יום שלישי, 10 באפריל 2012

מישהו במשטרה צריך לעשות שיעורי-בית ולחשוב קצת על תפקידו

מכתב שכתב ח"כ אילן גילאון למפכ"ל המשטרה בעניין מדיניות המשטרה בנוגע להפגנות המחאה מלמד על מדיניות תמוהה (בלשון המעטה) של משטרת ישראל בהתמודדותה עם ההפגנות.

מתברר שיש שוטרים אשר מתקשרים למי שזוהה על ידי המודיעין המשטרתי כמארגני הפגנות, והם מתרים בפני המארגנים-לכאורה שעליהם להשיג רשיון הפגנה. הבעיה היא שהם עושים זאת גם במקרים בהם אין כל צורך ברשיון להפגנה על פי החוק הישראלי.

קשה להאמין, אבל אפשר לשמוע שיחה כזו בכתובת הבאה או אם לוחצים Play כאן -

מילא שלאזרחים המבקשים להפגין מומלץ להיות מודעים לזכותון לאזרח המפגין של האגודה לזכויות האזרח, אבל שיהיה צריך להמליץ זאת לשוטרים העוסקים בשמירת-הסדר ? כיצד יכול שוטר לאכוף את החוק אם הוא לא מכיר אותו ?

עצוב.

אבל מחשבות עצובות יותר עולות, כאשר חושבים על המשאבים שמשקיעה משטרת-ישראל באיסוף מודיעין על הפעילים במחאה החברתית, על הדרכים בהם בוחרת המשטרה לפעול נוכח אזרחים המבקשים להפעיל את זכותם לחופש הביטוי, ועל השאלה החשובה מכל - העובדה שיש שוטרים ששוכחים שגם הם אזרחים, שהמחאה החברתית באה לדבר גם בשמם, ושכישלונה יפגע בהם לא פחות מאשר באזרחים האחרים.

האם יבוא היום שבו שוטרי-ישראל, במקום להתעמת עם מפגיני המחאה החברתית ולפגוע בזכויותיהם האזרחיות ישלבו עמם ידיים ויפגינו יחד איתם ? חירויות הביטוי של משרתי-ציבור מוגבלות מאוד, ובצדק, אבל דרך מצוינת לשוטר המבקש לאפשר לאחיו למחות גם בשמו תהיה להקפיד קלה כחמורה על זכויות-האזרח שלהם. 

אין תגובות:

פרסום תגובה