שינוי פרדיגמה בהתמודדות עם הסמים הממכרים ?

גוף בינלאומי, הוועדה הגלובלית לסמים, הציג דו"ח שקורא לשינוי תבניות-המחשבה בכל הקשור להתמודדות עם הסמים הממכרים. בניגוד לדיווחים בתקשורת הישראלית, זה לא האו"ם, אלא גוף עצמאי-וולונטרי, שבו חברים ממלאי-תפקידים בכירים ביותר בדימוס בקהיליה הבינלאומית, וביניהם קופי אנאן וג'ורג' שולץ.  את הדו"ח המלא (באנגלית וספרדית) אפשר למצוא כאן. התמצית שלו, היא שהתוצאה של  המלחמה בסמים בעשרות השנים האחרונות היא  (מעמ' 3 לנוסח האנגלי)-

"Arresting and incarcerating tens of millions of these people in recent decades has filled prisons and destroyed lives and families without reducing the availability of illicit drugs or the power of criminal organizations. There appears to be almost no limit to the number of people willing to engage in such activities to better their lives, provide for their families, or otherwise escape poverty. Drug control resources are better directed elsewhere."

"מעצרם וכליאתם של עשרות מיליוני בני-האדם [המעורבים] בעשורים האחרונים מילאה בתי-כלא והרסה חיים ומשפחות בלי להפחית את זמינות הסמים האסורים או את כוחם של ארגוני פשיעה. נראה שאין כל מגבלה למספר האנשים המוכנים לעסוק בפעילויות שכאלה להטבת חייהם, לפרנסת משפחותיהם, או להימלט מעוני. עדיף להפנות את המשאבים לשליטה בסמים לכיוונים אחרים. "

הדו"ח מזכיר (עמ' 5 לנוסח האנגלי) ש-

"This reminds us that drug policies were initially developed and implemented in the hope of achieving outcomes in terms of a reduction in harms to individuals and society – less crime, better health, and more economic and social development. However, we have primarily been measuring our success in the war on drugs by entirely different measures – those that report on processes, such as the number of arrests, the amounts seized, or the harshness of punishments. These indicators may tell us how tough we are being, but they do not tell us how successful we are in improving the ‘health and welfare of mankind’."

"מה שמזכיר לנו שהמדיניות בתחום הסמים פותה ויושמה בתקוה של השגת תוצרים שבוטאו במונחים של הפחתת הנזק לאינדיבידואלים ולחברה - פחות פשע, יותר בריאות ויותר פיתוח כלכלי וסוציאלי. חרף זאת, מדדנו את הצלחתנו במלחמה בסמים על ידי מדדים אחרים לגמרי - אלה שמדווחים על תהליכים, כמו מספר המעצרים, הכמויות שנלכדו, או החומרה של העונשים. אינדיקטורים אלה אולי מספרים לנו באיזו קשיחות אנו נוהגים, אבל הם אינם מספרים לנו כמה מצליחים אנחנו בשיפור 'הבריאות והרווחה של המין האנושי'." 

הדו"ח מתווה 4 עקרונות: 

1. Drug policies must be based on solid empirical and scientific evidence. The primary measure of success should be the reduction of harm to the health, security and welfare of individuals and society.      
2. Drug policies must be based on human rights and public health principles. We should end the stigmatization and marginalization of people who use certain drugs and those involved in the lower levels of cultivation, production and distribution, and treat people dependent on drugs as patients,not criminals.
3. The development and implementation of drug policies should be a global shared responsibility,but also needs to take into consideration diverse political, social and cultural realities. Policies should respect the rights and needs of people affected by production, trafficking and consumption, as explicitly acknowledged in the 1988 Convention on Drug Trafficking.
4. Drug policies must be pursued in a comprehensive manner, involving families, schools, public health specialists, development practitioners and civil society leaders, in partnership with law enforcement agencies and other relevant governmental bodies.

(בעברית-)

1. המדיניות בנושא הסמים צריכה להיות מבוססת על ראיות אמפיריות ומדעיות. המדד העיקרי של הצלחה צריך להיות הפחתה של נזק לבריאות, ביטחון ורווחה של אינדיבידואלים ושל החברה. 
2. המדיניות בנושא סמים צריכה להיות מבוססת על זכויות אדם ועקרונות של בריאות הציבור. עלינו להפסיק את הדבקת אות-הקלון והדחיפה לשולי-החברה של אנשים העושים שימוש בסמים מסויימים ושל אנשים המעורבים ברמות הנמוכות יותר של עיבוד, הפקה והפצה, ולנהוג באנשים התלויים בסמים כחולים, לא כפושעים. 
3. הפיתוח והיישום של המדיינות בתחום הסמים צריך להיות באחריות גלובלית משותפת, אבל יש לקחת בחשבון את מגוון המציאויות הפוליטיות, החברתיות והתרבותיות. המדיניות צריכה לכבד את זכויות וצרכי האנשים המושפעים על ידי ההפקה, הסחר והצריכה, כפי שהוכר מפורשות באמנה על הסחר בסמים מ-1988. 
4. המדיניות בתחום הסמים צריכה להיות ממומשת באופן מקיף, המערב משפחות, בתי-ספר, מומחים לבריאות הציבור, העוסקים בפיתוח, ומנהיגי החברה האזרחית, בשיתוף עם סוכנויות אכיפת החוק וגופים ממשלתיים רלוונטיים אחרים. 

ו-11 המלצות (המצוטטות כאן רק בכותרותיהן):

1. Break the taboo. Pursue an open debate and promote policies that effectively reduce consumption, and that prevent and reduce harms related to drug use and drug control policies. Increase investment in research and analysis into the impact of different policies and programs.
2. Replace the criminalization and punishment of people who use drugs with the offer of health and treatment services to those who need them.
3. Encourage experimentation by governments with models of legal regulation of drugs (with cannabis, for example) that are designed to undermine the power of organized crime and safeguard the health and security of their citizens.
4. Establish better metrics, indicators and goals to measure progress.
5. Challenge, rather than reinforce, common misconceptions about drug markets, drug use and drug dependence. 
6. Countries that continue to invest mostly in a law enforcement approach (despite the evidence) should focus their repressive actions on violent organized crime and drug traffickers, in order to reduce the harms associated with the illicit drug market.
7. Promote alternative sentences for small-scale and first-time drug dealers.
8. Invest more resources in evidence-based prevention, with a special focus on youth.
9. Offer a wide and easily accessible range of options for treatment and care for drug dependence, including substitution and heroin-assisted treatment, with special attention to those most at risk, including those in prisons and other custodial settings.
10. The United Nations system must provide leadership in the reform of global drug policy. This means promoting an effective approach based on evidence, supporting countries to develop drug policies that suit their context and meet their needs, and ensuring coherence among various UN agencies, policies and conventions.
11. Act urgently: the war on drugs has failed, and policies need to change now.

(ובעברית - )

1. לשבור את הטאבו. לשאוף לדיון פתוח ולקדם מדיניות המפחיתה באפקטיביות צריכה, והמונעת והמפחיתה את הנזקים הקשורים לשימוש בסמים ולמדיינות השליטה בסמים. להגדיל השקעות במחקר ובניתוח של ההשפעה של תוכניות וסוגי מדיניות שונים. 
2. להחליף את התיוג כפושעים ואת ההענשה של האנשים העושים שימוש בסמים בהצעה של שירותי בריאות וטיפול למי שנזקק להם. 
3. לעודד ממשלות לנסות מודלים של רגולציה חוקית של סמים (עם קנביס, לדוגמא) המתוכננים לערער את כוחו של הפשע המאורגן ולהבטיח את הבריאות והבטיחות של אזרחיהן. 
4. לבסס שיטות מדידה, אינדיקטורים ומטרות טובים יותר כדי למדוד התקדמות. 
5. לאתגר במקום לחזק תפיסות מוטעות על שווקי הסמים, השימוש בסמים והתלות בסמים. 
6. מדינות הממשיכות להשקיע בעיקר בגישת אכיפת החוק (למרות הראיות) צריכות למקד את פעולותיהן המדכאות על הפשע המאורגן האלים ועל הסחר בסמים, במטרה להפחית את הנזקים הקשורים בשוק הסמים האסורים. 
7. קידום ענישה אלטרנטיבית לסוחרי סמים בהיקף קטן או הנתפשים בעבירה לראשונה. 
8. להשקיע יותר משאבים במניעה המבוססת בראיות, במוקד מיוחד על הנוער. 
9. להציע מבחר רחב ונגיש בקלות של אופציות לטיפול וסיוע בתלות בסמים, לרבות טיפול בעזרת תחליפים וטיפול בעזרת הירואין, תוך מתן תשומת-לב לאלה הנמצאים בסיכון הגבוה יותר, ולרבות אלה הנמצאים בבתי-כלא ובמסגרות משמורת אחרות. 
10. מערכת האו"ם צריכה להנהיג את הרפורמה של מדיניות הסמים הגלובלית. הכוונה היא לקידום גישה אפקטיבית המבוססת על ראיות, תמיכה במדינות במטרה שאלה יפתחו מדיניות סמים שתהלום את הקונטקסט שלהן ותיתן מענה לצרכיהן, ולהבטיח עקביות בין סוכנויות האו"ם, אמנות האו"ם ובמדיניות האו"ם. 
11. לפעול בדחיפות: המלחמה בסמים נכשלה, ויש לשנות את המדיניות עכשיו. 

הדו"ח מסתיים במילים החריפות הבאות: 

"There are signs of inertia in the drug policy debate in some parts of the world, as policymakers understand

that current policies and strategies are failing but do not know what to do instead. There is a temptation to avoid the issue. This is an abdication of policy responsibility –

for every year we continue with the current approach, billions of dollars are wasted on ineffective programs, millions of citizens are sent to prison unnecessarily, millions more suffer from the drug dependence of loved ones who cannot access health and social care services, and hundreds of thousands of people die from preventable overdoses and diseases contracted through unsafe drug use.

There are other approaches that have been proven to tackle these problems that countries can pursue now. Getting drug policy right is not a matter for theoretical or intellectual debate – it is one of the key policy challenges of our time."

(ובעברית - ) 

"יש סימנים לרפיון בדיון על מדיניות הסמים בכמה חלקים בעולם, ככל שמעצבי מדיניות מבינים שהמדיניות והאסטרטגיות הנוכחיים נכשלים אבל אינם יודעים מה לעשות כתחליף. יש פיתוי להימנע מהנושא. זוהי התנערות מהאחריות למדיניות, שכן בכל שנה בה אנו ממשיכים עם הגישה הנוכחית. מיליארדי דולרים מבוזבזים על תוכניות לא אפקטיביות, מיליוני אזרחים נשלחים לבתי-הכלא ללא צורך, מיליונים אחרים סובלים מהתלות בסמים של אהוביהם שאינם זוכים לטיפול על ידי שירותי בריאות ורווחה, ומאות אלפי בני-אדם מתים ממנות-היתר והמחלות המועברות כתוצאה משימוש לא-בטוח בסמים, מיתות שניתן היה למנוע. 

יש גישות אחרות שהוכחו כמסוגלות להתמודד עם הבעיות האלה, ומדינות יכולות לממשן כעת. עיצוב מדיניות סמים נכונה איננו עניין לדיון תאורטי או אינטלקטואלי - זהו אחד מאתגרי המפתח למדיניות של זמננו. " 

ולמי שהתעצל: התמצית של התמצית היא שהאכיפה הנוקשה לא עובדת. היחידים שמשגשגים כתוצאה ממנה הם ארגוני-הפשע. חייבים לשנות את התפישות ודרכי-החשיבה, ולהישען על מידע מוכח, ולא על דעות קדומות. במקום להמשיך ולאכוף ללא יכולת להגיע לשורש הבעיה, שני כיוונים שברור שיש להשקיע בהם יותר, הם לגליזציה ורגולציה של סמים קלים והרחבת שירותי הבריאות והרווחה למי שסובל מתלות בסם. 

ויפה שעה אחת קודם.