היום מלאו 150 שנה להצהרת האמנציפציה, אותו צעד אמיץ שהוביל נשיא ארה"ב, אברהם לינקולן, לשחרורם של העבדים בארה"ב, בזמן מלחמת האזרחים.
דבריו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, 150 שנה לאחר מכן, ראויים לתרגום ולתשומת-לב:
"ב-31 בדצמבר, 1862, האומה שלנו סיימה את סופה של עוד שנה של מלחמת אזרחים. בשילה ובסבן פיינס, הרפר'ס פרי ואנטיאטם, אח לחם כנגד אח. אחות לחמה כנגד אחות. דם ומרירות העמיקו את הקרע שהפריד צפון מדרום, כשהם שוחקים את קשרי-החיבה שבעבר איחדו 34 מדינות תחת דגל אחד. העבדות עדיין השעתה את האפשרות של אמריקה בה חיים וחירות היו זכות-מלידה של כולם, ולא מנת-חלקה של קבוצה.
ועדיין, אפילו באותם ימים שחורים, האור נשמר. התקווה החזיקה מעמד. כשעייפותה של שנה זקנה הוחלפה בהבטחתה של שנה חדשה, הנשיא אברהם לינקולן פרסם את הצהרת האמנציפציה - הצהיר באומץ שב-1 בינואר 1863 'כל האנשים המוחזקים כעבדים' באיזורים מורדים 'יהיו מאז ולאחר מכן ולתמיד חופשיים.' הוא פתח את צבא האיחוד ואת הצי לאפרו-אמריקאים, ונתן כוח חדש לחירות. עם מסמך זה, הנשיא לינקולן העניק כוח מוסרי חדש למלחמה, בהפיכתה לקרב לא רק לשימור אלא גם להעצמה. הוא שאף לאחד את אומתנו לא רק תחת ממשל, אלא גם בחופש שלא יידע גבולות של צבע או אמונה. כל קרב הפך לקרב עבור החירות עצמה. כל מאבק הפך למאבק עבור השוויון.
הנשיא ה-16 שלנו הבין גם כן שבעוד כל אחד מאיתנו זכאי לזכויות האינדיבידואליות שלנו ולתחומי האחריות שלנו, יש דברים מסויימים שאיננו יכולים להשיג בעצמנו. רק איחוד יוכל לשרת את התקוות של כל אזרח, להפיל מחסומים להזדמנות ולתת לכל אחד מאיתנו הזדמנות לרדוף את השאיפות הגבוהות ביותר שלנו. הוא ידע שבאותן ארצות הברית, שום חלום לא יהיה מעבר להישג ידינו כל עוד נעמוד על כך ששאיפה למימוש טובת הכלל משרתת את החירות האישית ולא מחלישה אותה.
רוח זו היא שהפכה את האמנציפציה לאפשרית והוסיפה אותה לחוקה שלנו. היתה זו האמונה במה שאנו יכולים לעשות יחד שהניעה מיליונים לצעוד למען הצדק בשנים שחלפו מאז. והיום, זוהי מורשת שאנו בוחרים לא רק לזכור, אלא להפוך לשלנו. הבה נתחיל את השנה החדשה הזו על ידי חידוש הקשרים שלנו זה לזה ובהשקעה מחדש בעבודה המחכה לנו, בטוחים שאנו יכולים להמשיך ולקדם את פיתוח החופש בזמננו.
לכן, כעת, אני, ברק אובמה, נשיא ארצות הברית של אמריקה, בכוח הסמכות שניתנה לי על ידי החוקה וחוקי ארצות-הברית, מצהיר בזאת על ה-1 בינואר 2013, כיום השנה ה-150 להצהרת האמנציפציה. אני קורא לכל האמריקאים לקיים יום זה עם תוכניות, טקסים ופעילויות מתאימים אשר יחגגו את הצהרת האמנציפציה ויאשרו את העקרונות הנצחיים שהיא אישרה.
ולעדות אודות כך, אישרתי בחתימת ידי ביום 31 בדצמבר זה, של שנת אלוהינו אלפיים ושתים עשרה, ושנת עצמאותנו המאתיים שלושים ושבע. "
והמקור (מצוטט מאתר הבית הלבן)-
דבריו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, 150 שנה לאחר מכן, ראויים לתרגום ולתשומת-לב:
"ב-31 בדצמבר, 1862, האומה שלנו סיימה את סופה של עוד שנה של מלחמת אזרחים. בשילה ובסבן פיינס, הרפר'ס פרי ואנטיאטם, אח לחם כנגד אח. אחות לחמה כנגד אחות. דם ומרירות העמיקו את הקרע שהפריד צפון מדרום, כשהם שוחקים את קשרי-החיבה שבעבר איחדו 34 מדינות תחת דגל אחד. העבדות עדיין השעתה את האפשרות של אמריקה בה חיים וחירות היו זכות-מלידה של כולם, ולא מנת-חלקה של קבוצה.
ועדיין, אפילו באותם ימים שחורים, האור נשמר. התקווה החזיקה מעמד. כשעייפותה של שנה זקנה הוחלפה בהבטחתה של שנה חדשה, הנשיא אברהם לינקולן פרסם את הצהרת האמנציפציה - הצהיר באומץ שב-1 בינואר 1863 'כל האנשים המוחזקים כעבדים' באיזורים מורדים 'יהיו מאז ולאחר מכן ולתמיד חופשיים.' הוא פתח את צבא האיחוד ואת הצי לאפרו-אמריקאים, ונתן כוח חדש לחירות. עם מסמך זה, הנשיא לינקולן העניק כוח מוסרי חדש למלחמה, בהפיכתה לקרב לא רק לשימור אלא גם להעצמה. הוא שאף לאחד את אומתנו לא רק תחת ממשל, אלא גם בחופש שלא יידע גבולות של צבע או אמונה. כל קרב הפך לקרב עבור החירות עצמה. כל מאבק הפך למאבק עבור השוויון.
הנשיא ה-16 שלנו הבין גם כן שבעוד כל אחד מאיתנו זכאי לזכויות האינדיבידואליות שלנו ולתחומי האחריות שלנו, יש דברים מסויימים שאיננו יכולים להשיג בעצמנו. רק איחוד יוכל לשרת את התקוות של כל אזרח, להפיל מחסומים להזדמנות ולתת לכל אחד מאיתנו הזדמנות לרדוף את השאיפות הגבוהות ביותר שלנו. הוא ידע שבאותן ארצות הברית, שום חלום לא יהיה מעבר להישג ידינו כל עוד נעמוד על כך ששאיפה למימוש טובת הכלל משרתת את החירות האישית ולא מחלישה אותה.
רוח זו היא שהפכה את האמנציפציה לאפשרית והוסיפה אותה לחוקה שלנו. היתה זו האמונה במה שאנו יכולים לעשות יחד שהניעה מיליונים לצעוד למען הצדק בשנים שחלפו מאז. והיום, זוהי מורשת שאנו בוחרים לא רק לזכור, אלא להפוך לשלנו. הבה נתחיל את השנה החדשה הזו על ידי חידוש הקשרים שלנו זה לזה ובהשקעה מחדש בעבודה המחכה לנו, בטוחים שאנו יכולים להמשיך ולקדם את פיתוח החופש בזמננו.
לכן, כעת, אני, ברק אובמה, נשיא ארצות הברית של אמריקה, בכוח הסמכות שניתנה לי על ידי החוקה וחוקי ארצות-הברית, מצהיר בזאת על ה-1 בינואר 2013, כיום השנה ה-150 להצהרת האמנציפציה. אני קורא לכל האמריקאים לקיים יום זה עם תוכניות, טקסים ופעילויות מתאימים אשר יחגגו את הצהרת האמנציפציה ויאשרו את העקרונות הנצחיים שהיא אישרה.
ולעדות אודות כך, אישרתי בחתימת ידי ביום 31 בדצמבר זה, של שנת אלוהינו אלפיים ושתים עשרה, ושנת עצמאותנו המאתיים שלושים ושבע. "
והמקור (מצוטט מאתר הבית הלבן)-
"On December 31, 1862, our Nation marked the end of another year of civil war. At Shiloh and Seven Pines, Harpers Ferry and Antietam, brother had fought against brother. Sister had fought against sister. Blood and bitterness had deepened the divide that separated North from South, eroding the bonds of affection that once united 34 States under a single flag. Slavery still suspended the possibility of an America where life and liberty were the birthright of all, not the province of some.
Yet, even in those dark days, light persisted. Hope endured. As the weariness of an old year gave way to the promise of a new one, President Abraham Lincoln issued the Emancipation Proclamation -- courageously declaring that on January 1, 1863, "all persons held as slaves" in rebellious areas "shall be then, thenceforward, and forever free." He opened the Union Army and Navy to African Americans, giving new strength to liberty's cause. And with that document, President Lincoln lent new moral force to the war by making it a fight not just to preserve, but also to empower. He sought to reunite our people not only in government, but also in freedom that knew no bounds of color or creed. Every battle became a battle for liberty itself. Every struggle became a struggle for equality.
Our 16th President also understood that while each of us is entitled to our individual rights and responsibilities, there are certain things we cannot accomplish on our own. Only a Union could serve the hopes of every citizen, knocking down the barriers to opportunity and giving each of us the chance to pursue our highest aspirations. He knew that in these United States, no dream could ever be beyond our reach when we affirm that individual liberty is served, not negated, by seeking the common good.
It is that spirit that made emancipation possible and codified it in our Constitution. It is that belief in what we can do together that moved millions to march for justice in the years that followed. And today, it is a legacy we choose not only to remember, but also to make our own. Let us begin this new year by renewing our bonds to one another and reinvesting in the work that lies ahead, confident that we can keep driving freedom's progress in our time.
NOW, THEREFORE, I, BARACK OBAMA, President of the United States of America, by virtue of the authority vested in me by the Constitution and the laws of the United States, do hereby proclaim January 1, 2013, as the 150th Anniversary of the Emancipation Proclamation. I call upon all Americans to observe this day with appropriate programs, ceremonies, and activities that celebrate the Emancipation Proclamation and reaffirm the timeless principles it upheld.
IN WITNESS WHEREOF, I have hereunto set my hand this thirty-first day of December, in the year of our Lord two thousand twelve, and of the Independence of the United States of America the two hundred and thirty-seventh."
החשיבות הגדולה בציונה של הצהרת האמנציפציה עבור ארה"ב ברורה. אבל היא חשובה לא פחות גם עבורנו, כאן במדינת ישראל. כל מי שמודע לחשיבות המונח 'אמנציפציה' בהיסטוריה של היהודים, איננו יכול להישאר אדיש כשהוא עד למאמציה של אומה אחרת לזכור ולקדש את החירות שניתנה. איננו יכול שלא להרהר במצבה של החירות במדינה בה הוא חי. איננו יכול שלא לייחל לכך שכל בני-האדם יזכו לחופש שלא יידע גבולות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה