גם גבר שעובד ויש לו ילדים קטנים, יתווספו לנקודות הזיכוי שלו 400 שקל, והאשה, אם היא עובדת חלשה עם ילדים קטנים, יתווספו לה במס הכנסה שלילי עוד כ-300 שקל. בסך הכול התוספת למשפחה צעירה ששני ההורים עובדים יכולה להגיע בזכות ההחלטה של היום ל-700 שקלים. 
נוסף על כך, ביוזמה של יושב-ראש ועדת הכספים – כאן אני חייב לתת קרדיט; החוק הוא חוק שלי, אבל היוזמה שאני מדבר עליה עכשיו היא יוזמה של חבר הכנסת גפני. הוא שכנע אותו, זה גם נכון – הקלנו עוד טיפה בריווח מדרגות מס, הורדת מדרגות מס, לאנשים שהשכר שלהם נמוך או בינוני, עד 14,000 שקלים. זה האיזון. יש כאן הקלה, בעיקר – בראש ובראשונה – בעיקר על זוגות צעירים הורים לילדים ועל אנשים שמרוויחים שכר נמוך או בינוני, ובתמורה העלינו במידה – למה אני אומר "במידה"? כי יש גם, היום, אווירה לא רק של דיון, אלא לפעמים של התלהמות מול העשירים, מול אנשי העסקים, מול היזמים והמשקיעים ובעלי ההון. לכן כשאני אומר "העלינו" – העלינו במידה, לא בפראות, בשיקול דעת, במחשבה תחילה. בזהירות. כי אנחנו רוצים שיטת מס יעילה, נכונה, אנחנו רוצים לגבות יותר מסים ולא פחות, אנחנו לא רוצים להבריח מסים, אנחנו לא רוצים לעודד אנשים להעלות מסים, אנחנו לא רוצים לעודד חברות לעשות תכנוני מס, ולכן הכול נעשה במידה, בשיקול דעת, ללא פופוליזם. תיקון נכון. 
כשאני אומר את כל זה אני רוצה לומר עוד דבר אחד לזכותה של ועדת הכספים, ואחר כך מלה על המצב הכללי. אני מוכרח לומר, הייתי בדיון בוועדת הכספים לפני כחודש וחצי, כמו שאני נוהג בכל תחילת מושב לבוא ולפרוס את תמונת המצב הכלכלית, המקרו-כלכלית, בפני ועדת הכספים, ואני מוכרח לומר שהופתעתי מהאחריות שגילו חברי ועדת הכספים, מכל קצוות הבית, לגבי הטיפול בתקציב המדינה.
אנחנו שומעים לעתים גם מחוץ לכנסת וגם בתוך הכנסת, אפילו בתוך הממשלה, כל מיני דרישות להגדיל את תקציב המדינה בעשרות מיליארדי שקלים בשנים הקרובות. זה תמיד נורא נוח להוסיף לפה וגם לפה, וגם לפה, וגם לפה. מדינות מתמוטטות בעקבות התנהגות כזאת. אנחנו יצרנו כאן מדיניות כלכלית אנטי-משברית שונה, ועד היום הצלחנו למנוע חלק גדול מהאפקטים של המשבר הגלובלי, ולשמור על צמיחה גבוהה ועל אבטלה נמוכה, בניגוד למה שקורה באמריקה ובאירופה. חלק מזה היה בזכות המדיניות התקציבית האחראית, שהפכה את ישראל למקום, שגם רוצים להשקיע בו, נוסף על עידוד השקעות אינטנסיבי, כשאנחנו מעודדים השקעות מהעולם, בחוק עידוד השקעות הון בתוכנית ההיי-טק, להשקיע בישראל. חלק מהאחריות התקציבית שאנחנו מגלים גורם לחברות בין-לאומיות לבוא ולהגיד: ישראל מקום בטוח להשקעה, היא לא הולכת להתמוטט או לקרוס, יש פה אחריות תקציבית וכלכלית.
לשמחתי, חבר הכנסת גפני, ולהפתעתי – הטובה, כל חברי ועדת הכספים, אם אני לא טועה – ללא יוצא מהכלל, שהיו באותו דיון, תמכו באחריות תקציבית, הציעו שלא להקשיב להצעות פופוליסטיות של פריצת מסגרת התקציב, הבינו את חשיבות העניין, בעיקר בתקופה של משבר גלובלי כזה שכל המדינות חשודות ומסתכלים ובוחנים אותן אחת-אחת, איזו מדינה מתפרקת מאחריות ואולי תיקלע למשבר חובות. ואני – לפחות בנושא הזה, הגיבוי מוועדת הכספים, כולל מחברי אופוזיציה, שלא להיכנע לדרישות פופוליסטיות ולא לפרוץ את תקציב המדינה במיליארדים או בעשרות מיליארדי שקלים, זה היה דבר מרשים, תעודת כבוד לכנסת ולוועדת הכספים.
אני רוצה לסיים, רבותי חברי הכנסת - - - 
מוחמד ברכה (חד"ש): אתה והם חיברתם את אותו תקציב. אתה חיברת את התקציב של קדימה. 
שר האוצר יובל שטייניץ: מר ברכה, אל תפריע, לא הפריעו לך. האזנו לך, ביקשת שנאזין לך. 
מוחמד ברכה (חד"ש): נכון. 
שר האוצר יובל שטייניץ: אז תכבד כמו שכיבדו אותך. 
מוחמד ברכה (חד"ש): זה לא חוסר כבוד. להיפך, אני מכבד אותך בזה שאני מעיר את הערות האלה. 
שר האוצר יובל שטייניץ: אוקיי. עכשיו אני רוצה לומר לחברי הכנסת הנכבדים: אנחנו, בימים אלה, לאחר שלוש שנים של משבר גלובלי, באופן מוזר משהו, מוצאים את עצמנו מתפללים למען שלומה של אירופה ולמען השלמות הכלכלית של אירופה ושל גוש היורו. ...  אנחנו, כמו העולם כולו, מתבוננים בקריסה הכלכלית באירופה ומקווים, כמו העולם כולו, שאירופה תחזיק מעמד וגוש היורו לא יתפרק. מדוע אני אומר את זה כאן מעל במת כנסת ישראל? כי אנחנו גם צריכים להיות מוכנים לכל תרחיש, ואם גוש היורו לא יעמוד בלחץ, ויתפרק – אם אירופה תתפרק מבחינה כלכלית לרסיסים, המשבר הגלובלי עשוי להתחדש ביתר עוז, ואני רוצה לומר לכנסת שאני כבר הנחיתי את האגפים השונים באוצר להכין תוכנית מגירה, תוכנית חירום, שתהיה מוכנה לתחילת 2012, שאם אירופה תתפרק מבחינה כלכלית למרכיביה, גוש היורו יתפרק, אנחנו נוכל לעמוד בהצלחה ובכבוד בצונאמי הכלכלי שיציף את כל העולם. עשינו את זה בהצלחה בתחילת המשבר, ב-2009, ועד היום, ואם נשמור על אחריות מצד אחד, ועל תעוזה מחשבתית מצד שני, נוכל לעבור גם את המשבר אם יחזור ויתרגש עלינו. זה היום צו השעה – לגלות אחריות תקציבית, לקוות לטוב, לשמור על ההישגים של צמיחה גבוהה ואבטלה נמוכה, ולהתכונן גם לתסריט הקשה של משבר בעקבות ההתרסקות של אירופה. אנחנו מחזיקים אצבעות ומתפללים לכך שאירופה תמצא את הדרך לאסוף את שבריה, לשמור על לכידותה הכלכלית, קודם כול לטובתה, אבל גם לטובת העולם כולו. ישראל הקטנה היא חלק מהעולם הגדול, וזה משפיע גם עלינו. ...  
היו"ר אופיר אקוניס: אני מאוד מודה לשר האוצר. כפי שאמרת, הצעת החוק לשינוי נטל המס עברה ברוב של 41, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. ואדוני שר האוצר, אני גם מקווה שחלק מראשי המחאה החברתית יוציאו הודעת ברכה כלשהי, משום שהתקבלו פה הרבה מאוד מן הרעיונות שהם חשבו להביע בשם רבים לפני מספר חודשים."
אז יש לנו כאן חוק שהוא אחד המימושים הראשונים של המלצות ועדת טרכטנברג, שמביא עמו שינויים בחקיקת המס הישראלית שנראה כי יש בהם כדי להצביע על שינוי של ממש במגמת הפחתת המס הישיר על בעלי הכנסות גבוהות ותאגידים. סבבה, לא ?

יותר מזה, זה ממש נראה כאילו יש כאן המשך של מגמת הגדלת שיעורי המס על רווחי-הון. אם נתעלם מהמניעים הנקודתיים של הזמן הזה ונתבונן על 20 השנים האחרונות, אפשר לטעון שיש במדיניות המס של ישראל מגמה היסטורית של ממש  שכיוונה שוויון בין המיסוי על עבודה והמיסוי על ההון. לכאורה, במעמקי המחשבה הנאו-ליברלית הישראלית מסתתר זרם רדיקלי החותר לשוויון מהותי.

אולי. אבל -

קשה שלא לחשוד שיותר משאושר אמש שינוי אמיתי בנטל המס של אזרחי ישראל, המשיכה מדיניות ההתייעלות הכלכלית באין מפריע. 

המוכים פעמיים

עמותת אלמנארה הוציאה נייר עמדה שנועד להסב את תשומת-הלב הציבורית למצבם של אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית.  על פי נייר העמדה:
"בחברה הערבית בישראל חיים יותר מ-400,000 אנשים עם מוגבלות פיזית, חושית, נפשית ושכלית, אשר
סובלים הן מהדרה חברתית ע“י החברה הערבית עצמה והן מאפליה ממסדית וממחסור במשאבים מצד המדינה על רקע שייכותם למיעוט הערבי. שיעור האנשים עם מוגבלות בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל גבוה מהשיעור המקביל באוכלוסייה היהודית (%26 לעומת %17). בנוסף, שיעור בעלי מוגבלות חמורה בקרב כלל הערבים המבוגרים גדול פי שלושה מאשר בקרב היהודים (%14 לעומת %5). כמו כן, האנשים עם מוגבלות בחברה הערבית צעירים בהשוואה לבעלי מוגבלות באוכלוסייה היהודית (%51 לעומת %39 הם מתחת לגיל 45)."
קל לראות שבדומה לאנשים עם מוגבלות בחברה היהודית, אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית סובלים מאי-שילוב בכל שלבי-החיים. העדר הנגישות של החברה בכללותה לאנשים עם מוגבלות מקבל משמעות מיוחדת בכל הנוגע להדרה מחינוך ומתעסוקה- ללא חינוך איכותי וללא סיכוי הוגן לתעסוקה, האדם המופלה גם אינו יכול לשפר את מצבו בעצמו.

נייר העמדה מבהיר היטב שהאפליה לרעה של אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית מוגברת מאוד בקרב המיעוט הערבי הן בגלל האפליה לרעה של הערבים בישראל, והן בגלל אפליה של אנשים עם מוגבלות בקרב החברה הערבית. דומה שהתואר "המוכים פעמיים" הוא אכן הולם (מפאת קוצר הזמן לא אכנס כאן לשאלת מעמדן של נשים עם מוגבלות בחברה הערבית, אבל קל לשער, בהתחשב באפליות הקיימות בחברה הישראלית, שזוהי כנראה הקבוצה המופלית לרעה ביותר בישראל).

עם זאת, חשוב לזכור שנגישות, בכל תחומי החיים, איננה רק באחריותו של השלטון המרכזי. הציפיה המוצהרת של נייר העמדה שהשלטון המרכזי יפתור את כל הבעיות אינה ניתנת למימוש. לדעתי הדרישה לשיפור משמעותי של המצב בחברה הערבית צריכה להיות מופנית  גם לשלטון המרכזי אך גם לגופי השלטון המקומי ובעיקר לחברה האזרחית על כל מרכיביה.

עם זאת, הצעד הראשון לתיקון הוא מודעות. לכן נייר העמדה הזה הוא חשוב, וכדאי שכל אדם בישראל יכירו .

יום שני, 5 בדצמבר 2011

פורסם תזכיר חוק משק החשמל (ייצור חשמל בשבתות ובחגי ישראל), התשע"ב-2011

לרגע כשהתבוננתי בתיבת הדואר שלי, נזכרתי בדינמיקת הבשורות ממנה סבל האיש מארץ עוץ, איוב ("עוד זה מדבר וזה בא"). במהלך כתיבת פוסט קצרצר אמש על תזכיר חוק הרשות הלאומית לכבאות והצלה, התשע"ב-2011 (שפורסם אתמול), התלבטתי ועודי מתלבט ביני לביני האם זמן של שנה להכנת תזכיר עב כרס שכזה הוא סביר, בהתחשב, מחד, באסון שחשף את המצב הבעייתי המחייב הסדרת הנושא בדחיפות, ובהתחשב, מאידך, בכך שהאנשים המתאימים ביותר להכנת תזכיר שכזה, על כל שלביו, הם בוודאי אנשים עסוקים מאוד.

התשובה למצבים מהסוג הזה, שבו נדרש גוף מאורגן להתמודד עם משימה חדשה, שטובי אנשיו חייבים להיות מעורבים בה, היא פשוטה ביותר. חייבים לגייס כוח-אדם נוסף, שיסייע בידם, ישירות ועקיפות. אבל כששמיכת-התקציב קצרה ומלאה חורים, כנראה קל יותר לדבר על הקצאת קש לגמל המורעב, סליחה, על הקצאת משאבים נוספים לגופים שקורסים, מאשר לבצע.

עודי מהרהר, ואז זה בא. פורסם תזכיר חוק משק החשמל (תיקון מס' ...) (ייצור חשמל בשבתות ובחגי ישראל), התשע"ב-2011, שתכליתו:
"הסדרת ייצור ואספקת חשמל בשבתות ובחגי ישראל, על פי דרישות ההלכה, בידי ספק שירות חיוני ויצרני חשמל המספקים חשמל לרשת ההולכה הארצית. .... מטרת החוק, ליתן מענה לבעיה הקיימת בשל סירובו של חלק מהציבור, מסיבות הלכתיות, לעשות שימוש בשבתות ובמועדי ישראל בחשמל המיוצר ומועבר ברשת החשמל הארצית. במקום זאת, נפוץ שימוש בגנראטורים המוקמים בלב שכונות, בניגוד להוראות הדין, ותוך גרימת סכנה בטיחותית של ממש לגוף ולרכוש. ... בהתאם למוצע, יקבעו הוראות פעולה בשבתות ובחגי ישראל, באופן שיאפשר לכלל הציבור להשתמש בחשמל המועבר ברשת ההולכה הארצית. ליישום ההוראות לפי החוק המוצע עשויות להיות השלכות על בעלי רישיונות וצרכנים במשק החשמל."
במלים אחרות - ייצור ואספקת חשמל בשבתות וחגים יוכפף בחוק באופן מסודר לפיקוח הלכתי. התכלית, לכאורה, חשובה - מניעת הפעלת גנרטורים בלב שכונות בניגוד להוראות הדין. אבל כשמהרהרים בכוח-האדם שבוודאי נדרש במשרד שהכין את התזכיר למשאים-ומתנים ולהחלטות ניהוליות שקדמו לגיבושו של התזכיר, לתהליך התרגום של ההסדר לשפה משפטית, לניסוחים ולעיבודים עד שנוצרה ההסכמה הראשונית שאפשרה את הפצת התזכיר לשאר משרדי-הממשלה ולציבור הרחב, הלב נחמץ. עוד לא שמעתי על האנשים שנפגעו מהגנרטורים המסוכנים המוזכרים בתזכיר. עוד לא שמעתי על אנשים שהיו בסכנת נפשות בגלל שהורידו את הפקק הראשי לפני כניסת השבת ועברו אותה ללא חשמל, בגלל ספקות בנוגע לכשרות ייצורו. אבל כולנו שמענו על הסכנה הגלומה ברמת שירותי הכיבוי וההצלה של מדינת ישראל, וגם נוכחנו בה, במחיר כואב.
פיקוח נפש דוחה שבת, לא ? חג החנוכה הקרב ובא הוא הזדמנות מצויינת להיזכר בהתלבטות ההלכתית בשאלת המלחמה בשבת. אז ידעו לפרש את הכלל הזה כהלכה. אבל במדינת ישראל של 2011, שבת דוחה פיקוח נפש.

אחרת, איך אפשר להסביר שכוח-אדם שיכול היה להקדיש שעות יקרות מפז לקידום תהליכי הקמתה של הרשות הלאומית לכבאות והצלה, מקדיש את זמנו לסוגיות אחרות ? סוגיות רגישות וחשובות בוודאי. אבל אי אפשר לומר שהן דחופות באותה המידה.

עודני כותב ואני חרד אלו דוגמאות אחרות יגיעו לידיעתי, על סדרי-העדיפויות התמוהים של ממשלתי. השם ישמור.

[עדכון, 19/12/2011: אתר תזכירי החוק של ממשלת ישראל הפיץ היום בדואל את ההודעה הבאה:

"שלום רב,
הריני להביא לידיעתך כי תזכיר חוק משק החשמל (תיקון מס'...) (ייצור חשמל בשבתות ובחגי ישראל), התשע"ב-2011, שהופץ על ידי משרד התשתיות הלאומיות, ביום כ"ג בכסלו התשע"ב (05/12/2011), הוסר .
התזכיר הוסר מאתר קשרי ממשל, ואיננו מקבלים יותר הערות בגינו.
 בכבוד רב,
דרורה ליפשיץ, היועצת המשפטית למשרד התשתיות הלאומיות"
ככל הנראה הסיבה היא המחאה הציבורית החילונית בנוגע לסטטוס קוו.

ואף מילה על סדרי-עדיפויות.... ]

יום רביעי, 30 בנובמבר 2011

סיפור נאו ליברלי על מרפאות אם וילד

עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, מספר על הצלחה משפטית-בריאותית: עתירה לבג"ץ שכנעה את משרד הבריאות לשוב ולפתוח מרפאות אם וילד שנסגרו בשל מחסור בצוות רפואי:
על פי עדאלה, בשלהי 2009 הורה משרד הבריאות על סגירת מרפאות אם וילד בשלושת הכפרים בנגב, בנמקו: "בשל מחסור באחיות, החלטנו להפסיק קבלת קהל בתחנות קטנות ולהפנות את קהל המטופלים לתחנות גדולות וזה על מנת לעשות איגום משאבי כוח אדם הסיעודי מהמעט שעומד לרשותנו".

בעתירה, טענה עדאלה "כי סגירת המרפאות והיעדרן של מרפאות נגישות מאלץ את הנשים לנסוע מרחקים ארוכים מחוץ ליישוביהן. במקרים רבים הדבר בלתי אפשרי, בהעדר תחבורה ציבורית בתוך הכפרים עצמם ובין הכפרים לבין יישובים אחרים. לנוכח הקשיים הרבים שבהם נתקלות הנשים בנסיעה למרפאות המופעלות ביישובים אחרים, הן נאלצות לוותר על השירות. התוצאה היא פגיעה חמורה בבריאות הנשים, בבריאות העוברים ובבריאות הילדים, המגיעה לעתים קרובות לסכנת חיים. פגיעה זו מהווה פגיעה בזכות החוקתית לחיים ולשלמות הגוף, לקיום מינימלי בכבוד ובזכות לבריאות." 

ככל הנראה, בתגובה לעתירה שהוגשה לבג"ץ, הסכים משרד הבריאות לשקול מחדש, והחליט על הפעלה של באופן חלקי : יום אחד בשבוע, עם שתי אחיות.

שמחתי לראות באתר משרד הבריאות שהתחנות של אל-הוואשלה ואל-אעסם רשומות כפעילות.  השלישית טרם עודכנה ונקווה שתעודכן בהקדם. 

הרקע העומד מאחורי העתירה הזו הוא טיפוסי לישראל. אומנם בנזיד של הסיפור הזה שולבו גם מרכיבים מהסכסוך הישראלי-ערבי, בדמות העימות המתמשך על עתיד צורת היישוב של הפזורה הבדואית בנגב והפליית המיעוט הערבי במדינת ישראל, אבל המרכיבים שטעמם דומיננטי יותר הם אותם אלה שעמדו מאחורי המחאה החברתית של הקיץ האחרון: מדיניות נאו-ליברלית מניעה את מקבלי ההחלטות לבצע איגום משאבים כדי להגיע ליעילות כלכלית, תוך התעלמות משיקולים קריטיים: 
  1. לעתים התוצאה של הפיכתה של מערכת ציבורית ליעילה כלכלית היא שחלק מהצרכנים, אותם נועדה המערכת לשרת, אינם יכולים יותר להסתייע בה. במקרה הזה: בגלל העדר אפשרות סבירה להגיע אל מקומות מתן-השירות. 
  2. שיקולים של יעילות כלכלית ישירה (חסכון בתקציב תחנות טיפת חלב) מביאים למדיניות כוללת שאיננה יעילה כלכלית:  כולם כבר יודעים שרפואה מונעת אפקטיבית מביאה לחסכון גדול בתקציב הבריאות. האם יש רפואה מונעת שהישגיה גדולים יותר משירותי הבריאות לתינוקות ופעוטות ? 


יום ראשון, 27 בנובמבר 2011

victory in defeat

Law is a funny field, and sometimes you encounter really nice stories.

Paidcontent.org , the Guardian's  subsidiary-with-a-misleading-name specializing with the economics of the digital age, told of an interesting settlement and an even more interesting background. 

In a San Francisco ruling a class action suit accusing Netflix of conspiring with wal-mart on DVDs price fixing was rejected. One funny thing about this decision is that the other member of the alleged conspiracy, Wal-mart, reached a settlement of this suit earlier this year. Wal-Mart has anounced it had set aside $27 million and had provided a website with the terms of collection.

The Netflix ruling, by U.S. District Judge Phyllis Hamilton, was summarized with the following arguments -
(1) "The existence of a promotion agreement between the two companies coupled with Wal-Mart’s decision to exit the online DVD market shortly after, was not enough to establish an automatic antitrust violation."
(2) "A court would normally determine the effects of the agreement on the market—but there was no reason to do so, considering wal-mart tiny share of the market at the time (1.5%), and much more aggressive competition by significantly larger market players as blockbaster (17% market share at the time and suggesting deals at lower prices than Netflix).

So, why did wal-mart settle ? Paidcontent's Jeff Roberts believes that the ruling "seems to provide more support to the theory that Wal-Mart used the settlement process to gain access to Netflix customers at a time when it’s making a fresh attempt to move in on the online DVD market through its recently-acquired streaming service Vudu."

Netflix has been claiming all along that Wal-mart's settlement was a cynical marketing ploy being "the equivalent of a marketing campaign that costs wal-mart only 68 cents per potential customer.”

Reading the email Wal-mart got to send to many Netflix subscribers and considering the impacts of these legal proceedings on Netflix one has to take one's hat off to Wal-mart's legal team:
Not only were they able to dodge the nationawide gender discrimination  class action suit earlier this year
and break a national-scale legal problem into a state, district or branch scope,
but it seems that with the Netflix settlement they have displayed a truly enviable feat:
How a seemingly lost legal battle can actually get your client a desired result.

The ruling can be viewed here. Sadly, it appears to be working better in IExplorer than other browsers. 

יום חמישי, 24 בנובמבר 2011

גם לחייב שהוכרז פושט רגל יש זכות גישה לערכאות



הודות לרשימת התפוצה של עו"ד דן יקיר, היועמ"ש של האגודה לזכויות האזרח, התוודעתי לפסק-הדין המסקרן בעניין רע"א 4822/11 ארביבו נ' ארביבו ואח'. פלוני פושט רגל ביקש מבית המשפט של פשיטת הרגל (המחוזי חיפה) שיתיר לו להגיש תביעת גירושין (בביה"ד). ביהמ"ש המחוזי קבע שעליו להמציא ערבות להבטחת הוצאות האישה בהליך. העליון, מפי כבוד  השופט אשר גרוניס, הפך וקבע :
"...החייב רשאי היה להגיש את תביעת הגירושין אף בלא צורך באישורו של בית המשפט של פשיטת הרגל. על החייב אומנם ניתן צו כינוס והוא אף הוכרז פושט רגל. ההכרזה, וכך אף צו הכינוס, לא הפכו את החייב לפסול דין.... אין מדובר בתביעת רכוש. התביעה עוסקת בסטטוס האישי של בני הזוג. להגשתה של תביעת גירושין יכולה להיות השלכה עקיפה בלבד, אם בכלל, לגבי מצבו הכלכלי של החייב. ...לנושים יש אינטרס כי פושט הרגל לא יחויב בהוצאות משפט בהליכים חיצוניים, שכן הדבר עשוי לגרוע מן הכספים שיגיעו אליהם. עם זאת, לא ייתכן שהאינטרס האמור של הנושים יביא לפגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות של החייב. גם לחייב שהוכרז פושט רגל יש זכויות, כולל זכות גישה לערכאות. מצבו האישי של החייב – נשוי, גרוש, ידוע בציבור וכדומה – אינו עניין לנושים, אף שאותו מצב עשוי להשפיע בדרך כלשהי על האינטרסים שלהם. ...  זכותו של החייב להגיש תביעת גירושין נגד אשתו אינה קשורה באופן ישיר לזכותם של הנושים לכיסוי החובות המגיעים להם. זאת ועוד, אין כל טענה, ואפילו לא רמז, כי החייב מבקש להגיש את תביעת הגירושין שלא בתום לב, תוך שימוש לרעה בזכות הגישה לערכאות או מתוך כוונה לפגוע בנושים.  לפיכך, אין להצדיק הטלה של מגבלה או השמת מכשול בדרכו של החייב לבית הדין הרבני באמצעות חיוב בהמצאת ערבות לטובת האשה."


נחזור על הנקודות החשובות(לטעמי):

  • גם לחייב שהוכרז פושט רגל יש זכויות, ובכלל אלה - הזכות לגישה לערכאות (אותה הזכות שבלעדיה קשה, אולי בלתי-אפשרי, לשמור על הזכויות האחרות ולממשן); 
  • האינטרס של הנושים לשמירה על הכספים המגיעים להם אינו יכול להביא לפגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות של החייב;  
  • כל זאת כמובן כל עוד אין ראיות לכך כי החייב מבקש לנצל את זכות הגישה לערכאות   שלא בתום לב, תוך שימוש לרעה בזכות או מתוך כוונה לפגוע בנושים. 


יום שלישי, 15 בנובמבר 2011

האם חקיקה למטרת צדק חברתי יכולה להיות מידתית ?

לאחרונה שמעתי שוב את הטענה התמוהה כי חוקים שיקדמו את המלצות ועדת טרכטנברג או את דרישות המחאה לצדק חברתי יהיו לא חוקתיים בגלל הפגיעה הקשה הצפויה בזכויות החוקתיות לקנין ולחופש העיסוק.

בהנחה שצדק חברתי הוא תכלית ראויה לכל הדעות, וכי זוהי תכלית ההולמת את ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית וכמדינה דמוקרטית, סביר להניח שבסיס הטענה הוא בסברה שחקיקה אפקטיבית לא תוכל להיות מידתית.

עד שנראה את החקיקה הספציפית כמובן לא נדע מה טיבה וטבעה, אבל חשוב לזכור את דבריו של הנשיא (כתוארו אז) אהרון ברק בבג"ץ  1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל ואח' נ' שר האוצר ואח'  (להלן - בג"ץ מנהלי ההשקעות; הדגש  והקישור לע"א 6821/93 בג"ץ בנק המזרחי נ' מגדל (זהירות! קובץ DOC)  הוספו על ידי):
"...נקודת המוצא העקרונית הינה, כי תפקיד החקיקה הוטל על המחוקק. הוא נציגו הנאמן של הריבון - העם. האחריות הלאומית לחקיקת חוקים אשר יגשימו תכלית ראויה באמצעים מידתיים מוטלת, על פי עיקרון הפרדת הרשויות, על המחוקק. בידיו הכלים לאיתור התכלית הראויה ולבחירת האמצעי המידתי....בית המשפט מפעיל ביקורת שיפוטית. הוא בוחן את חוקתיות החוק, לא את תבונתו. השאלה אינה אם החוק טוב, יעיל, מוצדק. השאלה הינה אם הוא חוקתי. מחוקק "סוציאליסטי" ומחוקק "קפיטליסטי" עשויים לחוקק חוקים שונים ומנוגדים, אשר כולם ימלאו את דרישותיה של פסקת ההגבלה. אכן, חוקי היסוד אינם תכנית לפעולה מדינית קונקרטית. הלאמה והפרטה עשויים להתקיים במסגרתם. כלכלת שוק או ניהול מרוכז של הכלכלה עשויים  למצוא בה מרחבי מחייה, ובלבד שהפעילות המשקית - הפוגעת בזכויות אדם - תקיים את דרישותיה של פסקת ההגבלה. על כן, במקום בו קיים מיתחם של אמצעים, יש להכיר בכוח התימרון ובמרחב שיקול הדעת של המחוקק... קביעת המדיניות החברתית נתונה למחוקק, והגשמתה נתונה לממשלה, להם ניתן מרחב של תימרון חקיקתי." (בפסקה 19 לפסק-דינו)
"כך במיוחד כאשר החקיקה הנבחנת היא חקיקה כלכלית-משקית. דווקא בתחומי המשק והכלכלה יתכנו לעתים קרובות מספר דרכי פעולה; קיימות מספר אופציות הפתוחות בפני רשויות השלטון; ההחלטה מבוססת על הערכה אשר טמון בה יסוד רב של אי וודאות. לעתים קרובות חסרים הכלים והמכשירים 'לעמוד על הדקויות וההבדלים במידתיות שבין האפשרויות השונות' (השופט גולדברג בע"א 6821/93 הנ"ל , בעמ' 575). לרוב מאופיינים האמצעים החקיקתיים בקיום מגוון של פעולות, ובתמהיל של אמצעים, אשר האפקט הכולל שלהם צריך להיבדק ולהיבחן. כל אלה מובילים למסקנה, כי בית המשפט לא יהפוך עצמו לרשות-על כלכלית הבוחנת את צדקתן של האופציות המשקיות שנבחרו. בית המשפט ימלא את תפקידו הקלאסי בביקורת שיפוטית על הפעילות השלטונית. עמד על כך הנשיא שמגר, בציינו:'אל לבית המשפט ליטול לעצמו תפקיד כללי של מעצב מחדש של התכליות ושל המדיניות  הכלכלית או הפיסקאלית, לפי העניין. דבר זה אינו מוצדק במערכת יחסים חוקתית בריאה בין הרשויות. המחוקק קובע את המדיניות ומתווה על פיה את התכלית ואמצעיה" (ע"א 6821/93 הנ"ל, בעמ' 348). ... ' " (בפסקה 20 לפסק-דינו)

אני כמובן מודע לכך שהרקורד של בג"ץ בעידן המהפכה החוקתית מוכיח רק צד אחד של המשוואה - כמה בית-המשפט נכון לקבל צעדים המונעים מטיעונים וגישות נאו-ליברליות כחוקתיים ומידתיים.   בג"ץ 5578/0 מנור ואח' נ' שר האוצר (בו נקבע כי הפחתת שיעור קצבאות הזקנה למניעת משבר כלכלי חמור היא חוקתית) הוא דוגמא מצויינת וקשה לכך. אבל אם נעיין באמירותיו של ביהמ"ש בפסק-דינו שם, נראה כי:

  • בדיון במבחן השני של המידתיות - האמצעי שפגיעתו פחותה - נשנתה העמדה כי "החובה לבחור באמצעי שפגיעתו פחותה, אינה שקולה כנגד החובה לבחור באמצעי שבאופן מוחלט הוא הפוגעני פחות "
  • בדיון במבחן השלישי של המידתיות - היחס בין הפגיעה לתועלת שבאמצעי הנבחר -נאמר מפורשות "אינני סבור כי הנזק שנגרם לזכות הקניין של מקבלי קצבת הזקנה עקב הקיצוץ בה אינו עומד ביחס סביר לתועלת הצפויה לחברה מהקיצוץ בה, וזאת לנוכח המשבר החמור אליו עלולה היתה להיקלע מדינת ישראל." רציונל ביהמ"ש באותו הקשר הוצהר ברורות: "במצב של משבר כלכלי תתקשה מדינה להגן על זכויות האדם. מצב זה מבקש חוק תוכנית החירום הכלכלית למנוע."
אמירות אלה, אם הכיוון שהותווה בעניין מנור יישמר גם נוכח טיעונים וגישות פרי הגמוניה סוציאליסטית/מדינת-רווחתית/צדק-חברתית, יאלצו את הטוענים לאי-חוקתיות:
  1. להתמודד עם העדר החובה של המחוקק לבחור באמצעי שבאופן מוחלט הוא הפוגעני פחות;
  2. להראות שהנזק הנגרם לזכות הקניין של פלונים אינו עומד ביחס סביר לתועלת הצפויה לחברה כולה, לנוכח המשבר החמור בו נתונה המדינה, בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה והדיור. 
אני כמובן מודע גם לכך שבתי-משפט נתפשים על פי רוב כמגיניהם של בעלי הקניין, החזקים והעשירים. בתקופות ההגמוניה הליברטריאנית התפישה הזו כנראה היתה גם נכונה. אבל אסור לשכוח שבתי-משפט מסוגלים לקדם מהפכה חברתית לא פחות מכפי שהם מסוגלים לקדם מהפכה חוקתית. עוד אסור לשכוח שקל הרבה יותר לא לבטל חוק, מאשר לבטלו. 

ולמי שזה נראה לו כגיבוב של שטויות סוציאליסטיות, אחזור על התמצית, מבג"ץ מנהלי ההשקעות:
"מחוקק 'סוציאליסטי' ומחוקק 'קפיטליסטי' עשויים לחוקק חוקים שונים ומנוגדים, אשר כולם ימלאו את דרישותיה של פסקת ההגבלה. אכן, חוקי היסוד אינם תכנית לפעולה מדינית קונקרטית. הלאמה והפרטה עשויים להתקיים במסגרתם. כלכלת שוק או ניהול מרוכז של הכלכלה עשויים  למצוא בה מרחבי מחייה, ובלבד שהפעילות המשקית - הפוגעת בזכויות אדם - תקיים את דרישותיה של פסקת ההגבלה. על כן, במקום בו קיים מיתחם של אמצעים, יש להכיר בכוח התימרון ובמרחב שיקול הדעת של המחוקק".

יום חמישי, 10 בנובמבר 2011

ערעורו של משה קצב נדחה על כל חלקיו

ביהמ"ש העליון פסק היום בע"פ 3372/11 משה קצב נגד מדינת ישראל. כבוד השופטים מרים נאור, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן הסכימו פה אחד על דחיית ערעורו של משה קצב על כל חלקיו - הן לעניין הרשעתו והן לעניין עונשו. הפסקאות האחרונות לפסק-הדין (הארוך, המנומק והמפורט עד מאוד), העוסקות בשיקולי-העונש, מסכמות בקצירת האומר את מרכיבי הפרשה כולה:
"414.  ...
בעניינו של המערער נשקלו שיקולים שונים.

           מצד אחד של המתרס, נשקלו חומרתם הרבה של מעשיו, תוך ניצול מרותו על הכפופות לו ומעמדו הרם – הן כשר התיירות וכסגן ראש הממשלה והן בכהונתו הרמה מכל כנשיא מדינת ישראל; ריבוי המעשים; והעובדה שבוצעו במתלוננות על פני ציר זמן ארוך. הוא ביצע מעשים חמורים. הוא ניצל לרעה את מעמדו וחילל את גופה וכבודה של א' ממשרד התיירות ואת כבודן של ה' ו-ל' מבית הנשיא. מעשיו תוכננו ככל הנראה על-ידו מבעוד מועד – הן רצונו להגיע לביקור בדירתה של א'; הן רצונו ש-א' תתלווה אליו ללשכה בתל אביב בתואנה כי 'שכח' שם משהו; והן רצונו ש-א' תזמין לו חדר במלון למנוחה ושהיא תגיע למלון בתואנה שהשניים יעברו על דואר יחד. טענת ההגנה, שלפיה מעשי האונס בוצעו שלא תוך שימוש בכוח אלים וברוטאלי, אינה יכולה לשמש כשיקול לקולה, שכן יש לזכור, יחסי הכוחות בין המערער לבין א' אינם שווים. המערער היה המעביד שלה, 'הבוס שלה' ו-א' היתה כפופה לו ולמרותו. התלות של א' במערער והמחויבות שלה אליו לא אפשרה לה להתנגד למעשיו באופן אלים. אף לפערי הגילאים ביניהם יש משקל לעניין יכולתה לסרב לו, להתנגד ולדחות אותו ממעשיו. בנסיבות כאלה, עת כפה המערער על א' קיום יחסי מין עמו, מקובל עלינו, כי לא היה ביכולתה להתנגד למעשיו בצורה אגרסיבית או בוטה. המערער אף לא הביע כל חרטה על מעשיו. אף להפך. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון העונש שגזר, גם את הכחשותיו של המערער בכל המיוחס לו, כשלאורך כל הדרך טען כי 'לא היה ולא נברא'. בנוסף, המערער הכפיש את המתלוננות, העליבן, הטיח בהן ביקורת קשה ויצא במסע השמצות ובמתקפה נגדית באולפני הטלוויזיה.

           מן הצד האחר של המתרס, ניתן משקל מתאים למיהותו של העושה, רום מעמדו, לעובדה שנפל 'מֵאִיגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא'; לפגיעה שנגרמה לו ולפרסומים המתלהמים שעסקו בהוקעתו, תוך קביעת אשמתו זמן רב לפני שבית המשפט עצמו נדרש להכרעה בעניינו וכפי שכינו זאת באי-כוחו של המערער 'הלינץ' התקשורתי' שנעשה בו מבעוד מועד. אשר לחלוף הזמן – אכן, במיוחד מאז אירועי האונס חלף זמן ניכר. ואולם, לחלוף הזמן לא מצאנו מקום ליתן משקל. אף אחת מהמתלוננות בפרשה לא התלוננה מיוזמתה. בעבירות מין מוכרת התופעה, שלפיה הקורבנות מעדיפים להבליג ולשתוק, זאת במיוחד כאשר מדובר בדמות ציבורית כדוגמת המערער שמוקף באנשי שלומו הנאמנים לו. לאחר המעשים שנעשו נגד א' ולאחר התקופה בה כיהן המערער כשר תיירות, ניסה המערער לקנות את שתיקתה של א' באמצעות "מסמך ההבנות", באמצעות קלטות יואלי וההבטחות שנתן לה בהמשך הדרך ובכהונתו כנשיא המדינה כי ינסה למצוא לה עבודה. שוכנענו, כי העונש שהושת על המערער הוא תוצאה של שקלול כל אלה, ועל רקע הכרעת הדין, נקודת שיווי המשקל שנקבעה אינה נוטה כלל לחומרה. עומד לפנינו המערער, אשר ניצל באופן שיטתי, תוך יצירת מניפולציות, את השררה שלו מתוך לחץ ויצר וביצע עבירות מין מן החמורות שבספר החוקים, עבירות מין שהן פשע. גם כנשיא המדינה המשיך המערער במעשיו. יצירת המצבים שיצר המערער על מנת לנסות ולממש את יצרו, תוך ניצול מרותו ותהילתו שסייעה בידו לביצוע העבירות בהן הורשע, מהווה התנהגות חמורה מאוד. נשיא צריך להיות מורם מעם מכוח אישיותו ומעמדו כסמל. בכך ביזה המערער את תפקידיו הן כשר והן כנשיא המדינה. יתרה מכך, המערער בחר להכחיש את כל המיוחס לו ולא התנצל על מעשיו. צר לנו על כך, שלא רק שהמערער ביצע את המעשים שיוחסו לו, אלא שהוא בחר להמשיך ולבזות את המתלוננות, לזלזל ברגשותיהן ולפגוע בכבודן.

           לכך יש להוסיף, כי גורם מרכזי בגזירת דינו של המערער הוא האינטרס הציבורי שבהרתעת עברייני מין פוטנציאליים ממימוש מזימותיהם. כבר נכתב על ידי בית משפט זה, כי יש להעביר להם מסר ברור וחד-משמעי, אשר יקבל ביטוי בהטלת עונשים כבדים על המורשעים בעבירות אלה (ראו ע"פ 2056/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.5.2009); ע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.8.2008); ע"פ 5382/04 מרגוליס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.6.2006); ע"פ 7657/00 מחג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.1.2002)).

415.    לאחר לבטים רבים ולא קלים, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב במידת העונש שהושת על המערער (בדעת הרוב), מאחר ושוכנענו כי הדבר נעשה בצורה ראויה ושקולה על ידי בית המשפט המחוזי, תוך התחשבות בכל השיקולים שהועלו גם בפנינו.

           עצב עמוק יורד על מדינת ישראל משנקבע כי מי שהיה שר בממשלה, סגן ראש הממשלה ונשיא המדינה ביצע מעשים כאלה. מחזה קשה ביותר הוא לראות את מי ששימש לסמל ממלכתי במדינה נכנס לבית הכלא.

סוף דבר

416.    התוצאה היא, כי הוחלט פה אחד לדחות את הערעור כולו הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. העונשים שהוטלו על המערער על ידי בית המשפט המחוזי יישארו על כנם. תם ונשלם." 

תם ונשלם השלב המשפטי העוסק באישום, הרשעה ומתן גזר-דין בפרשיה הארוכה והסבוכה הזו.

ב-7 בדצמבר אמור להתחיל האזרח משה קצב את תקופת מאסרו.

בהתחשב בעומק הנפילה שנפל האיש, במשמעות בחירתו להכחיש לחלוטין כל מגע (במקום לבחור בנתיב המשפטי המורכב יותר של הודאה במגע וטענה להסכמה) כסוג של "התאבדות משפטית", ובכך שסביר שמצבו הנפשי יחמיר ככל שיתקרב מועד כניסתו אל בית-הסוהר, צריך לקוות שההשגחה עליו על-ידי הסובבים אותו תהיה קרובה ואפקטיבית (בישראל אין עונש מוות) וכי הוא ימצא בעצמו ובעזרת אוהביו את הדרך והכוח לשיקום ולעשייה חיוביים ומועילים בתקופת מאסרו ולאחריה שיזכירו את ימיו כקדם.

עדכון: משה קצב התחיל את מאסרו.

תקנות המקרקעין (ניהול ורישום)

שמחתי לראות את הנוסח החדש של תקנות המקרקעין (ניהול ורישום) שהתפרסם השבוע ברשומות.  תמצית החדש והמעודכן בתקנות, לעומת התקנות הקודמות, הוסבר בפרסום שעשה משרד המשפטים בעבר (כשביקש פידבק לטיוטה):

"זה כבר, צוות במשרד המשפטים עמל על הכנת גרסה חדשה של התקנות, אשר תגלם את השינויים שאירעו בפסיקה, בנהלי האגף ובפרקטיקה מאז חקיקתן. התקנות המוצעות מבוססות כעקרון על התקנות הקיימות, והן כוללות הרבה תיקונים לשוניים ולא מעט שינויים, שהעיקרים שבהם מובאים להלן:
  1. ביטול הצורך לצרף נסח לבקשות לביצוע פעולה במרשם, וביטול הצורך להגיש טופס בקשה למרבית פעולות הרישום.
  2. פירוט ההסדרים לזיהוי תאגיד החתום על שטר עסקה וכן לחתימת שטרות בפני עורך דין ובלשכה
  3. הבהרה בדבר האפשרות לרשום הערה בגין הוראה של תכנית בניין עיר.
  4. הבהרה וחידוד בדבר המסמכים הנדרשים לשם הגשת בקשה לרישום ראשון, חידוש רישום ותיקון שטח וגבולות.
  5. הוספת הוראות בעניין רישום ומחיקת הערות אזהרה, לרבות הוראה המחייבת אימות חתימה על בקשה לרישום הערת אזהרה בדרך בה מאמתים שטר עסקה.
  6. הוספת הוראה המחייבת רישום הערה בפנקס הבתים המשותפים שעה שבית משותף יירשם שלא על סמך תשריט מאושר על ידי הועדה המקומית, הערה אותה ניתן יהיה למחוק עם הגשת תשריט מאושר; ההוראה המוצעת שואפת לאזן בין הצורך לעגן את הזכות של בעלי הדירות באמצעות רישום בית משותף, חרף חשש לבניה שלא בהתאם לתכניות, לבין חוסר הנוחות שברישום בפנקסים שלא בהתאם לתשריט המשקף מצב סטטוטורי. 
  7. הקניית סמכות מפורשת לממונה על המרשם להאריך מועד להגשת ערר.
  8. העברת סמכות למחוק רישומים (לפי תקנה 62 לתקנות היום) למפקחים על רישום מקרקעין, והעברת הסמכות להורות על תיקון טעות ( לפי תקנה 90 (ב) לתקנות היום) לרשמי המקרקעין.
  9. התאמת ההוראות של תקנות המקרקעין (ניהול ורישום) להוראות תקנות התכנון ובניה בעניין רישום פעולת תכנון (פיצול, איחוד וכדומה).
  10. קביעת הסדרים לעניין הפקעת משכנתא על דרך הפקדה ומחיקת עיקולים נושנים.
  11. התייחסות מפורשת לסמכות לחייב הגשת טופס על גבי נייר מיוחד, וכן קביעת הוראה לעניין נשיאה בעלות פרסום, שעה שכזה נדרש על פי דין.
  12. קביעת הסדרים לעניין עיון בפנקסים וצפייה בפנקסים ובאוסף תעודות באופן מקוון."

נעים לראות דברים מובאים עד גמר, גם אם ארכה הדרך מעבר למשוער. 

יום רביעי, 26 באוקטובר 2011

Google keeps the government requests report updated

Google notified it has updated the government requests report. This report discloses information about requests from government agencies and courts around the world, asking Google to remove content from her services and hand over user data.

In my mind, this is definitely a piece of information citizens, all over the globe (where there is Internet, of course), should take some time taking a look from time to time. The data can be seen in spatial form, and raw data files (with limited content) can be downloaded.

A pity this norm of transparency (even partial), is not embraced by all players in this getting-data and removing-data game: governments and corporations.

יום שני, 24 באוקטובר 2011

הפיילוט הביומטרי ושנת-הישרים

כידוע, ב-1 לנובמבר עתיד להיכנס לתוקפו צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגרי מידע (תקופת מבחן), התשע"א-2011 ולהתחיל את הפיילוט של מאגר המידע הביומטרי.

אפשר למצוא ברשת מידע רב על הבעייתיות שבעצם ניהולו של מאגר שכזה ובהתנהלות של הממשלה בתכנון המאגר שלה (למשל - מטה המאבק של האגודה לזכויות האזרחהמרכז לעצירת חוק המאגר הביומטרי ומאגר המידע שלו  בנושאמאגר מידע על פרסומים בנוגע למידע ביומטרי שמנהל חנן כהן; הסיכום הכי תמציתי של הביקורת על המאגר; ולמיטיבי לכת - פרוטוקול אישור הפיילוט).  סיכום נאה של הבעיות בפיילוט הוכן על ידי השר האחראי על שיפור השירות הממשלתי לאזרח, מיכאל איתן. הוא מתנגד לפיילוט ואף כתב על כך ליועץ המשפטי לממשלה כשהוא מתריע על שורת ליקויים, ובהם -
"...בפרוטוקול הניסוי אין כל התייחסות, או אין התייחסות מספקת למספר קריטריונים הדרושים לצורך ההכרעה בשאלה האם יש היגיון וצורך בהקמת המאגר הביומטרי. למשל:
א) עלות הקמת המאגר ותפעולו השוטף;
ב) סיכונים הכרוכים בדליפת המאגר או חלקו, משמעותם, עלות אבטחת המאגר כנגד דליפה אפשרית והעלויות הישירות והעקיפות שיגרמו במקרה של דליפת המאגר;
ג) הערכות בדבר שימוש בלתי חוקי ע”י בעלי הרשאות;
ד) איומי אבטחה אפשריים על המאגר והדרכים שבהן יגנו על המאגר;
ה) איומים בנוגע לפגיעה בפרטיות של פרטים וקבוצות;
ו) פגיעה עקיפה במערכות אחרות אשר אינן קשורות למאגר כתוצאה מהחזקת נתונים ביומטריים במאגר, בפרט פגיעה בכוחות הביטחון ובביטחון המדינה;
ז) אפשרויות חלופיות של שמירת הנתונים על מנת לצמצם את הסיכון באגירת המאגר, כגון הצעתו של חתן פרס ישראל ופרס טיורינג, פרופ’ עדי שמיר;
ח) השוואה למקרים דומים בעולם, ובפרט הולנד ובריטניה;
ט) התייחסות לשימושים האפשריים: האם וכיצד גופי הבטחון יכולים לעשות שימוש במאגר;
י) בדיקה והערכה כמותית האם המאגר יסייע לחקירות משטרה, פיענוח פשעים או זיהוי חשודים;
יא) וממילא אין כל התייחסות לשיקלול של נתונים אלה במובני עלות מול תועלת."
 ליקויים, שלדעת השר יביאו לכך שבתום הפיילוט "בנוסף להפרת החוק נקבל גם תהליך בדיקה חסר תועלת שבסופו, בעוד כשנתיים, לא נחזיק בנתונים שונים או טובים יותר מאלה המצויים בידינו כיום. משרד הפנים מריץ את פרויקט תעודת הזהות החכמה, קרוב ל-15 שנה, הפרויקט שזכה לביקורת חריפה של מבקר המדינה. ימשיך לככב גם בדוחות הבאים ומשלם המיסים ימשיך לממן את “הפיל הלבן” המכונה המאגר הביומטרי שיפגע קשות בפרטיותם של אזרחי ישראל ללא כל הצדקה."

כל זה היה ידוע עד היום. היום פורסם על מעצר חשודים בגניבת מרשם האוכלוסין והפצתו באינטרנט. אל תתבלבלו. לא מדובר על נתונים ביומטריים - אלה עדיין לא נאספו. מדובר על המרשם הישן. זה שמכיל את מספרי הזהות של כולנו, ונתונים רגישים אחרים. למשל - קשרי משפחה ומרשם האימוצים (!) של מדינת ישראל. עצם העובדה שהמרשם מסתובב בחוץ הוזכרה כבר בדיונים על הכוונה להוסיף למרשם מידע ביומטרי, אבל הפרסומים של היום מבהירים בצורה הקשה ביותר את הדרך בה התגלגל המידע, מידי הממשלה ועד לידיהם של גופים פרטיים כאלה ואחרים.

התלבטתי אם צריך להוסיף ולהרחיב בעניין, להתייחס לשאלת מעורבותו של עובד מיקור חוץ והשלכות ההפרטה על יכולותיה של הממשלה לשמור על אבטחת-מידע נאותה; לתמוה בשאלה מהו סוג העובדים שצריכים לקבל חשיפה לסוג נתונים כמו מרשם האוכלוסין או המאגר הביומטרי; לתהות כיצד אפשר למנוע זליגה של מידע שאמור להיות נגיש למערכות המשרתות את כלל משרדי הממשלה, במסגרת פעילותם השוטפת, לאורך שנות פעילות ארוכות מאוד בעתיד, כשברור שמדובר במידע שגורמים רבים במשק, מסחריים כפליליים, מוכנים למכור את סבתם עבורו; ואולי גם לשקול גם את האפשרות שאין דרך למנוע זליגה של מידע שכזה, ולשאול, אם אין דרך למנוע זליגה של מידע שכזה, וזליגה כזו תביא הרבה יותר נזק מהתועלת הצפויה מאיסופו של מידע כזה, אז אולי בכל זאת כדאי למתוח גבול ולוותר על כל העסק ? (בדומה להחלטת ביהמ"ש העליון בעניין הפרטתם של בתי-סוהר). אבל נדמה לי שדבריו של ראש הרשות למידע משפט וטכנולוגיה, עו"ד יורם כהן,  כפי שצוטט בהתייחסו לפענוח גניבת מרשם האוכלוסין של מדינת ישראל, ברורים יותר מכל מילה שאוסיף: "שרשרת העברת המידע ממרשם האוכלוסין שנחשפה, כמו גם פרטי מידע אחרים שאותרו אצל הגנב כגון פנקס האימוץ, צריכים להדיר שינה מכל מי שמנהל מידע אישי ומכל אזרח".

[עדכון, 8/7/2012: ראשון הנאשמים בפרשת גניבת מרשם מנהל האוכלוסין הורשע. יותר משהחדשה הזו מרגיעה, מפחידה הקלות שבזליגת המידע מידי המידע לידיהם של אנשים פרטיים, והתובנה עד כמה "המדינה" איננה מודעת לחשיבות ולמשמעות של המידע שהפקידו אזרחיה בידיה]

האם בוריטו הוא סנדוויץ' ?

נתקלתי בדוגמא נאה למה משפטים הוא תחום כל-כך מרתק, הודות לבלוג הטכנולוגיה Techdirt שסיפר על הדיון המשפטי בסוגיה המשפטית-פרשנית המרתקת: האם בוריטו הוא סנדוויץ' ?

הסוגיה הגיעה לדיון בביהמ"ש, כשקניון ביקש פס"ד הצהרתי על כך שהוא איננו מפר את החוזה שלו עם רשת מסעדות (להלן: רשת הסנדוויצ'ים) כלפיה התחייב שהיא תהיה היחידה שתמכור סנדוויצ'ים בחצריו, בכך שהוא כרת חוזה שאפשר לרשת מסעדות אחרת (להלן: רשת הבוריטו-ים) לפתוח סניף לממכר בוריטו-ים בחצריו. בתגובה, ביקשה רשת  הסנדוויצ'ים צו מניעה זמני כנגד הקניון שימנע מהמתחרים למכור מה שלגישתה הוא סנדוויץ' לכל דבר ועניין.

פסק-הדין הקצר (8 עמודים), התמקד בצו המניעה, ודחה את הבקשה לאחר דיון (שהיה בו כדי להזכיר את הדיון בסעדים זמניים במשפט הישראלי), כשבמסגרת הדיון נסקר הסיכוי של רשת הסנדוויצ'ים להשיג את הסעד הקבוע, מידת הנזק הבלתי-הפיך שייגרם לה אם לא יינתן הסעד, ומאזן הנזק שייגרם לכל אחד מן הצדדים.

בשאלה המעניינת בנוגע לטיבו וטבעו של בוריטו, בהעדר פירוט בחוזה בין הקניון לרשת הסנדוויצ'ים, פנה ביהמ"ש למילון, שהגדיר סנדוויץ' כשתי פיסות דקות של לחם, על פי רוב מרוחות בחמאה, ושכבה דקה של בשר, גבינה או תערובת טעימה אחרת ביניהן. בהשוואה, הבוריטו, העשוי מפיסה אחת של טורטילה, וממולא בתערובת של בשר, אורז ושעועית, ומכאן הסיק על ההבדל בין שני המונחים. ביהמ"ש גם בחן את המשא-ומתן בין הקניון לרשת הסנדוויצ'ים ונעזר בהעדר התייחסות של רשת הסנדוויצ'ים לסוגיה, ולאוכל מקסיקני, למרות שבשכנות לקניון פעלו מסעדות מקסיקניות שונות שמכרו מזון מקסיקני דוגמת בוריטוס.

הדיון המשפטי הפרשני הספציפי לא היה ממצה (בדומה, למשל, לפסק-הדין המפורסם בעניין Nix v. Hedden בו פסק העליון האמריקאי כי עגבניה, לעניין חוק המכס של 1883, היא ירק ולא פרי חרף ההגדרה הבוטנית ועל פי התפישה המקובלת של העגבניה (הטקסט המלא של פסק-הדין הקצר והחשוב הזה ניתן לקריאה באתר Findlaw)). אפשר למצוא דוגמא לא-רעה לדיון נרחב יותר בשאלת מהותו של סנדוויץ'  באתר good.is, אך גם שם אין העמקה בסוגיות חשובות כמו שאלת זהותם של סנדוויץ' דה-מיגה או מנת שווארמה, ולא מוצעת הבחנה ששכנעה אותי בשאלה האם הסנדוויץ' העוטף (wrap) אכן סנדוויץ'.

ממילא, יש להודות, גם אם היתה מוצעת הבחנה  שכזו, לא בהכרח היא היתה ישימה לכוונת הצדדים בחוזה אלמוני. עיקר חשיבותו של הדיון, בעיניי, היא בכך שהוא מדגים היטב עד כמה משפטן המבקש להועיל ללקוחותיו, צריך להשקיע בשלב הניסוח של חוזה אותו הוא התבקש להכין וכמה חשוב לדמיין את סוגי הפרשנות להן עשוי להידרש הטקסט עליו הוא עמל, יום אחד, בבית-המשפט.


יום שני, 17 באוקטובר 2011

עוד חוזר הריטואל הקבוע

עם פרסום שמות האסירים העתידים להיות משוחררים בעסקה להשבת גלעד שליט, והדיון הצפוי בעתירה שהוגשה כנגד השחרור, איני יכול שלא להיות מוטרד מהhype התקשורתי שיוצר רושם כאילו מדובר באירוע חדש, שתוצאותיו אינן צפויות מראש.

כדאי להזכיר ולהיזכר שלא מדובר בריטואל חדש.

כדבריו של המישנה לנשיא ביהמ"ש העליון (כתוארו אז), מישאל חשיןבג"ץ 5272/05 משל"ט נ' אריאל שרון ואח', בהסכמת השופטת (כתוארה אז) איילה פרוקצ'יה והשופט אשר גרוניס ; להלן, עניין משל"ט):
"...הליך שיחרורם של אסירים פלסטיניים הפך ריטואל קבוע. משמחליטים הממשלה והגורמים המוסמכים - מטעמים מדיניים וביטחוניים - על שיחרור אסירים פלסטינים המרצים עונשם בעבירות ביטחון, באים לפנינו עותרים - אלה העותרים שלפנינו ועותרים אחרים - ומבקשים כי נמנע השיחרור. העתירות - רובן ככולן - משמיעות אותנו טענות זהות או דומות, ובית-המשפט דוחה, וחוזר ודוחה, אותן טענות; וגם כאן: מטעמים החוזרים על עצמם שוב ושוב. ...ולא-זו-בלבד שהעתירות - רובן ככולן - נסמכות על אותם טעמים שנידחו בעבר, אלא שרובן מוגשות זמן קצר - חלקי ימים או שעות ספורות - לפני המועד המיועד לשיחרור האסירים. העותרים מבקשים למנוע את השיחרור שעות ספורות לפני המועד המיועד לשיחרור, ובתי המשפט מוצאים עצמם נתונים בסד-זמנים נוקשה וקשיח, לוח-זמנים בלתי אפשרי ממש, המחייב כי ההכרעה בעתירות תיעשה בדוחק זמן, לרוב בשעות הלילה המאוחרות, ולעתים קרובות מבלי שנוכל לפרט את נימוקי ההכרעה בגופו של פסק הדין....לכאורה, מונחת לפנינו עתירה שהוכנה אף-היא בלוח-זמנים כפוי וקצר - פחות מיומיים לאחר שנתקבלה החלטת הממשלה - אלא שעיון בכתובים יגלה לנו כי מדובר בעתירה שהוכנה בקפדנות ובדקדקנות: העתירה מחזיקה עשרים-ואחד עמודים צפופי-שורות, ועיקרה חזרה על טענות משפטיות שנידחו בעבר ומיקצתה טענות חדשות הנוגעות לנסיבות השיחרור הנוכחי. אכן, העתירה שלפנינו אינה עתירה שהוכנה בחופזה ובלוח-זמנים צפוף. זוהי, על-פניה, "עתירת מגירה" - עתירה שהוכנה מבעוד מועד והמתינה במגירתם של העותרים ובאי-כוחם עד ליום בו יוחלט על שיחרור אסירים פלסטינים; או-אז נשלפה העתירה מן המגירה, הותאמה לנסיבות, והוגשה לבית-המשפט. להשלמה נוסיף עוד זאת, כי המדינה מצידה השיבה אף-היא תשובה מקיפה, תשובה המחזיקה שנים-עשר עמודים מנוסחים ומפורטים, וניכר בה בתשובה זו כי גם היא היתה מעין סוג של "תשובת מגירה" - תשובה שהוכנה מראש לטענותיהם הידועות של העותרים ונשמרה במגירה לעת-מצוא. הנה-כי-כן: העותרים מחזיקים ב"עתירת מגירה"; המדינה מחזיקה ב"תשובת מגירה"; והטיעונים ידועים ומוכרים. בנסיבות אלו אמרנו אל-ליבנו: מדוע לא נכין גם אנו פסק דין שהוא מעין "פסק דין מגירה" - פסק דין שירכז את עמדת בית-המשפט בטענותיהם החוזרות ונישנות של עותרים, פסק דין שבימים-יבואו נוכל להפנות אליו עותרים מבלי שנידרש להתייחס באופן פרטני לטענות ולסוגיות שכבר הכרענו בהן בעבר. אמרנו - והחלטנו. בהחלטתנו שלהלן נעשה אפוא כמיטבנו להעלות, בתמצית, את עמדת הפסיקה בסוגיות שהועלו לפנינו ואשר הוכרעו בעבר, ולמען הסר ספק נבהיר כי אין בו בפסק דין כדי למנוע בעתיד השמעת טענות חדשות או טענות הנסבות על גופו של עניין. ..."
כאמור, לא רק עצם הגשת העתירה היא ריטואלית, אלא גם עיקר תוכנה, כמו בכל ריטואל עתיק, כבר ידוע מראש. פסק הדין בעניין משל"ט סיכם את הטענות העיקריות והתשובות הניתנות להן -

הטענה התשובה שנתן בית המשפט
הממשלה פעלה בחוסר סמכות כשהיא משחררת אסירים שנשפטו על ידי מערכת המשפט הממשלה מביאה, מדי החלטת-שחרור, את רשימת האסירים המיועדים לשחרור בפני הגורמים המוסמכים - נשיא המדינה או המפקד הצבאי הרלוונטי, כדי שיעשה שימוש בסמכותו זו, ואלה עשו כן
כשהממשלה מחליטה על זהות האסירים שישוחררו, היא שוללת מאותם גורמים מוסמכים את שיקול דעתם הממשלה רשאית להמליץ לפני הגורמים המוסמכים על שיחרור אסירים העומדים בקריטריונים שקבעה, והגורמים מצידם, רשאים לשקול את המלצתה של הממשלה
שיחרור האסירים וקביעת הקריטריונים לשיחרור, מחייבים הסדר בחקיקה ראשית "קביעת קריטריונים לשיחרור - וכמותה גיבוש רשימת האסירים המיועדים לשיחרור - החלטות ביצוע הן שהממשלה רשאית לקבלן מכוח סמכותה השיורית לביצוע" (פסקה 13 בפס"ד בעניין משל"ט)
כאשר הממשלה משחררת אסירים ביטחוניים המסוכנים הם לציבור בישראל, שניסיון העבר מלמד שחלקם שב למעגל הטרור, שחלק מהם חברים בארגון החמאס ומסכנים את ישראל הן במסגרת פעילותם בארגון והן במסגרת ערעור מעמדה של הרשות הפלסטינית, אין מנוס מהמסקנה שנפלו פגמים קשים בשיקול דעתה של הממשלה, הממשלה - בעצמה ובאמצעות גורמי המיקצוע - שוקלת הסיכון הכרוך בשיחרור כל אסיר, מסוכנותו לציבור בישראל, ונזק העלול להיגרם, לעומת התועלת שהממשלה מעריכה שתושג באמצעות שחרורו. 
הממשלה לא שקללה נכון שיקולים ששקלה והיו שיקולים שהיא נמנעה מלשקול (לרבות תוצאות שהיו לשיחרור אסירים ביטחוניים בעבר; התחייבויות כלפי ישראל שאין להן עוד תוקף; שיקולי הרתעה) "ההחלטה על שיחרור אסירים החלטה היא המזינה עצמה בשיקולים מדיניים-בטחוניים ומישכנה עמוק-עמוק בגידרי סמכותה של הממשלה ובמיסגרת שיקול דעתה. הממשלה נדרשת להסתמך על מיכלול שיקולים שלעניין, ועל יסודם לקבל החלטה מושכלת. ומשנתקבלה החלטה בדרך ראויה יימנע בית-המשפט דרך כלל מלהתערב בה" (פסקה 16 בעניין משל"ט).
כדאי שהממשלה תנקוט בצעדים מעשיים כדי לוודא שאסירים משוחררים לא ישובו לסכן את אזרחי ישראל (ובהם בחינת האסירים המומלצים לשיחרור בוועדת שיחרורים; הפקדת ערבויות כספיות להבטחת קיום ההתחייבות שלא לעסוק בטרור; חיובם המשוחררים לחתום על מכתב חרטה, ועוד) ההצעות, מועילות ככל שיהיו, צריכות להיות מועלות לפני רשויות הביצוע של המדינה, ולא לפני בית-המשפט

ההלכה העקבית של בית-המשפט היא שהטענות היחידות שבית המשפט בוחן הן טענות לתקינות ההליך, דוגמת טענות בנוגע להתאמת האסירים לקריטריונים שנקבעו. אך יש לציין כי בהקשר בהעדר ראיות סותרות (וסביר להניח שעל פי רוב, אם לא תמיד, בהתחשב באופיו המזורז של ההליך, טענות כאלה לא יהיו מגובות בראיות), בית-המשפט יעדיף את עמדת המדינה.

עניין משל"ט הסתמך על פסקי-דין שניתנו לפניו, הן בנוגע לשחרור אסירים בעסקאות להשבת שבויים או גופות חללים, והן בנוגע להכרעות בנוגע לשחרור אסירים במסגרת מדיניות החוץ של מדינת-ישראל מול הגופים הפלסטיניים.

לכאורה, בהחלטה לשחרור וולונטרי - כמחוה או במסגרת הסכמות עם הפלסטינים, במסגרתה נקבעים קריטריונים לאותו עניין, תקיפה של תקינות ההליך, גיבוש קריטריונים מי ישוחרר ומי לא, ועמידה בקריטריונים, קלה יותר מאשר בהחלטה לשחרור אסירים במסגרת עסקה, במסגרתה זהות המשוחררים מבוססת על העסקה אליה הגיעה המדינה עם הצד שכנגד, וזהותם של חלק מהנכללים בעסקה היא בגדר אילוץ שהממשלה הסכימה לו.

בזמן ממשלת אולמרט מונתה על ידי שר הבטחון ברק, ועדה לקביעת אמות מידה לעסקאות שבויים, בראשותו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר. על פי פרסומי התקשורת, המלצות הועדה עוכבו על-ידה, במכוון, עד לאחר סיום עניינו של גלעד שליט. עם זאת,  לאחר שבמהלך עבודתה הודיע שר הביטחון ברק (עכשיו כבר בממשלת נתניהו) כי בכוונתו לאמץ הסדרים ארגוניים בהם דנה הועדה ואותם הציגה לפניו, הוגשה עתירה לבג"ץ בה התבקש בית-המשפט, בין היתר, להורות על פרסום הקריטריונים המגובשים על ידי הועדה, ובדיון בבית-המשפט הבהירה המדינה "המלצות אלה,  שלא נועדו מלכתחילה
להתייחס לעניינו של המשא-ומתן בעניין גלעד שליט,  טרם גובשו" (בג"ץ 9446/09 רון קרמן ואח' נ' ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, להלן - ענין קרמן). בחלק אחר בדיון של אותה עתירה התחייבה המדינה להתנהלות אותה אנו רואים ברגעים אלה. אצטט מדברי נשיאת בית המשפט, דורית ביניש:
  • "משפחות של נפגעי טרור רשאיות לפנות למחלקת החנינות במשרד המשפטים, ובלי קשר לידוע על העסקה תוכלנה לקבל פרטים המזהים את המחבל שהורשע בפיגוע שבו נפגעו יקיריהם.  על יסוד הפרטים שבידיהן יכולות המשפחות להעביר את התנגדותן מראש לשחרור. מנהלת מחלקת החנינות אף התחייבה בפנינו כי תעביר את עמדת המתנגדים לגורמים המופקדים על החנינה,  שר המשפטים ונשיא המדינה או אלוף הפיקוד והרמטכ"ל, לפי העניין."
  •  "אם תחליט הממשלה על קיום העסקה קיימת כוונה לשמור על הכלל ...לפיו יינתנו לפחות 48 שעות ממועד פרסום שמות האסירים הצפויים להשתחרר ועד לביצוע השחרור.... כן יפורסמו המעשים המיוחסים להם,  כך שניתן יהיה להציג את ההתנגדות לשחרור.  "
  • "אם ניתן יהיה להאריך את הזמן בלא סיכונים ממשיים תהיה,  ככל הנראה,  נכונות ליתן זמן נוסף.  משך הזמן שינתן לאחר פרסום השמות הוא תלוי נסיבות.  "
האמת העצובה היא שכל המעיין בפסיקת בג"ץ בנושאי עסקאות שחרור שבויים רואה בנקל עד כמה בית-המשפט העליון מקפיד להגביל עצמו לתפקיד הבדיקה שההליכים המתקיימים ראויים.

למרות שהדברים אינם נאמרים מפורשות (מסיבות שלא אכנס להן כאן), יש כאן הקפדה ברורה לשמור על אי-השפיטות של תוכן ההכרעות בתחומים הבטחוניים-מדיניים האלה.
הרטוריקה של העדר הדיבור המפורש על אי-השפיטות הזו יוצרת בציבורים מסויימים ציפיות מיותרות, וחבל.

בית-המשפט אכן אינו צריך מבחינה מוסדית-דמוקרטית ואף אינו מסוגל מבחינת המשאבים העומדים לרשותו לקבל הכרעות מהסוג הזה. זה תפקידם של נבחרי-העם ביושבם ברשות-המבצעת (תוך העזרות בעובדי-ציבור שכולנו מקווים שהם איכותיים ומנוסים): לקבל הכרעות קשות ומורכבות.

הציבור בישראל צריך לדעת: כל זמן שהכרעות בנושאי עסקאות שבויים התקבלו בהליך תקין, בית-המשפט לא יבחן את תוכנן.

אין בכך כדי להקל בקושי ובכאב הרבים הכרוכים בסוגיות עסקאות שבויים במסגרתן ישראל נדרשת לשחרר רוצחים.
הדברים בוטאו היטב על ידי שופטי ישראל.
כך דברי כבוד הנשיאה ביניש בענין קרמן:
"לסיום הדיון שהתקיים לפנינו אין לנו אלא לומר כי התחזקה בליבנו התחושה הקשה המלווה אותנו בדיונים מסוג זה,  אשר כבר נחשפנו להם בעבר.  למרבה הכאב והצער,  מעמיד מצבה וגורלה של מדינת ישראל את אזרחיה ואת קברניטיה בפני החובה  להתמודד עם ההכרעות הקשות והמכאיבות ביותר הנוגעות לחיי אדם.  שאלות של פדיון שבויים,  אחריות לגורל החיילים הפועלים בשליחות המדינה ולמענה, ומנגד החובה לאבטח את חייהם ושלומם של תושבי המדינה מפני הסיכונים האורבים במציאות חיינו בכל מקום ובכל עת.  הכרעות אלה נתונות בידי הגופים הנבחרים של המדינה והאחריות להן הינה על כתפי ממשלת ישראל.  אין לנו אלא לעשות כל מאמץ כדי להבטיח שההחלטות תתקבלנה בהליכים ראויים,  יינתן משקל הולם לכל אחד מהשיקולים הרלוונטיים ותשמרנה הזכויות של הנפגעים והנפגעים הפוטנציאליים להביע עמדותיהם, ככל הניתן, בתנאים של לחימה בטרור ועמידה אל מול ארגוני טרור. "
כך דברי כבוד המשנה לנשיא ביהמ"ש (בדימוס) חשין בענין משל"ט: 
"מבינים אנו לליבם של העותרים שאיבדו את היקר להם מכל. בני משפחותיהם נרצחו בידי טרוריסטים רעי-לב ואכזריים - חבריהם של האסירים והעצירים המיועדים לשיחרור - ואין פלא שמתקוממים הם כנגד ההחלטה לשחרר את חבריהם ובעלי בריתם של מי שהביאו עליהם אובדן וגרמו להם סבל כה רב. ידענו כי אין במילים כדי להרגיע או להשקיט, ובכל זאת נאמר זאת: אחינו היקרים, ההחלטה על שיחרור מחבלים מכילאם החלטה קשה היא, החלטה היא המתקבלת בחירוק שיניים ובאגרופים קפוצים. העול הכבד לקבלתה של ההחלטה לפיתחם של בעלי הסמכות הוא מונח, ואלו עשו כסמכותם במטרה להיטיב עם תושבי ישראל, לצמצם את הטירור ולמנוע פגיעה בחפים מפשע. משהחליטו בעלי הסמכות החלטה שקיבלו במסגרת סמכויותיהם; ומשלא נמצאו לנו פגם או סירכה משפטית בהחלטה; לא לנו כבית-משפט הפועל בגידרי החוק להתערב בהחלטה. מבינים אלו לליבכם, אך לא נוכל להיעתר לפנייתכם."
[עדכון, 18/10/2011: העתירות כנגד העסקה נדחו, כצפוי, אתמול בערב. זהו פסק-הדין העיקרי.  עקב ריכוז הדיון בעתירה אחת, נמחקו לאחר מכן אחרות, דוגמת זאת וזאת בשל חוסר עילה. בהזדמנות אחרת אני מקווה לעסוק בשאלת התועלת שבריטואל הזה. אבל עכשיו אפשר להתרכז בצד החיובי - התקשורת מדווחת שגלעד שליט שוחרר לידי המצרים והוא עושה דרכו לישראל ברגעים אלה. ברוך השב! ]

[עדכון, 27/10/2011: עוד לא יבש הדיו על פסק-הדין, וכבר עתירה בעניין מהלכיה של ישראל לשחרורו של האזרח אילן גרפל. שלא במפתיע, נדחתה העתירה]

יום רביעי, 14 בספטמבר 2011

Exemptions, railroads and a lesson

While Israel slowly realizes that large conglomerates do not assists the state's economy and actually hinder it (though it remains to be seen if the strength of the Robbing Barons at the corridors of power will enable true changes), it appeared that the United States has found long ago its own balance with these vital yet problematic entrepreneurs.

A story on CNN Money telling about the way this balance has been broken, and how U.S Railroads have gone back to the economic behavior which hurts everyone around while making them richer (using exemptions from the Antitrusts laws).

The lesson is extremely simple: even at the harder times of industries, it is wrong to give complete freedom from  laws which guard others from those industries misconduct.

When legislators and regulators are requested to amend past legislation which ensures decent conduct, one must always try to look ahead, to times when the requesting corporation(s) shall be strong again, and imagine the way the market shall behave at that time, with the new arrangements being proposed.

In this day and age it is harder and harder to make this claim: past generations have made some very wise decisions, facing the same issues we face. Instead of revoking their deeds as yesterday's no-longer-relevant-wisdom, we should introduce a more careful approach, recognizing yesterday's knowledge at its true value.

יום ראשון, 11 בספטמבר 2011

על הזכות המוסרית בתמונה שפורסמה בפייסבוק

צילמתם תמונה ?
רוצים קרדיט ?
כדאי להבהיר זאת היטב למי שאתם מעבירים לו את התמונה.

ביהמ"ש לתביעות קטנות (כבוד השופטת הדס פלד) הכיר בזכותה המוסרית של צלמת לקבל קרדיט מעיתון שעשה שימוש בתמונה שצילמה ללא רשותה.
עם זאת, העיתון לא נדרש לשלם פיצויים, מאחר וביהמ"ש קבע שניתנה לו רשות לעשות שימוש בתמונה על ידי המצולמת בתמונה, שקיבלה את התמונה מהצלמת, ואשר פרסמה את התמונה בפרופיל פייסבוק שלה.
אפשר לקרוא על פסק הדין כאן.
אפשר לקרוא את פסק-הדין כאן.


קרדיט נאות: התוודעתי למקרה  בעין השביעית

יום שבת, 10 בספטמבר 2011

פינו לך את האוהל וגרמו לך נזק ?

אתר המאבק החברתי מציע לכל פעיל שנפגע מהפינוי הלא-סובלני של המאהלים אפשרות שכדאי לחשוב עליה ברצינות: לתבוע תביעה קטנה. מוצע שם כתב תביעה לדוגמא (זהירות PDF!). אני בהחלט נמנה על אלה הסבורים שכאשר גוף ציבורי פועל באופן לא-נאות, אחת הדרכים האפקטיביות להעביר לו את המסר, היא הפעלת לחץ באמצעים משפטיים. זו לא הדרך היחידה, אבל זה ערוץ נוסף, ולעתים (תכופות. תכופות מדי) זו הדרך האפקטיבית ביותר.

יום שני, 15 באוגוסט 2011

מספר ידיעות טכנולוגיות-משפטיות שמתקשרות זו עם זו


כמה חדשות מעניינות שתפשו את עיני ויש ביניהן מן המשותף באופן מסקרן ומטריד תבעו לעצמן פוסט, ולו קצר - 

יום שני, 8 באוגוסט 2011

Greece bans shortselling

Greece has decided to ban short-selling for a period of two months. Short selling can be described as a kind of reverse equity trading method. A method  in which a person who believes an equity's price is about to fall, borrows the equity, sells it at its current  high price, and later buys it back at a lower price to be returned to the lender.

It is claimed that short selling are important for the stock market, as they assist in the discovery of  fraudulent accounting,  management  problems and other issues in the businesses behind the equities. It is also claimed that short-selling is a counter-weight to the over-optimism Bullish markets tend to adopt.

And yet, I personally believe markets can operate very will on the basic buy & sell actions, without the more complicated options. Suspicious stock can just be avoided, and eventually, in a free market, their price will fall. Maybe not as quickly as in a stock market that supports the short-selling tool, but inevitably, the market will catch on, assuming it is a stock market of rational investors who study their stocks diligently.  
The bad side of short-selling is clear: at times of great anxieties, they make massive sellouts into huge market crushes.

This is why I'm very happy about the step Greece has taken, and I do hope other stock markets will follow suit, and at least limit this practice to the upswings of the markets, at least as long as anxieties and not rationale rule the markets.

[update, 12/8/2011: The Guardian reports that "France, Italy, Spain and Belgium imposed bans on the short-selling of financial stocks for 15 days after a week of turmoil in European financial markets. Britain, the Netherlands and Austria refused to follow suit, while Germany is pushing for a Europe-wide ban on naked short-selling of stocks, government bonds and credit default swaps."
The Guardian appears to be against the ban, as is evident from the views that are referred to in the article. One would have expected the other side to be covered in the article as well, and that opinions pro-ban would have been voiced.  Reuters' report on the matter appears of a wide perspective, and adds additional info regarding this already highly complicated matter.... ]

על חלב ומלחמתה של ממשלה ביוקר-המחיה

ההצבעה על הרפורמה במשק החלב, שאמורה היתה להתקיים הבוקר, בישיבת הממשלה נדחתה למועד לא-ידוע. נראה שלראש-הממשלה התברר לפתע שבתוך הממשלה יש מתנגדים לא מועטים למסקנות הוועדה לבדיקת משק החלב, הידועה בכינויה  'ועדת קדמי' (על שם מנכ"ל משרד התמ"ת), שתכלית הקמתה היתה, לכאורה, התמודדות עם המחאה החברתית המכונה מחאת הקוטג'.

התהליך  של קיום דיון אך דחיית-הצבעה הוא מהלך קלאסי של מי שמעוניין בתוצאה מסויימת, וכשהוא מבין שהוא כנראה לא ישיגה, הוא מבצע רק את הצעד הראשון לקראתה. איני יודע אם ראש-הממשלה חשש מכך שאין לו רוב בתוך הממשלה לקבלת המלצות ועדת קדמי, או שהוא חשש ליצירת מיעוט גדול המורכב ממפלגות שעלולות לנצל את העימות עמו כדי להפוך עצמן לנציגות נאמנות של המחאה החברתית, ואולי אף לפרוש מהקואליציה תוך-כך, למען האותנטיות והבחירות ש(כנראה) בדרך.

המהלך הזה הוא רק חוליה בעייתית נוספת בתהליך קבלת ההחלטות של הממשלה בסוגיית יוקר מוצרי החלב. ישבה ועדה בזריזות מדהימה. הגיעה לדו"ח. בתחילה נשמר דו"ח  הועדה בסוד, בכוונת מכוון. לאחר מכן סיכמו שרי האוצר והתמ"ת, ללא תיאום והסכמת משרד החקלאות וללא התייעצות עם היצרנים ונציגיהם, על פתיחת שוק החלב לתחרות תוך יצירת רפורמה מבנית במשק החלב. ההחלטה אולי היתה יכולה להיות ראויה לכשעצמה בתקופות אחרות, אבל היא התקבלה  זמן קצר להפליא לאחר שאושר חוק החלב ומשק החלב הוסדר לטווח ארוך, על ידי אותה הממשלה (ראו כאן דיווח על אישורו של חוק החלב בועדת הכלכלה בדצמבר 2010 ועל אישור חוק החלב בכנסת במרץ 2011).

אבל לא  החתירה לשינוי מדיניות ומצב חוקי, זמן קצר לאחר שהושגה הסכמה (מינהג שגור ומקובל במשרד האוצר בכל הנוגע לקרבות בהם הפסיד), בעייתית בעיני כותב דברים אלה.

התיקונים המוצעים לקויים מיסודם. עיקרם הוא בהורדת המחיר המשולם ליצרני החלב (הרפתנים) ובפתיחת שוק החלב הישראלי לתחרות - כלפי פנים (במקום השוק המתוכנן הקיים כיום) וכלפי חוץ (ייבוא).
צעדים אלו, גם אם היו מתקבלים לאחר תהליך תקין של קבלת החלטות,  אינם מידתיים לטעמי. כוונתי כאן איננה למידתיות במובן של שאלת האמצעי המתאים ביותר לבעיה, או של היחס בין התועלת שבמהלך לעומת הנזק שבמהלך, אלא לעצם שאלת הקשר בין המהלך המוצע לבין התכלית המבוקשת, ככל שהתכלית הזו מוצגת כהתמודדות עם התייקרות מחירי החלב באופן ראוי.

די להגיע למסקנה שהקשר הוא בעייתי אחרי עיון קל במסקנות הדו"ח של ועדת קדמי כפי שפורסם (סוף-סוף) בתקשורת : " הוועדה בראשות מנכ"ל משרד התמ"ת, שרון קדמי, מפרסמת כעת את מסקנותיה לקראת ישיבה שתיערך בשעות הקרובות אצל ראש הממשלה על מנת לדון בהמלצות. במצגת שהכינה הוועדה היא מתייחסת לתרומה של כל אחד מהמקטעים בשרשרת לעליית מחיר הקוטג'. על פי הנתונים שנאספו על ידה, המרווח הקמעונאי של רשתות השיווק הוא זה שיצר את מירב העלייה (153%) בשש השנים האחרונות לעומת עלייה של 41% במרווח של המחלבות הגדולות (תנובה, שטראוס וטרה) ולעומת עלייה של 29% בעלות חומר הגלם שנמכר על ידי הרפתנים." כלומר, מלכתחילה, המהלכים האופרטיביים היחידים ברפורמה במשק החלב ננקטים כלפי מרכיב ההתייקרות הקטן ביותר.

לא צריך (ולא כדאי) להסתפק בנתונים שועדת קדמי בוחרת לספק. עיון קל בשינויים שעבר מחיר המטרה - המחיר המשולם לרפתן עבור ליטר חלב, ובשינויים שעבר מחיר הקוטג' בשוק החופשי, מלמד על העדר קשר בין השניים. כך למשל "כשמחיר המטרה של החלב ירד ב-8.8%, בין ינואר 2008 לינואר 2010, מחיר הקוטג' דווקא עלה ב-29%. " 
אתם לא חייבים להאמין לי. אתם יכולים לעבור על הפרסומים הרשמיים על מחיר המטרה כאן. להתרשם מהשינוי המקביל במחיר הקוטג', ואולי גם להציץ בפרסומים על מערכת-השיקולים של מי שקובע את מחירו הסופי.
כלומר, מלכתחילה הועדה שמונתה מטעם הממשלה ובחנה את השרשרת המעורבת בייצור מוצרי החלב:
 רפתנים->מחלבות->רשתות שיווק , החליטה לטפל דווקא בחוליה בשרשרת שהקשר שלה להתייקרות המוצרים הוא הקטן ביותר.

יתרה מכך, לא רק הפתרון של הורדת מחיר המטרה הוא מפוקפק. גם הפתרון של פתיחת השוק לייבוא, אינו מתמודד עם חלק גדול מהמוצרים הטריים. אותם לא ניתן לייבא. גרוע מכך, כל המלצות הועדה מתעלמות מהעובדה הבסיסית שעמדה בשורש המחאה - מוצרים ישראליים לגמרי נמכרים מחוץ לישראל בזול ובישראל ביוקר. כלומר: כבר במציאות הנוכחית של מחיר מטרה נתון, המחלבות והמשווקים מסוגלים לשווק בחו"ל את המוצרים במחירים נמוכים משמעותית מאשר בישראל.
התשובה הברורה היא שהועדה היתה צריכה לעסוק רק בשני המקטעים הבאים, לו היא חיפשה מענה ראוי להתייקרות המוצרים.

אם נתייחס ל"נתונים תומכי החלטה ומידע מחקרי" שמצוטטים בדברי ההסבר במסמך המחליטים שנדון אך לא הוצבע, קל יותר יהיה לראות שהועדה נמנעה במכוון מעיסוק במקטעים האחרים. נקרא יחד פעם אחת:
"רקע קצר לבעיה:
מחירי מוצרי החלב עלו בשנים האחרונות באחוזים ניכרים. הבסיס לשרשרת הערך נמצא בחלב הגולמי.  מחיר החלב הגולמי בישראל גבוה באחוזים ניכרים ממחיר חלב גולמי במדינות אחרות בעולם. בנוסף שוק החלב הגולמי בישראל הינו שוק מתוכנן מהליטר הראשון ועד האחרון המיוצר. התכנון לא מספק תמריצים אמיתיים להתייעלות בשוק. אין בשוק כל פתח לתחרות חופשית. ואין כדאיות ביבוא מוצרי חלב מפאת המכסים הגבוהים על מוצרים אלו.לפיכך, פתיחה לתחרות של מקטעים מסויימים בשוק תוביל בסופו של דבר, לראייתה של הועדה, להתייעלות והוזלה במחירי מוצרי החלב לצרכן. בנוסף התגלתה ריכוזיות גבוהה ועליית מחירים ניכרת במקטע המחלבות והקמעונאים."
ונקרא שוב, למקרה ששפת-האוצר הצליחה לבלבל אתכם, הפעם עם שאלות למחשבה [בסוגריים מרובעות ובסימון אלכסוני]:

"רקע קצר לבעיה:
מחירי מוצרי החלב עלו בשנים האחרונות באחוזים ניכרים. [האומנם ? תנו מבט קצר במחיר המטרה. עלו. ירדו. עלו. והאם זה קרה רק בארץ ? לא. זה קורה בכל העולם] הבסיס לשרשרת הערך נמצא בחלב הגולמי.  [איזה אחוז מהמחיר הסופי ניתן לשייך למחלבות ? ומה גוזר המשווק ? ]  מחיר החלב הגולמי בישראל גבוה באחוזים ניכרים ממחיר חלב גולמי במדינות אחרות בעולם. [אילו מדינות בדיוק ? האם מדובר במדינות בהן איכות החלב גבוהה או נמוכה ? האם המשק שם מתוכנן או חופשי ? האם משולמות שם סובסידיות ליצרנים ? האם נעשה שימוש במנגנון אחר המשפיע על המחירים והרווחיות של יצרני החלב, המחלבות והמשווקים ?] בנוסף שוק החלב הגולמי בישראל הינו שוק מתוכנן מהליטר הראשון ועד האחרון המיוצר [ומה המצב לעומת זאת בעולם "המפותח" ? ] התכנון לא מספק תמריצים אמיתיים להתייעלות בשוק [האומנם ? אז למה מורידים את מחיר המטרה כל השנים האלה ומה הן בדיוק כל הרפורמות בענף החלב שהמדינה מקדמת מאז ביטול הסובסידיות בסוף שנות ה-70' ? האם  השוק החופשי סיפק תמריצים כאלה למחלבות ולמשווקים ? ליבואני הרכב ? לחברות הסלולר ?] אין בשוק כל פתח לתחרות חופשית [נכון. זה הרי שוק מתוכנן. אבל האם תחרות חופשית כזו תועיל ? האם יש תחרות חופשית מועילה במגזרים אחרים במשק ? בענף התקשורת, למשל ? ] ואין כדאיות ביבוא מוצרי חלב מפאת המכסים הגבוהים על מוצרים אלו. [ובלי מכסים תהיה כדאיות לייבא מוצרי חלב שזמן המדף שלהם קצר ? וכשעלויות הדלק כה גבוהות תהיה כדאיות לייבא ? ]
לפיכך, פתיחה לתחרות של מקטעים מסויימים בשוק תוביל בסופו של דבר, לראייתה של הועדה, להתייעלות והוזלה במחירי מוצרי החלב לצרכן. [אפשר לראות מודל שמוכיח את הטענה הזו ומסביר גם מתי ? כי תהליכים שלא יקרו מהר, אולי לא יקרו כלל. גם כשהורד הפיקוח מהקוטג' הובטח שאין חשש. את הלקח הזה כבר למדנו ואנחנו חוששים. האם בכלל הוכן מודל שכזה במסגרת עבודתה החפוזה של הועדה ?]
בנוסף התגלתה ריכוזיות גבוהה ועליית מחירים ניכרת במקטע המחלבות והקמעונאים [מעניין. איזה אחוז מעליית המחירים משוייך "למקטע" הזה ? (מדובר בשני מקטעים, לעומת מקטע היצרנים); ומדוע לגבי עליית המחירים הניכרת לא ננקטים צעדים פרקטיים ? יתרה מכך, כאן מדובר במקטעים של "שוק חופשי" לא ? במה זה הועיל ואיך מתכוונים למנוע התייקרות דומה כשהשוק החופשי ישלוט גם בייצור החלב ? האם ייתכן ששוק חופשי איננו ערובה למניעת התייקרות ? ואם כן, אז למה הוא הפתרון הראשון לכל בעיה ? 
אני מקווה שהקוראים יסלחו לי על הטון הוכחני מעט. אבל אני לא אוהב שמנסים לספר לי סיפורים. ואם "הנתונים תומכי ההחלטה" כלל לא תמכו בהחלטה, החלופות שבחנה הועדה, מרגיזות הרבה יותר.
הועדה שקלה 3 חלופות על פי מסמך המחליטים:
1. פתיחת כלל מוצרי החלב במשק ליבוא. החלופה  נפסלה לפי דברי ההסבר בגלל הפגיעה במשק המקומי. אבל בפועל היא נפסלה בגלל סיבה אחרת לגמרי - זה פשוט לא רלוונטי למוצרי חלב טריים. לא מאמינים לי ? תקראו מה יש לישראל ארקין, לשעבר הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר לספר לחבריו בנוגע לנסיונו בנושא ייבוא מוצרים טריים כחלופה (זהירות! מסמך וורד).
2.לחייב כל מי שיש לו חנות לממכר קמעונאי לסמן המחיר בו קנה מהקמעונאי והמחיר בו נמכר המוצר בחנות. לפי דברי ההסבר הפתרון נפסל בגלל חשיפת סוד מסחרי ופגימה בתמריץ הספק לתת הנחות. מעניין. לא נראה שצריך להאריך בהסבר מדוע החלופה הזו היא בעצם חלופה שנועדה ליצור רושם של ריבוי חלופות.
3. להוריד את מחיר המטרה באופן מיידי בסכום של 10-20 אג' לליטר. לפי דברי ההסבר החלופה נפסלה בגלל פגיעה חדה וקשה מדי בהכנסות הרפתנים והעדפה בפתרון מתון יותר. אין בדברי ההסבר התייחסות לעובדה שתוואי מחיר המטרה נקבע  לפי מנגנון שעוגן בחוק, שנוצרו ציפיות, הושקעו השקעות, וכל התנהלות המדינה עד למחאה החברתית האחרונה לא מאפשרת את השינוי החפוז הזה. שינוי כל-כך לא-שקול ופגום מינהלית עד כי דומה שקידום מהלך שכזה בוודאי ייפסל על ידי בג"ץ, בגלל התנהלות לא תקינה וחסרת תום לב של הממשלה.

אז מה היה לנו עד כה ? תיקונים מוצעים שאינם יורדים לשורש הבעיה, התמקדות ברפתנים תוך עיסוק מועט ככל הניתן במחלבות ובמשווקים, ושיח-חלופות מזוייף שנועד להסתיר את העובדה שהמטרה היתה ידועה מראש לועדה, כנראה עוד לפני שהתכנסה.

מדוע פעלה הועדה, פועלים שרי האוצר והתמ"ת וראש הממשלה כך, ישאל עצמו השואל ? לכך תשובות אפשריות רבות. הנה שלוש שעוברות בראשי ברגע זה:
  1. התשובה הפשוטה, החוליה של ייצור החלב נמצאת בפיקוח והסדרה ממשלתיים מלאים, בניגוד לחוליות של עיבוד החלב במחלבות ושיווק מוצרי החלב. כתוצאה, קל מאוד לממשלה לנסות ולשנות את המתרחש בחלק הזה של תהליך ייצור מוצרי החלב. מה שנקרא בלשון-העם, לחפש את האבידה מתחת לפנס. 
  2. התשובה הפחות-פשוטה והפחות נעימה: לממשלה קל יותר להתעמת עם מיגזר שלם מהמעמד הבינוני, מאשר עם גופים כמו המחלבות ורשתות-השיווק, הנשלטים בידי עשירי-ישראל. 
  3. התשובה הנכונה ביותר לדעתי, שעושה עם הממשלה מעט יותר צדק מקודמותיה, היא שהממשלה, על פקידיה ופוליטיקאיה, היתה ונשארה נאו-ליברלית. היא איננה מעוניינת לפתור את הבעיות עליהן העם מלין, אלא לנצל את המשבר כדי להמשיך ולקדם את מה שבעיניה נכון יותר למשק ולחברה הישראלית.כלומר, במסווה של הענות לרצונו של הציבור, מבקשת הממשלה להמשיך ולקדם את השוק החופשי בישראל, למרות שהפתרון הזה כלל איננו מתייחס לבעיה שבגללה יצא הציבור במחאה, ויש סיכוי סביר להפליא שהוא כלל לא יועיל לבעיות המטרידות את הציבור. חיזוק לתשובה הזו ניתן למצוא בכתבה הבאה
כמובן שייתכנו סיבות נוספות, נסתרות יותר, לכיוונים שנבחרו. אולי עוד יימצאו המקום והזמן לדון בהם. 

אם הפתרון של הממשלה כל-כך מופרך, מה ניתן לעשות ? 
לכאורה, אחד הפתרונות הפשוטים  האפשריים למשבר יוקר מוצרי החלב, הוא החזרת הפיקוח על מחיר המוצרים. כזכור, בעבר הקוטג' היה מוצר שמחירו היה נתון בפיקוח. 
בואו ניזכר מה היו הנימוקים בהוצאה מפיקוח:"... סבורים, כי רמת התחרותיות בגבינות קוטג' הינה גבוהה, ולכן אין חשש לקביעה מונופוליסטית של מחיר המוצר. גבינות הקוטג' מיוצרות כיום על ידי שלוש המחלבות הגדולות".
תהליך ההוצאה מפיקוח היה ככל הנראה עוד דוגמא לדרך שבה משרד האוצר סימן מטרה, ולאחר מכן וידא שהיא מושגת, בלי לבחול באמצעים. כך לפחות תוארו הדברים על ידי התקשורת, בהסתמך על מבקר המדינה
השבתו של הפיקוח תחייב משטר פיקוח מתוחכם ויש התומכים בכך. אני, בניגוד להם, נמנה על אלה החושדים ביעילותם של מיזמי רגולציה מתוחכמים. איכשהוא, המשבר הכלכלי האחרון לא הותיר אותי עם בטחון רב במציאות בה רגולטורים ממשלתיים רזים נדרשים להתמודד עם שחקנים גדולים, עשירים ומתוחכמים מהם. 
אחרים מתנגדים להשבתו של הפיקוח על המחירים. הם מפנים למוצרים שבפיקוח, ואחד מטיעוניהם המרכזיים הוא שגם מוצרים בפיקוח מתייקרים, בגלל עליות המחירים בכל העולם. הצצה  בעדכון האחרון של מוצרים בפיקוח, מאשרת שאכן פיקוח אינו מונע התייקרות. אבל אם מקבלים את הטיעון הזה, נאלצים להכיר בכך שגם ייבוא לא יועיל, בוודאי לא לטווח ארוך. הובלה מחו"ל לישראל של מוצרים ההולכים ומתייקרים בעולם כולו, כשעלויות ההובלה גם הן עולות, יהפכו ייבוא  של מוצרים טריים לישראל למהלך לא כלכלי. מציאות שכזו אולי תחזיר את הייצור המקומי לכלכלי יותר, כשהצרכן הישראלי יהיה מוכן לשלם גם מחיר כפול לגביע קוטג' ממחיר השיא שהביא למחאה הנוכחית, אבל השאלה שאת תשובתה לא נדע עד אז, היא האם כל מרכיבי שרשרת הייצור המקומית יישארו זמינים לעשות כן. 

לכאורה מדובר במציאות חסרת-פתרון, אבל בואו לא נשכח: מישהו הרי כבר מצא פתרון, והצליח לשווק מוצרים ישראליים לגמרי  מחוץ לישראל בזול, למרות שבישראל הוא בחר לשווקם  ביוקר. כלומר, אין מנוס מהמסקנה (המצערת מבחינת הממשלה, ככל הנראה), שיש להתמודד עם החוליות האחרות בשרשרת-הייצור של מוצרי חלב: המחלבות והמשווקים. אם הם יודעים לשווק בחו"ל מוצרים במחירים שהצרכן הישראלי ישמח לשלם, הם צריכים לדעת לעשות זאת גם בארץ. 
ישאל השואל: אבל אם הם לא מוכנים לשתף פעולה ? אפשר להציע תשובות רבות, ואני אציע כאן מדגם קטן מהן - 
  • פתרון פשוט אחד הוא רגולציה מטומטמת. קביעת תקרת מחיר שמקבילה בין המחיר בו המוצרים הישראליים נמכרים בחו"ל לזה בו הם נמכרים בארץ. הרי מי שמבקש להתחרות בחו"ל לא יוכל להרשות לעצמו להעלות מחירים כפי שהוא עשה בארץ. קהל הצרכנים בחו"ל איננו captive audience, בניגוד לקהל צרכני ישראל. 
  • פתרון אפשרי אחר  הוא חזרה לימי המעורבות של הממשלה בשוק. לא חייבים לעשות את זה באופן המטופש למדי בו נעשו הדברים לפני שהנאו-ליברליזם לימד אותנו דבר או שניים על התנהלות כלכלית יעילה. הממשלה צריכה לתקן את כשל השוק, ואם הצבא הצליח להשיג מחירים טובים על קוטג', חזקה על המדינה שתדע לייצר מנגנון quasi-market (דמוי-שוק) במסגרתו היא הלקוח שקונה קוטג' עבור כולנו, ומוסר לנו אותו.
  • מי שלא אוהב את שתי התשובות הקודמות (ואין לי ספק שיש בהן הרבה חורים וליקויים המחייבים מחשבה נוספת), יכול כמובן להציע לממשלה להיכנס לעקומת הייצור של המחלבות ורשתות-השיווק ולקבוע גם להן מחירי מטרה הוגנים. זה בהחלט אפשרי, אבל יחייב גיוס של די הרבה כלכלנים למשרדי הממשלה המעורבים, כדי שאלה יוכלו לעמול ולהגיע למסקנות כלכליות בעלות ערך בסוגיות האלה. ממשלה רזה לא מסוגלת לעשות את זה. מי שרוצה לעסוק ברגולציה מתוחכמת, חייב לוודא שיש לו את הידע הנדרש. 
  • פתרון אפשרי אחר הוא להפסיק לנסות לשלוף מהמותן ולחפש פתרונות-קסם. להפסיק להתרגש ולהתחיל לחשוב בקור-רוח. להתבונן ביושר בהתייקרות הכלל-עולמית של מוצרי המזון, חומרי-הגלם, הדלק. ללמוד לעומק מה נעשה במשק החלב במדינות אחרות בעולם (דוגמת קנדה, האיחוד האירופאי ו-ארה"ב). לזכור שאיכות החלב חשובה לא פחות ממחירו. ללמוד את כלכלת-החלב העולמית ולמחסור המתהווה בחלב (מחסור שבוודאי לא יהפוך את הייבוא לפתרון זול יותר מייצור מקומי). ועם כל הידע הזה, לנסות וליצור פתרון בר-קיימא לעולם החדש והמופלא של מזון יקר יותר, אליו ככל הנראה אנחנו מתקדמים, עולם שיחייב מעורבות ממשלתית בכל היבטי משק החלב, ושכנראה יהיה דומה הרבה יותר לעבר מכפי שמישהו במשרד האוצר ראה בחלומותיו השחורים ביותר. 
נקודה אחרונה: קורא דברים אלה עלול להתרשם שאני מייחס תכונות מסויימות לממשלת נתניהו בלבד. אין זו כוונתי. כל ממשלות ישראל מאז אמצע שנות השמונים התנהלו על בסיס אידיאולוגיה נאו-ליברלית. הדומיננטיות של משרד האוצר, שהתגבשה בתהליך איטי וחשוב של יצירת יכולת משילות אפקטיבית אל נוכח מציאות פוליטית לא פשוטה, התחברה לה יחד עם עלייתה להגמוניה של האידיאולוגיה הנאו-ליברלית בחברה הישראלית. המשרד הוביל יד ביד עם המפלגות שעמדו בשלטון את מימושה של האידיאולוגיה הזו. היו מפלגות שקידמו את המדיניות הזו תוך שהן נוקטות ברטוריקה שאיננה נאו-ליברלית. היו שנקטו רטוריקה נאו-ליברלית קיצונית. אבל כל המפלגות שהיו חברות בקואליציה כלשהיא בישראל מאז אמצע שנות השמונים ועד הלום, שיתפו פעולה בתהליך של הקטנת הממשל הישראלי, הפחתת תפקידיו ומעורבותו במשק, קיצוצם ופירוקם של רכיבים במדינת הרווחה. מדובר בתהליך מורכב, שהתבצע לעתים בד בבד עם מהלכים סותרים, תוך מאבקים פנימיים בתוך מפלגות ובתוך הממשלה. מדובר בתהליך שהיו לו גם תוצאות חשובות ומועילות בכל הנוגע לייעול מערכותיה ומשקה של מדינת ישראל. אבל התהליך הזה הביאנו עד הלום, למקום שבו התשובה הנפוצה שיש למדינה ולרוב הפוליטיקאים והפקידים שלה לתת אל נוכח מצוקות, היא להפחית את מעורבות המדינה ולהסתמך על כוחות השוק; למקום שבו אחריות הממשלה לרווחת אזרחיה היא זכרון עמום מעבר נשכח; למקום שבו האזרחים צריכים להילחם על שינוי תודעתה של ממשלתם.

[עדכון, 8/8/2011: שמחתי לקרוא שאני לא המשפטן היחיד שסבר שהכיוון שננקט על ידי הממשלה בעייתי מעט]