משום מה האזרח המעיין לו בפרסומי-התקשורת מקבל את הרושם שהנשיא יטיל את התפקיד להרכיב ממשלה חדשה לאחר בחירות, על העומד בראש הרשימה הגדולה ביותר. זה אכן המצב בחלק ממדינות העולם (זהירות PDF), והצעות חוק בנוסח דומה אכן הונחו על שולחן הכנסת ה-18 (זהירות RTF) וה-17 (זהירות RTF) אך לא זכו להפוך לחוק.
כל שקובע חוק יסוד: הממשלה בסעיף 7(א) הוא: "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך".
החוק איננו קובע כי על הנשיא לפעול בהתאם לדעת חברי-הכנסת. כידוע, היקף חובת התייעצות במשפט הציבורי הישראלי איננו כולל חובה לקבל את דעת היועצים.
נראה שעד היום פעלו נשיאי-ישראל תחת ההנחה שאם רוב חברי-הכנסת ממליצים על המועמד שסיכוייו הטובים ביותר להקים ממשלה חדשה, הם יודעים על מה הם מדברים.
תוצאות האמת של הבחירות האחרונות (ונזכיר שהתוצאה עדיין איננה סופית, כי אם זמנית, גם בגלל שטרם נספרו הקולות שבמעטפות הכפולות, וגם בגלל שטרם עברו המועדים לערעורים על תוצאות הבחירות) מציעות אפשרות מרתקת של תיקו, או ריבוי מועמדים מומלצים, מסוג שכמותו טרם נחזה בישראל (במידה רבה מאחר וסוג הפיצול שהביאו עמן הבחירות האחרונות טרם נחזה בישראל שלא תחת מטריית בחירה ישירה לראשית הממשלה).
בנסיבות האלה, נדמה ששיקול-דעתו של נשיא המדינה יהיה רחב במיוחד. בניגוד לאחרים, אני סבור כי בנסיבות האלה, יוכל נשיא המדינה לפעול גם בניגוד להמלצה של רוב חברי-הכנסת, אם הוא נוטה לחשוב שההמלצה מייצגת גוש חוסם יותר מכפי שהיא מייצגת גוש בונה. התוצאה יכולה להשליך לכל מצב - גם במצב בו, בעקבות ספירת המעטפות הכפולות יתברר כי לימין יש גוש חוסם, לשמאל יש גוש חוסם, או כי מדובר בתיקו מוחלט.
לכאורה, במצב של תיקו מתמשך, יכול הנשיא גם לנסות ולטלטל את המערכת, על ידי בחירת מועמד אחר לגמרי מאלה העומדים בראש 2 הסיעות הגדולות, מתוך מחשבה שדווקא ראש סיעה קטנה יותר יוכל לגבש סביב ממשלתו קונצנזוס של ממש. למרות שתרחיש כזה לא ריאלי במיוחד, תודו שהטלת תפקיד הרכבת הממשלה על ראש הסיעה הקטנה ביותר בבחירות (על פי תוצאות האמת הזמניות), שאול מופז, יכולה לטלטל את כל המערכת הפוליטית החדשה לכדי נכונות לשיתופי-פעולה מרחיקי לכת, ובכלל זה רוטציה בראשות-הממשלה בין ראשי שתי הסיעות הגדולות, ולו רק כדי למנוע את האפשרות של היווצרות גושים חדשים שאת תוצאות-היערכותם מי ישורנו...
כל שקובע חוק יסוד: הממשלה בסעיף 7(א) הוא: "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך".
החוק איננו קובע כי על הנשיא לפעול בהתאם לדעת חברי-הכנסת. כידוע, היקף חובת התייעצות במשפט הציבורי הישראלי איננו כולל חובה לקבל את דעת היועצים.
נראה שעד היום פעלו נשיאי-ישראל תחת ההנחה שאם רוב חברי-הכנסת ממליצים על המועמד שסיכוייו הטובים ביותר להקים ממשלה חדשה, הם יודעים על מה הם מדברים.
תוצאות האמת של הבחירות האחרונות (ונזכיר שהתוצאה עדיין איננה סופית, כי אם זמנית, גם בגלל שטרם נספרו הקולות שבמעטפות הכפולות, וגם בגלל שטרם עברו המועדים לערעורים על תוצאות הבחירות) מציעות אפשרות מרתקת של תיקו, או ריבוי מועמדים מומלצים, מסוג שכמותו טרם נחזה בישראל (במידה רבה מאחר וסוג הפיצול שהביאו עמן הבחירות האחרונות טרם נחזה בישראל שלא תחת מטריית בחירה ישירה לראשית הממשלה).
בנסיבות האלה, נדמה ששיקול-דעתו של נשיא המדינה יהיה רחב במיוחד. בניגוד לאחרים, אני סבור כי בנסיבות האלה, יוכל נשיא המדינה לפעול גם בניגוד להמלצה של רוב חברי-הכנסת, אם הוא נוטה לחשוב שההמלצה מייצגת גוש חוסם יותר מכפי שהיא מייצגת גוש בונה. התוצאה יכולה להשליך לכל מצב - גם במצב בו, בעקבות ספירת המעטפות הכפולות יתברר כי לימין יש גוש חוסם, לשמאל יש גוש חוסם, או כי מדובר בתיקו מוחלט.
לכאורה, במצב של תיקו מתמשך, יכול הנשיא גם לנסות ולטלטל את המערכת, על ידי בחירת מועמד אחר לגמרי מאלה העומדים בראש 2 הסיעות הגדולות, מתוך מחשבה שדווקא ראש סיעה קטנה יותר יוכל לגבש סביב ממשלתו קונצנזוס של ממש. למרות שתרחיש כזה לא ריאלי במיוחד, תודו שהטלת תפקיד הרכבת הממשלה על ראש הסיעה הקטנה ביותר בבחירות (על פי תוצאות האמת הזמניות), שאול מופז, יכולה לטלטל את כל המערכת הפוליטית החדשה לכדי נכונות לשיתופי-פעולה מרחיקי לכת, ובכלל זה רוטציה בראשות-הממשלה בין ראשי שתי הסיעות הגדולות, ולו רק כדי למנוע את האפשרות של היווצרות גושים חדשים שאת תוצאות-היערכותם מי ישורנו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה