כל מקום לא נגיש מטריף אותי

הפרק החדש בסדרת הטלוויזיה המעולה "סליחה על השאלה" אשר נושאו הינו "אנשים שמתניידים בכיסאות גלגלים" הוא הזדמנות נהדרת לעסוק בנגישות.

כל מי שעוסק במתן שירות ציבורי או המחזיק שירות ציבורי צריך לראות את אותן 2 דקות בין 11:29 ל-13:14 בהן אנו רואים תשובות לשאלה "איזה מקום מטריף אותך שלא נגיש?"

התשובה המהותית: כל מקום לא נגיש מטריף אותי.


 המשתתפים בתוכנית סיפרו על החוויה של להגיע למקום שאינו נגיש. בין המקומות שהוזכרו:

• בתי קולנוע
• ים (חופים שאי אפשר להגיע עד המים)
• כל הברים בדיזנגוף (שולחנות גבוהים)
• אוטובוסים
• מבני ממשלה (בתי משפט, משרד הבריאות, משרד הפנים, המוסד לביטוח לאומי, משרד הרישוי חולון - איפה שנותנים את תו הנכה).
• בתי ספר 
• קופות חולים 
• מדרגות לפני שירותי נכים

ברור שזו רשימה מקרית אך מייצגת. המצב בישראל משתפר, למרות שלעתים - כמו שתואר ב-2 הדקות האלה, הרמפה שנוספה כדי לאפשר נגישות, מגיעה, משום מה, עם מדרגה בקצה שלה.... הכניסה אל האולם שנבחר למקום שבו עתידה אישה עם מוגבלות פיזית בתנועה להרצות, היא כניסה שיש בה שתי מדרגות.....

המפגש הזה עם המכשול, שלפעמים מתואר במילים "זה רק מדרגה קטנה" הוא בעצם "הרגע שבו רק רוצים להסתובב ולחזור הביתה.... זה שם לך את הנכות מול הפנים.... לכאן אתה לא נכנס."

חשוב לזכור - זו לא המוגבלות שמונעת מהאדם להיכנס. זו המדרגה.

פרק הנגישות בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נועד לשנות את המציאות.
לשנות את החברה הישראלית כך שהיא תהיה כמה שיותר נגישה לכולנו.
הפרק הזה ב"סליחה על השאלה" מזכיר כמה עבודה עוד יש לכולנו לעשות.

למותר לציין ששווה לראות את הפרק הזה לא רק בגלל הנגישות -  אלא בזכות ההזדמנות לראות בני-אדם אמיצים ונחושים המוכנים להחשף ולשתף במסע-חייהם.

במקום לראש המפלגה הגדולה ביותר, תנו ללשון המאזניים את התפקיד להרכיב ממשלה

נוכח המדגמים המתפרסמים מסתמן שתוצאות הבחירות היום לא משנות את תוצאת-התיקו המלווה את ישראל מאז אפריל. 

נוכח הבטחתו של נשיא המדינה לעשות הכל להביא לכך שלא נזדקק לעוד מערכת-בחירות (שגם היא כנראה תסתיים בתוצאת תיקו דומה) נראה לי שכדאי להזכיר לנשיא את היקף סמכותו על פי חוק יסוד:הממשלה. 

מה החוק אומר ? סעיף 7 לחוק יסוד:ממשלה העוסק בהטלת התפקיד להרכיב ממשלה קובע: 

"(א) משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך; הנשיא יטיל את התפקיד כאמור בתוך שבעה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות או מיום היווצרות העילה לכינון ממשלה חדשה, ובמקרה של פטירת ראש הממשלה - בתוך 14 ימים מיום הפטירה.
(ב) נתקיימה ההתייעצות לפני שנתכנסה הכנסת החדשה, יתייעץ הנשיא עם נציגי רשימות המועמדים שתיוצגנה בכנסת החדשה.
(ג) סעיף זה לא יחול על כינון ממשלה בעקבות הבעת אי אמון לפי סעיף 28 או בעקבות הגשת בקשה לנשיא המדינה לפי סעיף 29(ב), ויחולו ההוראות המפורטות בסעיפים האמורים."

שמתם-לב למשהו חסר? אין שום חיוב להטיל את התפקיד דווקא על ראש אחת המפלגות הגדולות. הנשיא, שחייב להיוועץ, עדיין בעל שיקול דעת עצמאי לחלוטין. 

אני טוען, כבר כמה שנים, שהדרך ליציבות ולמשילות איננה עוברת דרך הטלת-התפקיד על ראש המפלגה הגדולה. הדרך עוברת דרך לשון-המאזניים.


כתבתי זאת בשנת 2013:

"תודו שהטלת תפקיד הרכבת הממשלה על ראש הסיעה הקטנה ביותר בבחירות (על פי תוצאות האמת הזמניות), שאול מופז, יכולה לטלטל את כל המערכת הפוליטית החדשה לכדי נכונות לשיתופי-פעולה מרחיקי לכת, ובכלל זה רוטציה בראשות-הממשלה בין ראשי שתי הסיעות הגדולות, ולו רק כדי למנוע את האפשרות של היווצרות גושים חדשים שאת תוצאות-היערכותם מי ישורנו..."

כתבתי זאת בשנת 2016:

"הרי ממילא, כל אדם בר-דעת רואה שאם תוצאות המדגמים יהיו תוצאות האמת, יהיה זה משה כחלון שיכריע את זהות ראש הממשלה הבא. אם זה המצב המעשי, מדוע לא ינסה נשיא המדינה להטיל על כתפיו את תפקיד הקמת הממשלה הבאה? או במילים אחרות - אולי הגיע הזמן לנסות להרכיב קואליציה שאיננה נשענת על אחת הסיעות הגדולות אלא על לשון המאזניים עצמה?"

הדברים נכונים לא פחות גם היום. אולי הגיע הזמן להפסיק להתעקש ליצור ממשלות לא-יציבות, שהרכבן יוצר נעילות-הדדיות בהסכמים קואליציוניים המונעים רפורמות בשלל-תחומים בהם המצב הקיים רחוק מלהשביע רצון ?
אילו תחומים למשל?

• האתגר המדיני ההולך ומתקרב בדמות 'תוכנית המאה' של הנשיא טראמפ
• הקריסה המתרחשת מול עינינו של חלקים ממערכת הבריאות
• מערכת החינוך התקועה; 
• וכמובן: יחסי חרדים-חילונים. חוק הגיוס, הנימוק לכאורה לחזרה לבחירות,  מדגים את האבסורד הפוליטי הישראלי - גוש הימין זוכה שוב ושוב ברוב קטן אך ברור, ואין לו יכולת מעשית להכריע בתוכו פנימה בנושאים המצויים במחלוקת בין חרדים לחילונים.

נשיא מדינת ישראל יכול לנער את המערכת הפוליטית כולה מהקיפאון הזה בצעד אחד פשוט: לתת ללשון המאזניים הברורה - על פי המדגמים - אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו - להיות האיש שירכיב את הממשלה הבאה. הנשיא, המנסה לעודד אחדות בעם, בוודאי יזכור דבר אחד העומד לזכותו של ליברמן - הוא הרי הבטיח לכפות ממשלת אחדות. 

למה אין התעדכנות בפסקי הדין שהפיצה הדוברת?

הופתעתי לגלות ששוב אין חדש בפסקי הדין שהפיצה הדוברת באתר הרשות השופטת. חיפשתי מעט באינטרנט, רק לגלות שלמערך הדוברות וההסברה של הרשות השופטת יש בית חדש באינטרנט וכי הכתובת לחיפוש פסקי דין והחלטות שהפיצה הדוברת השתנתה.

הכתובת החדשה: פסקי דין והחלטות שהפיצה הדוברת באתר gov.il

כדאי לשים לב גם כן להודעות לעיתונות.

כאן יש גם זכות של קבוצה. אבל

כאן יש גם זכות של קבוצה. בדרך הזו מסכם עו"ד ג'בארין את פעולתו של ארגון עדאללה , בראיון מאלף וחשוב לואלה! 

אבל באותו ראיון הוא גם מסביר לכל מי שמאמין בציונות מדוע אסור שארגון כמו עדאללה יצליח. 

ההסבר כפול:

 1) "היהודים הציונים עדיין לא מבינים שאין סיבה בעולם שנוותר על דרישת השוויון המלא בין יהודים וערבים בארץ. לא היה עם בהיסטוריה שהסכים על אפלייתו".

כלומר, בעוד שהמאבק על הזכות של הפרט הערבי, המיוצג - לשיטתו - על ידי האגודה לזכויות האזרח הוא מאבק המובטח עוד במגילת העצמאות שלנו,  המאבק על הזכות של הקבוצה הערבית לשוויון מלא קבוצתי - הוא מאבק נגד הזכות לייצוג לאומי של היהודים. 

והרי ייצוג לאומי במדינה חד-לאומית ייתכן רק ללאום אחד. זהו הבסיס הרציונלי היחיד לחוק הלאום (המיותר והמטופש בעיני שכן אין בו צורך של ממש, אין בו מהות של ממש, ובעיקר הוא מהווה ביטוי לחוסר-הביטחון של ציבור רחב בשאלת-היסוד המנומקת כל-כך טוב במגילת העצמאות  - זכותו של העם היהודי למדינה לאומית יהודית בארץ ישראל). כל עוד ייצוג לאומי יהיה נושא מהותי בהוויה האנושית, כל עוד רב-לאומיות תהיה מכבסת-מילים כנגד זכות ההגדרה העצמית של לאום, כל עוד קיום לאומי יהיה כורח להישרדותו של לאום נרדף כמו העם היהודי - מאבק נגד הזכות לייצוג לאומי של היהודים אסור שיצליח. 

2) "אנחנו מעוניינים שערבים ינהלו את מוסדות החינוך שלהם בלי התערבות של המדינה. אם יש ויכוח עם בית הספר אז תעשו מולו הפגנות. אבל לא נבקש התערבות של בג"ץ שיקבע איך נכון לנהל את המוסדות שלנו".

כלומר, כשפרט ערבי נפגע מהקבוצה היהודית, ג'בארין יעתור לבג"ץ ללא היסוס. 

לעומת זאת, כשפרט ערבי נפגע מהקבוצה הערבית, זו הבעיה שלו. 

ואיך הסיבה הזו קשורה לציונות? כי הציונות היא מהפכה מדינית שמבטיחה לכל המשתתפים בה "שויון זכויו​ת חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות."

גם לערבים. ואסור שהזכויות שקבוצה נלחמת עליהן יבואו על חשבון הזכויות שהפרטים נלחמים עליהם.

כתבתי דברים לא מאוד שונים בזמנו בפוסט "הפרדוקס הדמוקרטי-ליברלי". והעובדה שנציג של איזשהוא ארגון זכויות, דוגמת עדאללה, מצהיר בריש גלי שכוונתו לפגוע בזכויות הפרט בקבוצה שאותה הוא מתיימר ליצג, מלמדת עד כמה מבחינה דמוקרטית, הייצוג הזה בעייתי, והמאבק שמוביל עדאללה - אסור שיצליח.

 

זה באמת ישנה מי ניצח? אולי הגיע הזמן לוותר על הלשכה ?

הבחירות בלשכת עורכי-הדין לא באמת משנות. בזמן כתיבת דברים אלה עדיין לא ידוע מי זכה בראשות הלשכה, ומי זכה במקומות במועצה הארצית ובמחוזות. אבל מה שברור הוא שעורכי-הדין הצביעו היום ברגליים.

שיעור ההצבעה בבחירות ללשכת עורכי-הדין הגיע לשפל האומר דרשני.

אין מסקנה אפשרית אחרת ממערכת הבחירות הזו, אלא שלציבור עורכי-הדין בישראל אבד האמון בלשכת עורכי-הדין.

זה הזמן שהרגולטור יפסיק לעמוד מנגד.

נכון, היו נסיבות מקלות.

• חשדות  לפרשיות פלילות סביב יו"ר הלשכה המתפטר. 
• עוד מלחמת השמצות בין שני המועמדים לרשות הלשכה שאין כל קשר בינה לבין כבוד המקצוע. 

אבל מלחמות השמצה היו בעבר. אני זוכר שבראשית המילניום, כסטודנט למשפטים הייתי מופתע ממלחמת ההשמצות שהתנהלה אז בין המועמדים לראשות הלשכה. עכשיו נדמה שאפשר רק להתגעגע ללכלוך של פעם.
כבר אז דובר על לשכה שאיננה מתפקדת ועל קריסת המערכת נוכח הגידול במספר עורכי-הדין.
אז בראשית שנות ה-2000, דובר על פחות מ-30,000 עורכי דין.
היום כבר מדובר על כ-80,000 רשומים מתוכם כ-60,000 פעילים (פחות או יותר).

אין מנוס מהמסקנה הנגזרת מבחירת ציבור עורכי הדין: הכרעת המחוקק להפקיד בידי הלשכה סמכויות נרחבות לניהול עצמי של עורכי-הדין איננה נכונה עוד. אולי היתה נכונה כשהיה מדובר בכמה אלפים בודדים של עורכי-דין, אבל כעת נדרשת מערכת רגולטורית אחרת.

אני לא בא להגיד כאן משהו עקרוני על הכשלון של רגולציה עצמית. אני פשוט אומר שצריך להקשיב לעורכי-הדין.

לקריאה נוספת

• הבחירות ללשכת עורכי הדין: עדיין אין תוצאות; טענות לאי-סדרים ומרמה

מולר לא מצא אקדח מעשן אבל משאיר אחריו הרבה עשן

עיון ראשוני בנוסח אשר פורסם של דו"ח מולר, החוקר המיוחד לבדיקת -

• התערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016
• אפשרות קיומה של קנונייה של קמפיין טראמפ עם רוסיה

מלמד שהדו"ח לא יביא את ארה"ב אל מצב של בהירות מלאה.

בעוד שלגבי עצם ההתערבות של רוסיה בבחירות התגבש קונצנזוס עוד קודם לדו"ח שהיתה התערבות ושהיתה פעולה לטובת קמפיין טראמפ,  בנושא הקנוניה (collusion) בדו"ח רק נקבע - 

"In sum, the investigation established multiple links between Trump Campaign officials and individuals tied to the Russian government. Those links included Russian offers of assistance to the Campaign. In some instances, the Campaign was receptive to the offer, while in other instances the Campaign officials shied away. Ultimately, the investigation did not establish that the Campaign coordinated or conspired with the Russian government in its election-interference activities."

בנוסף, גם בנושא השאלה האם הנשיא ביצע עבירת obustruction of justice  (שיבוש החקירה) רק נקבע:

"if we had confidence after a thorough investigation of the facts that the President clearly did not commit obstruction of justice, we would so state. Based on the facts and the applicable legal standards, however, we are unable to reach that judgment. The evidence we obtained about the President's actions and intent presents difficult issues that prevent us from conclusively determining that no criminal conduct occurred. Accordingly, while this report does not conclude that the President committed a crime, it also does not exonerate him."

האומנם זה יספיק, כפי שיש הסבורים, להסיר את האיום המשפטי מעל נשיאותו של טראמפ?

אני סבור שהמצב עדיין איננו בהיר דיו. הדו"ח מחזק את הידוע בדבר נסיונות של הנשיא לעצור את החקירות. ויש חוט מחבר מעניין לגבי -

• הנסיון לעצור את החקירה לגבי פלין 
• הנסיון להגביל את החקירה המיוחדת 
• והנסיון לרסן את ראש האפ.בי.איי, ג'יימס קומי, (הנסיון שהקדים את הפיטורים). 

בכל שלושת המקרים האנשים שעבדו עם טראמפ והתבקשו לפעול - סירבו.

העובדה שהם ידעו שהפעולה לא ראויה - בעוד הנשיא לא ידע זאת, יוצרת רקע נרחב להמשך דיון. בהיבט הזה, דו"ח מולר בעצם קורא להמשך חקירה:

"In addition, the President had a motive to put the FBI's Russia investigation behind him. The evidence does not establish that the termination of Comey was designed to cover up a conspiracy between the Trump Campaign and Russia: As described in Volume I, the evidence uncovered in the investigation did not establish that the President or those close to him were involved in the charged Russian computer-hacking or active-measure conspiracies, or that the President otherwise had an unlawful relationship with any Russian official. But the evidence does indicate that a thorough FBI investigation would uncover facts about the campaign and the President personally that the President could have understood to be crimes or that would give rise to personal and political concerns."

מאחר והאחריות להמשך העניין עברה מהחוקר המיוחד אל המערכת הפוליטית, ומהצד הדמוקרטי של המפה הפוליטית האמריקאית יהיו שימשיכו, השאלה היא עד כמה הם ימצאו שותפים לכך מהצד הרפובליקני. העימותים של טראמפ עם מתונים כמו ג'ון מקיין המנוח  או אדמירל (בדימוס) ויליאם מקרייבן  לא מנבאת טובות לטראמפ. אלא אם הוא יידע לגבש מחדש קואליציה עם הרפובליקנים המתונים, אפשר להתנבא שבעוד שאלת הקנוניה כנראה מאחוריו, נראה סביר להעריך שהעיסוק הפוליטי - ולאחריו המשפטי- באפשרות השיבוש של הליכי החקירה על ידו עשוי להמשיך ולרחף מעל כהונתו הנוכחית, ואם ייבחר שוב - גם מעל כהונתו הבאה.

מהפרספקטיבה הישראלית יש כאן היבט שעשוי לעניין את בנימין נתניהו. מרכיב שמגן על טראמפ בנושא השיבוש הוא העובדה שחלק גדול מפעולותיו נעשו בגלוי. נראה שטראמפ - ורפובליקנים אחרים - מציעים פרשנות רחבה מספיק של סמכויות הנשיא עד אשר ביישום מעשי שלה עבירות כמו שיבוש הופכות להיות כמעט בלתי-ניתנות לגיבוש. מדובר בפרשנות הנסמכת על דוקטרינת  the king can do no wrong הישנה-נושנה (בלטינית Rex Non Potest Peccare ). זהו סוג של Sovereign immunity אשר בוודאי רלוונטי גם לדיון הישראלי בכתבי-האישום האפשריים כנגד נתניהו. אולי במקום לעסוק בחוק צרפתי או בחוק החסינות עדיף לנתניהו לפעול לשנות את שיטת המשטר הישראלית לנשיאותית ?

לקריאה נוספת

• Report on the investigation into Russian interference in the 2016 Presidential Election מאתר NPR. קישור למסמך המלא בPDF)

הנימוקים יינתנו בנפרד

פסק הדין בע"ב 1866/19 פריג' ואח' נ' בן ארי ואח' בו נפסק כי תישלל זכותו (לנסות) להיבחר לכנסת של ד"ר מיכאל בן ארי הוא קצר להפתיע:

"           בית המשפט החליט ברוב דעות (כנגד דעתו החולקת של השופט נ' סולברג) לקבל בחלקו את ע"ב 1866/19 ולקבוע כי ד"ר מיכאל בן ארי מנוע מלהשתתף בבחירות לכנסת ה-21. כן החליט בית המשפט פה אחד לדחות את ערעור הבחירות בכל הנוגע להתמודדותו של עו"ד איתמר בן גביר. משמעות הדברים היא כי ד"ר מיכאל בן ארי מנוע מלהשתתף בבחירות הקרובות לכנסת וכי עו"ד איתמר בן גביר יהא מועמד לכנסת בבחירות הקרובות.
            נימוקים יינתנו בנפרד."

אין זה פסק הדין הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל שניתן ללא נימוקים. אבל הוא מדגים יפה - יותר מרבים מקודמיו - עד כמה דרך הפסיקה הזו איננה ראויה.

לכאורה מדובר בפגיעה בזכות להיבחר (הקבועה בסעיף 6 לחוק יסוד: הכנסת) שנעשתה בהתאם להוראות החוק. אבל הפגם הזה - העדר ההנמקה - דווקא בנוגע לזכות כל-כך חשובה במשטר הדמוקרטי - הוא, להשקפתי, פגם היורד לשורשו של הליך. 

זכות חוקתית מהמעלה הראשונה נפגעה כאן - והאזרח הנפגע איננו יודע מדוע הכריע כך בית המשפט. לא רק האזרח עצמו, כולנו - כלל אזרחי המדינה - לא יודעים מדוע בחר ביהמ"ש לפסול אזרח מלהתמודד לכנסת לראשונה מאז 1992 (אז נפסלו תנועות כך וכהנא חי). אנחנו יכולים לשער - אבל כך לא צריכה להתנהל מדינה דמוקרטית.

קל לראות את הפגמים שבסוג כזה של החלטה. 

אין זה ברור כלל מאיפה שואב ביהמ"ש העליון את הסמכות לפסוק ללא הנמקה. ייתכן שהדבר נעשה ללא הסמכה שבחוק. ההסבר כנראה יהיה שזה מכוח הסמכות הכללית להחליט. אך האם ביהמ"ש היה מאפשר לרשות כלשהיא לקבל החלטה מנהלית אבל לגבש את הנימוקים בעניין רק אחרי ההכרעה ?  

יתרה מכך. מדובר בפסיקה שאיננה יכולה להוות הלכה פסוקה שתנחה ערכאות אחרות -  כי בהעדר הנמקה הגיונה איננו ידוע. 

מדובר בפסיקה שאף איננה עומדת בלשון החוק עצמו. סעיף 63א(ה) לחוק הבחירות קובע: 

"(ה)  בהליך של אישור החלטת הועדה המרכזית לפי סעיף קטן (ב) או בערעור על החלטת הועדה המרכזית לפי סעיף קטן (ד) ידון בית המשפט העליון בתשעה שופטים או במספר בלתי זוגי גדול יותר, כפי שיורה נשיא בית המשפט העליון, ופסק דינו יהיה סופי; פסק הדין יימסר לועדה המרכזית לא יאוחר מהיום ה-23 שלפני יום הבחירות."

הייתכן פסק-דין סופי אם נימוקיו לא פורסמו ?

מדובר בהתנהלות של בית המשפט העליון של ישראל שהיא ספק לא-חוקתית אך בוודאות מלאה לא ראויה.

כאשר מדברים על המדרון החלקלק ועל הדרך שמדינתנו עושה בו, חשוב לזכור את התרומה שמרימים להתדרדרות הזו מוסדות החוק עצמם. אין זה ראוי שבית משפט ייתן פסק-דין ללא הנמקה בנושא כזה.

עדיף פסק-דין קצר של עמוד אחד המציג את ההגיון שהנחה בקבלת ההחלטה עצמה על פני מאות עמודים שנכתבו לאחר מעשה ובאים לתרץ החלטה שמי יידע עד כמה היא מבוססת ומעוגנת במשפט החוקתי הישראלי.

דבר אחד ברור לכולנו: שופטי העליון עצמם לא יכלו לנמק אתמול בערב עד כמה פסילתו של מיכאל בן ארי מלהתמודד בבחירות היא מבוססת ומעוגנת במשפט החוקתי הישראלי.

לקריאה נוספת

• ע"ב 1866/19 פריג' ואח' נ' בן ארי ואח' (נימוקים יינתנו בנפרד) 
• חוק יסוד: השפיטה
• גיא רוה, הנימוקים יינתנו בנפרד (אתר משפט ועסקים, 2013) 
• ד"ר חיים שטנגר, פסק דין ללא נימוקים איננו ראוי (אתר מחלקה ראשונה, 2014) 
• מעריב, עמדת היועמ"ש על פסילת בן-ארי: יש עילה של הסתה לגזענות
• ערוץ 7, בן-ארי:היועמ"ש עשה עבודה רשלנית