מאמר חדש ומעניין אך בעייתי מאת הדי ויטרבו - "משבר ההטרוסקסואליות:הבניית זהויות מיניות בדיני לשון הרע" (התפרסם בעיוני משפט), טוען שהשיח המשפטי בתביעות לשון-הרע בגין הצגת נטייתו המינית ההומוסקסואלית של אדם בציבור, עוסק, לטענת המאמר בנסיון "לערער את יציבותה המושגית והנורמטיבית של ההטרוסקסואליות, ולפיכך הוא גורר גינויים משפטיים חריפים. התגובה המשפטית על תיוג זה היא ניסיון להבנות (מחדש) את ההטרוסקסואליות כזהות ברורה ויציבה, כבררת–מחדל תקנית ורצויה, ולהבדיל אותה מההומוסקסואליות, המזוהה עם בושה, השפלה, סכנה והסתרה."
אני סבור שהמאמר בהחלט חשוב לקריאה, גם בגלל המבט המעניין על דיני לשון-הרע, ובעיקר בגלל שכל עיסוק בנושאים שהם בחזית של המאבק על זכויות-אדם בחברה שלנו מקדם את המאבק הזה, ולו בכל הנוגע לקידום התודעה של חברי-החברה. עם זאת, לדעתי נפלה טעות יסודית בגישה של הכותב, שמתעלם מנקודה חשובה ובסיסית: את התגובה המשפטית על התיוג יוזמים לא רק הטרוסקסואלים, אלא גם הומוסקסואלים. אנשים מסויימים בוחרים "להישאר בארון", וזו זכותם. בחברה שהרוב בה איננו הומוסקסואלי (ושאלת שיעור ההומוסקסואלים באוכלוסיה היא שאלה שכנראה עוד יידרשו שנים עד שתהיה לה תשובה ראויה), ושיש בה תופעות עצובות ומזעזעות של חוסר-סבלנות קיצוני ואלים כלפי השונה, האחר, על לא עוול בכפו, הזיהוי כהומוסקסואל אכן עלול להביא עמו השפלה, בושה ואף סכנה. הטרוסקסואליות איננה בהכרח ברירת-מחדל תקנית ורצויה, אבל היא בהחלט מהווה מסתור יעיל מאוד למי שעלול למצוא עצמו נרדף ופגוע בגין הוצאתו-שלא-מרצונו, תהא אמיתית או תהא שקרית, מן הארון. לכן הביקורת הזו על בית-המשפט, המגן על המבקשים להסתתר בארון, כאילו הוא עוסק בהגנה על ההטרוסקסואליות, איננה הוגנת ואיננה נכונה. למרות זאת, המאמר בהחלט שווה קריאה.
אני סבור שהמאמר בהחלט חשוב לקריאה, גם בגלל המבט המעניין על דיני לשון-הרע, ובעיקר בגלל שכל עיסוק בנושאים שהם בחזית של המאבק על זכויות-אדם בחברה שלנו מקדם את המאבק הזה, ולו בכל הנוגע לקידום התודעה של חברי-החברה. עם זאת, לדעתי נפלה טעות יסודית בגישה של הכותב, שמתעלם מנקודה חשובה ובסיסית: את התגובה המשפטית על התיוג יוזמים לא רק הטרוסקסואלים, אלא גם הומוסקסואלים. אנשים מסויימים בוחרים "להישאר בארון", וזו זכותם. בחברה שהרוב בה איננו הומוסקסואלי (ושאלת שיעור ההומוסקסואלים באוכלוסיה היא שאלה שכנראה עוד יידרשו שנים עד שתהיה לה תשובה ראויה), ושיש בה תופעות עצובות ומזעזעות של חוסר-סבלנות קיצוני ואלים כלפי השונה, האחר, על לא עוול בכפו, הזיהוי כהומוסקסואל אכן עלול להביא עמו השפלה, בושה ואף סכנה. הטרוסקסואליות איננה בהכרח ברירת-מחדל תקנית ורצויה, אבל היא בהחלט מהווה מסתור יעיל מאוד למי שעלול למצוא עצמו נרדף ופגוע בגין הוצאתו-שלא-מרצונו, תהא אמיתית או תהא שקרית, מן הארון. לכן הביקורת הזו על בית-המשפט, המגן על המבקשים להסתתר בארון, כאילו הוא עוסק בהגנה על ההטרוסקסואליות, איננה הוגנת ואיננה נכונה. למרות זאת, המאמר בהחלט שווה קריאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה