בית המשפט העליון בשבתו כגננת

אחד החסרונות של פייסבוק, הרשת החברתית שכבר הוזכרה כאן בבלוג, הוא בכך שמה שרץ בה היום, נשכח מן התודעה מחר. מאחר ולשון ההחלטה בבג"ץ 2022/10 תנועת נאמני הר הבית בארץ ישראל נ' עיריית ירושלים ושר הפנים היא בכל זאת דבר שלא רואים כל יום, חשבתי שכדאי לתעד אותה גם בבלוג. לשון ההחלטה המדוייקת:

"הצדדים או חלקם סבורים כנראה כי התיק מתנהל בבית המשפט העליון בשבתו כגננת. ניסיון אחרון: העותרת תתכבד להגיש לעיריה את המתבקש בהודעה מ-9.7.12 והעיריה תבדוק ברוח נכונה. הודעות עדכון יוגשו עד 31.8.12."

על פי דיווחי התקשורת, "נאמני הר הבית" חששה כי עבודות שמבצע הווקף המוסלמי בכיפת הסלע שעל הר הבית פוגעות באבן השתייה ולכן עתרה לבג"צ כדי שהמדינה תעצור את העבודות במקום (אבן השתייה היא סלע הנמצאת על הר-הבית, מקודשת ביהדות ובאיסלאם כראשית בריאת העולם, מאמינים שהייתה בתחום קודש-הקודשים של בתי-המקדש הראשון והשני, ועל פי הדעה המקובלת מסגד כיפת-הסלע נבנה סביבה. קשרו לה מסורות רבות ושונות לאורך הדורות).

תמונת אבן השתיה מצוטטת מאתר ויקיפדיה. 

על פי ויקיפדיה,התמונה היא בבעלות הציבור (public domain)

ככל הנראה, לאחר שמיעת טענות הצדדים, ובמסגרת מדיניותו העקבית של בית-המשפט העליון לנסות ולהביא להסכמות בסוגיות רגישות במיוחד, הצליח בית-המשפט לגבש הסכמות על-פיהן אמורה היתה העמותה להביא לפני העירייה ראיות לנעשה במסגרת העבודות, ובהן תמונות וסרטי וידאו, ואת העדויות הללו אמורה היתה העירייה לבדוק כדי לראות מה אכן נעשה מתחת למבנה כיפת הסלע. אין מנוס אלא להסיק, על פי הלשון החריפה של ההחלטה הזו, שהצדדים מתקשים לנהוג בסוגיה בבגרות ובאחריות המתבקשים.

בסוף אוגוסט כנראה נדע האם הצליחו הצדדים לעתירה לתקשר זה עם זה "כילדים טובים" וללא מעורבות נוספת של "הגננת". עם זאת, בהתחשב בכך שמדובר בהרכב תלתא, לכאורה ישבו 3 שופטי עליון, נתנו דעתם ללשון ההחלטה שהוצעה על ידי אחד מהם, וכל השלושה בחרו, במודע, בשיקול וביישוב-הדעת לאפשר ללשון ההחלטה הלא-פורמלית במיוחד להתפרסם כמות שהיא, חרף העובדה שעסקינן בהליך העוסק בסוגיה שאיננה קלת-משקל כלל ועיקר.

אישית, אני נוטה יותר להשערה שזו סוג של ראיה עקיפה אך ניצחת לכך שיש מן ההחלטות שנכתבות על ידי מתמחים או עוזרים משפטיים בבית-המשפט העליון ואינן עוברות אפילו בקרה מינימלית על ידי השופטים היושבים בתיק.

ורק למען הזהירות (וההיסטוריה), אצרף צילום-מסך של ההחלטה. למען הדורות הבאים.

אני מצר על כך שבעת מתן הראיון לעיתון הארץ

פרליט המדינה, משה לדור, בוודאי מצטער על הראיון שנתן לעיתון "הארץ" בפברואר 2010. שבוע לאחר אותו הראיון תבע אותו ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, על דברים שאמר לגביו, שאליבא דאולמרט היו לשון-הרע. הפרקליטות אומנם גרסה בתחילה שמדובר בתביעת-סרק, אולם התביעה לא נדחתה על הסף, נסיונות גישור לא צלחו ונסיונות להקנות חסינות לפרקליט המדינה כנגד התביעה, נדחו על ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. וכך, כנראה בלית ברירה, מצא עצמו פרקליט המדינה שלנו מתנצל (YNET אף סיפקו העתק של המכתב):

"אני מצר על כך שבעת מתן הראיון לעיתון 'הארץ' לא הייתי ער לדיווח שמסר מר אולמרט למבקר המדינה ביולי 2010 בו נאמר שביולי אותה שנה החזיר את הכספים שקיבל מד"ר אלמליח בשנת 1993, שהעתק מן הדיווח הוגש לבית המשפט ביולי 2010 כראייה במסגרת משפטו של מר אולמרט.... באשר לראיון ככלל, כוונת הדברים היתה ליתן דיווח על העשייה והעמדות של הפרקליטות כפי שאלה מוצגות בבתי המשפט, בתשובה לשאלות, בין השאר ביחס לתיקים שעוסקים באישי ציבור. בדבריי בראיון, בנוגע למר אולמרט, לא הייתה כוונה לפגוע בכל דרך שהיא ובכל מקום אני מביע צער על כי מר אולמרט חש נפגע מהדברים".

כשחושבים על זה, אולמרט עשה בתביעה הזו שירות חשוב למען השירות הציבורי הישראלי. אין שום צורך בדיווח לעיתונות של פרקליט המדינה על העשייה והעמדות של הפרקליטות. הן הרי מוצגות בבתי-המשפט ואמורות לדבר בעד עצמן, ובדומה לשופטים, כדאי היה שגם פרקליט המדינה ייתן לפעולותיו המשפטיות לדבר בעד עצמן. אולי השתלשלות-העניינים הזו תרסן להבא את פעולותיהם התקשורתיות של פרקליטי-המדינה, והתהליך של הפיכת ההליך השיפוטי הישראלי לתכנית ריאליטי ייעצר.

מהצד השני, תלונותיו של אולמרט לגבי האובססיביות של לדור בנוגע אליו צריכות להילקח עם גרגר של מלח. הרי לדור הוא אותו אדם שסגר את התיק בנוגע לחשדות על פעולה לא תקינה של ראש הממשלה לשעבר בנושא הפרטת בנק לאומי.

כך או כך, נצחונו המשפטי של אולמרט בעניין הזה הגיע כמה ימים לפני ש-3 עניינים שונים בהם הואשם מגיעים אל קו הסיום. התקשורת דיווחה כי "בית המשפט המחוזי בירושלים הודיע בצהריים (ראשון) כי ביום שלישי הבא ימסרו שופטיו את החלטתם בפרשת ראשונטורס, בפרשת מעטפות הכסף ובפרשת מרכז ההשקעות". ניצחונות משפטיים שלו באותם תיקים, יהוו ראייה של ממש בדבר אובססיביות של המערכת לגביו. בעוד כמה ימים נדע.

העליון של ארה"ב סבור שאפילו באמריקה מותר למדינה לחייב את האזרח לרכוש ביטוח בריאות

האדם הקורא לו פסיקת בג"ץ בישראל בנושאי מדיניות הבריאות, אינו יכול שלא להרגיש מעט קנאה כשהוא קורא פסיקה של העליון האמריקאי בנושאי מדיניות הבריאות (זהירות, PDF!).

אז נכון שפסק-הדין בעניין ה-NATIONAL FEDERATION OF INDEPENDENT BUSINESS ET AL. v. SEBELIUS, SECRETARY OF HEALTH AND HUMAN SERVICES, ET AL עוסק בסוגיה מן הסוג שכנראה היתה מגיעה בעליון שלנו לתוצאה דומה, ועם פחות קשיים בדרך, אבל הנכונות הנחרצת של הרשות השופטת האמריקאית לעסוק ולהכריע בסוגיה הנמצאת בלב הקונפליקט הפוליטי בארה"ב, שאת ההבדלים בגישה אליה קל לראות כשקוראים על עמדות המדווחים על הפסיקה הקרובים בלבם לצד הדמוקרטי או לצד הרפובליקאי, וזאת למרות שמדובר בסוגיה שהיא תקציבית לגמרי במהותה, היא משהו שבהחלט צריך לייבא לישראל.

הבעיה כמובן איננה נובעת מהרשות השופטת שלנו.

לה, כזכור, אין ארנק ואין חרב.... 

עוד נצחון אוצרי

השמחה התקשורתית סביב בג"ץ 8730/03 שירותי בריאות כללית  נ' שר האוצר, שר הבריאות ואח', שניתן לראות דוגמא לה בכתבה בYNET בנושא, היא דוגמא נהדרת לדרך שבה התקשורת עוסקת בסוגיה ומחמיצה את מהותה. 

בעתירה נדרש בית-המשפט העליון של ישראל להתמודד עם הסוגיה אותה ניסח היטב כבוד השופט סלים ג'ובראן: 

"ההליך שלפנינו הוא גלגול שלישי בסאגה ארוכה המתנהלת בבית משפט זה ובמסדרונות הממשל. מדובר בפרשה הכורכת בקרבה סוגיות בעלות משמעות חברתית, משפטית, ציבורית וכלכלית. בקליפת אגוז, ענייננו הוא בשאלה האם מדיניות והתנהלות משרדי האוצר והבריאות (להלן: המשיבים) עולה בקנה אחד עם תכלית חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: החוק או חוק ביטוח בריאות ממלכתי) או שמא, כטענת העותרות, מדיניות זו מביאה לשחיקה שיטתית באיכות שירותי הבריאות הניתנים לתושבי מדינת ישראל."

אך בעוד שניסוח הבעיה תמציתי ומדוייק, ההחלטה המתארת את השתלשלותו הארוכה של ההליך, שכתב כבוד השופט ג'ובראן לה הסכימו כבוד הנשיא, אשר גרוניס, וכבוד השופט חנן מלצר (הדגשים ב-BOLD הם שלי) מגיעה לשיאה בחלק הבא המצוטט במלואו, והמדגים היטב כיצד דיון עקרוני יכול להתמוסס לו בתהליך פירוקו לפרטי-הפרטים:

" 37. המקרה שלפנינו, לא פשוט הוא. מחד, מדובר בשאלה הנוגעת במישרין לזכות לבריאות של כל אזרחיה של מדינת ישראל (למעמדן החוקתי של הזכויות החברתיות-כלכליות, ולאופן שבו זו זוכה למימוש במסגרת החקיקה הראשית ראו בג"ץ 1662/04 סלאח חסן נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 28.2.2012), פסקה 4 לפסק דיני). זכות זו, אשר עוצבה ועוגנה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, מתרוקנת אט אט מתוכן, נוכח השחיקה השיטתית בתקציבי קופות החולים, עליה נדמה שאין חולק. יתר על כן, פרק הזמן שחלף מיום שהתעוררה הבעיה, ועד לטיפול בה, ארוך ביותר. אף אם נניח כי התנהלות המשיבים 2-1 עד למועד בו הסכימו כי אכן יש לשנות את מנגנון עדכון מדד יוקר הבריאות הייתה סבירה, הרי שגם ממועד זה חלף כבר זמן ארוך (למעלה משנתיים מיום שבו הסכימו הצדדים כי העתירה תידון כאילו הוצא בה צו על תנאי, ולמעלה משמונה חודשים מיום בו התקבלה החלטת הממשלה בנושא). מנגד, סוגיית עדכון מדד יוקר הבריאות היא סוגיה סבוכה, הדורשת מומחיות ובקיאות הן בפן הרפואי הן בפן הכלכלי, והיא בעלת השלכות רוחב רבות. החלטה שכזו ראוי שתתקבל לאחר הפעלת שיקול דעת מקיף ואין להיחפז בה.

38. נוכח כל זאת, לדידי, במקרה הנוכחי יש לקבל את טענת העותרות, ולקבוע כי המשיבים 2-1 פעלו בחוסר סבירות. זאת, לא רק בשל פרק הזמן הארוך שחלף מיום שנקבע שיש לשנות את מנגנון עדכון מדד יוקר הבריאות ועד ליום זה, אלא בשל העובדה שהמשיבים לא עשו מאמץ סביר לגיבוש עמדתם. העולה מהחומרים שלפנינו הוא כי המשיבים פעלו בעצלתיים, תוך שהם נמנעים מקיום פגישות בנושא במשך תקופות ארוכות. להתנהלות זו לא נתנו המשיבים כל טעם המניח את הדעת.

הסעד

39. משקבעתי כי התנהלותם של המשיבים 2-1 במקרה הנוכחי אינה עומדת במבחן סבירות של ההחלטה המנהלית, עלי להידרש לסוגיית הסעד.

40. הלכה היא כי אין בעצם העובדה שהתנהלותה של רשות מנהלית חורגת ממתחם הסבירות בכדי להוביל למסקנה כי החריגה משמעותית דיה עד שתוביל להתערבותו של בית המשפט. כך, בפרשה אחרת ציינתי כי:
"כידוע, בחינת סבירותה של ההחלטה המינהלית תלויה בגבולותיו של מתחם הסבירות, שכן זו תיחשב כלא סבירה רק אם היא חורגת ממתחם זה באופן קיצוני. כאשר מדובר בעניין הדורש מקצועיות והמערב שיקולים של מדיניות כלכלית מתחם שיקול הדעת השלטוני הוא רחב" (בג"ץ 10541/09 יובלים ש.ד.י. בע"מ ו-16 אח' נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם, 5.1.2012, פסקה 18 לפסק דיני וראו את ההפניות שם)).

יחד עם זאת, במקרה הנוכחי, נוכח ההתנהלות האיטית שלא לצורך, ונוכח חשיבותה הרבה של הסוגיה שעל הפרק, אין מנוס מקביעה כי החריגה של המשיבים 2-1 ממתחם הסבירות היא חריגה משמעותית המצדיקה מתן סעד על ידי בית משפט זה.

41. משאמרתי זאת, אודה כי שאלת אופיו של הסעד הראוי במקרה הנוכחי היא סבוכה ביותר, ונראה כי כל סעד שיינתן מחיריו בצידו. על כף המאזניים האחת עומדת העובדה כי המשך התנהלות המשיבים בקצב הנוכחי עלולה להוביל לפגיעה חמורה ורחבה יותר במבוטחי קופות החולים. על כף המאזניים השנייה ניצבת העובדה כי מדובר בסוגיה סבוכה ורחבה, הדורשת מומחיות של אנשי המקצוע המתאימים. יתר על כן, עמדות גופים רבים אשר יושפעו מכל שינוי באופן עדכון מדד יוקר הבריאות או מחיר יום אשפוז, דוגמת בתי החולים, כלל לא הובאו בפנינו.

42. יצוין כי מטעם זה ממש, נותרה העתירה תלויה ועומדת בפנינו זמן כה רב. בתקופה זו לא שקטה העתירה על שמריה. מעדכון לעדכון ומדיון לדיון חלה התפתחות בעמדות הצדדים, והפערים הצטמצמו. בחסות בית המשפט אף הוקמה, כפי שפורט לעיל, ועדה מקצועית לבחינת סוגיית עדכון מדד יוקר הבריאות.

43. פרקטיקה זו, של ליווי הצדדים, היא פרקטיקה שאומצה לא פעם בשיטת משפטנו, אף אם לא זכתה לשם מפורש. זהו מעין סעד ביניים של "ליווי", הניתן מקום בו נראה כי ראוי שהצדדים יגבשו את מתווה הפיתרון לסוגיות המתעוררות בהליך, ובו בזמן עשויה מעורבותו של בית המשפט לקדם את פתרון הסכסוך. סעד שכזה נפוץ במיוחד בעתירות עקרוניות ורחבות היקף, שעניינן התנהלותה של הרשות המבצעת, ושהינן לא פעם בעלות השלכות רחבות על היקף הזכויות החברתיות, ובמקרנו הזכות לבריאות, המוקנות לפרטים בחברה (לדיון נרחב באשר למורכבות המתעוררת במתן סעדים בעתירות מסוג זה ראו לירון דוד, החיפוש אחר "סעדים חברתיים", מעשי משפט ד (2011) 109).

44. אכן, אף לניהול ההליך במתכונת זו יתרונות וחסרונות. יתרון מרכזי לבחירה בדרך של ליווי הוא בכך שבית המשפט, בעשותו כן, מאמץ ומחזק את חובת הכיבוד ההדדי בין הרשויות, ואינו חודר לתחום סמכותה של הרשות המוסמכת. יפים לעניין זה דברי הנשיאה ד' בייניש בבג"ץ 4124/00 יקותיאלי ז"ל נ' השר לעניני דתות (טרם פורסם, 14.6.2010, בפסקה 5):

"מורכבות העניינים המתעוררים בעתירה והקשר שלהם לעתירות אחרות שהתנהלו בפני בית המשפט העליון חייבו בחינה איטית של המסגרות העובדתיות והמשפטיות הרלוונטיות לעתירה. אכן, ככלל, אין זה ראוי שבירור עתירה יימשך פרק זמן רב כל כך. אולם, יש ומגיעים לפתחו של בית המשפט עניינים שהכרעה בהם מצריכה היערכות שונה מן הרגיל, בין היתר על ידי מתן אפשרות לגורמים וגופים שונים, ובהם גם הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, לבחון את היקף מעורבותם בעניין ולייתר את ההכרעה השיפוטית".

45. יצוין, כי מבחינה מהותית, אף אם לא פרוצדוראלית, דק ההבדל בין מתן סעד במסגרת פסק דין המחייב את הרשות להפעיל את שיקול דעתה תוך פרק זמן נתון, לבין קביעה שכזו במסגרת החלטה במהלך חייו של ההליך. זאת, מאחר שממילא, באם לא תקיים הרשות את חובתה, הרי שתהיה לעותר זכות להגיש את ההליך מחדש, ובאם תקיים את חובתה, אפשר שההליך כולו יתייתר או ישנה את אופיו. יתר על כן, פרקטיקה זו מניחה כי הרשות נגדה מופנית העתירה תפעל, במסגרת חובת הכיבוד ההדדי בין הרשויות, בנפש חפצה לקיים את הוראותיו של בית המשפט ולהביא לפתרון, ככל הניתן, של הסוגיות המתעוררות בהליך.

46. יחד עם זאת, מחירה של פרקטיקה זו בצידה. ניהול ההליך משך שנים ארוכות מוביל לא פעם לפגיעה בעותרים, המצפים לסעד שיסייע לעניינם הפרטני. יתר על כן, במקום בו נסובה העתירה סביב טענות חוקתיות ועקרוניות, לא פעם עלול הציבור למצוא עצמו נפגע, מקום בו נדחה מועד מתן פסק הדין.

47. מכל מקום, סטייה זו מהכלל, על פיו תתברר עתירה במהירות וביעילות נעשית במשורה, ובמקרים המעוררים קושי של ממש. יחד עם זאת, אף במקרים אלו, משלא מצליחים הצדדים להגיע לפשרה, אף לא בחסותו של בית המשפט, מגיעה העת לתת סעד סופי. זהו המצב במקרה הנוכחי. זאת, מאחר שחרף מאמצי בית המשפט, נראה כי המשיבים אינם משנים מעמדותיהם, ואינם פועלים באופן ממשי לפתרון הבעיה.

48. לאחר שעיינו בכלל המסמכים שהוגשו לבית המשפט, ותוך התחשבות מחד בהתארכות ההליך, ומאידך, במורכבות ההליך ובהשפעות האפשריות של כל שינוי באופן עדכון מדד יוקר הבריאות על המשק, מצאנו לנכון להורות למשיבים להפעיל את שיקול הדעת המסור לרשותם, באופן יעיל ונמרץ, לשם קביעת מנגנון לעדכון מדד יוקר הבריאות במהירות. בהקשר זה, יצוין כי לא חמקה מענינו העובדה כי צו זה אינו מביא את הסוגיה לכדי סיומה המלא, כפי שביקשו העותרות. יחד עם זאת, משמעות הצו, במסגרת חובת הכיבוד ההדדי בין הרשויות, היא כי הרשות המבצעת תפעל למימושו של הצו, במידת הצורך על ידי קביעת מנגנון קבלת החלטות מתוקן (בין אם במסגרת הממשלה, בין אם בכל מסגרת אחרת). יוזכר כי הקושי המוסדי המתעורר במסגרת הליך זה, במסגרתו שני שרים אמונים על הפעלת סמכות דומה, ואינם מצליחים ליישבה, התעורר בעבר בבית משפט זה (ראו בג"ץ 679/79 אפא"י אגודה שיתופית לפירות א"י בע"מ נ' שר המסחר, התעשיה והתיירות, פ"ד לד(2) 499 (1980) (להלן: פרשת אפא"י) וכן ד"נ 5/80 אפא"י אגודה שיתופית לפירות א"י בע"מ נ' שר המסחר, התעשיה והתיירות, פ"ד לד(3) 277 (1980)). אמנם, בפרשת אפא"י השאלה שנדונה לא הייתה זהה לשאלה הנוכחית, שכן לשני השרים בנפרד הייתה הסמכות, והקושי התעורר עקב קבלת החלטות מנוגדות על ידי השרים, בעוד שבמקרה הנוכחי הסמכות מסורה לשני השרים במשותף. יחד עם זאת, ייטיבו לעשות המשיבים אם, כפי שנעשה בפרשת אפא"י, בה הועברה ההחלטה לשולחן הממשלה, ויקבעו מנגנון פנימי ליישוב המחלוקות ביניהם. ברי, כי באם לא יצליחו המשיבים להגיע לעמק השווה, ולא יסתיים הטיפול בבעיה, יוכלו העותרות לשוב ולעתור לבית משפט זה.

בטרם סיום
49. העתירות שעמדו בפנינו, עתירות סבוכות הן, מרובות פרטים, ובעלות השלכה רחבה על הציבור כולו. כפי שפורט לעיל, קבענו כי התנהלות המשיבים לעדכון מדד יוקר הבריאות אינה סבירה, כי יש לקבל את העתירות, וכי הסעד המתאים, בזמן זה ובהקשר הנוכחי, הוא סעד של הפיכת הצו על תנאי למוחלט. זאת, במובן זה שאנו מורים למשיבים לפעול ביעילות לקידום גיבוש עמדה משותפת באשר לאופיו של מדד יוקר הבריאות ולעדכונו. ברי, כי אף כאשר ייקבע מנגנון עדכון מתוקן למדד יוקר הבריאות, עתידות להתעורר סוגיות נלוות שידרשו את פתרונן.

50. שלוש סוגיות מרכזיות נותרות, בשלב זה, לפתחם של המשיבים.

51. הסוגיה הראשונה היא סוגיית החלת עדכון מדד יוקר הבריאות באופן רטרואקטיבי. סוגיה זו אינה פשוטה כלל ועיקר. אף אם, כטענת העותרות, נפגעו שירותי הבריאות שניתנו לציבור בשל השחיקה בתקציביהם, הרי שפגיעה זו כבר התרחשה בעבר. תקצוב רטרואקטיבי של הקופות לא יוביל לתיקון העוול שנגרם לחברי קופות החולים בגין הפגיעה בטיב השירות הניתן להם. כמו כן, במסגרת בחינת סוגיה זו על הצדדים להידרש לתשלומים שהועברו לקופות שלא במסגרת הסדר התקצוב הרגיל, ולשאלה האם מצויות קופות החולים כיום בגרעון תקציבי. ברי, כי כל זמן שלא הוכרע כיצד יש לעדכן את מדד יוקר הבריאות, אין באפשרותנו להביע עמדה לעניין זה. אנו מקווים כי הצדדים ישכילו, במסגרת דיאלוג ביניהם, לתת את הדעת לסוגיה זו על בסיס כלל הנתונים הרלבנטיים ולפותרה, מבלי להידרש לסיועו של בית המשפט.

52. סוגיה שנייה, שכאמור, לא נדונה במסגרת הנוכחית, היא סבירות ההצעות השונות העומדות על הפרק לעדכון מדד יוקר הבריאות. הצעות אלו צריכות לעלות בקנה אחד עם החוק וההלכה הפסוקה באשר לשיקולים בהם רשאית רשות להתחשב במסגרת הפעלת שיקול דעתה. מכל מקום, בשלב הנוכחי, בו לא קיימת עדיין החלטה מוסכמת ומגובשת, אין מקום לבחון סוגיה זו.

53. לבסוף, למן הראוי שהמשיבים יתנו את דעתם לתיקון החקיקה הרלבנטית, כך שבמקרה של חוסר הסכמה בין המשיבים יהיה מנגנון הכרעה. זאת, בין אם בהבאת הסוגיה לפתחה של הממשלה, ובין אם בכל דרך אחרת (השוו: פרשת אפא"י). המצב הנוכחי, בו יכול כל אחד מהמשיבים למנוע את ישום שיקול הדעת, הוא מצב בעל קושי מובנה, העשוי להפוך למקור לא אכזב לאין ספור מחלוקות והתדיינויות משפטיות.

סוף דבר

54. נוכח כל האמור לעיל, אנו מקבלים את העתירות והופכים את הצו על תנאי למוחלט. המשיבים יפעלו ביעילות לגיבוש הסכמה באשר למתווה הפעולה הנכון וליישומו. זאת, בין אם על ידי שינוי מדד יוקר הבריאות, בין אם על ידי שינוי מחיר יום האשפוז, ובין אם בכל דרך אחרת. באם לא תושג הסכמה שכזו, יפעלו המשיבים לגיבוש מנגנון הכרעה מוסכם כמוסבר לעיל. נוכח חלוף הזמן הארוך מיום הגשת העתירות, המשיבים יקיימו את הצו המוחלט תוך שישה חודשים מיום זה. המשיבים 1-2 ישאו יחד בשכר טרחת עורכי דין של העותרת בבג"ץ 8730/03 והעותרת בבג"ץ 10778/03, ושל המשיבות 5-4 בסכום של 50,000 ש"ח לכל אחת. המזכירות תמציא עותק של פסק דין זה ליועץ המשפטי לממשלה."

והאדם קורא ושואל עצמו: האם בגלל השתלשלות כה ארוכה של ההליך נשכחה מכבוד השופטים הליבה העקרונית של הדיון? האם גם הם הותשו מנכונותו של משרד האוצר הישראלי לדרוש לעצמו מעמד על-חוקי ועל-חוקתי בגלל שליטתו בארנק ? האם אכן הגענו למצב שבו הרשות השופטת נרתעת מלקבוע קביעה ערכית-עקרונית בשאלת היחס בין חוקי מדינת ישראל לבין דרך-ביצועם, נוכח ידיעתה שקביעה שכזו לא תקויים בגלל עקרונותיו של משרד האוצר ?

ואם יש ממש בשאלות האלו, עולה לה שאלת-השאלות: מדוע ביהמ"ש טורח בכלל לפסוק צו מוחלט מהסוג של תחליטו מה שתחליטו אבל תעשו את זה תוך 6 חודשים, כאשר הוא יודע שהמדינה הפגינה חוסר-רצון החלטי לקבל את ההחלטה, מהסיבות הידועות לכל ?

כמובן, יגידו הקוראים בין השיטין, הרי בפסק-הדין נכתב מפורשות שאין חולק על השחיקה השיטתית בתקציבי הקופות, ומכאן עולה שבעצם בג"ץ הכריע בסוגיה וקבע שמדובר במדיניות שאיננה עולה בקנה אחד עם תכליות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וצריך לברך על כך. אבל למברכים על המוגמר נזכיר שהחשוב בפסק-הדין הוא הסעד האופרטיבי, והסעד שניתן כאן הוא צו שכל תוכנו מסתכם בהוראה לרשות המבצעת לקבל החלטה סופית בעניין בתוך 6 חודשים. ומה יקרה אם לא תתקבל החלטה שכזו ? ומה אם תקבל החלטה שתמשיך את השחיקה ? הרי ידוע שהמדינה לא מקיימת פסקי-דין שאינם נוחים לה. מה יעשה אז בג"ץ ? במבחן-האמת, בנכונות להיכנס לעובי-הקורה ולקבל הכרעה, הוא הרי בחר שלא להיכנס, למרות שגבולות הקונפליקט הערכי ברורים.

מספיק לקרוא את תגובתו של משרד האוצר כפי שנמסרה לדה-מארקר, כדי להבין את משמעותו האמיתית של פסק-הדין:
"עוד לפני מתן פסק הדין, פעלה המדינה על פי העקרונות שהותוו בו כדי להביא לקביעת מחיר יום אשפוז בצורה מאוזנת ועל סמך מדדים אובייקטיביים ובכך להבטיח את יציבות קופות החולים ומערכת הבריאות. המדינה תלמד את פסיקת בג"ץ, תפעל על פיו ותמשיך לפעול במתווה האמור".

ובעברית פשוטה, מבחינת משרד האוצר של מדינת ישראל, איכות שירותי הבריאות היא לא חשובה. כל שמטריד את האוצר היא יציבות מערכת הבריאות. הא ותו לא. ומי שרוצה איכות? עמדתם של מאמיני השוק הפרטי הרי ברורה. יתכבד וישלם מכיסו. 

 לקרוא - ולבכות. 

דיני התאווררות

מעת לעת נוהג עבדכם, כמו כל עו"ד, להתעדכן בפסיקה היוצאת תחת ידיהם הנאמנות של שופטי-הארץ. לעדכון שכזה יש מקורות שונים (ומשונים), ואחד מהם הוא פסקי-הדין שמפרסמת דוברת הנהלת בתי-המשפט.פסק-דין שכזה תפש את תשומת-לבי, עקב העיסוק בו בסוגיה הרחוקה מתחומי עיסוקיי היומיומיים: שאלת הזכות לההתאווררות במסגרת מעצר בית.

הדיון בעמ"ת 40881-05-12 נזאלה(עציר) נ' מדינת ישראל  עסק בשאלה האם שוהה בלתי-חוקי בישראל הנמצא במעצר בית מלא, זכאי לצאת מהבית לזמן-מה (בפיקוח) לצרכי התאווררות. דובר באדם אשר שהה בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא בביתה של אשתו בחיפה. הוא הגיש בקשה לעיון חוזר על פיה ביקש לצמצם את מעצר הבית לשעות הלילה בלבד, או לחילופין שיקבעו שעות להתאווררות.

דיונו התמציתי והמאלף של כבוד השופט דניאל פיש (בית המשפט המחוזי בחיפה) מאפשר בילוי-זמן קצר ונעים עם הסוגיה:


האינטרסים המתחרים במסגרת דיון בבקשה שכזו הם, מצד אחד -

• הצורך להגן על הציבור; 
• הצורך בקיום ההליך המשפטי;  

ומהצד השני - 

•  זכות היסוד לחירות;  

האיזון ביניהם מבוצע בהתאם להנחיות החוק. תמצית האיזון היא כי אין מכבידים על אדם במהלך משפטו אלא במידה הדרושה כדי להגן על הציבור וכדי לקיים את ההליך המשפטי.

לטובת הבקשה עמדו השיקולים הבאים:

• לא היה חשש לסיכון בטחוני מיוחד.  
• לא היה חשש להימלטות. אם כבר, להיפך - ב"משך השנים הוא התמיד בחזרתו אל תחומי המדינה ואף הקים בה את התא המשפחתי. לעורר כתובת קבועה ואין כל קושי לאתרו. " 

כנגד הבקשה עמדו השיקולים הבאים: 

• המדינה הצביעה על כך ש"שחרור בתנאים יתיר ויכשיר ולו לתקופה זמנית את המשך המעשה האסור של המצאות במדינה ללא אישור כדין". 
• לא הייתה מחלוקת שהעורר שוהה במדינה באופן בלתי חוקי, ולכן הוא לא נהנה מחזקת-החפות. (העורר אומנם פעל למען הסדרת מעמדו לעתיד, אך לא טען כי שהה בעת מעצרו כדין בתחומי ישראל). 

במילים אחרות,  הדילמה לפניה ניצב כבוד השופט, דניאל פיש היא: 

מחד, אין מקום לאפשר "יצירת מצב בו יסתובב העורר 'ברשיון' – במעין 'ויזה' המונפקת על ידי בית משפט - לתקופה שאין לדעת מתי תסתיים בעוד הוא שוהה שלא כדין למדינה." 

מאידך, "על התנאים המגבילים עצמם להיות סבירים ואנושיים. " 

הכרעתו של כבוד השופט בנושא:

"במאזן הכולל במקרה בפניי, כאשר העורר נתון מזו תקופה במעצר בית שאין הוא מפר, תנאי מעצר בית הולמים חייבים לכלול אפשרות להתאווררות במהלך היום. על כן, נראה לי כי יש מקום לקבוע שני פרקי זמן בהם יוכל לצאת את דירת המעצר לצורך התאווררות במהלך היום: בין השעות 08:00 - 09:00, ובין השעות 18:00 - 20:00 בכל יום, שאז יותר לעורר לערוך טיול רגלי בסביבת איזור מגוריו. עליו להיות מלווה באחת המפקחות ביציאות אלו."

ובקליפת האגוז: בית-משפט מחוזי בישראל הצהיר כי אפילו במקרה של שוהה בלתי-חוקי בישראל, "תנאי מעצר בית הולמים חייבים לכלול אפשרות להתאווררות במהלך היום". ולשומע ינעם.

האסירים ישתחררו יום אחד. איזה מין שכנים הם יהיו ?

כתבה ב"הארץ" מספרת על התנאים בבית הכלא האלדן שבנורבגיה: "האלדן הוא אחד מבתי הכלא השמורים ביותר בנורווגיה. הוא מאכלס אנסים, רוצחים ופדופילים. בבנייתו הושקעו כ‑220 מיליון דולר ובשנתיים שעברו מאז שנפתחו שעריו נודע בית הכלא כהומני ביותר בעולם. הוא נחשב לאניית הדגל של מערכת המשפט הנורווגית, שבה מושם דגש על שיקום ולא על ענישה. .... כל תא מצויד במסך טלוויזיה שטוח, בשירותים פרטיים (ולהם דלת, בניגוד למקובל בבתי סוהר בבריטניה), במקלחת ובה מגבות לבנות רכות, במקרר, בארונות ובשולחנות כתיבה מעץ אורן בהיר, בלוחות שעם מגנטיים ובחלונות גדולים, נטולי סורגים, המשקיפים אל יערות ירוקים.  .... כל הכלואים בבתי הכלא בנורווגיה ישתחררו בבוא היום.... 'שאלנו את עצמנו איזה סוג של שכנים הם יהיו. מי שגר בתוך קופסה במשך שנים לא יכול לצאת ממנה אדם טוב. אם מעניקים להם יחס קשוח, זה לא יהפוך אותם לאנשים יותר טובים. מערכת המשפט הנורווגית אינה מתמקדת בנקמה, אלא בשיקום. מזמן כבר לא פרצו תגרות בין האסירים שלנו. המבנה עצמו מרכך את האנשים' ... דלתות התאים נפתחות ב‑07:30 בבוקר, וננעלות בערב בשעה 20:30. שלטונות הכלא מעודדים את האסירים לעבוד וללמוד במשך שעות היום. לכל אסיר העוסק בפעילות מחוץ לתאו משולמים כ‑9 דולר ביום.... 'לא טוב לשבת בחוסר מעש כל היום. אנשים עסוקים מאושרים יותר. אנחנו מנסים לעזור להם לא להתקבע במערכת'...תפקידם של סוהרי האלדן יוצא דופן. הם עוברים הכשרה של שנתיים במסגרת אוניברסיטאית, בתוכנית שבה מושם דגש על נושאים כגון זכויות אדם, אתיקה ומשפט. הצוות מונה כ-340 עובדים (ובהם מורים ואנשי צוות רפואי), המופקדים על 245 אסירים. ההנהלה מעודדת את העובדים לקיים קשרים עם האסירים, לנהל איתם שיחות ולייעץ להם כיצד להימנע מחיי פשע בעתיד. המערכת מייחסת חשיבות רבה לכך שלאסירים יחכו בתים ומשרות בחוץ ושהקשר עם המשפחות יישמר. היא אף מעמידה לרשותם בקתה מאובזרת היטב, שבה הם יכולים לקבל אורחים ללילה.'יש כאן יותר סוהרים מאסירים. הם מספרים לצוות למה הגיעו לכאן, על הנסיבות שהובילו אותם לחיי הפשע. תפקידנו לעזור להם ולהדריך אותם. תפקידו של מנהל בית הכלא בנורווגיה הוא ייחודי. מצפים ממנו שישמש מאמן, שיעניק השראה ומוטיבציה, שישמש לאסירים מודל לחיקוי'.... עלות החזקת אסיר במשך שנה בהאלדן עולה למדינה כ-182 אלף דולר. לשם השוואה, העלות הממוצעת בבתי סוהר בבריטניה היא כ‑70 אלף דולר. המתקן בהאלדן חדש יחסית, ולכן עדיין אין נתונים לגבי מידת חזרתם של אסירים למערכת אחרי שחרורם. עם זאת, שיעור חזרת פושעים לבתי הכלא בנורווגיה אחרי שחרורם הוא מהנמוכים באירופה, רק 20% חוזרים אחרי שנתיים, לעומת 50% בבריטניה. ניתן לייחס זאת לאופי בתי הסוהר, ואולם גם למערכת הרווחה המפותחת במדינה."

קשה להעריך למה צריך לתת משקל גדול יותר, לתנאי הכליאה, או למערכת השיקומית הממתינה לאסיר המשוחרר לאחר שריצה את עונשו. אבל כשמשווים את מה שקורה בנורבגיה למה שקורה אצלנו, קשה שלא לחשוב על סוג השכנים שיהיו לנו הודות לתנאי הכליאה הקשים שהמדינה שלנו מעניקה לאסיריה (וזה רק בהסתמך על מה שאנחנו יודעים).

שווה קריאה. 

סודנים לסודאן ?

למדתי מדיווחים בתקשורת שלהפגנות המחאה הערב כנגד זרם מבקשי-המקלט לאיזורים מסויימים בארץ, הגיעו חברי-הכנסת המכובדים מהליכוד, דני דנון ומירי רגב, וקראו לגרש את המסתננים מישראל.

הצטרפותם של השניים לגישתו המוצהרת של  שר הפנים הנכבד, אלי ישי יש בה הרבה מן האבסורד שהיה יכול לשעשע, בהתחשב באחריות של ממשלת הליכוד למצב הנוכחי. מין מצב  בו מרכזת המדינה את מבקשי-המקלט באיזורי-מצוקה בלי לקחת אחריות על קליטתם במחנות-פליטים (כפי שעושה כל מדינה אפריקאית ממוצעת נוכח שטף אדם שכזה המבקש מקלט).

השלטון המרכזי מתנער מאחריותו, אוטם אוזניו לקריאת ראשי-רשויות (כמו רון חולדאי הנכבד) שקוראים לממשלה לקחת כבר אחריות בנושא, ובסוף עוד מדברים נציגיו וקוראים לגירוש ? מצחיק, לא ?

זהו, שזה לא משעשע. זה גם לא מצחיק. כי אל מי הם קוראים, חברי הכנסת המכובדים הללו, ושר הפנים הנכבד הזה  ? הרי הם מחזיקים בשלטון. מדוע הם קוראים לעשייה ולא מגרשים בעצמם, בכוח השלטון שהעם הפקיד בידיהם ?

התשובה מורכבת משני חלקים:
החלק הראשון הוא אמת פשוטה אחת שכולנו צריכים לזכור - ישראל לא יכולה לגרש בחזרה את מבקשי-המקלט שהגיעו אליה מסודאן ומאריתריאה (יותר מ-85% מכלל מבקשי-המקלט בישראל) גם אם היא מאוד תרצה. אלה שתי מדינות אויב. אין לישראל קשר איתן. גם אם תחליט ממשלת ישראל להתנער ממחוייבויותיה על פי אמנת הפליטים, לזנוח את מחוייבויותיה על פי המשפט הפנימי הישראלי בנוגע להחזרת אדם למדינה בה צפויה לו סכנת-חיים, ולרמוס את מחוייבויותיה על פי המוסר האנושי והיהודי, גם אז היא לא תוכל לבצע את ההחזרות האלה. מטוסים ישראליים לא יכולים לנחות בסודאן או באריתריאה. ספינות ישראליות לא יכולות לעגון בנמלים האלה. אין קשרים דיפלומטיים שיאפשרו תיאום של החזרה שכזו.
(הערה: זה לא במקרה שמבקשי-המקלט האומללים מדרום סודאן עומדים בראש מעייניו של שר הפנים הנכבד. אותם 700 בני-אדם נהנו מהמקלט שישראל העניקה להם בלי לעשות בעיות לאף אחד, בלי לפשוע, חיו כאן בבטחה בזמן שמולדתם נקרעה תחת מלחמת-אזרחים ארוכה, קשה ומרה. והם - דווקא הם - הפכו להיות המטלית האדומה בעיני השור כבוד השר ישי, כשהוא הבין שהקמת דרום-סודאן מאפשרת החזרתם אל המדינה - כי יש כאן מדינה שאיננה אוייבת לישראל. יש עמה יחסים דיפלומטיים. מטוסים ישראליים יכולים לנחות בשטחה. אפשר לדבר עם הנהגתה על מהלך שכזה. המהלך אומנם מחייב התעלמות מהמצב הבטחוני הקשה שבדרום-סודאן, העומדת על סף מלחמה עם שכנתה הצפונית, סודאן, בגלל משאבי-הנפט; הוא גם מחייב התעלמות מהעובדה שבדרומה של דרום-סודאן שני שבטים שהשתחררו מעולה של מלחמת-השחרור המשותפת ברודנות הסודנית מציינים את החירות הדרום-סודנית בטבח הדדי. ובעיקר - הוא מחייב התעלמות מהעובדה שמדובר בפחות מ-1% מכלל מבקשי-המקלט בישראל, ובקבוצה שכלל איננה בעייתית - רובה המכריע נמצא בישראל שנים, והוא מהווה דוגמא ומופת למבקשי-מקלט נורמטיביים המפיקים את המיטב מההגנה הקבוצתית שישראל העניקה להם, תוך שגם ישראל נהנית מפירות עבודתם.  מה שממשלת ישראל הקפידה שלא להתעלם ממנו היא עובדה אחת פשוטה - התמודדות עם הבעיה שנמצאת תחת הפנס, תאפשר להציג מחזה בפני הציבור כממשלה אשר עושה דבר-מה. וכך אפשר יהיה לקוות שאותו הציבור לא ישאל שאלות קשות).


החלק השני לתשובה הוא אמת פחות פשוטה, אבל הוא מחייב קודם שאילת שאלה: מדוע הם עושים את זה ?
למה לקרוא לגרש אם אתה לא מתכוון לגרש בפועל ?
מה, הם לא מבינים שהמשמעות האמיתית של הקריאות האלה היא תיאור ותיוג ציבור שלם של "אחרים",
שביקשו מקלט בקרבנו,
כאילו הם איום עלינו ?

לפני שנענה בתשובה מקורית משלנו, בואו ננסה רגע להרהר יחד. האם לא מוכרת לנו פעולה דומה של אנשי ציבור במקומות אחרים ? חכו רגע. הזיכרון שלכם מייד יתחיל לעבוד. העם היהודי חווה חוויות שכאלה לרוב בעברו, במשך 2000 שנות גלות. פוגרום "הפרהוד" בעיראק למשל. פרעות קישינב (ברוסיה דאז), למשל.

זו האמת הפחות פשוטה. האמת שכלל איננה משעשעת. אבל היא צריכה להיאמר.

הנהגתה של ישראל - הממשלה וחברי-הכנסת מן הקואליציה - עוסקת בהסתה. ההסתה מתנהלת בהנהגתו של ראש הממשלה נתניהו. יש כאן תהליך מכוון של הפחדת העם שעל הנהגתו הם מופקדים, תוך התעלמות  מהאחריות שבמעשיהם ובמחדליהם למצב עליו הם מדברים, ותוך התנערות נפשעת מהמשמעות וההשלכות האפשריות של אמירות שכאלה בתוקף תפקידם הציבורי.

המון העם הקשיב היטב למה שהיה למנהיגיו לומר לו.  והתוצאות כבר נראות היטב בשטח.

תשאלו: למה הם מסיתים ?
ואשיב כיהודי, בשאלה: למה הסיתו כנגד היהודים כאשר הם שהו בגלויות ?

תגידו לי - הוי לחושבים אוון.
ואשיב - למי שהקשיב וקרא את דיווחי התקשורת הערב, וחזה בהמון יהודי מוסת המבקש לפרוע פרעות, אין מנוס מלהבין שיש החושבים מחשבות-אוון סביבו.

הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם.