יום שישי, 30 במרץ 2018

המדע הפורנזי והגורם האנושי

ד"ר איתיאל דרור, חוקר מוביל בתחום ההשפעה של הטיות קוגניטיביות על מומחים בתחומים שונים, מסביר איך הדרך שבה עובד המוח האנושי משפיעה על בחינת הראיות שנתפסות, גם על ידי שופטים, כ"מדע טהור" ובלתי ניתן להטיה. 
"המסקנות שלו מראות שגם ראיות שנחשבות חזקות מאוד, כמו טביעת אצבע ובמקרים מסויימים דנ"א, עשויות להשתנות בהתאם לזהות הבודק ובעיקר בהתאם למה שהוא יודע על החשוד ועל הפשע. ..."אין שתי דוגמאות זהות", מסביר דרור. "אם היתה זהות מוחלטת זה היה קל, אבל גם שתי טביעות אצבע שתתן בעצמך לא יהיו זהות כי העור הוא גמיש, ויש שאלה של כמה כוח אתה מפעיל. בנאדם גם לא חותם בדיוק באותה צורה בכל פעם, וגם בירייה מאקדח לא בכל ירייה הקליע נשחק בדיוק באותה צורה. זה אף פעם לא זהה. אז המומחים צריכים לקבוע אם שתי הדוגמאות מספיק דומות כדי להגיד שהן מאותו מקור. ולזה אין קריטריון אובייקטיבי. תשאל כל מומחה 'מה הקריטריון שלך, מתי זה דומה מספיק'. אף אחד לא יכול להגיד לך. זו החלטה סובייקטיבית"." 
זה לא עניין של שחיתות, עצלות או רשלנות. הבעיה היא פשוטה: 
"כאשר החוקרים נחשפים למידע שאינו רלוונטי לבדיקה המדעית, הוא יכול לגרום להם באופן בלתי מודע לראות אחרת את הראיות, ולהגיע למסקנות שונות. ככל שהמקרה קשה יותר והדגימות דומות יותר, גדלה האפשרות להטיה."
הכתבה מביאה שלל דוגמאות מסמרות שיער. נביא רק אחת :
דרור מדגים באמצעות תיק אונס קבוצתי שבו הורשעו חברי כנופיה. 
"במשפט, אחד מהם חתם על עסקת טיעון במסגרתה קיבל עונש מופחת, והפליל את שותפיו לאונס. כדי שבית המשפט יוכל לקבל את עדותו, נדרשת לפי חוקי המדינה ראיה חיצונית שתתמוך בה. כאן נכנס לתמונה הדנ"א. שני המומחים שהעידו במשפט קבעו כי מתערובת הדנ"א שנלקחה מהקורבן לא ניתן לשלול מעורבות של חברי הכנופיה האחרים. החיזוק הנדרש סופק, ועדות החבר המפליל התקבלה.
דרור הגיש את כל החומר המדעי הרלוונטי ל-17 מומחי דנ"א שפועלים בארצות הברית ומופיעים באופן תדיר בבתי משפט. הם לא ידעו באיזה תיק מדובר, מיהם החשודים, ובוודאי לא שההתאמה היא שתקבע אם העדות המרשיעה היחידה תהיה קבילה. למעשה, הם התבקשו רק לבדוק אם ניתן לשלול מתערובת הדנ"א מולם את מעורבותו של אחד הנאשמים - שכונה במחקר "נאשם 3".
בעוד בבית המשפט קבעו שני מומחים כי לא ניתן לשלול את מעורבותו של נאשם 3, הפעם התוצאות היו שונות: רק אחד מתוך 17 המומחים הגיע למסקנה הזו. ארבעה נוספים קבעו שלא ניתן להגיע לאיזושהי מסקנה, ו-12 קבעו כי הדנ"א של נאשם 3 אינו חלק מהתערובת. עצם העובדה שהמומחים הגיעו לשלוש מסקנות שונות מוכיחה סובייקטיביות בבדיקות, אבל יותר מכך - העובדה שרק חוקר אחד הגיע לאותה מסקנה שאליה הגיעו החוקרים במשפט מעלה את החשד שהם הושפעו מההקשר."
מדוע זה כל-כך חשוב ? כי אין לנו, בתחום המשפט, דרך אמינה לבדוק אם טעינו. 
"אני עובד כבר עשורים עם רופאים, טייסים, בקרי טיסה, חשבים פיננסיים וכל סוג של מומחים שעובדים עם נתונים", אומר דרור. "כולם יודעים שהם עושים טעויות, פרט למומחי טביעות אצבע. כי ככה חינכו אותם. הם מאמינים בזה, והם מופיעים בבית המשפט, ובית המשפט מקבל מה שהם אומרים. אין פידבק. הרי בן אדם שמורשע הולך לכלא. אבל זה קורה כי אמרת שמצאת התאמת דנ"א או טביעת אצבע"
איזה דרך יש למומחי-המשפט לגלות את הטעות שלהם ? חשוב להבין. הבעיה היא לא בראיה הפורנזית לכשעצמה. הבעיה - בדיוק בדומה לעדי-ראיה - היא בגורם האנושי. 

איך נמנע את זה? נהיה מודעים להטיות הפועלות. ונפעל להפחית אותן ככל האפשר. חוקר מז"פ איננו צריך להחשף לפרטים שאינם רלוונטיים לבדיקה המדעית. הוא איננו צריך להחשף לראיות של מומחים מסוגים אחרים או לעדויות אחרות. 

עמוד התווך של המדע הפורנזי הוא ההנחה המשפטית בדבר אמינותם של אנשי מקצוע הנותנים חוות דעת על בסיס מיומנותם המקצועית בלבד. המודעות לכך שהמיומנות המקצועית עלולה להיפגע קשות בגלל הטיות קוגנטיביות היא חיונית: עבור אנשי-המקצוע, עבור עורכי-הדין, עבור השופטים. 

אבל אין להסתפק רק במודעות. יש לפתח נהלי-עבודה מתאימים, שיצמצמו למינימום את מרחב-הפעולה האפשרי של ההטיות הקוגניטיביות. 

ויפה שעה אחת קודם. 

אין תגובות:

פרסום תגובה