ביהמ"ש המחוזי בירושלים פסק,על פי דיווחי התקשורת (לצערי לא הצלחתי למצוא פרסום פומבי של פסק הדין, נכון לכתיבת הפוסט, ועקרונותיי מונעים ממני להפנות לפסק דין באחד המאגרים המסחריים), כי גבר הורשע באונס, מאחר ושיקר לאישה עמה קיים יחסי-מין בנוגע לזהותו.
הגבר, סבאר קאשור, בן 30 מירושלים, הורשע כי הציג עצמו בפני האישה כרווק יהודי, בעוד הוא ערבי מוסלמי נשוי ואב לילדים. הוא הציע לה להילוות עמו לבניין שם קיימו יחסים בהסכמה. לאחר מכן התבררה לאישה זהותו האמיתית, והיא הגישה תלונה במשטרה על אונס. ההרשעה נעשתה במסגרת הסדר טיעון בה הודה בביצוע אונס ומעשה מגונה.
מבחינת לשון החוק, אין כאן משהו חדש. חוק העונשין, באחת החלופות להגדרת עבירת האונס, קובע כי הבועל אישה בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה, הרי הוא אונס ודינו - מאסר שש עשרה שנה.
עובדות המקרה מציגות בבירור שהייתה כאן השגה של סקס במרמה בנוגע למיהות העושה.
ידוע וברור לכולנו, שמרמה בנוגע למהות המעשה היא עניין של יום-יום בחברה האנושית. פלוני ואלמונית נפגשים, היא מחמיאה לו, יוצרת בו רושם שהיא מעוניינת בקשר רומנטי ארוך טווח שיהיה מושתת על אינטימיות בריאה וטובה, ולאחר שהשניים עושים זה בזה מעשים שונים, היא נעלמת לה כלעומת-שבאה, והבחור נותר אומלל ופגוע. התרחשויות דומות קורות כשפלוני מציג עצמו כפנוי המחפש אחרי קשר, בעודו תפוש המחפש דרך להעביר את זמנו בנעימים. עוד ידוע לכולנו שהחברה שלנו עדיין איננה מתקדמת דייה כדי שהחלוקה המגדרית תהיה זהה, וברוב המקרים, כפי שמבהירה גם לשונו המגדרית הלא-פמיניסטית של חוק העונשין, הנפגע מסוג כזה של התנהגות היא נפגעת.
אבל בשאלה האם כל חבריה של החברה הישראלית תמימי-דעים כי מדובר במקרים האלה באונס ? אני מסופק.
השאלה הנשאלת במקרה הזה, היא האם במדינה דמוקרטית, שערך השוויון הוא נר לרגליה, הצגת אדם את עצמו כאילו הוא משתייך לקבוצה אתנית מסויימת, שאיננה מצג-אמיתי, יכולה להחשב כהשגה במרמה לגבי מיהות העושה. האומנם נאמר שאדם שהציג עצמו כיהודי במטרה לקיים יחסי-מין בהסכמה עם ערבייה, ייראה כמי שאנס אותה, רק בגלל ששיקר לגבי זהותו האתנית ?
ומאידך גיסא, ביודענו שיחסי-אישות מובילים, או לפחות עלולים להוביל, אל עבר היחסים הרציניים והנישואין, האם אין נתון כהשתייכות אתנית מהותי לעצם השאלה האם יש כאן בכלל רקע ראוי לפיתוחה של מערכת-יחסים ?
מדובר בסוגיות לא-פשוטות, שנוגעות בכמה מהחיכוכים המרכזיים בחברה הישראלית המודרנית. יחסי יהודים-ערבים ויחסי גברים-נשים, וכבר הולך ומסתמן שבקרב הזה, הפמיניסטיות ונציגי המיעוט הערבי מסמנים את הצד שכנגד כמטרה ראויה, בקרב על המטרה הנחשקת על ידי שני הצדדים כאחד - שוויון מהותי אמיתי.
בעובדות אלה יצטרך להתלבט בית-המשפט העליון של מדינת ישראל.
הערעור כבר בדרך.
לכשעצמי, מעבר לתחושה הלא-נוחה הנמשכת בתוכי כשאני נתקל בנסיבות בהן נראה כאילו המחוקק מפורש כמי שבוחר למשטר את התנהגות הפרטים בתחומים שספק אם ראוי להפכם לעניין הציבור, ומעבר ללבטים המכרסמים בי כשאני נתקל בהתנהגויות שספק בעיני האם אכן נכון שמשטרת ישראל היא שצריכה להילחם כנגדן, אני ממשיך לתמוה - מדוע ולמה בחר מר קאשור להגיע להסדר טיעון....
השאלה הנשאלת במקרה הזה, היא האם במדינה דמוקרטית, שערך השוויון הוא נר לרגליה, הצגת אדם את עצמו כאילו הוא משתייך לקבוצה אתנית מסויימת, שאיננה מצג-אמיתי, יכולה להחשב כהשגה במרמה לגבי מיהות העושה. האומנם נאמר שאדם שהציג עצמו כיהודי במטרה לקיים יחסי-מין בהסכמה עם ערבייה, ייראה כמי שאנס אותה, רק בגלל ששיקר לגבי זהותו האתנית ?
ומאידך גיסא, ביודענו שיחסי-אישות מובילים, או לפחות עלולים להוביל, אל עבר היחסים הרציניים והנישואין, האם אין נתון כהשתייכות אתנית מהותי לעצם השאלה האם יש כאן בכלל רקע ראוי לפיתוחה של מערכת-יחסים ?
מדובר בסוגיות לא-פשוטות, שנוגעות בכמה מהחיכוכים המרכזיים בחברה הישראלית המודרנית. יחסי יהודים-ערבים ויחסי גברים-נשים, וכבר הולך ומסתמן שבקרב הזה, הפמיניסטיות ונציגי המיעוט הערבי מסמנים את הצד שכנגד כמטרה ראויה, בקרב על המטרה הנחשקת על ידי שני הצדדים כאחד - שוויון מהותי אמיתי.
בעובדות אלה יצטרך להתלבט בית-המשפט העליון של מדינת ישראל.
הערעור כבר בדרך.
לכשעצמי, מעבר לתחושה הלא-נוחה הנמשכת בתוכי כשאני נתקל בנסיבות בהן נראה כאילו המחוקק מפורש כמי שבוחר למשטר את התנהגות הפרטים בתחומים שספק אם ראוי להפכם לעניין הציבור, ומעבר ללבטים המכרסמים בי כשאני נתקל בהתנהגויות שספק בעיני האם אכן נכון שמשטרת ישראל היא שצריכה להילחם כנגדן, אני ממשיך לתמוה - מדוע ולמה בחר מר קאשור להגיע להסדר טיעון....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה