אי שפיות היא חזרה על אותה פעולה שוב ושוב תוך ציפיה לתוצאות שונות

נשיא המדינה החליט להטיל התפקיד להטיל ממשלה על כתפי ח"כ בנימין נתניהו. שוב. בין נימוקיו: 

"מתוצאות ההתייעצויות, שהיו שקופות לעיניי הציבור, אני מתרשם כי לאף אחד מן המועמדים אין בשלב זה סיכוי ממשי להרכיב ממשלה, שתזכה לאמון הכנסת. למעשה, אילו החוק היה נתון בידי, הייתי מעביר את ההחלטה בחזרה אל נציגי העם, אל כנסת ישראל. אך כאמור איני יכול לעשות זאת, על פי החוק. 

אני מודע היטב לעמדת רבים, לפיה על הנשיא להימנע מהטלת התפקיד על מועמד שיש כנגדו כתב אישום, אלא שעל פי החוק והחלטת בית המשפט, ראש ממשלה יכול להמשיך ולשמש בתפקידו גם תחת כתבי אישום. משכך, סברתי שעל נשיא המדינה להימנע מהכרעה על בסיס שיקול זה, מתוך אחריות לצביונו של מוסד הנשיאות ולאמון שהוא זוכה לו מכל חלקי העם. נשיא המדינה איננו מחליף את המחוקק או את בית המשפט. זהו תפקידה של כנסת ישראל 

במצב דברים זה, בו אין רוב של 61 חברי כנסת התומכים במועמד מסוים; ובאין שיקולים אחרים המצביעים על סיכוייו של מי מהמועמדים להרכיב ממשלה, קיבלתי את הכרעתי בהתאם למשתקף ממפת הממליצים, המעידה על סיכוי גבוה במעט של חבר הכנסת בנימין נתניהו להרכיב ממשלה. לפיכך החלטתי להטיל עליו את התפקיד להרכבת הממשלה.

הכרעה זו אינה הכרעה קלה בעיניי ברמה המוסרית-ערכית. מדינת ישראל, איננה דבר מובן מאליו ואני חרד למדינתי. אך אני עושה את המוטל עלי במסגרת תפקידי כנשיא מדינת ישראל, הכפוף להוראות החוק ולהחלטות בית המשפט, ומגשים את רצונו של הריבון, הוא העם בישראל - שנציגתו היא הכנסת בין בחירות לבחירות."

כפי שכבר כתבתי בעבר, אני סברתי (ועודני סבור) שלנשיא אין כלל סמכות להטיל התפקיד להרכיב ממשלה על ח"כ שהוא נאשם בפלילים. אבל בואו נשים את זה רגע בצד. 

בואו גם נשים רגע בצד את התהיה עד כמה אחראי מי שאומר את המשפט "אני מתרשם כי לאף אחד מן המועמדים אין בשלב זה סיכוי ממשי להרכיב ממשלה, שתזכה לאמון הכנסת. " ובכל זאת מטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מהמועמדים במקום להטיל אותו על כל אחד מ-118 חברי הכנסת האחרים (והרי רק אתמול כתבתי שאין שום הגיון בהטלת התפקיד על אחד מאלה שחסר להם הגרוש ללירה. צריך להטיל התפקיד על אחד מבעלי הגרוש כי בידיהם המפתח לפתרון וכי עצם הטלת האחריות כל כתפיהם תטלטל את כל המערכת). 

בואו נתרכז בדבר אחד. במשפט (המיוחס בטעות לאלברט איינשטיין) הגורס כי "אי שפיות היא חזרה על אותה פעולה שוב ושוב תוך ציפיה לתוצאות שונות. "

כידוע לכולנו, בשנתיים האחרונות בעיית המשילות הישראלית (הנמשכת כבר לא מעט שנים) הגיעה לשיא ויש קושי אמיתי כאן להקים ממשלה או לקיימה לאורך זמן. 

• אחרי הבחירות לכנסת ה-21 - 
  כבוד הנשיא הטיל את התפקיד להקים ממשלה על ח"כ בנימין נתניהו  (היו לו 65 ממליצים לעומת 45 ממליצים ליריבו ח"כ בני גנץ. נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה אבל לא החזיר את התפקיד לנשיא אלא הוביל מהלך של פיזור הכנסת (בו תמכו 74 ח"כים). 
• אחרי הבחירות לכנסת ה-22 - 
  כבוד הנשיא הטיל את התפקיד להקים ממשלה על ח"כ בנימין נתניהו (היו לו 55 ממליצים לעומת 54 ממליצים ליריבו ח"כ בני גנץ - חלקם חברי הרשימה המשותפת, לראשונה בהיסטוריה של הרשימה הזו). כבוד הנשיא ניסה לקדם ממשלת אחדות במסגרת תוכנית שכונתה "מתווה הנשיא". נתניהו לא הצליח להקים ממשלה. הוא הודיע על כשלונו לנשיא שהטיל התפקיד להקים ממשלה לגנץ. גם הוא לא הצליח והודיע על כך לנשיא - שהודיע ליו"ר הכנסת שהתחילה התקופה בת 21 הימים בהם יכול כל ח"כ לאסוף 21 חתימות לקבל את המנדט.כדי למנוע את קיום הבחירות בפורים החליטה הכנסת, עם תום המועד הסופי להטלת הרכבת הממשלה, על חקיקת חוק לפיזור הכנסת שקבע תאריך לבחירות בשבוע לפני פורים.
• אחרי הבחירות לכנסת ה-23 
  כבוד הנשיא הטיל התפקיד להקים ממשלה על ח"כ בני גנץ (היו לו 61 ממליצים - כולל הרשימה המשותפת על כל מרכיביה (!) בעוד שלנתניהו היו 55 ממליצים). המגעים להקמת ממשלת אחדות התקיימו שוב - והפעם הבשילו - נוכח מצב החירום בעקבות התפרצות הקורונה בישראל וקמה ממשלה בישראל - הממשלה ה-35 - הראשונה בתולדות ממשלות ישראל אשר כוננה במודל של ממשלת חילופים על פי חוק (ולא ברוטציה שאותה כבר ראינו). אך קואליציית האחדות לא החזיקה מעמד זמן רב במיוחד. הממשלה קיבלה ב-17 במאי 2020 את אמונה של הכנסת העשרים ושלוש; אך בשל אי העברת תקציב המדינה במועד הנקוב בחוק, לראשונה בתולדות הממשלה והכנסת, התפזרה הכנסת באופן אוטומטי בליל 23 בדצמבר 2020. 

למרות ההאשמות ההדדיות לגבי האחריות לכשלון ממשלת האחדות הזו,  ברור שהאחריות לאי-העברת התקציב מונחת על כתפיו של בנימין נתניהו. הרי הוא האיש - 

• שאמר : "לא נאשר השנה תקציב ל-2021 בשום אופן" 
• שהודיע: "תקציב 2021 יוכן רק בפברואר"
• האיש שמדרדר את ישראל בתהליך האין-תקציב, כפי שתואר בצורה נכוחה על ידי צבי זרחיה מכלכליסט:

" המשמעות היא שינוי קבוע המאפשר לממשלה לפעול תקופה ארוכה בלא תקציב מדינה מאושר.

האבסורד הזה הוא חלק מהמדיניות שאותה מוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו החל משנת 2009, כאשר הנהיג את התקציב הדו־שנתי משיקולים פוליטיים. בהסכם הקואליציוני שחתם עם כחול לבן נקבע שתקציב 2020־2021 יוגש לכנסת בתוך 90 ימים מכינון הממשלה, אבל ברגע האחרון נסוג בו." 

האומנם נוכח הרקורד הבעייתי הזה של ח"כ נתניהו יכול מי שתפקידו הציבורי בישראל הוא להטיל התפקיד להרכיב ממשלה לשקול אותו ברצינות כמועמד לתפקיד ? 

הביטוי "אי שפיות" הוא ביטוי קשה. וכמובן שאינני מטיל ספק בשפיותו של נשיא מדינתנו, מר ראובן ריבלין. אבל אני בהחלט מטיל ספק בשפיות שבבחירתו. יתרה מכך - קשה שלא לתהות עד כמה מילא את תפקידו נאמנה, אם נוכח מצב שבו ברור לו שלאף אחד מהמועמדים עליהם קיבל המלצות אין בשלב זה סיכוי ממשי להרכיב ממשלה- הוא לא שקל חלופות אחרות והפעיל שיקול דעת עצמאי כפי שנדרש כל ממלא תפקיד ציבורי אשר על כתפיו הוטלה סמכות שבשיקול דעת. 

משבר המשילות הישראלי נמשך ובחירות חמישיות כבר לא נראות כחזון בלתי-אפשרי. ייתכן שהתפקיד שהוטל על כתפיו של נשיא המדינה - לבחור מועמד שיוכל להרכיב ממשלה - הוא תפקיד שלא ניתן לביצוע בעת הזו. ייתכן שהשיטה הפוליטית הישראלית כפי שהכרנו אותה מאז 1949 איננה יכולה להמשיך ולשרת את מדינתנו. זה הזמן להכרעות קשות. חבל שהנשיא בחר לנקוט בפעולה שכבר ראינו כי איננה מביאה לתוצאה הרצויה: דמוקרטיה שלווה, ממשלה יציבה ומשילות אפקטיבית בישראל.