יום שלישי, 21 ביוני 2011

דוגמא נוספת לדרך בה הגנות הקניין הרוחני פוגעות יותר משהן מועילות

דיווח על פטנט שאפל מבקשת מצביע - שוב -  על הצד האפל של המאבק להגנת הקניין הרוחני.

הפטנט המבוקש נועד לאפשר השבתה (זמנית) של מצלמות המכשירים הסלולריים של אפל, אם החיישנים של המכשירים הופעלו באיזורים בהם הופעל איתות (אינפרה-אדום) המורה למכשירים להשבית את המצלמה.

התכלית של הפטנט - מניעת הקלטות פיראטיות של אירועים כמו משחקי ספורט חשובים או קונצרטים של מוזיקה, כדי לשמור על זכויות היוצרים.

תוצאת הלוואי הברורה, אם יתקבל הפטנט - קץ לאפשרות של אזרחים בכל העולם לתעד ולהביא לידיעת אחרים אירועים שקרו. האם המחאה האזרחית הנמשכת במזרח-התיכון אכן היתה זוכה להצלחה כה רבה לולא האפשרות שבתיעוד שמקנים הפלאפונים הסלולריים ? האם ידעו הרשויות הרלוונטיות בארה"ב לאזן בין האינטרסים של בעלי זכויות הקניין לאינטרסים של המשטר הדמוקרטי ? 

6 תגובות:

  1. בתור מי שמתיימר להיות משפטן, אתה אמור לדעת שפטנט הוא כלי למנוע מאחרים, ולא, כפי שאתה מתייחס אליו, איזה סוג של היתר מהמדינה לבעל הפטנט לניצול הטכנולוגיה. למעשה ההיפך הוא הנכון: ס' 49(ב) לחוק הפטנטים קובע כי "אין במתן הפטנט משום מתן רשות לנצל אמצאה ניצול שלא כדין או בדרך שיש בה משום הפרת זכויות קיימות על פי כל דין". להרחבה אצל מישהו שכן יודע על מה הוא מדבר ראה: http://patent.glazberg.com/2010/01/blog-post.html

    אם אפל רוצה לחסום את המצלמות במכשירים שלה היא ממש לא צריכה פטנט בשביל זה; אלא, רק אם היא רוצה שאף אחד אחר מלבדה לא ישתמש בטכנולוגית החסימה שהיא פיתחה. אם כבר, דווקא קיומו של פטנט עשוי לדלל את תפוצתה שכן מן הסתם הוא יגרום לייקור מחירה...

    טענה שהטכנולוגיה פוגעת בחופש הביטוי היא יפה אולי למישור החוקתי; אך אין היא שייכת למישור הדין הקנייני והיא אינה מעניינו.

    השבמחק
  2. שרון, אחרי התלבטות כבדה, החלטתי להשאיר את התגובה שלך, למרות הפתיחה הלא-מכבדת. אני משער שאינך עו"ד, כי לו היית, היית מכיר את כללי התקשורת הנוהגים בין עמיתים למקצוע, גם כשאינם מסכימים איש לדברי רעהו. גם אם אתה סטודנט למשפטים, מומחה לפטנטים שאינו משפטן או רק מתעניין בתחום, כדאי שתאמץ את כללי הדיון המנומס, לפחות בבלוג הזה, אם אינך רוצה לראות כיצד תגובות אחרות שלך נמחקות.

    לגופה של תגובתך, כל דיני הקניין הרוחני הם בעצם סוג של הענקה מאת הרגולטור (מדינה/מדינות) ליוצרי הקניין הרוחני, שתכליתם לעודד המצאתיות ויצירתיות באמצעות הגנות שנועדו לאפשר פרנסה מהקניין הרוחני שנוצר על ידי הגבלת השימוש בקניין הרוחני המוגן רק למי שהוכר על ידי הרגולטור כמי שזכאי להגנה ו/או למי שהזכאי בחר להעביר לו הזכות זמנית או באופן קבוע, והכל כמובן בהתאם לתנאי והגבלות הענף הרלוונטי של הקניין הרוחני.

    בהנחה שאתה אותו השרון של הדיון בתגובות על קניין רוחני בBRIC, זה כבר דיון שני שבו אתה פשוט לא רואה את התמונה הגדולה, והקישור שהבאת, המפנה לדיון בסיסי ומבואי בנושא מהווה הסבר ראשוני מדוע. אני מציע שתנסה לצאת חשיבתית מהשיעור דיני פטנטים 101, ולהיכנס לשיעורים מתקדמים יותר, בהם אולי תלמד על הקשר המהותי והעקרוני בין כל ענפי המשפט האזרחי, ודיני הקניין על כל גווניהם בכלל זה, למשפט החוקתי, ולזכויות האזרח, בוודאי הפוליטיות.

    מאחר ותגובתך מעידה שבניגוד לסברתי, לא כל מי שקרא את הפוסט והרהר הבין אותי, אנסה להיות ברור יותר: להשקפתי הקניין הרוחני לא צריך להכשיר כל סוג של התקדמות המצאתית או יצירתיות.
    אפל רוצה להתקין במכשיריה טכנולוגיות שיכולות וכנראהיסייעו בידיהם של משטרים רודניים ומדכאים ? זכותה, ככל הנראה.
    אבל לטעמי הטכנולוגיה הזו לא צריכה לקבל לגיטימציה מהרגולטור במסגרת הגנות הקניין הרוחני. על הרגולטור להעביר המסר שיש סוגים מסויימים של התקדמות המצאתית שלא יוגנו על ידי המדינה/המדינות, כי איננו רוצים לעודד התקדמות בכיוונים האלה.

    השבמחק
  3. לא, כי הסגנון שלך ממש מופת של מכובדות ונימוס...
    אולי לפני שאתה קופץ ל"שיעורים מתקדמים" כדאי שתלמד את העקרונות הבסיסיים, וגם הבנת הנקרא. אם לשון הסעיף אינה מספיק ברורה עבורך, אני אפשט: מתן הפטנט אינו משום "לגיטימציה"; הדין הקנייני הוא ניטראלי מבחינה ערכית. מה שאתה בעצם חותר פה זה להכניס בחזרה דרך החלון את מה שכבר לפני שנים הוציאו דרך הדלת - לתת לחבורת בירוקרטים להכתיב את המוסר ותקנת הציבור.
    ואם אתה חש שלא הובנת כראוי, אין לך להלין אלא על עצמך - אם אתה כותב משפט כמו "תוצאת הלוואי הברורה, אם יתקבל הפטנט - קץ לאפשרות של אזרחים בכל העולם לתעד ולהביא לידיעת אחרים אירועים שקרו" אפשר רק להסיק שאתה לא מבין ש:
    א. אפשרות זו אינה תלויה בקבלת הפטנט ויכולה להתממש גם בלעדיה (אין "קשר סיבתי", כמו שאומרים בז'רגון);
    ב. המנגנון השוקי עשוי לתת מענה מספק למדי לחשש זה - שהרי לא חסרים מוצרים מתחרים;
    ג. הדין הקנייני רחוק מלהיות המישור היחיד והבלעדי להתמודדות עם התנגשויות בין ערכים שעשויות להתעורר על רקע פיתוח או שימוש בטכנולוגיה מסוימת.

    השבמחק
  4. שרון, לו רק החריפות היתה מאפיינת גם את תוכן דבריך ולא רק את הטון.... ההשקפה התמימה על המשפט כענף נייטראלי מבחינה ערכית איפיינה, אולי, את המאה ה-19. מאז הריאליזם המשפטי http://en.wikipedia.org/wiki/Legal_realism
    החשיבה על המשפט כבר מזמן לא מקבלת את הסיפור הזה כפשוטו. גם אם יש לך התנגדות עקרונית לכל דבר שנכתב על ידי וקשור לפטנטים, כדאי שתציץ פעם בפרוטוקולים של דיוני בית המחוקקים הישראלי בתיקוני חקיקה שנוגעים בקניין ותבין כמה ערכי ופוליטי (ולעתים גם כוחני) הוא תהליך העיצוב של דיני הקניין הישראליים ועד כמה הם אינם נייטרליים מבחינה ערכית.
    אין לי גם אלא להסיק מדבריך שאינך מכיר את הדיונים המעניינים המתנהלים בעולם בנוגע לקניין רוחני ותקנת הציבור. ראה למשל הדיונים המרתקים על פטנטים בנוגע לתאי גזע עובריים באירופה בצילו של ה-morality clause (סעיף 53)
    ל-European Patent Convention .
    לגופו של דיון, הטיעונים שבנקודות א' וג' שלך הם לא טיעונים של ממש. העובדה שיש מישורים אחרים שגם בהם יש לנהל את הדיון לא אומרת שבמישור הקנייני לא צריך לנהל אותו. בוודאי לא כאשר מאחורי מיתוס הנייטרליות של הקניין מסתתרות הכרעות ערכיות שיש להעלות אותן לתודעת הציבור ולדון בהן. הטיעון ב' שלך, בנוגע למנגנון השוק, משקף את ההתמדה שלך להימנע ממבט כולל: יש השלכות-רוחב גדולות למצב שבו ניתן פטנט על טכנולוגיה מסויימת. גם מבחינת הדרך שבה משקיעים בשוק בוחנים את החברה שזכתה בפטנט. גם מבחינת ההשלכות על התנהגותן של חברות אחרות בשוק וכיווני המחקר שיזכו לתקצוב על ידן. למקרה שלא היית בסביבה בשנים האחרונות, המנגנון השוקי הוכיח שוב ושוב את חוסר יכולתו ברגולציה עצמית טובה, במיוחד אצל הגופים הפיננסיים הכי גדולים. חוסר-האחריות של מנהלי הגופים שהיו too big to fall ובכל זאת הרשו לתאוות-הבצע לשכנע אותם לקחת סיכונים לא-שקולים, הבהירו היטב עד כמה חשובים הרגולטורים לשמירת הסדר והיציבות לטובת הכלל. רגולציה אחראית הכרחית גם בנושא הפטנטים, כדי לוודא שההמצאתיות לא תתוגמל כשהיא זורמת לנתיבים שהסכנה שבהם לטובת-הכלל גדולה משמעותית מן התועלת.

    השבמחק
  5. עצם ההיזקקות למונח שסתום כמו "תקנת הציבור" אם כבר רק מוכיחה את הטענה, שאין לדיני הקניין "ערכים אינטרינסיים" וכל הדיון הערכי הוא חיצוני להם ומשם הוא מוזרם לתוכם פנימה. גם את התגוששות האינטרסים המלווה את הליכי החקיקה נראה לי מוגזם לתאר כ"מאבק ערכי", מה שיותר מצטייר זה התקוטטות על איך יתחלקו הפירורים (ואם לסכם במילה אחת: "טבע" - החברה, ז"א...) ואף השאלה של תאי גזע עובריים שהזכרת, בפריזמה של קניין מצטמצמת להיבט הצר של האם ומי צריך להרוויח מכך, אם בכלל, ולא לעצם האיסור או ההיתר של ניצולם. הניטרליות (וסליחה אם הביטוי מקפיץ אותך וגורם לך לפזר כל מיני הפניות לתורות CLS-יות שאינן ממן העניין) מתבטאת בדיוק בכך ששאלה זו ודומותיה אינן ניתנות להיפתר מתוך דין הקניין עצמו; התשובה/ההכרעה (הערכית) חייבת להתקבל מחוצה לו.
    בשורה התחתונה השאלה היא על מי אתה סומך יותר שיקבל את ההחלטה הראויה - משום מה נראה שאתה מבכר להפקיד אותה בידי הפקידים במינהל הציבורי. תרשה לי לפחות שלא לקבל עליי את השקפתך בנקודה הזאת - מבחינתי ראוי שהפקידים יתרכזו בקריטריונים הטכניים-מקצועיים, ויותירו את הבחינה החוקתית לבית המשפט.

    בשולי הדברים אציין כי בתוך כל הלהג שלך לא הצלחתי למצוא הבהרה (כנראה בשל חוסר חריפותי, אודה ולא אבוש) כיצד שלילת ההגנה הקניינית אמורה בדיוק לשיטתך לתעל את הטכנולוגיה לכיוון הרצוי - לשם השוואה הואל נא להיזכר בהכרזה בזמנו של סטיב ג'ובס על כך שמכשירי האייפד יסננו כל תוכן פורנוגרפי בעת הגלישה, שזכתה לקיתונות של ביקורת דומה בשם חופש הביטוי, בלי שהיה שם איזה פטנט ברקע כמדומני. איך הרגולטור הכל יכול שלך היה "מעניש" את אפל על זה? אולי הוא יפרסם גילוי דעת ש"אמנם הוא לא ביקש על זה פטנט אבל אם היה מבקש לא הייתי נותן לו"??

    השבמחק
  6. שרון, האם לתפישתך כל ענף משפטי במסגרתו נעשה שימוש במונח "תקנת הציבור" הוא נייטרלי בשאר תכניו מבחינה ערכית ?!?
    אני מציע לך לשקול מחדש את ההתנסחות המופרכת בעליל הזו. אבל נישאר בקניין.

    קח לדוגמא הקביעה בדיני מקרקעין שאסור לפנות בכוח מי שהיה מחזיק כדין בלא צו ביהמ"ש. האם זו איננה קביעה ערכית ? תנסה לחשוב על זה תוך השוואה לכללים במדינות בהן בחרו ל"דלג" על שלב הפניה לביהמ"ש וניתן לעשות פינוי שכזה באמצעות פניה ישירה למשטרה המקומית.

    באשר לחלוקת הפירורים, אולי בכל זאת תנסה לרגע אחד להביט על הדברים באופן מעט כולל יותר ? האם לא ייתכן שמה שנראה בעיניו של אחד מריבה על חלוקת הפירורים ייראה בעיניו של אחר מריבה על האיזונים בשוק בתחרות בין השחקנים השונים ?
    איזונים שמושתתים, בין היתר, על הערכים של החברה במסגרתה מתנהל הדיון ?
    למשל, אם הזכרת את טבע, האם המחוקק המתלבט בסוגיה יעדיף המצאתיות באמצעות הגנות על התגמול, או יעודד זמינות של תוצרי-ההמצאתיות לשכבות החלשות-יותר גם במחיר פגיעה ברווחיות ההמצאתיות ? או שהשיקולים האלה כלל לא יעברו בראשו ?
    אם תסתכל שוב על "התחרות על הפירורים" בנוגע למיסוי רווחי חברות האנרגיה בנוגע לגז הטבעי, האם אינך יכול לראות שם לפחות צל-צילו של עימות ערכי על הדרך הראויה בה החברה הישראלית צריכה להפיק ולחלק רווחים ממשאב משותף ?

    באשר לאמירתך בנוגע לתאי-הגזע העובריים שאצטט כלשונה -
    "ואף השאלה של תאי גזע עובריים שהזכרת, בפריזמה של קניין מצטמצמת להיבט הצר של האם ומי צריך להרוויח מכך, אם בכלל, ולא לעצם האיסור או ההיתר של ניצולם. "
    צר לי, אבל בהקשר הזה ברור לגמרי שלא טרחת לקרוא בנושא. אני מציע שתקרא קצת, ואז - אם עדיין תחזיק בהשקפתך ותוכל לעגן את הטיעון שלך באופן סביר - אשמח להתווכח איתך על כך.

    הערתך על כך שהתורות "הCLS-יות" אינן ממין העניין בשאלת הנייטרליות הלכאורית של הקניין לא מובנת לי. הרי העדר הנייטרליות הוא חלק לא-שולי כלל ועיקר בטענותיהן הביקורתיות. בהקשר זה, אני שב ומציע לך לחזור וללמוד את ההיסטוריה של דיני הקניין הרוחני. דיני הקניין לא ירדו אלינו מהשמיים שרון. הם עוצבו, מעוצבים ויעוצבו בידי בני-אדם שפועלים למען ערכים ואינטרסים. לא עיצבו כאן מכונה שפועלת על סמך חוקי הפיסיקה. כאשר בנו את דיני הקנייין, עשו זאת על בסיס ערכיהם של המעצבים. והמעצבים, מה אפשר לעשות, היו בעיקר בעלי ההון ונציגיהם. אין שום סיבה שהערכים האלה יקבלו מעמד של קדושה ויתוארו באופן מוטעה ומטעה שמביא לכך שלא ניתן לקיים התדיינות פתוחה לגבי שינויים.

    אתה חוזר ודבק בעמדה (השגויה) שכל מה שהפקידים עושים הוא רק טכני-מקצועי. זו כמובן זכותך לחשוב כך. אבל חלק לא מבוטל מההתדיינויות הערכיות החשובות שהגיעו לבתי המשפט התחילו בעימות בין אדם לפקיד וכל שהפקיד עשה הוא לכאורה זה "להתרכז בקריטריון הטכני-מקצועי". הייתי מפנה אותך לקריאה אינטנסיבית בנושא, אבל איכשהוא נוצר אצלי הרושם שלא תקרא.

    באשר לפסקה האחרונה לתגובתך -
    אתה מתמיד להתעלם מדברים שכתבתי, ולחזור על עמדותיך. אני מציע שתשוב ותקרא תשובותיי הקודמות; שתחשוב על המשמעות של פורטפוליו של קניין רוחני בהקשר התחרותי;
    שתחשוב על המניעים השונים להכרעות של תאגיד היכן למקד את מאמציו ההמצאתיים, ובכלל זה תגובות של שוק-ההון, משקיעים, ותאגידים מתחרים; שתחשוב על המניעים השונים להכרעות של תאגיד היכן למקד את מאמציו המסייעים-להמצאתיים, דוגמת שעות-העבודה היקרות-מפז של משפטניו החרוצים; שתחשוב על ההבדל בין סוגיה שמובאת לפתחו של רגולטור א' המסדיר תחום א' ולכן הוא נדרש להתייחס אליה (עיקרו של הפוסט המקורי נשוא השיחה הזו) לסוגיה שאיננה מובאת לפתחו של אותו רגולטור, ולכן לא הוא זה שיידרש לשקול אותה, אלא גופי-אכיפה והסדרה אחרים (ויש שומרי-שער הרלוונטיים לשאלת אפל והפורנו, אבל שוב - נראה לי שאין טעם להפנותך לקריאה בנושא, ואף לא לעדכונים שהיו (והיו) בשאלת עמדתה של אפל לפורנו, שמזכירים בצורה משעשעת את ההיסטוריה של הפורנו בארה"ב).
    ובעיקר - אני מציע שתחשוב היטב על התפישה התמימה בה אתה דבק תוך דחייה של תאוריות ביקורתיות שמקובלות כבר זמן רב בקרב רוב המשפטנים והחוקרים, ועל-בסיסה אתה חושב ומתבטא.

    השבמחק