מכעיס במיוחד לקרוא עיתונאי רציני כשהוא מתיימר להצביע על בורותם הכלכלית של אחרים, וטועה באופן בוטה. אותו אופן שמקובל לתארו אצל משפטנים ועורכי דין בתשובה "אדוני/גבירתי טועה ומטעה". על מה יצא קצפי ?
נחמיה שטרסלר, הנחשב לעיתונאי רציני, בחר להקדיש חלק ממאמרו לשביתות השכר האחרונות במשק, ולפרשנים התומכים בשובתים וה"מוכיחים בורות כלכלית מדאיגה" לדעתו, בדברם על עודפי גבייה בהתעלמם מהגרעון ובדברם על עודפי תקציב בתקציב המדינה בלי להבין מה משמעותם. למען ההגינות אצטט הקטע הרלוונטי במלואו:
הבעיה בקטע הזה היא כפולה:
עודף ההכנסות הוא באמת עודף הכנסות. מדינת ישראל תכננה לגייס הלוואות בגובה 40 מיליארד ש"ח כדי לממן הוצאות מתוכננות שונות, והנה לפתע גילתה שהיא הרוויחה עוד 12 מיליארד ש"ח שלא נצפו, הודות לגביה ממיסים בגין פעילות המשק שהיתה גבוהה מהצפוי. כשיש לך עודף הכנסות אתה יכול לעשות כל מיני דברים. ההחלטה מה לעשות אמורה להיגזר מסדרי-העדיפויות שלך. אבל למשרד האוצר הישראלי ולנחמיה שטרסלר, ברור לחלוטין שקודם כל נמנעים מלהלוות או מחזירים הלוואות.
לא מעניין אותם שאם לא היתה עודף גבייה זה דווקא היה בסדר להלוות, כי הרי היו צרכים חשובים שנועדו להיות ממומנים מההלוואות האלה, לא ?
שמים לב שמשהו מוזר בהגיון הזה ?
זהו הגיון של מי שסבור שסדרי העדיפויות המקובלים עליו מצדיקים הלוואות, אבל סדרי העדיפויות של אחרים חייבים לסגת לפני המשמעת התקציבית וצמצום הגרעון.
מין סוג משעשע במיוחד של פופוליזם כלכלי, שמשמעותו היא שהמשמעת התקציבית היא הכלי שבו משרד האוצר הישראלי משתמש כנגד כל מי שלא חושב כמוהו על סדרי-העדיפויות של מדינת ישראל.
עכשיו בואו לרגע נחשוב ביחד, בעזרת דוגמא קטנה:
למשפחת ישראלי יש 10 צרכים בוערים. אבל יש לה מספיק כסף לכסות רק 6.
אבל לצערה הרב צרכים 7 ו-8 הם כאלה, שאם לא תכסה אותם, היא צופה לעצמה צרות עתידיות נוראיות. נאמר שהסביבה שהיא גרה בה התדרדרה בכל הנוגע לביטחון האישי והיא צריכה להחליף דלת כי הדלת הישנה שלה כבר לא טובה, והיא צריכה לשדרג את האזעקה שלה מאותה סיבה.
שלא תבינו לא נכון, גם צרכים 9 ו-10 הם באמת דחופים, כי הילד הקטן של משפחת ישראלי מאוד מוזנח וחוזר הביתה לבית ריק בגלל שהוריו עובדים קשה, ויש חשדות גדולים שהילדה האמצעית קצת מתמכרת לסמים, אבל צרכים 7 ו-8 הם יותר דחופים.
אלה סדרי העדיפויות של משפחת ישראלי. אל תבואו אליי בטענות.
אז ההורים מחליטים ש-7 ו-8 יכוסו מהלוואות, ומעריכים שהמשפחה תוכל להחזיר בעתיד את ההלוואות מהמשכורות השוטפות ללא קושי. משפחת ישראלי היא משפחה עם משמעת תקציבית ואפשר לסמוך עליה. יש לה רקורד מרשים של 25 שנות ניהול תקציבי הדוק.
והנה פתאום מתברר למשפחה, לקראת סוף השנה, שהיא קיבלה בונוס עקב עבודתם הקשה של ההורים.
מה עושים עם הבונוס ? האם זה ברור שמחזירים את ההלוואות ? הרי מראש תכננה המשפחה להחזיר ההלוואות לאורך תקופה, לא ?
אז אולי משתמשים בכסף בתבונה, כדי להתמודד סופסוף עם צרכים 9 ו/או 10, שאף פעם לא דחופים מספיק ?
די עם המשל.
עובדה היא שמשטר הרווחה הישראלי קורס. ההשלכות ארוכות הטווח של הקריסה הזו מתבטאות בכותרות העיתונים כמעט מדי שבוע.
12 מיליארד הש"ח ששימשו להקטנת הגרעון היו יכולים להיות מושקעים בתוכנית *רב-שנתית* לחיזוק מערך הרווחה הישראלי, שהיתה משתלבת, לאורך זמן, עם תהליך מובנה של שינוי יעדים במערכת הרווחה (שממילא מתקיים) כך שגם בתום התוכנית הרב-שנתית, גם ללא עודפים בשנים שלאחר מכן, אפשר היה לשמור על משמעת תקציבית בתחום הרווחה.
ואם זה נשמע לכם לא-סביר, תתרכזו לרגע ותיזכרו שזה בדיוק - אבל בדיוק - מה שהאוצר מקדם במערכת הבטחון.
למה שם מוסיפים תקציבים לשינוי המערכתי וברווחה לא ?
כי בישראל הביטחון פופולרי מאוד ומערכת הביטחון היא אחת משתי המערכות הדומיננטיות במדינה. לך תתעסק איתה. עוד יגידו עליך בבחירות שאתה התרשלת והחלשת את בטחונה של ישראל.
עד כאן לגבי ההטעיה של עודפי הכנסות.
אם ההתייחסות של שטרסלר לעודף ההכנסות היתה הטעיה מעודנת, שהסתירה את רצונו והזדהותו בקידום סדרי-העדיפויות של משרד האוצר, ההתייחסות של שטרסלר לעודפי התקציב המועברים משנה לשנה היתה טעות ו/או הטעיה גסה. אפילו תמוהה.
אל תבינו אותי לא נכון. אין ספק שחלק מעודפי התקציב המועברים משנה לשנה הם תוצאה של שניים -
אבל אין ספק שחלק אחר מעודפי התקציב המועברים משנה לשנה הם כספים שלא ברור מה ייעודם, והם בעצם חוזרים (או לפחות צריכים לחזור במשטר תקציבי מתוקן) לתקציב הכללי להקצאה מחדש.
למה זה קורה שיש עודפי תקציב שכאלה ? יכולות להיות כמה סיבות.
נחמיה שטרסלר, הנחשב לעיתונאי רציני, בחר להקדיש חלק ממאמרו לשביתות השכר האחרונות במשק, ולפרשנים התומכים בשובתים וה"מוכיחים בורות כלכלית מדאיגה" לדעתו, בדברם על עודפי גבייה בהתעלמם מהגרעון ובדברם על עודפי תקציב בתקציב המדינה בלי להבין מה משמעותם. למען ההגינות אצטט הקטע הרלוונטי במלואו:
"לעובדים הסוציאליים מגיע תוספת שכר מכובדת, אבל פרשנים שונים שתומכים בהם מוכיחים בורות כלכלית מדאיגה כאשר הם דנים בעניינם. הם כותבים שלאוצר אין בעיה של כסף, אלא רק של רוע לב, כי יש עודפי גבייה גבוהים מ-2010 בסך כ-12 מיליארד שקל. לכן אין בעיה להעביר קצת מזה להשנה, לטובת העובדים הסוציאליים.(מובא מתוך המאמר "כל השבוע לך" מדה-מארקר, 2/3/2011).
אבל האמת היא שאין שום 12 מיליארד. אפילו 12 שקל אין. הכסף שבו מדובר הוא עודף הכנסות ממסים לעומת התחזית בתקציב המקורי של 2010. העודף הזה נוצר כתוצאה מעלייה לא צפויה בצמיחה, מ-1.5% לפי התכנון ל-4.5% בפועל. לכן, במקום שהגירעון יהיה 40 מיליארד שקל, הוא היה בסוף 28 מיליארד "בלבד" - והאוצר, במקום לגייס מהציבור 40 מיליארד שקל למימון הגירעון, גייס רק 28 מיליארד. זה הכל. אין 12 מיליארד.
אותם פרשנים מדברים גם על 4 מיליארד שקל עודפים שהאוצר העביר מ-2010 ל-2011. הם אומרים שבמקום להעביר אותם לתקציב הביטחון ולשאר המשרדים, צריך להשתמש בהם למען העובדים הסוציאליים. גם כאן הבורות הכלכלית חוגגת. מדובר בתהליך שקורה מדי שנה. תמיד יש למשרדים השונים כספים שלא נוצלו, כי מה שתוכנן בחודשים האחרונים של השנה לא הספיק להתממש. למשל, חוזה לרכישת ציוד משרדי שנחתם בדצמבר אך ימומש רק בינואר.
לכן, מדי תחילת שנה מעביר האוצר את העודפים מהשנה שחלפה לשנה השוטפת. ואולם בסוף השנה המשרדים שוב לא מספיקים להשתמש בכל הכסף, ואז נוצרים עודפים שמועברים לשנה הבאה, כך שבסך הכל התקציב המתוכנן לא גדל ולא קטן. כלומר, אין 4 מיליארד; כלומר, אין פתרונות פלא של יש מאין. אבל בורות בשפע יש גם יש"
הבעיה בקטע הזה היא כפולה:
עודף ההכנסות הוא באמת עודף הכנסות. מדינת ישראל תכננה לגייס הלוואות בגובה 40 מיליארד ש"ח כדי לממן הוצאות מתוכננות שונות, והנה לפתע גילתה שהיא הרוויחה עוד 12 מיליארד ש"ח שלא נצפו, הודות לגביה ממיסים בגין פעילות המשק שהיתה גבוהה מהצפוי. כשיש לך עודף הכנסות אתה יכול לעשות כל מיני דברים. ההחלטה מה לעשות אמורה להיגזר מסדרי-העדיפויות שלך. אבל למשרד האוצר הישראלי ולנחמיה שטרסלר, ברור לחלוטין שקודם כל נמנעים מלהלוות או מחזירים הלוואות.
לא מעניין אותם שאם לא היתה עודף גבייה זה דווקא היה בסדר להלוות, כי הרי היו צרכים חשובים שנועדו להיות ממומנים מההלוואות האלה, לא ?
שמים לב שמשהו מוזר בהגיון הזה ?
זהו הגיון של מי שסבור שסדרי העדיפויות המקובלים עליו מצדיקים הלוואות, אבל סדרי העדיפויות של אחרים חייבים לסגת לפני המשמעת התקציבית וצמצום הגרעון.
מין סוג משעשע במיוחד של פופוליזם כלכלי, שמשמעותו היא שהמשמעת התקציבית היא הכלי שבו משרד האוצר הישראלי משתמש כנגד כל מי שלא חושב כמוהו על סדרי-העדיפויות של מדינת ישראל.
עכשיו בואו לרגע נחשוב ביחד, בעזרת דוגמא קטנה:
למשפחת ישראלי יש 10 צרכים בוערים. אבל יש לה מספיק כסף לכסות רק 6.
אבל לצערה הרב צרכים 7 ו-8 הם כאלה, שאם לא תכסה אותם, היא צופה לעצמה צרות עתידיות נוראיות. נאמר שהסביבה שהיא גרה בה התדרדרה בכל הנוגע לביטחון האישי והיא צריכה להחליף דלת כי הדלת הישנה שלה כבר לא טובה, והיא צריכה לשדרג את האזעקה שלה מאותה סיבה.
שלא תבינו לא נכון, גם צרכים 9 ו-10 הם באמת דחופים, כי הילד הקטן של משפחת ישראלי מאוד מוזנח וחוזר הביתה לבית ריק בגלל שהוריו עובדים קשה, ויש חשדות גדולים שהילדה האמצעית קצת מתמכרת לסמים, אבל צרכים 7 ו-8 הם יותר דחופים.
אלה סדרי העדיפויות של משפחת ישראלי. אל תבואו אליי בטענות.
אז ההורים מחליטים ש-7 ו-8 יכוסו מהלוואות, ומעריכים שהמשפחה תוכל להחזיר בעתיד את ההלוואות מהמשכורות השוטפות ללא קושי. משפחת ישראלי היא משפחה עם משמעת תקציבית ואפשר לסמוך עליה. יש לה רקורד מרשים של 25 שנות ניהול תקציבי הדוק.
והנה פתאום מתברר למשפחה, לקראת סוף השנה, שהיא קיבלה בונוס עקב עבודתם הקשה של ההורים.
מה עושים עם הבונוס ? האם זה ברור שמחזירים את ההלוואות ? הרי מראש תכננה המשפחה להחזיר ההלוואות לאורך תקופה, לא ?
אז אולי משתמשים בכסף בתבונה, כדי להתמודד סופסוף עם צרכים 9 ו/או 10, שאף פעם לא דחופים מספיק ?
די עם המשל.
עובדה היא שמשטר הרווחה הישראלי קורס. ההשלכות ארוכות הטווח של הקריסה הזו מתבטאות בכותרות העיתונים כמעט מדי שבוע.
12 מיליארד הש"ח ששימשו להקטנת הגרעון היו יכולים להיות מושקעים בתוכנית *רב-שנתית* לחיזוק מערך הרווחה הישראלי, שהיתה משתלבת, לאורך זמן, עם תהליך מובנה של שינוי יעדים במערכת הרווחה (שממילא מתקיים) כך שגם בתום התוכנית הרב-שנתית, גם ללא עודפים בשנים שלאחר מכן, אפשר היה לשמור על משמעת תקציבית בתחום הרווחה.
ואם זה נשמע לכם לא-סביר, תתרכזו לרגע ותיזכרו שזה בדיוק - אבל בדיוק - מה שהאוצר מקדם במערכת הבטחון.
למה שם מוסיפים תקציבים לשינוי המערכתי וברווחה לא ?
כי בישראל הביטחון פופולרי מאוד ומערכת הביטחון היא אחת משתי המערכות הדומיננטיות במדינה. לך תתעסק איתה. עוד יגידו עליך בבחירות שאתה התרשלת והחלשת את בטחונה של ישראל.
עד כאן לגבי ההטעיה של עודפי הכנסות.
אם ההתייחסות של שטרסלר לעודף ההכנסות היתה הטעיה מעודנת, שהסתירה את רצונו והזדהותו בקידום סדרי-העדיפויות של משרד האוצר, ההתייחסות של שטרסלר לעודפי התקציב המועברים משנה לשנה היתה טעות ו/או הטעיה גסה. אפילו תמוהה.
אל תבינו אותי לא נכון. אין ספק שחלק מעודפי התקציב המועברים משנה לשנה הם תוצאה של שניים -
- אופן ניהול תקציב המדינה (בסיס מזומן ולכן החיוב בהוצאה התקציבית הוא בעת התשלום ולא בעת ההזמנה)
- ואופן התנהלות משרדי הממשלה (טוב, אי אפשר להוציא את כל הכסף עד סוף דצמבר, לא ?).
אבל אין ספק שחלק אחר מעודפי התקציב המועברים משנה לשנה הם כספים שלא ברור מה ייעודם, והם בעצם חוזרים (או לפחות צריכים לחזור במשטר תקציבי מתוקן) לתקציב הכללי להקצאה מחדש.
למה זה קורה שיש עודפי תקציב שכאלה ? יכולות להיות כמה סיבות.
- אם בגלל שיש הבדלי הוצאות בין שנה לשנה והמשרד חייב להערך להיקף הוצאה מקסימלי מדי שנה (למשל, במדינה מתוקנת שמעדיפה זריקת ציוד ישן על אובדן חיים, מקצים לרכש חומרי כיבוי אש כמות גבוהה מדי שנה, וזורקים החומרים כשהם מתיישנים. היקף ההוצאה יתבסס על הערכת כמות שריפות ועל התיישנות החומר. אבל בשנים בהן יהיו פחות שריפות, ההוצאה תהיה נמוכה מהמקסימום המתוכנן; במדינה פחות מתוקנת נערכים לשלם משכורות ל-40 שרים, אבל לפחות באחת השנים האלה הקואליציה מתפרקת וראו זה פלא - יש עודף תקציבי, כי לא היה צריך לשלם משכורות של כמה וכמה שרים וסגני-שרים !).
- אם בגלל שתוכניות להוצאה השתנו או התבטלו (כן, כן. גם בבירוקרטיה הישראלית הכבדה קורה שמקבלים החלטות).
- אם בגלל שעלויות הוערכו בצורה לא-נכונה בתום-לב (נניח שמשרד א' קונה חלק מהרכש שלו בחו"ל. נגיד באמריקה. התחזקות השקל לעומת הדולר משמעה שהוא יכול לקנות יותר דולרים בפחות שקלים, וכתוצאה, צריך פחות שקלים מכפי שתוכנן לרכישת אותו ציוד).
- ואם בגלל שמלכתחילה התקציב תוכנן גם עם חגורה וגם עם שלייקעס, כלומר הוצאות הוערכו בהגזמה באופן מכוון, ליתר בטחון, כמו שמתכנני תקציב מנוסים נוהגים לא אחת.
אתם לא חייבים להאמין לי בעניין הזה. בואו ניקח לדוגמא מוסד שתקציבו חשוף ברמה גבוהה לציבור, ונבדוק. פרוטוקול דיון הועדה המשותפת לתקציב הכנסת (ועדת הכנסת וועדת הכספים) (זהירות, מסמך RTF!) העוסק בהעברת עודפי תקציב משנת 2009 לשנת 2010, מדגים היטב את השיקולים בהעברת עודפי תקציב של הכנסת משנה לשנה, ואפשר לראות ממנו בקלות מה מרכיב את עודפי התקציב ולאן הם מועברים.
אל תאמינו לי. תקראו בעצמכם. ואל תתנו לשטרסלריזם לבלבל אתכם !
מעולה, פשוט מעולה
השבמחקשמרתי את הבלוג שלך במועדפים.
צריך כל הזמן להפריך עובדות פופוליסטיות במדינה הזאת, מדובר בעבודה במשרה מלאה של ממש.