יום רביעי, 30 בנובמבר 2011

סיפור נאו ליברלי על מרפאות אם וילד

עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, מספר על הצלחה משפטית-בריאותית: עתירה לבג"ץ שכנעה את משרד הבריאות לשוב ולפתוח מרפאות אם וילד שנסגרו בשל מחסור בצוות רפואי:
על פי עדאלה, בשלהי 2009 הורה משרד הבריאות על סגירת מרפאות אם וילד בשלושת הכפרים בנגב, בנמקו: "בשל מחסור באחיות, החלטנו להפסיק קבלת קהל בתחנות קטנות ולהפנות את קהל המטופלים לתחנות גדולות וזה על מנת לעשות איגום משאבי כוח אדם הסיעודי מהמעט שעומד לרשותנו".

בעתירה, טענה עדאלה "כי סגירת המרפאות והיעדרן של מרפאות נגישות מאלץ את הנשים לנסוע מרחקים ארוכים מחוץ ליישוביהן. במקרים רבים הדבר בלתי אפשרי, בהעדר תחבורה ציבורית בתוך הכפרים עצמם ובין הכפרים לבין יישובים אחרים. לנוכח הקשיים הרבים שבהם נתקלות הנשים בנסיעה למרפאות המופעלות ביישובים אחרים, הן נאלצות לוותר על השירות. התוצאה היא פגיעה חמורה בבריאות הנשים, בבריאות העוברים ובבריאות הילדים, המגיעה לעתים קרובות לסכנת חיים. פגיעה זו מהווה פגיעה בזכות החוקתית לחיים ולשלמות הגוף, לקיום מינימלי בכבוד ובזכות לבריאות." 

ככל הנראה, בתגובה לעתירה שהוגשה לבג"ץ, הסכים משרד הבריאות לשקול מחדש, והחליט על הפעלה של באופן חלקי : יום אחד בשבוע, עם שתי אחיות.

שמחתי לראות באתר משרד הבריאות שהתחנות של אל-הוואשלה ואל-אעסם רשומות כפעילות.  השלישית טרם עודכנה ונקווה שתעודכן בהקדם. 

הרקע העומד מאחורי העתירה הזו הוא טיפוסי לישראל. אומנם בנזיד של הסיפור הזה שולבו גם מרכיבים מהסכסוך הישראלי-ערבי, בדמות העימות המתמשך על עתיד צורת היישוב של הפזורה הבדואית בנגב והפליית המיעוט הערבי במדינת ישראל, אבל המרכיבים שטעמם דומיננטי יותר הם אותם אלה שעמדו מאחורי המחאה החברתית של הקיץ האחרון: מדיניות נאו-ליברלית מניעה את מקבלי ההחלטות לבצע איגום משאבים כדי להגיע ליעילות כלכלית, תוך התעלמות משיקולים קריטיים: 
  1. לעתים התוצאה של הפיכתה של מערכת ציבורית ליעילה כלכלית היא שחלק מהצרכנים, אותם נועדה המערכת לשרת, אינם יכולים יותר להסתייע בה. במקרה הזה: בגלל העדר אפשרות סבירה להגיע אל מקומות מתן-השירות. 
  2. שיקולים של יעילות כלכלית ישירה (חסכון בתקציב תחנות טיפת חלב) מביאים למדיניות כוללת שאיננה יעילה כלכלית:  כולם כבר יודעים שרפואה מונעת אפקטיבית מביאה לחסכון גדול בתקציב הבריאות. האם יש רפואה מונעת שהישגיה גדולים יותר משירותי הבריאות לתינוקות ופעוטות ? 


יום ראשון, 27 בנובמבר 2011

victory in defeat

Law is a funny field, and sometimes you encounter really nice stories.

Paidcontent.org , the Guardian's  subsidiary-with-a-misleading-name specializing with the economics of the digital age, told of an interesting settlement and an even more interesting background. 

In a San Francisco ruling a class action suit accusing Netflix of conspiring with wal-mart on DVDs price fixing was rejected. One funny thing about this decision is that the other member of the alleged conspiracy, Wal-mart, reached a settlement of this suit earlier this year. Wal-Mart has anounced it had set aside $27 million and had provided a website with the terms of collection.

The Netflix ruling, by U.S. District Judge Phyllis Hamilton, was summarized with the following arguments -
(1) "The existence of a promotion agreement between the two companies coupled with Wal-Mart’s decision to exit the online DVD market shortly after, was not enough to establish an automatic antitrust violation."
(2) "A court would normally determine the effects of the agreement on the market—but there was no reason to do so, considering wal-mart tiny share of the market at the time (1.5%), and much more aggressive competition by significantly larger market players as blockbaster (17% market share at the time and suggesting deals at lower prices than Netflix).

So, why did wal-mart settle ? Paidcontent's Jeff Roberts believes that the ruling "seems to provide more support to the theory that Wal-Mart used the settlement process to gain access to Netflix customers at a time when it’s making a fresh attempt to move in on the online DVD market through its recently-acquired streaming service Vudu."

Netflix has been claiming all along that Wal-mart's settlement was a cynical marketing ploy being "the equivalent of a marketing campaign that costs wal-mart only 68 cents per potential customer.”

Reading the email Wal-mart got to send to many Netflix subscribers and considering the impacts of these legal proceedings on Netflix one has to take one's hat off to Wal-mart's legal team:
Not only were they able to dodge the nationawide gender discrimination  class action suit earlier this year
and break a national-scale legal problem into a state, district or branch scope,
but it seems that with the Netflix settlement they have displayed a truly enviable feat:
How a seemingly lost legal battle can actually get your client a desired result.

The ruling can be viewed here. Sadly, it appears to be working better in IExplorer than other browsers. 

יום חמישי, 24 בנובמבר 2011

גם לחייב שהוכרז פושט רגל יש זכות גישה לערכאות



הודות לרשימת התפוצה של עו"ד דן יקיר, היועמ"ש של האגודה לזכויות האזרח, התוודעתי לפסק-הדין המסקרן בעניין רע"א 4822/11 ארביבו נ' ארביבו ואח'. פלוני פושט רגל ביקש מבית המשפט של פשיטת הרגל (המחוזי חיפה) שיתיר לו להגיש תביעת גירושין (בביה"ד). ביהמ"ש המחוזי קבע שעליו להמציא ערבות להבטחת הוצאות האישה בהליך. העליון, מפי כבוד  השופט אשר גרוניס, הפך וקבע :
"...החייב רשאי היה להגיש את תביעת הגירושין אף בלא צורך באישורו של בית המשפט של פשיטת הרגל. על החייב אומנם ניתן צו כינוס והוא אף הוכרז פושט רגל. ההכרזה, וכך אף צו הכינוס, לא הפכו את החייב לפסול דין.... אין מדובר בתביעת רכוש. התביעה עוסקת בסטטוס האישי של בני הזוג. להגשתה של תביעת גירושין יכולה להיות השלכה עקיפה בלבד, אם בכלל, לגבי מצבו הכלכלי של החייב. ...לנושים יש אינטרס כי פושט הרגל לא יחויב בהוצאות משפט בהליכים חיצוניים, שכן הדבר עשוי לגרוע מן הכספים שיגיעו אליהם. עם זאת, לא ייתכן שהאינטרס האמור של הנושים יביא לפגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות של החייב. גם לחייב שהוכרז פושט רגל יש זכויות, כולל זכות גישה לערכאות. מצבו האישי של החייב – נשוי, גרוש, ידוע בציבור וכדומה – אינו עניין לנושים, אף שאותו מצב עשוי להשפיע בדרך כלשהי על האינטרסים שלהם. ...  זכותו של החייב להגיש תביעת גירושין נגד אשתו אינה קשורה באופן ישיר לזכותם של הנושים לכיסוי החובות המגיעים להם. זאת ועוד, אין כל טענה, ואפילו לא רמז, כי החייב מבקש להגיש את תביעת הגירושין שלא בתום לב, תוך שימוש לרעה בזכות הגישה לערכאות או מתוך כוונה לפגוע בנושים.  לפיכך, אין להצדיק הטלה של מגבלה או השמת מכשול בדרכו של החייב לבית הדין הרבני באמצעות חיוב בהמצאת ערבות לטובת האשה."


נחזור על הנקודות החשובות(לטעמי):

  • גם לחייב שהוכרז פושט רגל יש זכויות, ובכלל אלה - הזכות לגישה לערכאות (אותה הזכות שבלעדיה קשה, אולי בלתי-אפשרי, לשמור על הזכויות האחרות ולממשן); 
  • האינטרס של הנושים לשמירה על הכספים המגיעים להם אינו יכול להביא לפגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות של החייב;  
  • כל זאת כמובן כל עוד אין ראיות לכך כי החייב מבקש לנצל את זכות הגישה לערכאות   שלא בתום לב, תוך שימוש לרעה בזכות או מתוך כוונה לפגוע בנושים. 


יום שלישי, 15 בנובמבר 2011

האם חקיקה למטרת צדק חברתי יכולה להיות מידתית ?

לאחרונה שמעתי שוב את הטענה התמוהה כי חוקים שיקדמו את המלצות ועדת טרכטנברג או את דרישות המחאה לצדק חברתי יהיו לא חוקתיים בגלל הפגיעה הקשה הצפויה בזכויות החוקתיות לקנין ולחופש העיסוק.

בהנחה שצדק חברתי הוא תכלית ראויה לכל הדעות, וכי זוהי תכלית ההולמת את ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית וכמדינה דמוקרטית, סביר להניח שבסיס הטענה הוא בסברה שחקיקה אפקטיבית לא תוכל להיות מידתית.

עד שנראה את החקיקה הספציפית כמובן לא נדע מה טיבה וטבעה, אבל חשוב לזכור את דבריו של הנשיא (כתוארו אז) אהרון ברק בבג"ץ  1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל ואח' נ' שר האוצר ואח'  (להלן - בג"ץ מנהלי ההשקעות; הדגש  והקישור לע"א 6821/93 בג"ץ בנק המזרחי נ' מגדל (זהירות! קובץ DOC)  הוספו על ידי):
"...נקודת המוצא העקרונית הינה, כי תפקיד החקיקה הוטל על המחוקק. הוא נציגו הנאמן של הריבון - העם. האחריות הלאומית לחקיקת חוקים אשר יגשימו תכלית ראויה באמצעים מידתיים מוטלת, על פי עיקרון הפרדת הרשויות, על המחוקק. בידיו הכלים לאיתור התכלית הראויה ולבחירת האמצעי המידתי....בית המשפט מפעיל ביקורת שיפוטית. הוא בוחן את חוקתיות החוק, לא את תבונתו. השאלה אינה אם החוק טוב, יעיל, מוצדק. השאלה הינה אם הוא חוקתי. מחוקק "סוציאליסטי" ומחוקק "קפיטליסטי" עשויים לחוקק חוקים שונים ומנוגדים, אשר כולם ימלאו את דרישותיה של פסקת ההגבלה. אכן, חוקי היסוד אינם תכנית לפעולה מדינית קונקרטית. הלאמה והפרטה עשויים להתקיים במסגרתם. כלכלת שוק או ניהול מרוכז של הכלכלה עשויים  למצוא בה מרחבי מחייה, ובלבד שהפעילות המשקית - הפוגעת בזכויות אדם - תקיים את דרישותיה של פסקת ההגבלה. על כן, במקום בו קיים מיתחם של אמצעים, יש להכיר בכוח התימרון ובמרחב שיקול הדעת של המחוקק... קביעת המדיניות החברתית נתונה למחוקק, והגשמתה נתונה לממשלה, להם ניתן מרחב של תימרון חקיקתי." (בפסקה 19 לפסק-דינו)
"כך במיוחד כאשר החקיקה הנבחנת היא חקיקה כלכלית-משקית. דווקא בתחומי המשק והכלכלה יתכנו לעתים קרובות מספר דרכי פעולה; קיימות מספר אופציות הפתוחות בפני רשויות השלטון; ההחלטה מבוססת על הערכה אשר טמון בה יסוד רב של אי וודאות. לעתים קרובות חסרים הכלים והמכשירים 'לעמוד על הדקויות וההבדלים במידתיות שבין האפשרויות השונות' (השופט גולדברג בע"א 6821/93 הנ"ל , בעמ' 575). לרוב מאופיינים האמצעים החקיקתיים בקיום מגוון של פעולות, ובתמהיל של אמצעים, אשר האפקט הכולל שלהם צריך להיבדק ולהיבחן. כל אלה מובילים למסקנה, כי בית המשפט לא יהפוך עצמו לרשות-על כלכלית הבוחנת את צדקתן של האופציות המשקיות שנבחרו. בית המשפט ימלא את תפקידו הקלאסי בביקורת שיפוטית על הפעילות השלטונית. עמד על כך הנשיא שמגר, בציינו:'אל לבית המשפט ליטול לעצמו תפקיד כללי של מעצב מחדש של התכליות ושל המדיניות  הכלכלית או הפיסקאלית, לפי העניין. דבר זה אינו מוצדק במערכת יחסים חוקתית בריאה בין הרשויות. המחוקק קובע את המדיניות ומתווה על פיה את התכלית ואמצעיה" (ע"א 6821/93 הנ"ל, בעמ' 348). ... ' " (בפסקה 20 לפסק-דינו)

אני כמובן מודע לכך שהרקורד של בג"ץ בעידן המהפכה החוקתית מוכיח רק צד אחד של המשוואה - כמה בית-המשפט נכון לקבל צעדים המונעים מטיעונים וגישות נאו-ליברליות כחוקתיים ומידתיים.   בג"ץ 5578/0 מנור ואח' נ' שר האוצר (בו נקבע כי הפחתת שיעור קצבאות הזקנה למניעת משבר כלכלי חמור היא חוקתית) הוא דוגמא מצויינת וקשה לכך. אבל אם נעיין באמירותיו של ביהמ"ש בפסק-דינו שם, נראה כי:

  • בדיון במבחן השני של המידתיות - האמצעי שפגיעתו פחותה - נשנתה העמדה כי "החובה לבחור באמצעי שפגיעתו פחותה, אינה שקולה כנגד החובה לבחור באמצעי שבאופן מוחלט הוא הפוגעני פחות "
  • בדיון במבחן השלישי של המידתיות - היחס בין הפגיעה לתועלת שבאמצעי הנבחר -נאמר מפורשות "אינני סבור כי הנזק שנגרם לזכות הקניין של מקבלי קצבת הזקנה עקב הקיצוץ בה אינו עומד ביחס סביר לתועלת הצפויה לחברה מהקיצוץ בה, וזאת לנוכח המשבר החמור אליו עלולה היתה להיקלע מדינת ישראל." רציונל ביהמ"ש באותו הקשר הוצהר ברורות: "במצב של משבר כלכלי תתקשה מדינה להגן על זכויות האדם. מצב זה מבקש חוק תוכנית החירום הכלכלית למנוע."
אמירות אלה, אם הכיוון שהותווה בעניין מנור יישמר גם נוכח טיעונים וגישות פרי הגמוניה סוציאליסטית/מדינת-רווחתית/צדק-חברתית, יאלצו את הטוענים לאי-חוקתיות:
  1. להתמודד עם העדר החובה של המחוקק לבחור באמצעי שבאופן מוחלט הוא הפוגעני פחות;
  2. להראות שהנזק הנגרם לזכות הקניין של פלונים אינו עומד ביחס סביר לתועלת הצפויה לחברה כולה, לנוכח המשבר החמור בו נתונה המדינה, בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה והדיור. 
אני כמובן מודע גם לכך שבתי-משפט נתפשים על פי רוב כמגיניהם של בעלי הקניין, החזקים והעשירים. בתקופות ההגמוניה הליברטריאנית התפישה הזו כנראה היתה גם נכונה. אבל אסור לשכוח שבתי-משפט מסוגלים לקדם מהפכה חברתית לא פחות מכפי שהם מסוגלים לקדם מהפכה חוקתית. עוד אסור לשכוח שקל הרבה יותר לא לבטל חוק, מאשר לבטלו. 

ולמי שזה נראה לו כגיבוב של שטויות סוציאליסטיות, אחזור על התמצית, מבג"ץ מנהלי ההשקעות:
"מחוקק 'סוציאליסטי' ומחוקק 'קפיטליסטי' עשויים לחוקק חוקים שונים ומנוגדים, אשר כולם ימלאו את דרישותיה של פסקת ההגבלה. אכן, חוקי היסוד אינם תכנית לפעולה מדינית קונקרטית. הלאמה והפרטה עשויים להתקיים במסגרתם. כלכלת שוק או ניהול מרוכז של הכלכלה עשויים  למצוא בה מרחבי מחייה, ובלבד שהפעילות המשקית - הפוגעת בזכויות אדם - תקיים את דרישותיה של פסקת ההגבלה. על כן, במקום בו קיים מיתחם של אמצעים, יש להכיר בכוח התימרון ובמרחב שיקול הדעת של המחוקק".

יום חמישי, 10 בנובמבר 2011

ערעורו של משה קצב נדחה על כל חלקיו

ביהמ"ש העליון פסק היום בע"פ 3372/11 משה קצב נגד מדינת ישראל. כבוד השופטים מרים נאור, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן הסכימו פה אחד על דחיית ערעורו של משה קצב על כל חלקיו - הן לעניין הרשעתו והן לעניין עונשו. הפסקאות האחרונות לפסק-הדין (הארוך, המנומק והמפורט עד מאוד), העוסקות בשיקולי-העונש, מסכמות בקצירת האומר את מרכיבי הפרשה כולה:
"414.  ...
בעניינו של המערער נשקלו שיקולים שונים.

           מצד אחד של המתרס, נשקלו חומרתם הרבה של מעשיו, תוך ניצול מרותו על הכפופות לו ומעמדו הרם – הן כשר התיירות וכסגן ראש הממשלה והן בכהונתו הרמה מכל כנשיא מדינת ישראל; ריבוי המעשים; והעובדה שבוצעו במתלוננות על פני ציר זמן ארוך. הוא ביצע מעשים חמורים. הוא ניצל לרעה את מעמדו וחילל את גופה וכבודה של א' ממשרד התיירות ואת כבודן של ה' ו-ל' מבית הנשיא. מעשיו תוכננו ככל הנראה על-ידו מבעוד מועד – הן רצונו להגיע לביקור בדירתה של א'; הן רצונו ש-א' תתלווה אליו ללשכה בתל אביב בתואנה כי 'שכח' שם משהו; והן רצונו ש-א' תזמין לו חדר במלון למנוחה ושהיא תגיע למלון בתואנה שהשניים יעברו על דואר יחד. טענת ההגנה, שלפיה מעשי האונס בוצעו שלא תוך שימוש בכוח אלים וברוטאלי, אינה יכולה לשמש כשיקול לקולה, שכן יש לזכור, יחסי הכוחות בין המערער לבין א' אינם שווים. המערער היה המעביד שלה, 'הבוס שלה' ו-א' היתה כפופה לו ולמרותו. התלות של א' במערער והמחויבות שלה אליו לא אפשרה לה להתנגד למעשיו באופן אלים. אף לפערי הגילאים ביניהם יש משקל לעניין יכולתה לסרב לו, להתנגד ולדחות אותו ממעשיו. בנסיבות כאלה, עת כפה המערער על א' קיום יחסי מין עמו, מקובל עלינו, כי לא היה ביכולתה להתנגד למעשיו בצורה אגרסיבית או בוטה. המערער אף לא הביע כל חרטה על מעשיו. אף להפך. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון העונש שגזר, גם את הכחשותיו של המערער בכל המיוחס לו, כשלאורך כל הדרך טען כי 'לא היה ולא נברא'. בנוסף, המערער הכפיש את המתלוננות, העליבן, הטיח בהן ביקורת קשה ויצא במסע השמצות ובמתקפה נגדית באולפני הטלוויזיה.

           מן הצד האחר של המתרס, ניתן משקל מתאים למיהותו של העושה, רום מעמדו, לעובדה שנפל 'מֵאִיגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא'; לפגיעה שנגרמה לו ולפרסומים המתלהמים שעסקו בהוקעתו, תוך קביעת אשמתו זמן רב לפני שבית המשפט עצמו נדרש להכרעה בעניינו וכפי שכינו זאת באי-כוחו של המערער 'הלינץ' התקשורתי' שנעשה בו מבעוד מועד. אשר לחלוף הזמן – אכן, במיוחד מאז אירועי האונס חלף זמן ניכר. ואולם, לחלוף הזמן לא מצאנו מקום ליתן משקל. אף אחת מהמתלוננות בפרשה לא התלוננה מיוזמתה. בעבירות מין מוכרת התופעה, שלפיה הקורבנות מעדיפים להבליג ולשתוק, זאת במיוחד כאשר מדובר בדמות ציבורית כדוגמת המערער שמוקף באנשי שלומו הנאמנים לו. לאחר המעשים שנעשו נגד א' ולאחר התקופה בה כיהן המערער כשר תיירות, ניסה המערער לקנות את שתיקתה של א' באמצעות "מסמך ההבנות", באמצעות קלטות יואלי וההבטחות שנתן לה בהמשך הדרך ובכהונתו כנשיא המדינה כי ינסה למצוא לה עבודה. שוכנענו, כי העונש שהושת על המערער הוא תוצאה של שקלול כל אלה, ועל רקע הכרעת הדין, נקודת שיווי המשקל שנקבעה אינה נוטה כלל לחומרה. עומד לפנינו המערער, אשר ניצל באופן שיטתי, תוך יצירת מניפולציות, את השררה שלו מתוך לחץ ויצר וביצע עבירות מין מן החמורות שבספר החוקים, עבירות מין שהן פשע. גם כנשיא המדינה המשיך המערער במעשיו. יצירת המצבים שיצר המערער על מנת לנסות ולממש את יצרו, תוך ניצול מרותו ותהילתו שסייעה בידו לביצוע העבירות בהן הורשע, מהווה התנהגות חמורה מאוד. נשיא צריך להיות מורם מעם מכוח אישיותו ומעמדו כסמל. בכך ביזה המערער את תפקידיו הן כשר והן כנשיא המדינה. יתרה מכך, המערער בחר להכחיש את כל המיוחס לו ולא התנצל על מעשיו. צר לנו על כך, שלא רק שהמערער ביצע את המעשים שיוחסו לו, אלא שהוא בחר להמשיך ולבזות את המתלוננות, לזלזל ברגשותיהן ולפגוע בכבודן.

           לכך יש להוסיף, כי גורם מרכזי בגזירת דינו של המערער הוא האינטרס הציבורי שבהרתעת עברייני מין פוטנציאליים ממימוש מזימותיהם. כבר נכתב על ידי בית משפט זה, כי יש להעביר להם מסר ברור וחד-משמעי, אשר יקבל ביטוי בהטלת עונשים כבדים על המורשעים בעבירות אלה (ראו ע"פ 2056/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.5.2009); ע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.8.2008); ע"פ 5382/04 מרגוליס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.6.2006); ע"פ 7657/00 מחג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.1.2002)).

415.    לאחר לבטים רבים ולא קלים, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב במידת העונש שהושת על המערער (בדעת הרוב), מאחר ושוכנענו כי הדבר נעשה בצורה ראויה ושקולה על ידי בית המשפט המחוזי, תוך התחשבות בכל השיקולים שהועלו גם בפנינו.

           עצב עמוק יורד על מדינת ישראל משנקבע כי מי שהיה שר בממשלה, סגן ראש הממשלה ונשיא המדינה ביצע מעשים כאלה. מחזה קשה ביותר הוא לראות את מי ששימש לסמל ממלכתי במדינה נכנס לבית הכלא.

סוף דבר

416.    התוצאה היא, כי הוחלט פה אחד לדחות את הערעור כולו הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. העונשים שהוטלו על המערער על ידי בית המשפט המחוזי יישארו על כנם. תם ונשלם." 

תם ונשלם השלב המשפטי העוסק באישום, הרשעה ומתן גזר-דין בפרשיה הארוכה והסבוכה הזו.

ב-7 בדצמבר אמור להתחיל האזרח משה קצב את תקופת מאסרו.

בהתחשב בעומק הנפילה שנפל האיש, במשמעות בחירתו להכחיש לחלוטין כל מגע (במקום לבחור בנתיב המשפטי המורכב יותר של הודאה במגע וטענה להסכמה) כסוג של "התאבדות משפטית", ובכך שסביר שמצבו הנפשי יחמיר ככל שיתקרב מועד כניסתו אל בית-הסוהר, צריך לקוות שההשגחה עליו על-ידי הסובבים אותו תהיה קרובה ואפקטיבית (בישראל אין עונש מוות) וכי הוא ימצא בעצמו ובעזרת אוהביו את הדרך והכוח לשיקום ולעשייה חיוביים ומועילים בתקופת מאסרו ולאחריה שיזכירו את ימיו כקדם.

עדכון: משה קצב התחיל את מאסרו.

תקנות המקרקעין (ניהול ורישום)

שמחתי לראות את הנוסח החדש של תקנות המקרקעין (ניהול ורישום) שהתפרסם השבוע ברשומות.  תמצית החדש והמעודכן בתקנות, לעומת התקנות הקודמות, הוסבר בפרסום שעשה משרד המשפטים בעבר (כשביקש פידבק לטיוטה):

"זה כבר, צוות במשרד המשפטים עמל על הכנת גרסה חדשה של התקנות, אשר תגלם את השינויים שאירעו בפסיקה, בנהלי האגף ובפרקטיקה מאז חקיקתן. התקנות המוצעות מבוססות כעקרון על התקנות הקיימות, והן כוללות הרבה תיקונים לשוניים ולא מעט שינויים, שהעיקרים שבהם מובאים להלן:
  1. ביטול הצורך לצרף נסח לבקשות לביצוע פעולה במרשם, וביטול הצורך להגיש טופס בקשה למרבית פעולות הרישום.
  2. פירוט ההסדרים לזיהוי תאגיד החתום על שטר עסקה וכן לחתימת שטרות בפני עורך דין ובלשכה
  3. הבהרה בדבר האפשרות לרשום הערה בגין הוראה של תכנית בניין עיר.
  4. הבהרה וחידוד בדבר המסמכים הנדרשים לשם הגשת בקשה לרישום ראשון, חידוש רישום ותיקון שטח וגבולות.
  5. הוספת הוראות בעניין רישום ומחיקת הערות אזהרה, לרבות הוראה המחייבת אימות חתימה על בקשה לרישום הערת אזהרה בדרך בה מאמתים שטר עסקה.
  6. הוספת הוראה המחייבת רישום הערה בפנקס הבתים המשותפים שעה שבית משותף יירשם שלא על סמך תשריט מאושר על ידי הועדה המקומית, הערה אותה ניתן יהיה למחוק עם הגשת תשריט מאושר; ההוראה המוצעת שואפת לאזן בין הצורך לעגן את הזכות של בעלי הדירות באמצעות רישום בית משותף, חרף חשש לבניה שלא בהתאם לתכניות, לבין חוסר הנוחות שברישום בפנקסים שלא בהתאם לתשריט המשקף מצב סטטוטורי. 
  7. הקניית סמכות מפורשת לממונה על המרשם להאריך מועד להגשת ערר.
  8. העברת סמכות למחוק רישומים (לפי תקנה 62 לתקנות היום) למפקחים על רישום מקרקעין, והעברת הסמכות להורות על תיקון טעות ( לפי תקנה 90 (ב) לתקנות היום) לרשמי המקרקעין.
  9. התאמת ההוראות של תקנות המקרקעין (ניהול ורישום) להוראות תקנות התכנון ובניה בעניין רישום פעולת תכנון (פיצול, איחוד וכדומה).
  10. קביעת הסדרים לעניין הפקעת משכנתא על דרך הפקדה ומחיקת עיקולים נושנים.
  11. התייחסות מפורשת לסמכות לחייב הגשת טופס על גבי נייר מיוחד, וכן קביעת הוראה לעניין נשיאה בעלות פרסום, שעה שכזה נדרש על פי דין.
  12. קביעת הסדרים לעניין עיון בפנקסים וצפייה בפנקסים ובאוסף תעודות באופן מקוון."

נעים לראות דברים מובאים עד גמר, גם אם ארכה הדרך מעבר למשוער.