אבל גם מי שלא צפה בדיון התקשה להבין את הטוענים על כך שלא היתה פגיעה בחשאיות ההצבעה.
הרי מה כבר צריך לדעת ?
1. חוק מבקר המדינה קובע : "מבקר המדינה (להלן – המבקר) ייבחר בידי הכנסת בהצבעה חשאית בישיבת הכנסת שנועדה לענין זה בלבד."
2. כמה וכמה מחברי-הכנסת (לפי הדיון שבעה) תיעדו את הצבעתם.
3. ואומר נציג הייעוץ המשפטי לכנסת בכבודו ובעצמו - יכול להיות שזה מה שהבינו שצריך לעשות.
מעצם זה שאנחנו יודעים שהוכנסו מצלמות לקלפי והופעלו - נפגעה החשאיות. הרי לא תתכן חשאיות אם יש תיעוד.
האומנם צריך לדעת יותר כדי להגיד שיש כאן ספק גדול, גדול מדי, לגבי שמירת חשאיות הבחירות האלה?
וחשוב לזכור - הרי מדובר כאן בקלפי קטנה. סה"כ 120 קולות. האם יש ספק למישהו שבקלפי כזו, תיעוד כזה, יכול לפגוע פגיעה מהותית בעקרון החשאיות? (שהרי אם יודעים על מי שהצביע איך הצביע, קל להסיק על מי שלא יודעים)
הדיון המפולפל האם חשאיות הבחירות היא זכות או חובה מתייתר ברגע שזוכרים שמדובר בקלפי קטנה. הרי כדי שתהיה זכות כזו בקלפי קטנה, הכרחי שתהיה חובה כזו. ומכאן, השכל הישר מחייב שמרגע שהופרה החשאיות בקלפי קטנה, אין מנוס אלא להורות על בחירות מחדש.
זה לא עניין מורכב מדי. יש פרוצדורה נדרשת לצורך תקינות ההליך. נפל פגם חמור בפרוצדורה והיא לא קויימה בצורה תקינה. ולכן צריך לקיים את ההליך מחדש.
אפשר היה לעצור כאן.
אבל ראוי להתייחס לעוד נקודה - שאלת קיום ראיות לפגיעה בחשאיות. הדיון בבג"ץ כידוע איננו דיון שמתבסס בעיקרו על הוכחות. ובכל זאת, כל המתבונן בתיעוד ישיבת הכנסת הרלוונטית (קישור לישיבה 399 של הכנסת ה25 באתר הכנסת) לא יכול להחמיץ את אמירתו של יו"ר הכנסת (לפני תחילת ההצבעה השניה בסיבוב השני): "אני מזכיר כי הבחירות הן חשאיות, ולכן אין להנחות ואין שום תוקף להנחיה לצלם את ההצבעה." אם יו"ר הכנסת עצמו מודע לכך שיתכן והיתה הנחיה לצלם את ההצבעה, ולהשלכותיה האפשריות על חשאיות ההצבעה, איך אפשר שלא להתייחס אל הפיל שבחדר ?
זאת ועוד, הרשת מוצפת בתיעודים שונים ומשונים על כך שהחשאיות נפגעה. נביא רק שלוש דוגמאות -
- העיתונאי אבישי גרינצייג הציג בערוץ הטלגרם שלו תיעוד של ח"כ גואטה מציג את הפלאפון שלו לפני יו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כ"ץ, מייד לאחר הצבעתו
- גרינצייג גם הציג לציבור את הטוויטר של נחמיה גרשוני אילהו בו מוצג תיעוד של השרה גילה גמליאל מציגה לפני אדם שמחוץ לתמונה את הפתק ומכניסה אותו למעטפה.
- סגנית שר החוץ, שרן השכל העידה לאחרונה: "לצערי, באופן מביש, ח"כים מהקואליציה נדרשו, לצערי כמו במשטרים לא דמוקרטים, להיכנס ולצלם מאחורי הפרגוד כדי להוכיח את הצבעתם".
אז יש לנו גם תיעוד על כך שהחשאיות נפגעה.
בשולי-הדברים, יש להעיר שעדיף לא לגלוש במדרון החלקלק בדמות הטיעון המבקש להציג ראיה לפגיעה בחשאיות בעצם העובדה שמאזן ההצבעה נטה לכיוון אחד בסיבוב הראשון ונטה לכיוון השני בסיבוב השני כראיה.
אומנם, כל הרעיון של כמה סיבובי הצבעה כשיש יותר ממועמד אחד, מקורו ברצון בתמיכה של רוב של כל חברי הבית לתפקיד הממלכתי הזה. וכאן לפחות 4 חברי כנסת שינו עמדתם:
- בסיבוב הראשון: "זכה אלרון לתמיכתם של 60 חברי ואילו ראבילו זכה לתמיכת 57 חברי כנסת."
- בסיבוב השני: "ראבילו נבחר ברוב של 61 קולות, מול 57 קולות לשופט בית המשפט העליון בדימוס יוסף אלרון."
לפני סיום אי אפשר שלא לתהות על הטוענים לשינוי כללי-המשחק תוך כדי תנועה בכך והמבקשים להגביל כל החלטה של בג,ץ בכך שאי אפשר לקבוע כלל חדש, של בלי מצלמות, כך לפתע. הרי מי ששינה את הכללים הם מי שדרשו שיהיה תיעוד, מי שהפכו את הכנסת המצלמות לכלי, ומי שבחרו לתעד את הצבעתם בוידאו במוצהר. זה השינוי שמחייב התערבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה