ביהמ"ש לענייני משפחה הוציא צו המורה על עריכת ברית מילה למרות התנגדות האב

ביהמ"ש לענייני משפחה הוציא צו המורה על עריכת ברית מילה למרות התנגדות האב. מסוג פסקי-הדין המביאים את המעניין בהם לאנחת "איזו החמצה!" עם סיום הקריאה. במקום דיון מעמיק בברית המילה, ביתרונות ובחסרונות הרפואיים, ובמחלוקת הערכית-תרבותית הקיימת בנושא, מצאה עצמה כבוד השופטת שפרה גליק פוסקת בעניין, על-כורחה, על סמך היבטים שבסדר-הדין ובדיני הראיות  שהם טכניים בעיקרם. הסיבה העיקרית לכורח הזה - העובדה שההורים כנראה התנגחו בסוגיה כנושא נוסף שאיפשר להם לממש את איבת-הפרידה, ולא מאחר והיה מהותי עבורם. כתוצאה, נאלץ להמתין לפסק-דין אחר בנושא הזה כדי לזכות לדיון משפטי ראוי לשמו בסוגיה המרתקת של הורים החלוקים ביניהם בשאלה האם יש לבצע ברית-מילה בבנם התינוק, ומהי טובת הילד בעניין שכזה.

מובא כאן קישור לפסק הדין באתר scribd.  פסק הדין פורסם באתר ביהמ"ש העליון, תחת מדור פסקי הדין שהופצו על ידי הדוברת. זהו מדור שתוכנו משתנה מעת לעת וכן לא יכלתי להפנות לקישור לפסק-הדין שם. אין אפשרות להביא קישור קבוע לפסק-הדין במערכת נט-המשפט, שכן משום-מה התיק כולו מסומן ככזה שאין לציבור גישה אליו (בעוד שלפסק-הדין עצמו, מרגע שהופץ על ידי הדוברת, היתה צריכה להיות גישה לציבור). לכן הקישור האלטרנטיבי.

Google's reply to Oracle's Java lawsuit

Google's reply to Oracle's Java lawsuit is a reply worth reading if you have the time...seems like the guys from Google have decided to go for the neck... If this will get to a verdict (and not a settlement), this might mean to Oracle the end of control over Java and the end of license payments for Java technology.
This is just another event, in the maneuvers taking place in the unfolding Java War.
Apache's battle regarding the FoU (Field of Use) restriction of Java7 is another front Oracle has to manage, and one has to wonder whether Larry Ellison hasn't perhaps taken too big a bite here, with this brave attempt of leveraging Java...

[update, 8/5/2012: Although some claim that Oracle has won a first victory in the ongoing trial, I belong to those who believe that this unfolding saga is going Google's way. ]

[update, 27/05/2012: The jury has found No Infringements of Java Patents in Android. This is a significant moment in the patents war. May Oracle's failure be remembered by other corporations. ]  

דרשו מכם פיצוי בגלל הודעה ששלחתם לחברי הקבוצה שלכם בפייסבוק ? אל תתקפלו

למדתי על הנושא הודות לעו"ד יהונתן קלינגר שדיווח בבלוג שלו על הצלחתו בהגנה על מי שהקים קבוצת מחאה כנגד המינהג הקלוקל הזה ונתבע.
המינהג נשוא אותה תביעה - של נסיון לתבוע באמצעות חוק הספאם, גולשים תמימים ששלחו הודעות תמימות בפייסבוק לחברי קבוצות שהקימו, נתפש בעיני ובעיני אחרים כשגיאה משפטית גסה במקרה הטוב, או כנסיון לא-הוגן לנצל את חוסר-הבנתם של אזרחים בחוק הישראלי.  עו"ד אביב אילון ניתח את הסוגיה בצורה מצוינת במדורו "דין ורשת" בynet, ומומלץ לקרוא את הסקירה שלו שם.
העיקרון הוא פשוט - מאחר וקשר בפייסבוק הוא קשר דו-צדדי, הרי שבמסגרת ההסכמה לקשר בפייסבוק, ניתנת הסכמה לקבלת מידע כלשהוא מן הצד השני. ומכאן, כדבריו המצויינים של עו"ד אילון - "כאשר משתמש בפייסבוק בוחר להיות חבר בקבוצה כלשהי, הרי שהוא מסכים ומתיר לקבוצה לשתף עם חבריה מידע פרסומי, קל וחומר כאשר מדובר בקבוצה שנפתחה כחלק מקידומו המסחרי של עניין כלשהו."


על עצם התופעה, באחד מביטוייה המצערים במיוחד, וכן על השלכותיה, אפשר לקרוא כאן, כאן, כאן ו-כאן .

ולכל מי ששוקל לנסות ולהתפרנס בדרך הקלוקלת הזו של נסיון להציג משתמשים תמימים כמפיצי ספאם (ויובהר: אין לנו בעיה עם תביעות של מפיצי ספאם אמיתיים; להיפך), נזכיר -

• למהפכת-המידע יש נטיה להתנקם באלה המנסים לנצל את פרצותיה בדרך שאיננה תמת-לב;
• אדם שהרגיז בדרך לא ראויה את אזרחי הרשת, עוד יסבול שנים ארוכות ממוניטין מפוקפקים במנועי החיפוש; 
• מרגע שנתפשת וכפך בצנצנת הדבש, קרא על אפקט סטרייסנד, ורד מהעץ.

ואידך זיל גמור.

המשפט הבטחוני הישראלי והדברים הרעים שהוא עושה להגיון המשפטי הישראלי

עוד דוגמא לדרך בה מקרים קשים מייצרים הלכה משפטית רעה, בדמותו של עוד פסק דין בו ניסתה מדינת ישראל להתחבא מאחורי חוק הנזיקין האזרחיים כדי לא לשאת באחריותה למותם של אם וילדיה במהלך פתיחת ציר בחבל עזה.
נסיבות פסק הדין, בתמצית נבעו מכך שבזמן פתיחת ציר,  בימי מבצע "חומת מגן", באיזור חבל עזה, פרס טנק את שרשרתו, ומפקד הטנק טעה לחשוב שהטנק עלה על מטען. הוא זיהה דמויות חשודות באיזור הטנק ופתח לעברן באש מדוייקת וקטלנית. הקורא את פסק-הדין מוצא את כותבו מתפלפל ומסביר מדוע פתיחת ציר בנסיבות האלה איננה פעולה מלחמתית, בעוד שכל אדם ששכלו ישר יכיר בכך שהנסיבות האלה בוודאי נופלות לקטגוריה של פעולה מלחמתית.

העצוב באמת כאן הוא הבחירה של המדינה לנסות להסתתר מאחורי החסינות הקבועה בחוק הנזקים האזרחיים (אחריות המדינה) , בנסיבות בהן ברור שעל המדינה לקחת אחריות על מעשי חייליה, שמאלצת את השופטים לעשות אונס בהגיונם.

מתו כאן אזרחים חפים מפשע על לא עוול בכפם ועל כך אין כל ויכוח.
היתה כאן טעות של חייל, בשטח, בנסיבות שלאורן ולנעליו לא ירצה או יוכל איש מאיתנו להיכנס.
זו סוג התקלות המבצעיות שככל שנרצה למנוע, כנראה יתרחשו. זו המציאות הנוראית שנוצרת כל עוד חיילים חמושים החרדים לחייהם לאור איומים קונקרטיים ואזרחים חפים מפשע המנסים להתקיים למחייתם יהלכו יחד באותו איזור גאוגרפי.

אבל המדינה מגדילה לעשות, ואחרי שהיא יוצרת במדיניותה הבטחונית, התקציבית והפוליטית מצב בו חייליה נאלצים לפעול ולעתים להגיע לתוצאות טרגיות, מזעזעות וכואבות, היא עוד מנסה לחסוך מכספה וממשיכה לפגוע בעוד אנשים, על ידי עיוות נפשם והגיונם של שופטיה ושל משפטה.

מדוע כל-כך קשה למנהיגנו להוציא החלטת ממשלה, שבנסיבות בהן ברורה אחריות המדינה לפגיעה בחפים מפשע שהיו במקום הלא-נכון, בזמן הלא-נכון, אין להסתתר מאחורי חסינות המדינה מתביעות ?

לבי עם שופטי המחוזי והעליון, שניסו לעשות צדק אל מול מציאות קשה. אולי קשה מנשוא.

ובכל זאת נתנחם בכך שיש שופטים בירושלים המבכרים את מוסרם על הגיונם. גם במציאות הזו.

[לצערי לא מצאתי נוסח חופשי מעודכן של חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) במרחבי האינטרנט]

לפעמים, במשטרת ישראל פותחים תיקים רק לצורך הסטטיסטיקה

מתברר שלא רק שיש שוטרים במשטרת ישראל שהם כל-כך שלומיאלים שאינם יודעים להפליל חפים מפשע גם כשהם מאוד מתרכזים 
(וכולנו -

• שמחים עבור החפים מפשע שיצאו,
• חרדים מהמחשבות על אלה שלא,
• ומצטערים עבור עצמנו, על שיש בין אלה המופקדים על בטחוננו גם כאלה אנשים)

אלא שגם כאשר מנסים שוטרים וקצינים לעבוד על המערכת הממוחשבת של המשטרה, כדי להצטיין, הם ממשיכים בשלומיאליות המדהימה שלהם. הארץ דיווח על תכתובת בתוך המשטרה ממנה עולה ברורות שמאז שילובה של מערכת למעקב סטטיסטי אחרי התנהלות תחנות ומחוזות המשטרה, יש תופעות ברורות של פתיחת תיקים לצורך ניפוח הסטטיסטיקה על הפעילות.

הדוגמא הניצחת: חלק לא קטן של התיקים שנפתחו בגין החזקת סכין, נסגרו בשל חוסר ראיות. והרי אי אפשר שתיק שעצם פתיחתו מבוססת על הראיה העיקרית - הסכין, ייסגר מהסיבה הזו.... 

זה לא שכותב דברים אלה נהנה לרדת על המשטרה. רחוק מזה. כמה ממכריי החביבים ביותר הם שוטרים. אבל כאשר אתה יודע שיש גם שוטרים כאלה,  אתה מבין שלא רק הסחבת בבתי המשפט אלא גם התפקוד של המשטרה, דוחפים אנשים לחפש פתרונות למצוקותיהם בקרב בוררי העולם התחתון. גם כך נדמה שהמשטרה והמערכת המשפטית מקדישות יותר מדי זמן למרדף אחרי השחיתות בצמרת, ונשמט מזכרונן שגם האזרח הקטן רוצה שישקדו על בטחונו האישי.
אז לגלות - שוב ושוב - שבמשטרה משרתים גם אנשים שלא רק שמצפונם אינו מקשה עליהם לנהוג באופנים בלתי-ראויים, אלא שהם אינם מצויידים בחריפות-השכל הנדרשת כדי להשלים בהצלחה את הפעילויות המפוקפקות האלה, זה פשוט מדכא.

ובואו לא נשכח עוד פן עצוב של הכתבה  - תיקים שנפתחים לא תמיד נסגרים. וכדי שתיק יהיה אמין, הוא צריך להיפתח על שמו של חשוד. איזשהו אזרח. גם כאשר תיק נסגר ב"חוסר אשמה" או ב"אין עניין לציבור", הוא מותיר כתם פלילי על האזרח שעל שמו נפתח תיק משטרה, כתם שימנע ממנו מלהוציא תעודת יושר.
בזמן שאנשי-משטרה מסויימים עוסקים במה שעבורם הם משחקים בסטטיסטיקה שנועדו לשפר את מעמדם או להביא לקידומם, אזרחים נפגעים, הן  בפרנסתם והן בשמם הטוב.
אזרחים חפים מפשע, שכל רעתם היא שהיו במקום הלא נכון, בזמן הלא-נכון.
מדינת ישראל. 2010.

[עדכון, אפריל 2011: YNET מדווח על סמך ראיונות עם שוטרים שפתיחת התיקים לצורך הסטטיסטיקה נמשכת ונמשכת] 

בארה"ב, לעובדים יש זכות להתאגד גם בעזרת פייסבוק

דיווח מעניין (במקור בניו-יורק טיימס) מלמד שהNational Labor Relations Board, הסוכנות האמריקאית הפדרלית האחראית על איגודי עובדים ופרקטיקות העסקה לא הוגנות, פתחה בהליך שנועד להשיב לעבודה עובדת שפוטרה מאחר ומתחה ביקורת על הממונה עליה בפייסבוק. הסוכנות גורסת שהזכות המוקנה בחוק האמריקאי לעובדים לתקשר זה עם זה לגבי תנאי העבודה (במקרה זה, לגבי הממונה עליהם) חלה גם בפינת הקפה וגם באינטרנט. העניין יידון בבית המשפט בארה"ב, אך נראה שהתנאים להגנת החוק על תקשורת בנושאים האלה בפייסבוק, בארה"ב, הם שהעניין יידון בפייסבוק בין אנשים שרובם ככולם עובדים באותו מקום עבודה נידון, שהדיון יעסוק בנושאים הקשורים לעבודה (ולא, למשל, בענייניו הפרטיים של הממונה מחוץ לשעות העבודה), ושהדיון לא יפגין חוסר נאמנות למעביד (דיון משמיץ שאיננו מבוסס על עובדות).

בהתחשב בכך שהזכות להתאגד היא זכות יסוד מוכרת במשפט הישראלי, נראה לעניות דעתי שגישתה של הסוכנות ישימה ונכונה גם כאן. בתי-המשפט בישראל התקשו בשנים האחרונות להתמודד עם הסוגיות הסבוכות שמהפכת המידע הביאה איתם אל ספם, וראינו לא אחת פסקי-דין שפגעו להשקפתי פגיעה לא מידתית ולא ראויה בזכויות העובדים, עם השלכות-רוחב מסוכנות. נקווה שבעניין הזה הדברים ייראו אחרת, ושבהקשר הזה, דווקא מארה"ב תצא תורה.

השאלה היא: למה להתייעץ עם עורך-דין ולא להסתמך על עצה מהרשת או בשיחה ?

לא-אחת אני נשאל שאלות משפטיות באקראי, בשיחה חברית, במפגש עם השכנה וכדומה. בהיותי אדם נחמד אני נותן תשובה על סמך ידיעותי בנושא השאלה, ומייד לאחר מכן מסביר שהתשובה שאני נותן איננה מספיקה כדי להסתמך עליה. ייעוץ משפטי, בדיוק כמו ייעוץ רפואי או ייעוץ פיננסי או ייעוץ הנדסי (ושלל ייעוצים אחרים), הוא משהו שצריך לתפור לנסיבות המדוייקות של העניין. הייעוץ צריך להינתן לאחר עיון מפורט במסמכים ובעובדות הרלוונטיים, תשאול מעמיק ומפורט של הלקוח והאחרים המעורבים, ובדיקה עדכנית של המצב המשפטי על שלל הקשריו כשהיועץ מרוכז בעניין הנדון. בוודאי לא משהו שקל לעשות על רגל אחת, כשאתה עולה במדרגות עם השקיות מהסופר, או במפגש רעים...

ובכל זאת, שוב ושוב אני נתקל במצב הזה, כשלא אחת השואל הוא בעצמו מישהו שאמור לדעת יותר טוב. אם זה עורך-דין עמית, רופא, מהנדס או אדם אחר שבעצמו - לו היה נשאל על רגל אחת באיזושהיא סוגיה - היה מתלונן לאחר מכן על קלות-דעתן של הבריות.

ואם הצלחתי לשכנע, ולו במעט, בסכנתו של הייעוץ המשפטי על רגל אחת, נתקדם אל הסיכון שבהסתמכות על "משהו שמצאתי באינטרנט". מעבר לאי-ההתאמה בעניין שנדון "שם באינטרנט" לנסיבות הייחודיות לבעיה שלך השואל/ת, יש סיכון עצום בנוגע למידת העדכון שבתשובה - יכול להיות שהתשובה כבר לא נכונה, כי ניתן פסק-דין אחר, כי היה עדכון חקיקה, כי השתנתה הוראת-מינהל או הנחיות פנימיות של המשרד העוסק בדבר, ואולי השתנתה הפרקטיקה הנוהגת.

בקיצור - אם משהו חשוב לכם , אל תסתמכו על המידע שאתם מוצאים באינטרנט או מקבלים בשיחה קצרה. היכנסו למשרד של עורכ/ת דין או הרימו טלפון בבקשת ייעוץ והיו נכונים להשקיע את הממון הנדרש, כדי שתפעלו על סמך ייעוץ משפטי איכותי. התייחסו למידע שאתם מוצאים באינטרנט - לרבות בבלוג הזה - כאל נקודה למחשבה, נקודת פתיחה למחשבות שלכם בנושא. בוודאי לא כייעוץ משפטי לפיו אתם יכולים לפעול שם בחוץ. את החליפה המשפטית שתגן עליכם כראוי מהעולם האמיתי הקר והעויין  אפשר להשיג רק בהתאמה אישית, ממש כמו אצל חייט.

במשפטים, בניגוד לענף הביגוד, החייטים הם עדיין האפשרות הפרקטית היחידה למי שזקוק לשירות.

ונסיים בבדיחה קצרה שמקורה אינו ידוע לי, אך המסתובבת לה באינטרנט בשלל נוסחים, ומאירה פן נוסף של העניין נשוא פוסט זה:

רופא ועו"ד נפגשים במסיבה. הרופא מתלונן לעו"ד על כך שכל מכריו הנפגשים בו ברחוב או באירועים חברתיים מתייעצים איתו לגבי כל בעיותיהם, מראים לו את איבריהם השונים ושואלים על שומותיהם. "גם גוזלים ממני את הפנאי שלי, גם מסכנים אותי בתביעות רשלנות רפואית, ובנוסף לכל אני גם מפסיד פרנסה!"

העו"ד מחייך ומסביר "פעם גם אני סבלתי מזה, אבל היום יש לי פתרון מצויין לעניין."
הרופא נרגש, שואל מהו הפתרון.

"פשוט מאוד," מסביר העו"ד, "בכל פעם שמישהו שואל אותי שאלה שכזו, אני מקפיד לשלוח לו חיוב על ייעוץ משפטי בסך 500 ש"ח. מהר מאוד הפסיקו להתייעץ איתי כך, וקיבלתי בחזרה את חיי".

יומיים לאחר-מכן הופתע הרופא לקבל בדואר חשבון על סך 500 ש"ח מהעו"ד, בכותרת "ייעוץ משפטי בענין הטרדות".