גבי גזית, בתוכנית הבוקר שלו, היום ב-103 FM, סיפר על הצעת החוק המקודמת על ידי 22 ח"כים שנועדה להטיל אחריות פלילית על גברים הצורכים מין בתשלום, במטרה להילחם בתופעת הזנות. גזית הזכיר שהנושא כבר נדון בתוכניתו בעבר, אבל מאז הצעת החוק גובשה, והונחה על שולחן הכנסת, וזה כבר מעיד על רצינות... על הצעת החוק נדון בהקשר אחר. בפוסט הזה אני מבקש לדון ברצינות המיוחסת למעשה של הנחת הצעת חוק על שולחן הכנסת.
למען האמת, הופתעתי מהאמירה הזו. גבי גזית ידוע כעיתונאי ותיק, שחלק מהזמן אף נשמע כמי שיודע על מה הוא מדבר, והנה לפתע הוא כושל באמירה שטותית שכזו.
המחקר המצויין (או בלשון המכון הישראלי לדמוקרטיה - נייר עמדה) פרי עבודתם של דנה בלאנדר וערן נחמיאס בהנחיית פרופ' דוד נחמיאס, "חקיקה פרטית", בפרק העוסק בהיקף החקיקה הפרטית, מלמד ששיעור ההצלחה בקידום הצעות חוק פרטיות מרגע הנחתן על שולחן הכנסת הולך ויורד מכנסת לכנסת, ומאז הכנסת העשירית הוא עומד מתחת ל-10% אחוזי הצלחה, כשמגמת הירידה נמשכת. גורם חשוב בהקשר הזה הוא הגידול האדיר במספר הצעות החוק המונחות על שולחן הכנסת.
כך, בכנסת ה-16, האחרונה שכיהנה יותר מ-3 שנים, התקבלו בסך הכל 199 הצעות חוק פרטיות והפכו לחוקים, וזאת למרות שעל שולחנה של הכנסת הונחו 4492 הצעות חוק (כ-4.43%...)
כפי שסיכמו בלאנדר וקליין:
וכך צריך להתייחס לאקט הזה. הנחת הצעת-חוק היא -בחלק גדול מן המקרים - אקט שעיקרו יחסי-ציבור. לאחר נקודה זו נדרשת עקביות, נחישות, ועבודה פוליטית שהיא לרוב לא פשוטה, כדי שחבר-הכנסת יוכל לקדם את הצעת-החוק, אל מול משרדי הממשלה שבתחומיהם היא עוסקת, תוך זכייה בשיתוף פעולה עם הקואליציה השלטת בכנסת. בהחלט ייתכן שהצעת-חוק הונחה מתוך מטרה לקדמה, אבל עצם הטענה כי יש הישג או רצינות הכרוכים בפעולת הנחת הצעת החוק - פעולה שכל שנדרש ח"כ כדי לבצעה הוא עמידה בהליכים פקידותיים-בירוקרטיים - היא טענה מגוחכת, ומדובר באקט פשוט שערכו - לכשעצמו - מבוטל לגמרי.
חשוב להבהיר שקורה כי הצעת-חוק איננה מקודמת לאחר הנחתה, מאחר וחבר-הכנסת משיג את תכליתה בדרך אחרת - שינוי מנהלי בדרך התנהלותו של משרד, קבלת החלטה על ידי האמונים על הנושא, או חקיקה אחרת שמקדמת את אותו הנושא. מהבחינה הזו, הצעת החוק מונחת כסוג של נשק שחבר-הכנסת עלול לעשות בו שימוש. קשה להעריך את כמות הצעות החוק שנועדו לשרת מטרה זו, אבל אני סבור שהערכה בטוחה ואף נדיבה תעריך את ההיקף של הצעות חוק מסוג זה, כדומה לאלה שקודמו והפכו לחוקים.
רובן של הצעות החוק אינן עוברות את שלב ההנחה, בשל התקיימות אחד מן השניים -
כך שבפעם הבאה שאתם קוראים שחבר כנסת הניח הצעת חוק פרטית, דעו שהוא בסך הכל הזיז נייר ממקום למקום. המבחן האמיתי הוא בשאלה - האם הצעת החוק הזו תתקדם בתהליכי החקיקה ותהפוך לחוק, או האם ייעשה בה שימוש/מינוף כך שתכליתה תושג בדרך אחרת.
זה המבחן האמיתי לרצינות, ותו לא.
למען האמת, הופתעתי מהאמירה הזו. גבי גזית ידוע כעיתונאי ותיק, שחלק מהזמן אף נשמע כמי שיודע על מה הוא מדבר, והנה לפתע הוא כושל באמירה שטותית שכזו.
המחקר המצויין (או בלשון המכון הישראלי לדמוקרטיה - נייר עמדה) פרי עבודתם של דנה בלאנדר וערן נחמיאס בהנחיית פרופ' דוד נחמיאס, "חקיקה פרטית", בפרק העוסק בהיקף החקיקה הפרטית, מלמד ששיעור ההצלחה בקידום הצעות חוק פרטיות מרגע הנחתן על שולחן הכנסת הולך ויורד מכנסת לכנסת, ומאז הכנסת העשירית הוא עומד מתחת ל-10% אחוזי הצלחה, כשמגמת הירידה נמשכת. גורם חשוב בהקשר הזה הוא הגידול האדיר במספר הצעות החוק המונחות על שולחן הכנסת.
כך, בכנסת ה-16, האחרונה שכיהנה יותר מ-3 שנים, התקבלו בסך הכל 199 הצעות חוק פרטיות והפכו לחוקים, וזאת למרות שעל שולחנה של הכנסת הונחו 4492 הצעות חוק (כ-4.43%...)
כפי שסיכמו בלאנדר וקליין:
" למעשה, רוב הצעות החוק הפרטיות המונחות על שולחן הכנסת הן בגדר 'הצהרות חוק' שאינן עולות לדיון כלל."
וכך צריך להתייחס לאקט הזה. הנחת הצעת-חוק היא -בחלק גדול מן המקרים - אקט שעיקרו יחסי-ציבור. לאחר נקודה זו נדרשת עקביות, נחישות, ועבודה פוליטית שהיא לרוב לא פשוטה, כדי שחבר-הכנסת יוכל לקדם את הצעת-החוק, אל מול משרדי הממשלה שבתחומיהם היא עוסקת, תוך זכייה בשיתוף פעולה עם הקואליציה השלטת בכנסת. בהחלט ייתכן שהצעת-חוק הונחה מתוך מטרה לקדמה, אבל עצם הטענה כי יש הישג או רצינות הכרוכים בפעולת הנחת הצעת החוק - פעולה שכל שנדרש ח"כ כדי לבצעה הוא עמידה בהליכים פקידותיים-בירוקרטיים - היא טענה מגוחכת, ומדובר באקט פשוט שערכו - לכשעצמו - מבוטל לגמרי.
חשוב להבהיר שקורה כי הצעת-חוק איננה מקודמת לאחר הנחתה, מאחר וחבר-הכנסת משיג את תכליתה בדרך אחרת - שינוי מנהלי בדרך התנהלותו של משרד, קבלת החלטה על ידי האמונים על הנושא, או חקיקה אחרת שמקדמת את אותו הנושא. מהבחינה הזו, הצעת החוק מונחת כסוג של נשק שחבר-הכנסת עלול לעשות בו שימוש. קשה להעריך את כמות הצעות החוק שנועדו לשרת מטרה זו, אבל אני סבור שהערכה בטוחה ואף נדיבה תעריך את ההיקף של הצעות חוק מסוג זה, כדומה לאלה שקודמו והפכו לחוקים.
רובן של הצעות החוק אינן עוברות את שלב ההנחה, בשל התקיימות אחד מן השניים -
- הן כושלות בשלב הקריאה הטרומית, מאחר והמציע לא הצליח לזכות בתמיכת הממשלה, וכתוצאה בתמיכת הקואליציה (הממשלה והקואליציה - שתיים שהן לרוב בדעה אחת, שהרי הקואליציה, לפחות רוב זמן כהונת הכנסת, מצויה בשליטת הממשלה)
- אף אחד לא ביקש לקדם אותן לאחר שלב ההנחה, מאחר וכל מטרת ההנחה הייתה להשיג מעט "הון תקשורתי"....
כך שבפעם הבאה שאתם קוראים שחבר כנסת הניח הצעת חוק פרטית, דעו שהוא בסך הכל הזיז נייר ממקום למקום. המבחן האמיתי הוא בשאלה - האם הצעת החוק הזו תתקדם בתהליכי החקיקה ותהפוך לחוק, או האם ייעשה בה שימוש/מינוף כך שתכליתה תושג בדרך אחרת.
זה המבחן האמיתי לרצינות, ותו לא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה