סוגיית גיל הפרישה בארץ היא סוגיה קשה וכואבת. בעוד שגיל הפרישה לגברים הועלה במסגרת חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, לגיל 67, גיל הפרישה לנשים הועלה רק לגיל 62, ומאז מתנהל מאבק מתמשך בשאלת העלאת גיל הפרישה לנשים ל-64, כשמבחינה חוקית המהלך הזה נדחה לפני שנה עד לשנת 2017 (במסגרת תיקון מספר 3 לחוק גיל פרישה). זאת למרות שועדה מקצועית שמונתה לעניין על ידי שר האוצר הקודם, יובל שטייניץ, המליצה חד-משמעית להשוות את גיל הפרישה לנשים ולגברים.
הרציונל הוא פשוט: בממוצע, נשים חיות יותר מגברים, וגיל הפרישה המוקדם יותר, דן אותן לצבירה מופחתת לפנסיה (בגלל פחות שנות חסכון בעבודה) וכתוצאה - לעוני בזקנתן. גרוע מכך, המודעות של המעסיקים לגיל הפרישה המוקדם יותר של עובדות, נוסף לנדבך האפליה כנגד נשים בשוק העבודה.
הרציונל של המתנגדים גם הוא פשוט: בשוק שבו גם כך קשה לעובדים מעל לגיל 50 למצוא עבודה, לנשים מבוגרות קשה הרבה יותר, וכל זמן ששוק העבודה הישראלי איננו משנה את גישתו ומפגין צמא לעובדות ועובדים מעל לגיל 60, עצם דחיית גיל הפרישה היא מהלך שגוזר על נשים אלו עוני מיידי. כי הן ימצאו עצמן נדונות לחפש עבודה בשוק שאיננו מעוניין בעובדות מבוגרת, בלי המשענת (הרעועה משהו) של קצבאות זקנה וחסכון פנסיוני.
אחרי ששר האוצר, יאיר לפיד, נמנע בהכנות לתקציב 2013-2014 מהתעמתות עם הנושא הקשה והכואב של העלאת גיל הפרישה לנשים (דפוס חוזר של השר הזה, כפי שהודגם, למשל, בנושא תקצוב חינוך ובנושא התקציב הדו-שנתי), אפשר היה לדמות שהארץ תשקוט לה לשנתיים, אבל דו"חות ביטוח לאומי ל־2012, שפורסמו בסוף השבוע האחרון וההודעה של משרד האוצר מהשבוע שעבר על קיצוץ אפשרי של 10% בפנסיות עקב תשואות נמוכות בשוקי ההון מבטיחים מראית-עין של התמודדות פוליטית בטווח הלא-רחוק עם הסוגיה.
הסיבה ? כדברי הדו"ח האקטוארי המלא של המוסד לביטוח לאומי ל-31/12/2010 שפורסם ביולי האחרון: "כבר בשנת 2010 התקבולים של המוסד היו נמוכים מתשלומי המוסד, והקצבאות שולמו חלקית מהריבית ששולמה על הקרן באותה שנה. בעתיד, התשלומים צפויים לגדול בקצב מהיר יותר מאשר התקבולים ולכן גם בשנים הבאות הקרן תשלים את הפער הגדל בין התקבולים לתשלומים. מצב זה מאט את קצב הגידול של הקרן, עד שבשנת 2024 המצב יתהפך והקרן תתחיל לקטון ובסביבות שנת 2042 הקרן תתרוקן. מאותו רגע, המוסד ימצא בגירעון תזרימי, וללא מימון נוסף הוא לאיהיה מסוגל לשלם את מלוא התחייבויותיו על פי חוק".
(מצוטט מעמ' 9-10 לדו"ח האקטוארי המלא של המוסד לביטוח לאומי לסוף שנת 2010 (PDF)).
וככה זה נראה באופן גרפי -
(הגרף מצוטט מתוך עמ' 115 לחלק השלישי של הדוח הכספי ליום 31 בדצמבר 2012 של המוסד לביטוח לאומי
(PDF))
התופעה של קריסה ממשמשת ובאה של מוסדות הביטוח הסוציאלי נוכח העלייה בתוחלת-החיים היא לא תופעה ייחודית לישראל. הערכים הויקיפדיים Social Security debate in the United States ו-Pensions crisis מתארים דילמה דומה בארה"ב, ואותה הבעיה מטרידה את כל מדינות העולם המפותח.
במוקדם או במאוחר, התפישה של פרישה מעבודה בלי קשר לתוחלת-החיים תשתנה ותומר בתפישה מפוכחת יותר, המעניקה לאדם הקשיש אפשרות למנוחה בשנות חייו האחרונות, אך המחייבת אותו לפרוש בשלב חיים מאוחר הרבה יותר מזה המקובל היום. ככל שההכרעה הזו תידחה, כך הפתרון שיאומץ יהיה דומה יותר לחקיקה הגרמנית הראשונה בעניין - קביעת גיל פרישה מעבודה כה מאוחר, עד כי רק מעטים יזכו להגיע אליו.
כל זה לא בא לומר שממשלת ישראל צריכה להטיל את כל הנטל על אזרחיה. במקביל למהלך של העלאת גיל הפרישה מעלה, ל-70, צריכה הממשלה לקחת על עצמה מעורבות בהנפקת אגרות חוב לפנסיה, כדי להבטיח פנסיה ראויה יותר; מעורבות רבה בשוק העבודה, כולל קצבאות אבטלה והבטחת-הכנסה ללא הגבלות-זמן למבקשי-עבודה מעל גיל 60, ששירות התעסוקה מאשר כי אינם מצליחים למצוא עבודה; ובעיקר - פעילות אינטנסיבית לשינוי אופיו של שוק העבודה, ולהכחדת האפלייה על רקע גיל ועל רגע מגדר, העומדות בשורש ההתנגדות הרבה להעלאת גיל הפרישה.
אחרת, המהלך המשולב של התנערות ממחוייבות לחסכון הפנסיוני של העובדים, בד בבד עם דחיית גיל הפרישה לגילאים בהם קשה יותר לעבוד וקשה עד מאוד למצוא עבודה, יבטיח לכל ממשלה שתקדם אותו קריסה פוליטית. ובדילמה דמויית דילמת האסיר הזו, היצמדות באי-שיתוף פעולה או בפעולת-נגד, והתנכרות למסלול היחיד שמבטיח הצלחה לכל - שיתוף פעולה הדדית, יביא לתוצאת האימים עליה מבשרים דוחו"ת המוסד לביטוח לאומי: היום שבו לא יוכל המוסד לביטוח לאומי של מדינת ישראל לשלם קצבאות לכלל האזרחים המבוטחים, בוא יבוא.
יש כלכלנים שישמחו על נפילת רעיון הערבות הההדדית והביטחון הסוציאלי האוניברסלי, ועל יצירת מנגנון אחר, חלופי, של צדקה ועזרה לעניים ולחלשים. יש גם אזרחים שיעדיפו מצב כזה של סיוע סוציאלי רק לחלשים, על פני העלאת גיל הפרישה באופן גורף לכולם. אני נמנה על אלה הסבורים שבכל מצב, בכל נסיבות, רק מודל סוציאלי אוניברסלי הוא המודל הנכון, הראוי וההולם את ערכיה של מדינה דמוקרטית. בלעדיו, התיוג שיידרש אזרח לעבור כדי להיות "זכאי", יוסיף נדבך נוסף של מיסוד פערי-הכוח בין האזרחים החלשים והחזקים כלכלית במדינה, ויקרב את המדינה צעד בוטח נוסף אל עבר הזהות עמה צריכה כל מדינה קפיטליסטית להיאבק - כפלוטוקרטיה.
לקריאה נוספת
הרציונל הוא פשוט: בממוצע, נשים חיות יותר מגברים, וגיל הפרישה המוקדם יותר, דן אותן לצבירה מופחתת לפנסיה (בגלל פחות שנות חסכון בעבודה) וכתוצאה - לעוני בזקנתן. גרוע מכך, המודעות של המעסיקים לגיל הפרישה המוקדם יותר של עובדות, נוסף לנדבך האפליה כנגד נשים בשוק העבודה.
הרציונל של המתנגדים גם הוא פשוט: בשוק שבו גם כך קשה לעובדים מעל לגיל 50 למצוא עבודה, לנשים מבוגרות קשה הרבה יותר, וכל זמן ששוק העבודה הישראלי איננו משנה את גישתו ומפגין צמא לעובדות ועובדים מעל לגיל 60, עצם דחיית גיל הפרישה היא מהלך שגוזר על נשים אלו עוני מיידי. כי הן ימצאו עצמן נדונות לחפש עבודה בשוק שאיננו מעוניין בעובדות מבוגרת, בלי המשענת (הרעועה משהו) של קצבאות זקנה וחסכון פנסיוני.
אחרי ששר האוצר, יאיר לפיד, נמנע בהכנות לתקציב 2013-2014 מהתעמתות עם הנושא הקשה והכואב של העלאת גיל הפרישה לנשים (דפוס חוזר של השר הזה, כפי שהודגם, למשל, בנושא תקצוב חינוך ובנושא התקציב הדו-שנתי), אפשר היה לדמות שהארץ תשקוט לה לשנתיים, אבל דו"חות ביטוח לאומי ל־2012, שפורסמו בסוף השבוע האחרון וההודעה של משרד האוצר מהשבוע שעבר על קיצוץ אפשרי של 10% בפנסיות עקב תשואות נמוכות בשוקי ההון מבטיחים מראית-עין של התמודדות פוליטית בטווח הלא-רחוק עם הסוגיה.
הסיבה ? כדברי הדו"ח האקטוארי המלא של המוסד לביטוח לאומי ל-31/12/2010 שפורסם ביולי האחרון: "כבר בשנת 2010 התקבולים של המוסד היו נמוכים מתשלומי המוסד, והקצבאות שולמו חלקית מהריבית ששולמה על הקרן באותה שנה. בעתיד, התשלומים צפויים לגדול בקצב מהיר יותר מאשר התקבולים ולכן גם בשנים הבאות הקרן תשלים את הפער הגדל בין התקבולים לתשלומים. מצב זה מאט את קצב הגידול של הקרן, עד שבשנת 2024 המצב יתהפך והקרן תתחיל לקטון ובסביבות שנת 2042 הקרן תתרוקן. מאותו רגע, המוסד ימצא בגירעון תזרימי, וללא מימון נוסף הוא לאיהיה מסוגל לשלם את מלוא התחייבויותיו על פי חוק".
(מצוטט מעמ' 9-10 לדו"ח האקטוארי המלא של המוסד לביטוח לאומי לסוף שנת 2010 (PDF)).
וככה זה נראה באופן גרפי -
(PDF))
התופעה של קריסה ממשמשת ובאה של מוסדות הביטוח הסוציאלי נוכח העלייה בתוחלת-החיים היא לא תופעה ייחודית לישראל. הערכים הויקיפדיים Social Security debate in the United States ו-Pensions crisis מתארים דילמה דומה בארה"ב, ואותה הבעיה מטרידה את כל מדינות העולם המפותח.
במוקדם או במאוחר, התפישה של פרישה מעבודה בלי קשר לתוחלת-החיים תשתנה ותומר בתפישה מפוכחת יותר, המעניקה לאדם הקשיש אפשרות למנוחה בשנות חייו האחרונות, אך המחייבת אותו לפרוש בשלב חיים מאוחר הרבה יותר מזה המקובל היום. ככל שההכרעה הזו תידחה, כך הפתרון שיאומץ יהיה דומה יותר לחקיקה הגרמנית הראשונה בעניין - קביעת גיל פרישה מעבודה כה מאוחר, עד כי רק מעטים יזכו להגיע אליו.
כל זה לא בא לומר שממשלת ישראל צריכה להטיל את כל הנטל על אזרחיה. במקביל למהלך של העלאת גיל הפרישה מעלה, ל-70, צריכה הממשלה לקחת על עצמה מעורבות בהנפקת אגרות חוב לפנסיה, כדי להבטיח פנסיה ראויה יותר; מעורבות רבה בשוק העבודה, כולל קצבאות אבטלה והבטחת-הכנסה ללא הגבלות-זמן למבקשי-עבודה מעל גיל 60, ששירות התעסוקה מאשר כי אינם מצליחים למצוא עבודה; ובעיקר - פעילות אינטנסיבית לשינוי אופיו של שוק העבודה, ולהכחדת האפלייה על רקע גיל ועל רגע מגדר, העומדות בשורש ההתנגדות הרבה להעלאת גיל הפרישה.
אחרת, המהלך המשולב של התנערות ממחוייבות לחסכון הפנסיוני של העובדים, בד בבד עם דחיית גיל הפרישה לגילאים בהם קשה יותר לעבוד וקשה עד מאוד למצוא עבודה, יבטיח לכל ממשלה שתקדם אותו קריסה פוליטית. ובדילמה דמויית דילמת האסיר הזו, היצמדות באי-שיתוף פעולה או בפעולת-נגד, והתנכרות למסלול היחיד שמבטיח הצלחה לכל - שיתוף פעולה הדדית, יביא לתוצאת האימים עליה מבשרים דוחו"ת המוסד לביטוח לאומי: היום שבו לא יוכל המוסד לביטוח לאומי של מדינת ישראל לשלם קצבאות לכלל האזרחים המבוטחים, בוא יבוא.
יש כלכלנים שישמחו על נפילת רעיון הערבות הההדדית והביטחון הסוציאלי האוניברסלי, ועל יצירת מנגנון אחר, חלופי, של צדקה ועזרה לעניים ולחלשים. יש גם אזרחים שיעדיפו מצב כזה של סיוע סוציאלי רק לחלשים, על פני העלאת גיל הפרישה באופן גורף לכולם. אני נמנה על אלה הסבורים שבכל מצב, בכל נסיבות, רק מודל סוציאלי אוניברסלי הוא המודל הנכון, הראוי וההולם את ערכיה של מדינה דמוקרטית. בלעדיו, התיוג שיידרש אזרח לעבור כדי להיות "זכאי", יוסיף נדבך נוסף של מיסוד פערי-הכוח בין האזרחים החלשים והחזקים כלכלית במדינה, ויקרב את המדינה צעד בוטח נוסף אל עבר הזהות עמה צריכה כל מדינה קפיטליסטית להיאבק - כפלוטוקרטיה.
לקריאה נוספת
- פרסומי המוסד לביטוח לאומי
- דין וחשבון אקטוארי מלא של המוסד לביטוח לאומי ליום 31/12/2010 (PDF)
- חלק ראשון של הדוחות הכספיים של המוסד לביטוח לאומי ליום 31/12/2012(PDF)
- חלק שני של הדוחות הכספיים של המוסד לביטוח לאומי ליום 31/12/2012(PDF)
- חלק שלישי של הדוחות הכספיים של המוסד לביטוח לאומי ליום 31/12/2012(PDF)
- חוזר פנסיה 2013-3-1 של אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר: דרך חישוב מאזן אקטוארי ומקדמי תקנון של קרן הפנסיה מיום 30/01/2013(PDF)
- הודעה לעיתונות של משרד האוצר אודות נייר התייעצות בנוגע לשינוי הנחת הריבית במוצרי חיסכון שהפיץ אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון (DOCX)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה