יום ראשון, 29 באפריל 2012

היכן הן העמדות האישיות ? אה, כן .... על העובד להימנע...

עוזי בנזימן קונן בטור בעין השביעית על הוראת רשות השידור למגישי תוכניות להפסיק לשדר עמדות אישיות.

בכל הדיון התקשורתי על "סתימת הפיות" של עיתונאים, נשכחת עובדה קטנה ומצערת.

עיתונאים זקוקים לחופש מקצועי להביא עובדות לידיעת הציבור. אבל חירותם להביע את דעתם הם שמורה להם מחוץ לעבודתם.

דעתו של עיתונאי על נושא מסויים איננה חשובה יותר מדעתו של ספר או נהג מונית על נושא מסויים. כלקוחות אנחנו יכולים (רצוי בנימוס) לבקש מהספר ומנהג המונית לבקש שלא ישתפו אותנו בדעות אלה (אך לא תמיד יש לנו את האומץ לעשות כן. בכל זאת, הספר הוא זה שמחזיק במספריים ליד אוזנינו). כל מה שהנהלת רשות-השידור עשתה בהנחיות האלה הוא להזכיר לעיתונאים העובדים בה שהלקוחות לא באמת מתעניינים בדעתם.

אבל זו כמובן לא רק שאלה של צרכנות. זו גם שאלה של אתיקה.
















כלל 26 למסמך נקדי, אותו מסמך הנחיות לפעולת עיתונאי רשות השידור קובע: "על העובד להימנע מלהביע את השקפותיו האישיות בנושאים שהוא מסקר, עורך ומביא לשידור".

מי שמזדעק על כך שנגזלת מעיתונאי רשות-השידור החירות לחופש ביטוי בעבודתם, מזדעק על כך שניטלה מהם פריבילגיה שהם נטלו לעצמם. התפקיד של עיתונאים היה ונשאר להביא עובדות לידיעת הציבור, ולצרף פרשנות במקומות בהם העובדות הן חסרות-פשר ללא ההסבר הנוסף הזה.

עיתונות חופשית חיונית למשטר דמוקרטי. אבל חיותו של משטר דמוקרטי תלויה בחירותם של עיתונאים לפרסם את העובדות ובחירותם של האזרחים להביע את דעתם. לא צריך לבלבל בין השניים.

לעיון נוסף - מסמך נקדי (PDF). 

יום שלישי, 10 באפריל 2012

מישהו במשטרה צריך לעשות שיעורי-בית ולחשוב קצת על תפקידו

מכתב שכתב ח"כ אילן גילאון למפכ"ל המשטרה בעניין מדיניות המשטרה בנוגע להפגנות המחאה מלמד על מדיניות תמוהה (בלשון המעטה) של משטרת ישראל בהתמודדותה עם ההפגנות.

מתברר שיש שוטרים אשר מתקשרים למי שזוהה על ידי המודיעין המשטרתי כמארגני הפגנות, והם מתרים בפני המארגנים-לכאורה שעליהם להשיג רשיון הפגנה. הבעיה היא שהם עושים זאת גם במקרים בהם אין כל צורך ברשיון להפגנה על פי החוק הישראלי.

קשה להאמין, אבל אפשר לשמוע שיחה כזו בכתובת הבאה או אם לוחצים Play כאן -

מילא שלאזרחים המבקשים להפגין מומלץ להיות מודעים לזכותון לאזרח המפגין של האגודה לזכויות האזרח, אבל שיהיה צריך להמליץ זאת לשוטרים העוסקים בשמירת-הסדר ? כיצד יכול שוטר לאכוף את החוק אם הוא לא מכיר אותו ?

עצוב.

אבל מחשבות עצובות יותר עולות, כאשר חושבים על המשאבים שמשקיעה משטרת-ישראל באיסוף מודיעין על הפעילים במחאה החברתית, על הדרכים בהם בוחרת המשטרה לפעול נוכח אזרחים המבקשים להפעיל את זכותם לחופש הביטוי, ועל השאלה החשובה מכל - העובדה שיש שוטרים ששוכחים שגם הם אזרחים, שהמחאה החברתית באה לדבר גם בשמם, ושכישלונה יפגע בהם לא פחות מאשר באזרחים האחרים.

האם יבוא היום שבו שוטרי-ישראל, במקום להתעמת עם מפגיני המחאה החברתית ולפגוע בזכויותיהם האזרחיות ישלבו עמם ידיים ויפגינו יחד איתם ? חירויות הביטוי של משרתי-ציבור מוגבלות מאוד, ובצדק, אבל דרך מצוינת לשוטר המבקש לאפשר לאחיו למחות גם בשמו תהיה להקפיד קלה כחמורה על זכויות-האזרח שלהם. 

Patents and Maps

ZDNET claimes that AOL and Microsoft's $1.056 Billion Patent Deal, was greatly motivated by the developing mapping services war. This war became more visible a few days ago, when Wikipedia followed others and replaced Google maps with OpenStreetMap in its mobile Apps. 

Now all that remains is to see what was Microsoft's motivation ? was this a defensive play, or is Microsoft planning more problems for Google's attempt to make Maps self sufficient

יום שישי, 6 באפריל 2012

המאבק לחירות


פסח הערב.

כל-כך הרבה דברים מרכיבים את המושג שאנחנו קוראים לו חירות עד כי קשה להבין ולראות את המחבר בין החירות
של אז לחירות של היום, לולא הדוגמא שנבחרה כסיפור המעצב את ערש עמנו הוא השחרור מעבדות לחירות.

עבדות מייצגת, גם היום, גם לאנשים שנולדו וגדלו בחברה שהמושג הזה אסור בה, את השלילה המוחלטת של החירות.

אבל כפי שלומדת האנושות שוב ושוב מאז היווסדה, חירות לא נמדדת רק בעובדה שאינך משועבד בגופך לאדם אחר.
יש לשעבוד צורות רבות. כפי שלמדו השחורים בארה"ב ב-100 השנים שאחרי תום מלחמת האזרחות של ארה"ב, כפי שלמדו
העניים בעקבות תיקוני החוקים שאפשרו גם להם לבחור, וכפי שעדיין יודעים העניים והנשים המוגבלים ובני-המיעוטים, בכל חברה עלי-אדמות, לא די בחירות במובנה הפורמלית.

הזכויות האזרחיות-מדיניות-פוליטיות שהיוו בעבר את עיקר תוכנו של המושג "זכויות-האזרח" אינן מספיקות לחירות אמיתית. כדי שאדם יהיה בן-חורין לאמיתו של דבר -

  • הוא צריך להיות חופשי גם ממוראן של המחלות, הבערות והעוני.
  • הוא צריך שחרור מהשעבוד לחלוקת תפקידים ומשאבים לא הוגנת בחברה בה הוא חי המטילה אותו למירוץ עכברים עם סיכויים נמוכים להצלחה בסופו.
  • הוא צריך אפשרות לנוע בתוך החברה בה הוא נמצא ולקבל את כל ההזדמנויות  שהאחרים נהנים מהן.

וחשוב מכל - הוא צריך שהאחרים יביטו בו ויראו אותו כאדם, כמוהם.

החירות של האחר נמצאת בתוך כל אחד מאיתנו, ביכולת שלנו להביט באחר ולקבלו ככזה, החירות של כל אחד מבני-הדור הבא טעונה באפשרות שלנו לעצב חברה שבה בחירה היפותטית כיצד להיוולד שתעשה מאחורי וילון בערות של רולס  תהיה עיוורת להבחנות כלכליות, מגדריות, אתניות ואחרות. החירות של כל אחד מאיתנו מחייבת מאבק תמידי.

במובן הזה אנחנו ממשיכים לצאת ממצרים בכל רגע במהלך חיינו. 

פסח שמח ויציאה מוצלחת ממצרים !