יום ראשון, 10 בספטמבר 2017

איך מגיעים לאחוז הבודד ?

"Over 99% of the people out there have common sense and are listening, but we in law enforcement deal with the 1%, so we are trying to get the message to them" - 

הבעיה איננה עם ההבהרה של השריף אלא  עם חוסר-ההבנה הבסיסי של אנשים את המצב שבו האינטרנט הציבה אותנו, ויותר מזה, עם חוסר-הבנה בסיסי של המורכבות האנושית. מרגע שאתה צריך להתעסק עם מספר גדול מספיק של בני-אדם, אתה צריך להתמודד עם מספר גדול לא פחות של הטיות קוגניטיביות פוטנציאליות בפעולה. 

חלק גדול מאוד מאנשי אכיפת החוק - בכל מקום - נוטים  להניח את הרע מכל בכל מפגש עם איום פוטנציאלי. זה משהו שקורה למקצוענים בכל תחום (תחשבו על פירוש של כתם כהה בסקירה רפואית; תחשבו על חוות-דעת הנדסית לגבי סיכונים ליציבות מבנה; תחשבו על אבחון פסיכולוגי). לעתים יש לפסימיות הבסיסית הזו תוצאות שליליות מאוד לגבי אנשים שלא נמנו על האחוז הבודד. כתבתי על מקרים כאלה בבלוג הזה. הן על הדרך שבה הפסימיות הזו הובילה שוטרים  להאשים חף מפשע והן על הדרך שבה הפסימיות הזו הובילה שופטים להרשיע אדם שהראיות המזכות העומדות לזכותו לא היו צריכות לאפשר הרשעה במדינה מתוקנת.

אבל כנגד החפים מפשע הנפגעים על ידי המערכת שלנו עומד גם הצד השני של המשוואה - אותו חלקיק אוכלוסיה שבמקום שבו השכל הישר והאחריות יובילו את רובנו להתנהלות ראויה וזהירה גם בלי חוקים ברורים, שכלם וחוסר-אחריותם מוביל אותם אל המחשבה שהתנהלות רשלנית היא הדבר הנכון לבחור בו בשעת-חירום. 

הבעיה באזהרה הזו איננה בעצם הפצתה לציבור. היא בשאלה המתנוססת מעליה - האומנם אדם שחשב לקחת כלי נשק ולהפעילו להנאתו בזמן שבו אנשים אחרים נמצאים בסכנת-נפשות יקשיב ויציית להודעה כלשהיא מטעם רשויות החוק? 

ובהנחה (המסתברת לדעתי) שלא - מה הדרך הראויה להרתיע אנשים כאלה ?

אין תגובות:

פרסום תגובה