ביהמ"ש העליון פסק היום בע"פ 3372/11 משה קצב נגד מדינת ישראל. כבוד השופטים מרים נאור, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן הסכימו פה אחד על דחיית ערעורו של משה קצב על כל חלקיו - הן לעניין הרשעתו והן לעניין עונשו. הפסקאות האחרונות לפסק-הדין (הארוך, המנומק והמפורט עד מאוד), העוסקות בשיקולי-העונש, מסכמות בקצירת האומר את מרכיבי הפרשה כולה:
תם ונשלם השלב המשפטי העוסק באישום, הרשעה ומתן גזר-דין בפרשיה הארוכה והסבוכה הזו.
ב-7 בדצמבר אמור להתחיל האזרח משה קצב את תקופת מאסרו.
בהתחשב בעומק הנפילה שנפל האיש, במשמעות בחירתו להכחיש לחלוטין כל מגע (במקום לבחור בנתיב המשפטי המורכב יותר של הודאה במגע וטענה להסכמה) כסוג של "התאבדות משפטית", ובכך שסביר שמצבו הנפשי יחמיר ככל שיתקרב מועד כניסתו אל בית-הסוהר, צריך לקוות שההשגחה עליו על-ידי הסובבים אותו תהיה קרובה ואפקטיבית (בישראל אין עונש מוות) וכי הוא ימצא בעצמו ובעזרת אוהביו את הדרך והכוח לשיקום ולעשייה חיוביים ומועילים בתקופת מאסרו ולאחריה שיזכירו את ימיו כקדם.
עדכון: משה קצב התחיל את מאסרו.
"414. ...
בעניינו של המערער נשקלו שיקולים שונים.
מצד אחד של המתרס, נשקלו חומרתם הרבה של מעשיו, תוך ניצול מרותו על הכפופות לו ומעמדו הרם – הן כשר התיירות וכסגן ראש הממשלה והן בכהונתו הרמה מכל כנשיא מדינת ישראל; ריבוי המעשים; והעובדה שבוצעו במתלוננות על פני ציר זמן ארוך. הוא ביצע מעשים חמורים. הוא ניצל לרעה את מעמדו וחילל את גופה וכבודה של א' ממשרד התיירות ואת כבודן של ה' ו-ל' מבית הנשיא. מעשיו תוכננו ככל הנראה על-ידו מבעוד מועד – הן רצונו להגיע לביקור בדירתה של א'; הן רצונו ש-א' תתלווה אליו ללשכה בתל אביב בתואנה כי 'שכח' שם משהו; והן רצונו ש-א' תזמין לו חדר במלון למנוחה ושהיא תגיע למלון בתואנה שהשניים יעברו על דואר יחד. טענת ההגנה, שלפיה מעשי האונס בוצעו שלא תוך שימוש בכוח אלים וברוטאלי, אינה יכולה לשמש כשיקול לקולה, שכן יש לזכור, יחסי הכוחות בין המערער לבין א' אינם שווים. המערער היה המעביד שלה, 'הבוס שלה' ו-א' היתה כפופה לו ולמרותו. התלות של א' במערער והמחויבות שלה אליו לא אפשרה לה להתנגד למעשיו באופן אלים. אף לפערי הגילאים ביניהם יש משקל לעניין יכולתה לסרב לו, להתנגד ולדחות אותו ממעשיו. בנסיבות כאלה, עת כפה המערער על א' קיום יחסי מין עמו, מקובל עלינו, כי לא היה ביכולתה להתנגד למעשיו בצורה אגרסיבית או בוטה. המערער אף לא הביע כל חרטה על מעשיו. אף להפך. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון העונש שגזר, גם את הכחשותיו של המערער בכל המיוחס לו, כשלאורך כל הדרך טען כי 'לא היה ולא נברא'. בנוסף, המערער הכפיש את המתלוננות, העליבן, הטיח בהן ביקורת קשה ויצא במסע השמצות ובמתקפה נגדית באולפני הטלוויזיה.
מן הצד האחר של המתרס, ניתן משקל מתאים למיהותו של העושה, רום מעמדו, לעובדה שנפל 'מֵאִיגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא'; לפגיעה שנגרמה לו ולפרסומים המתלהמים שעסקו בהוקעתו, תוך קביעת אשמתו זמן רב לפני שבית המשפט עצמו נדרש להכרעה בעניינו וכפי שכינו זאת באי-כוחו של המערער 'הלינץ' התקשורתי' שנעשה בו מבעוד מועד. אשר לחלוף הזמן – אכן, במיוחד מאז אירועי האונס חלף זמן ניכר. ואולם, לחלוף הזמן לא מצאנו מקום ליתן משקל. אף אחת מהמתלוננות בפרשה לא התלוננה מיוזמתה. בעבירות מין מוכרת התופעה, שלפיה הקורבנות מעדיפים להבליג ולשתוק, זאת במיוחד כאשר מדובר בדמות ציבורית כדוגמת המערער שמוקף באנשי שלומו הנאמנים לו. לאחר המעשים שנעשו נגד א' ולאחר התקופה בה כיהן המערער כשר תיירות, ניסה המערער לקנות את שתיקתה של א' באמצעות "מסמך ההבנות", באמצעות קלטות יואלי וההבטחות שנתן לה בהמשך הדרך ובכהונתו כנשיא המדינה כי ינסה למצוא לה עבודה. שוכנענו, כי העונש שהושת על המערער הוא תוצאה של שקלול כל אלה, ועל רקע הכרעת הדין, נקודת שיווי המשקל שנקבעה אינה נוטה כלל לחומרה. עומד לפנינו המערער, אשר ניצל באופן שיטתי, תוך יצירת מניפולציות, את השררה שלו מתוך לחץ ויצר וביצע עבירות מין מן החמורות שבספר החוקים, עבירות מין שהן פשע. גם כנשיא המדינה המשיך המערער במעשיו. יצירת המצבים שיצר המערער על מנת לנסות ולממש את יצרו, תוך ניצול מרותו ותהילתו שסייעה בידו לביצוע העבירות בהן הורשע, מהווה התנהגות חמורה מאוד. נשיא צריך להיות מורם מעם מכוח אישיותו ומעמדו כסמל. בכך ביזה המערער את תפקידיו הן כשר והן כנשיא המדינה. יתרה מכך, המערער בחר להכחיש את כל המיוחס לו ולא התנצל על מעשיו. צר לנו על כך, שלא רק שהמערער ביצע את המעשים שיוחסו לו, אלא שהוא בחר להמשיך ולבזות את המתלוננות, לזלזל ברגשותיהן ולפגוע בכבודן.
לכך יש להוסיף, כי גורם מרכזי בגזירת דינו של המערער הוא האינטרס הציבורי שבהרתעת עברייני מין פוטנציאליים ממימוש מזימותיהם. כבר נכתב על ידי בית משפט זה, כי יש להעביר להם מסר ברור וחד-משמעי, אשר יקבל ביטוי בהטלת עונשים כבדים על המורשעים בעבירות אלה (ראו ע"פ 2056/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.5.2009); ע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.8.2008); ע"פ 5382/04 מרגוליס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.6.2006); ע"פ 7657/00 מחג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.1.2002)).
415. לאחר לבטים רבים ולא קלים, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב במידת העונש שהושת על המערער (בדעת הרוב), מאחר ושוכנענו כי הדבר נעשה בצורה ראויה ושקולה על ידי בית המשפט המחוזי, תוך התחשבות בכל השיקולים שהועלו גם בפנינו.
עצב עמוק יורד על מדינת ישראל משנקבע כי מי שהיה שר בממשלה, סגן ראש הממשלה ונשיא המדינה ביצע מעשים כאלה. מחזה קשה ביותר הוא לראות את מי ששימש לסמל ממלכתי במדינה נכנס לבית הכלא.
סוף דבר
416. התוצאה היא, כי הוחלט פה אחד לדחות את הערעור כולו הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. העונשים שהוטלו על המערער על ידי בית המשפט המחוזי יישארו על כנם. תם ונשלם."
תם ונשלם השלב המשפטי העוסק באישום, הרשעה ומתן גזר-דין בפרשיה הארוכה והסבוכה הזו.
ב-7 בדצמבר אמור להתחיל האזרח משה קצב את תקופת מאסרו.
בהתחשב בעומק הנפילה שנפל האיש, במשמעות בחירתו להכחיש לחלוטין כל מגע (במקום לבחור בנתיב המשפטי המורכב יותר של הודאה במגע וטענה להסכמה) כסוג של "התאבדות משפטית", ובכך שסביר שמצבו הנפשי יחמיר ככל שיתקרב מועד כניסתו אל בית-הסוהר, צריך לקוות שההשגחה עליו על-ידי הסובבים אותו תהיה קרובה ואפקטיבית (בישראל אין עונש מוות) וכי הוא ימצא בעצמו ובעזרת אוהביו את הדרך והכוח לשיקום ולעשייה חיוביים ומועילים בתקופת מאסרו ולאחריה שיזכירו את ימיו כקדם.
עדכון: משה קצב התחיל את מאסרו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה