במשטרה מעריכים כי מעשיו לא נגועים בפלילים

הארץ המודפס מדווח הבוקר (11/1/2012; אם הכתבה תועלה לאינטרנט ויסתייע בידי, קישור יצורף) כי בעקבות החקירות הקודמות "בשלב זה החליטו החוקרים לעצור בחקירה ולהעביר את החומרים שבידיהם לפרקליטות ולראש אגף חקירות ומודיעין, ניצב יואב סגלוביץ', כדי לגבש עמדה להמשך החקירה. במשטרה טוענים שהמירוץ אחר כתב אישום הוא לא המטרה של החקירה....במשטרה מדגישים שלוזון לא חשוד כי ביצע את הפעולות עבור כסף, וכי עד לרגע זה מהחקירה עולים בעיקר מעשים שהם לא פליליים, אבל כאלו שמעידים על בעיה בניהול תקין של לוזון וחריגה מתפקידו". ב-Ynet מוסרים מידע דומה, בטון מסוייג מעט יותר:" 'יש אולי עבירות אתיות, אבל לא בטוח שמדובר פה במשהו שאפשר להגיש עליו כתב אישום', אמרו גורמים במשטרה. כזכור, אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות, נחקר בחשד לעבירות של מרמה, הפרת אמונים וניצול לרעה את כוח המשרה".

כשאני משוחח עם אנשים על הסוגיה (איך אפשר לעמוד בפני שילוב של כדורגל ומשפט ?), מתברר שהם לא בהכרח שמים לב לטון הנסוג של המשטרה (כתב אישום כבר אינו המטרה) אלא להעברת החומר לפרקליטות.

חשוב לזכור שעל פי חוק סדר הדין הפלילי (להלן - חוק הסד"פ; לצערי הנוסח באתר ויקיטקסט אינו מעודכן ולכן הפניתי למאגר המסחרי נבו שבטובו החוק זמין לציבור, כרגע), בעבירות מסוג פשע, כמו עבירות מרמה והפרת אמונים (סעיף 284 ואילך לחוק העונשין), אין למשטרה שיקול דעת בכל הנוגע להעברת חומר החקירה, שכן סעיף 60(א) לחוק הסד"פ קובע: "חומר שהושג בחקירה בעבירת פשע...תעבירו המשטרה לפרקליט מחוז, לטיפולו של פרקליט. "

כלומר, למרות שעל פי המידע שבידי הארץ, המשטרה כבר הגיעה למסקנה שאבי לוזון איננו מעורב בפלילים, עניינו ישוב ויידון בתקשורת לעייפה, כל זמן שהפרקליטות תתלבט לה, ועוד יזרמו להם מים רבים בירקון עד שהוא יזכה לכך ששמו לא יוזכר בהקשר אחד עם פרשת הכדור המרכזי.

בהתחשב בכך שלא אחת נראה שכאשר לפרקליטות בישראל יש ספק סביר היא מעדיפה להניח לבית-המשפט להכריע, גם אם אין לדעתה סיכוי סביר להרשעה אלא רק סיכוי כלשהוא (וזאת בניגוד להלכה החד-משמעית כי "בסופו של יום, על התובע לסבור כי יש סיכוי סביר להרשעה, בטרם יחליט על הגשת כתב אישום"), ייתכן שיו"ר ההתאחדות לכדורגל עוד ימצא עצמו נדרש ליומו בבית-המשפט בהקשר לפרשה העגומה הזו. גם אם יזוכה לחלוטין או כלל לא יואשם ייתכן שהחשדות עדיין ירחפו מעל שמו הטוב, בגלל הטענות האחרונות על בעיות באתיקה ובמינהל.

אם כך יקרה זה יהיה עצוב במיוחד, כי למרות ששחיתות בספורט היא דבר הראוי לכל גנאי, ולמרות שחדשות לבקרים עולים חשדות על טוהר התחרות בספורט הישראלי בשלל ענפיו, נדמה שכל העוסקים בחשדות כלפי אנשי ההתאחדות (חשדות שכמובן היו צריכים להיבדק), לא נתנו משקל מספיק לתקנונים של ההתאחדות.

בואו נציץ רגע בתקנוני ההתאחדות לכדורגל ונציין לעצמנו כמה נקודות -
תקנון איגוד השופטים (זהירות: קובץ PDF) קובע את הבאות:

• איגוד השופטים "יתקיים ויפעל במסגרת ההתאחדות, כחלק בלתי נפרד מההתאחדות ובמסגרת הוראות תקנון ההתאחדות והוראות תקנון זה" (פרק א' לתקנון איגוד השופטים, סעיף א(2));
• "האיגוד וכל אחד מחבריו הינם חלק אינטגראלי מההתאחדות וכפופים לה כפיפות ארגונית, מנהלתית, ומשמעתית" (סעיף א(3) לפרק א' האמור);
• שתי מטרותיו הראשונות של איגוד השופטים, על פי סעיף ב' בפרק א' הן - "קיום שיפוט מקצועי במשחקי הכדורגל הנערכים במסגרת ההתאחדות" ו-"שיבוץ שופטי כדורגל לכל משחקי הכדורגל הנערכים במסגרת ההתאחדות" ; 
• סעיף ד' לפרק א' קובע כי "הנהלת האיגוד תפעל בענייני שיפוט באופן עצמאי ואוטונומי ולא תהיה כפופה להוראות כלשהן מהמוסדות המנהלתיים של ההתאחדות וממלאי התפקידים בה";
• עוד קובע סעיף ד' כי "הנהלת האיגוד תבטיח כי השופטים יפעלו אך ורק בהתאם להוראות חוקת השיפוט ותקנוני המשחקים";  
• אך סעיף ד' גם קובע כי "מנכ"ל ההתאחדות או מי מטעמו רשאים להשתתף בישיבות הנהלת האיגוד כמשקיף בדעה מייעצת"; 
• חלק מהסמכויות המשמעותיות יותר של הועדה המקצועית של איגוד השופטים (דירוג השופטים; השעיה; נזיפה) הן המלצות המחייבות אישור של הנהלת איגוד השופטים (סעיף ט' בפרק א'); 
• שיבוץ שופטים על ידי משבץ השופטים הארצי טעון אישור יו"ר הועדה המקצועית ויו"ר האיגוד, ובמקרה של מחלוקות דעת יו"ר האיגוד היא הקובעת (סעיף יד(6) לפרק א')   (כך גם לגבי מבקרים, וראו סעיף טו(8); 
•  תקנון איגוד השופטים נקבע ויכול להשתנות בסמכות הנהלת ההתאחדות (סעיף י"ז בפרק א';  סעיף ד' בפרק ב';  סעיף כ'(7) בפרק ג'); 

תקנון היסוד של ההתאחדות לכדורגל (זהירות: קובץ PDF) קובע את הבאות: 

• יו"ר הנהלת ההתאחדות אחראי בין היתר, ל"ניהול ההתאחדות בהתאם להחלטות האסיפה הכללית, ההנהלה והמזכירות" ול"ייצוג ההתאחדות כלפי מוסדות וגורמי חוץ" (סעיף 1 נספח הגדרת תפקידים וסמכויות); 
• מנכ"ל ההתאחדות כפוף להנהלת ולמזכירות ההתאחדות (סעיף 18(ו) לנספח האמור); 

כשחושבים על ההוראות האלה, מצב שבו מנכ"ל ההתאחדות מרים טלפון לפני משחק חשוב למשבץ השופטים לוודא שהשופט המשובץ למשחק הוא אכן מישהו שהוכיח יכולות עמידה בלחצים וניהול משחקים מורכבים, לא נראה מצב כל-כך לא תקין לא ? ואם זה נראה על פי ההוראות שלמנכ"ל ההתאחדות מותר לייעץ בנדון לאיגוד השופטים, מדוע שלממונה עליו, יו"ר ההתאחדות, יהיה אסור לעשות כן ?

אם היינו עוסקים כאן בהתנהלותה של חברה מסחרית, לא רק שלא היינו מרימים גבה על כך שיו"ר מועצת המנהלים והמנכ"ל יורדים לפרטי-הפרטים האלה של התנהלות העסק, אלא כנראה היינו מרימים גבה אם הם לא היו עושים כן. 

אז מדוע כשמדובר בעמותה האמונה על ניהול הכדורגל הישראלי אנחנו מפעילים סטנדרטים אחרים ? האם השיח על מינוי השופטים בישראל בלבל את כל המעורבים לחשוב ששיבוץ שופט כדורגל ושיבוץ שופט בבית-המשפט צריכים להעשות על פי אותן אמות-מידה ? 

הערות:

1. אני עדיין מצפה להזדמנות טובה שתספק בסיס לדיון  בחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 - הוראת שעה), התשע"א-2010, המדגים את הדרך שבה משטרת ישראל הופכת אט-אט לגוף החוקר, המחליט על העמדה לדין והתובע, באופן שאולי עונה בקנה אחד עם ההגדרה הקלאסית של פיצול הרשויות במשטר הדמוקרטי, אבל בוודאי לא הולם את תפישת מניעת ריכוז הכוח, שנדרשת במשטר דמוקרטי יציב המתוכנן ומנוהל בתבונה; 
2. אם מישהו חיפש דוגמא טובה לטיעון מדוע יש לאסור על עיסוק תקשורתי בחקירות בעודן מתנהלות, זו דוגמא נהדרת לכך; יקרה מה שיקרה, בסופה של הפרשה הזו, הדימוי הציבורי של הכדורגל הישראלי ניזוק נזק כבד, שאפשר היה למנעו, לו חקירות משטרה היו מתנהלות בדיסקרטיות הראויה להן; 
3. אם כבר הזכרתי שופטים שאינם שופטי כדורגל, ראוי לציין שאני מקווה בקרוב להגיע לכתיבת פוסט שיעסוק בסוגיית מינוי השופטים שהיתה בכותרות לאחרונה; לצערי לא תמיד הזמן מאפשר הענות לכל השאלות והבקשות של הפונים אליי, ואני עדיין חב (לפחות מוסרית) תשובות/פוסטים קודמים לכמה מקוראיי בהמשך להתכתבות/שיח/טיקבוק עמם; עד אז, אני אסתפק בהערה שאני נוטה לייחס סבירות גבוהה לטענות העיסקה מאחורי הקלעים. 

פורסם תזכיר חוק הסדרת התיישבות בדואים בנגב, התשע"ב-2012; שקט: מקשיבים ?

בשבוע שעבר פורסם תזכיר חוק הסדרת התיישבות בדואים בנגב, התשע"ב-2012 (זהירות! קובץ וורד). מדובר במהלך חקיקתי מעניין, שיש בו שילוב של נסיון לקשב מיוחד כלפי האוכלוסיה המושפעת, יחד עם נסיון לדירבון שלה:
"במסגרת החלטת הממשלה על התוכנית להסדרת התיישבות הבדואים בנגב (החלטה מס' 3707) קבעה הממשלה, כי תוגש לכנסת הצעת חוק המבוססת על מתווה היישום, וכי לפני הבאת תזכיר החוק יתקיים תהליך של הסברת מתווה היישום לאוכלוסייה הבדואית וקבלת התייחסויותיה אליו ("מהלך ההקשבה").

אנחנו נמצאים בראשית מהלך ההקשבה. על פי דברי ההסבר לתזכיר מהלך ההקשבה יתפרס על 45 ימים (מה - 3.1.2012 עד ה- 16.2.2012) ובמסגרתו ייאספו התייחסויות מהציבור -

• בכתב; 
• באמצעות אתר התזכירים; 
• במפגשים ישירים.

התזכיר מבטיח כי התגובות שיתקבלו מהציבור "יועברו לנציגי הממשלה השוקדים על גיבוש הצעת החוק, ולכן השתתפות במהלך ההקשבה הוא הזדמנות ממשית וישירה להשפיע על התוכנית הסופית שתעוגן בהצעת החוק."

שווה מבט.

למי שרוצה לקרוא קצת יותר:
קישורים רלוונטיים -

• מסמכי ועדת גולדברג להסדרת התיישבות הבדואים בנגב
• הנוסח המלא של הדו"ח בעברית (הנוסח המלא בערבית)
• תמצית הדו"ח 
• המלצות צוות היישום לדו"ח גולדברג להסדרת התיישבות הבדואים בנגב (ידוע גם כ-"דו"ח פראוור") (PDF)
• החלטת הממשלה 2491  (28/10/2007, ממשלת אולמרט) 
• החלטת הממשלה 4411  (18/1/2009, ממשלת אולמרט)
• החלטת הממשלה 3707 (11/9/2011, ממשלת נתניהו) 

חשוב לדעת שהחלטות הממשלה המוזכרות מבוססות על החלטות ממשלה אחרות; התמונה הכוללת היא מורכבת, אבל חלקים חשובים ממנה אפשר לראות ב- 

• החלטת הממשלה 747 (תכנית לפיתוח הנגב, ממשלת אולמרט); 
• החלטת הממשלה 4415 (תוכנית לאומית אסטרטגית לפיתוח הנגב, ממשלת שרון)

עוד חשוב לזכור, שהתמונה הכוללת מיתרגמת לתוכניות פרטניות, שיש בהן הן מהמועיל והמוסכם והן מהשנוי במחלוקת. ראו למשל החלטות הממשלה הנוכחית על-

• הקמת קרית על לשיקום ילדים בעלי צרכים מיוחדים במגזר הבדואי 
• תכנית לקידום הצמיחה והפיתוח הכלכליים של האוכלוסיה הבדואית

וחשוב לא פחות, לשמוע את עמדות הצד השני - 

• ביקורת על החלטה 3707 - "אפליה בחסות הממסד"
• על מאהל מחאה (שפורק) 
• עמדת האגודה לזכויות האזרח ועמותת במקום בנוגע לתוכניות ההתיישבות בחבל ערד (PDF)

[עדכון: התזכיר עודכן באתר קשרי ממשל בתאריך 16/2/2012 וב-18/3/2012 (באותו לינק). הוא כולל שני שינויים חשובים:

1. מהלך ההקשבה הוארך עד ליום 18/3/2012 ושוב עד ליום 1/4/2012, שהוא, נכון לעדכון, המועד האחרון להעברת ההתייחסויות.
2. נוסף לתזכיר נוסח של החוק המוצע גם בערבית, אבל עדיין ללא דברי הסבר בערבית, שעל פי העדכון יצורפו בקרוב. 

איכשהוא, נדמה שמישהו בממשלה שכח עקרון יסוד בהתנהלות משפטית: כאשר אתה מוסיף משהו למסמך קיים, אתה מבהיר לכל המעורבים שהחיסרון במשהו הזה נראה מהותי בעיניך.

אם העדר נוסח החוק בערבית נראה מהותי מספיק לממשלת-ישראל כדי לעדכן את התזכיר (ועם או בלי קשר מהלך ההקשבה אף הוארך בחודש), הרי שהעדר דברי-הסבר בערבית גם הוא מהותי למהלך ההקשבה. יש לכם ספק ? נסו לקרוא את התזכיר בעברית בלי דברי-הסבר. 

ואני אסתפק בזה, ואשמור להזדמנות אחרת את ההרהורים בנוגע למשמעות של העדר נוסח בערבית בתהליכי חקיקה אחרים, אחרי שהממשלה בחרה לעשות את הצעד החשוב הזה בתהליך הזה].  

farewell to Righthaven

BoinbBoing.Net reports that the internet domain of Intellectual Property Troll, Righthaven, has been sold in a public auction. The funds go to creditors of the bankrupt firm. The demise of this Troll was reported earlier. In a nutshell, Righthaven was an attempt to earn money from websites on behalf of newspaper owners. The idea was that newspapers quoted on the web "would assign 'the right to sue' to Righthaven, which would pursue lawsuits on their behalf, and share the take. Righthaven's primary tactic was to shotgun legal threats to everyone they could find, regardless of whether their claims had merit, and then withdraw the threat when someone stood up to them -- classic copyright trolling."

May all intellectual property trolls go that way, and leave the legal field of Intellectual property to serve those who actually create something new and beneficiary to society and wish to reap the fruits of their own labor.

ועוד פוסט אחד (אחרון?) על סכנות התדלוק

כבר עסקתי בבלוג בתשובה המשפטית לשאלה האם יש קנס על שימוש בטלפון סלולרי בזמן תדלוק, ובסכנת החשמל הסטטי בזמן תדלוק, וחשבתי, בעודני מעדכן את הבלוג, ליתר בטחון, להזכיר גם את מה שנראה מובן מאליו:

בתמצית - 

• דלק הוא נוזל דליק ורעיל; לכן יש לנהוג בו בזהירות; 
• תדלוק (שאיבת דלק) זו בעצם פעולה של העברת חומר מסוכן;  
• אין לעשן, להדליק סיגריות או להשתמש במצית בשעת תדלוק; 

בפירוט - 
אני מודע לגמרי לכך שזה אמור להיות מובן מאליו, אבל לאור כתבה שנתקלתי בה (בזמן חיפוש אחר לגמרי) על כך שדווקא עובדי תחנות הדלק מעשנים בזמן עבודתם בתחנה, חשבתי (למען הזהירות), שכדאי להזכיר כאן את הטיפים ל"תדלוק בטיחותי" של רכב שמפיץ המוסד לבטיחות ולגיהות:

• יש לדומם את הרכב בזמן התדלוק ; 
• אין להרשות לילד לתדלק רכב ממשאבת דלק (ובכלל כדאי להשגיח על ילדים ליד דלק וחומרים דליקים אחרים;  בנוסף להיותו דליק, דלק הינו חומר רעיל מאוד); 
• אין לעשן, להדליק סיגריות או להשתמש במצית בשעת תדלוק (גם לא ברכב סגור); 
•  יש להתרכז בהפעלת משאבת דלק. זו פעולה של העברת חומר מסוכן; חומר שהוא דליק ורעיל; 
• אין להפעיל מכשיר טלפון סלולרי או מכשיר קשר מחוץ לכלי הרכב; 
• בתדלוק עצמי מותר להשתמש רק בהדק המקורי של פיית המזנק, במידה וקיים;  אין ללחוץ על ההדק בעזרת שום חפץ כדי להחזיקו במצב פתיחה; 
• אין למלא את המכל יתר על המידה, ויש להיזהר משפיכת דלק; מנגנון פיית המילוי מפסיק באופן אוטומטי את זרימת הדלק למיכל לפני שהמיכל מתמלא לגמרי כדי להשאיר מרחב להתפשטות; 
• לאחר סיום פעולת משאבת דלק כדאי להשאיר את פיית צינור המילוי בפתח מיכל הדלק במשך מספר שניות, כדי שכל טיפות הדלק הנותרות יזלגו למיכל ולא יעופו מסביב  במהלך הוצאת פיית המזנק מהמיכל; 
• אם פורצת אש בעת מילוי הדלק, אין להוציא את פיית הצינור ממיכל הדלק של הרכב או לנסות להפסיק זרימת הדלק. יש לעזוב מיד את המקום ולהזעיק עזרה; 
• לא רצוי להיכנס לתוך הרכב או לצאת ממנו בשעת תדלוק;  חשמל סטטי עלול להווצר על פני הגוף כאשר מחליקים על פני המושב של הרכב, וכאשר מתקרבים למשאבת הדלק, התפרקות החשמל הזה (ניצוץ) עלולה להצית את אדי הדלק; 
• אם בכל זאת חייבים להיכנס בשעת תדלוק לתוך הרכב, יש לפרוק את המטען של החשמל הסטטי על-ידי נגיעה בחלק מתכתי של הרכב, המרוחק מנקודת המילוי של מיכל הדלק, לפני הוצאת צינור-המילוי.

הטיפים מתייחסים גם לנסיבות בהן צריכים/רוצים להעביר דלק במיכל מיטלטל:

• יש להשתמש אך ורק במיכלים מיטלטלים מאושרים;
• יש לוודא שהמיכל מונח באופן יציב; 
• אין למלא את המיכל כשהוא מונח על הרכב או נמצא בתוכו, אלא להקפיד להניח תחילה את המכל על הקרקע; 
• שריפות הנגרמות על-ידי חשמל-סטטי פורצות כאשר אנשים ממלאים את המיכלים על גבי ירכתי רכב מסחרי ומשאיות,והסכנה גדולה במיוחד בכלי-הרכב שרצפתם עשויה חומר פלסטי;
• עוד סיבה למלא את המיכל על פני-הקרקע לשם מילויו, היא שכך מונעים גם שפיכת דלק מסוכנת; 
• בעת מילוי המיכל יש לשמור על מגע הפייה עם המיכל.
• אין למלא את המיכל מעבר ל-95% מנפחו, על-מנת להשאיר מרחב להתפשטות.

זה היה פוסט לא משפטי מעיקרו, אבל בוודאי תסכימו שלא מזיק לדעת. 

ביתי הוא מבצרי ?

כשמדברים על תפוצת נשק בקרב אוכלוסייה אזרחית, ועל ההיתר לירות במי שפורץ לביתך, ארה"ב בולטת בגישה המקדשת את זכותו של האזרח להגן על ביתו. דוגמא עדכנית לגישה הזו הוא סיפורה של שרה מקינלי, אלמנה צעירה מבלנצ'רד, אוקלהומה. בעלה נפטר ממחלת הסרטן במהלך חג המולד, וצמד גברים ניסו לפרוץ לביתה בערב השנה האזרחית החדשה.

מקינלי, אם לתינוק בן 3 חודשים, שמרה על קור רוח. כששמעה דפיקות חזקות על דלתות וחלונות הקרוואן מבחוץ היא הציבה כורסה מול הדלת, הניחה את בנה בחדר השינה עם בקבוק, נטלה נשק והתקשרה ל-911 (שירות החירום האמריקאי המקביל ל-100 הישראלי), כשהיא שואלת את המוקדנית האם מותר לה לירות במי שמנסה לפרוץ לביתה, אם יצליח להיכנס.

המוקדנית השיבה שהיא איננה יכולה לתת לה היתר לעשות זאת, אבל שהיא צריכה לעשות כל שביכולתה כדי להגן על עצמה ועל תינוקה. דקות ספורות לאחר מכן, כשהמוקד עדיין על הקו יחד איתה, פרץ גבר בשם ג'סטין מרטין בכתפו את דלת הבית ונכנס. מקינלי ירתה בו והוא נפל מת בין הדלת לכורסה, שם נמצאה גופתו על ידי המשטרה. התברר שידיו היו עטויות כפפות ובאחת מהן הוא נשא סכין ציד באורך 30 ס"מ. שותפו, דסטין סטיוארט נתפש על ידי המשטרה כשהוא מנסה להימלט מהאיזור.

התברר שהפורץ המנוח ניסה להתקרב למקינלי כמה ימים קודם לכן והציג עצמו כמי שעובד עבור הבעלים של הבית. סטיוארט, הפורץ ששרד, טען בפני המשטרה שהוא וחברו קיוו למצוא בבית משככי-כאבים שבעלה המנוח של מקינלי הותיר אחריו, מאחר והשניים עשו שימוש נרחב במשככי-כאבים ואף נטלו כאלה חצי שעה לפני יציאתם לפריצה. מקינלי סבורה שמטרת הפריצה היתה היא עצמה.

המשטרה והתביעה באוקלהומה הבהירו שאין בכוונתם לתבוע את מקינלי, והם רואים זאת כהגנה עצמית. לעומת זאת, על פי חוקי אוקלהומה שותף בפריצה שהביאה למותו של אחד המעורבים יכול להיות מואשם ברצח, והרשויות הודיעו שבכוונתם להאשים את השותף השורד ברצח. עם זאת, בינתיים, השותף כבר שוחרר בערבות.

קרדיט נאות: נתקלתי לראשונה בסיפור בכתבה באתר ואלה!. 

השאלה היא: למה הם לא סיפרו לי שהם מכרו ?

אחד מקוראי הבלוג פנה אליי בשאלה רגשית-משפטית. נסיבות חייו חייבו אותו לעבור לתקופה של שנתיים לעיר פלונית, אך עקב עומס העבודה הוא מצא עצמו מחפש דירה להשכיר תוך שהוא נדרש לבצע את המעבר בסמוך לכך. התמזל מזלו והוא מצא דירה לטעמו שבעליה והוא הגיעו לעומק השווה ללא קושי, ובאותה הזדמנות גם התיידדו. עם זאת, הבעלים הבהיר שעם כל שמחתו להשכיר את דירתו, יחסיהם כמשכיר ושוכר יהיו מוגבלים בזמן, שכן הוא מתכוון למכור את הדירה במהלך שנת השכירות הקרובה. לשוכר לא היו חלופות אחרות; היה ברור לצדדים שאם תהיה מכירה היא תהיה בכפוף לחוזה השכירות; והוא חיבב את הבעלים והעריך אותו מספיק כדי להאמין שבעלי-בית החדשים, יהיו מי שיהיו, יהיו נעימים וסבירים אף הם.  העובדה שהוא לא תכנן מגורים ארוכי-טווח באותו יישוב ומצבו הכלכלי הצטרפו יחד והפכו את האפשרות של רכישה על ידו ומכירה לאחר-מכן כלא-מעשית, למרות שבאותה נקודת זמן נראה היה שזו יכולה להיות עיסקה כלכלית לא-רעה.

התמזל מזלו של השוכר ואיתרע מזלו של הבעלים, וכמה חודשים לאחר תחילת תקופת השכירות, בדיוק בזמן בו החליט הבעלים להתחיל להציג את הדירה לרוכשים פוטנציאליים, לקה שוק הדיור בישראל בהצטננות קשה, שהתבטאה במיוחד בעיר הפלונית ובסביבותיה. כתוצאה, כשהחל מתווך הדירות מטעם הבעלים להציג את הדירה, הוא הראה את הדירה במשך חודשים ארוכים-ארוכים לרוכשים-לכאורה מבלי שמישהו מהם התעניין בדירה ברצינות.

כפי שקורה תכופות בשוק נוח במיוחד עבור קונים, מצא עצמו השוכר מוטרד שוב ושוב מבקשות של המתווך להציג את הדירה בזמנים ובשעות ובתדירות משונים יותר ויותר וסבירים פחות ופחות. כתוצאה הלכו יחסיהם והתדרדרו. עם זאת היחסים הטובים בין השוכר לבעל-הבית אפשרו את החלקת החיכוכים עם המתווך שוב ושוב.

ככל שקרבה תקופת השכירות לקיצה, הלך זרם הבאים לראות את הדירה והתדלדל, והשוכר הבין שהמכירה לא תתבצע עד למועד תקופת השכירות ופינוי הדירה, אך  כשהתעניין בנוגע לכוונות הבעלים, הבהיר זה שאין ברצונו להאריך את תקופת השכירות. הוא הסביר לשוכר שהמתווך הסביר לו שקל בהרבה למכור דירה ריקה.

וכך מצא עצמו השוכר מחפש דירה להשכיר בעיר פלונית, וכהרגלו בקודש עקב עומס גדול בעבודה, הוא שוב מצא עצמו עושה זאת ממש בסמוך לסיום תקופת השכירות. עם זאת, ולמרות שהבעלים ידע על קשייו, הבעלים הבהיר לשוכר שחשוב לו מאוד שהדירה תתפנה במועד, והשוכר, בהיותו אדם אכפתי ומוסרי, עשה זאת והותיר את הדירה מפונה ותקינה תוך שהוא נושא בעלות הסיוד כמוסכם בין הצדדים.

אם הסיפור היה נגמר בשלב זה, הסביר לי הקורא-השוכר, הוא לא היה נעלב. הוא אומנם סבר שבמצב השוק ובהפסדי השכירות הצפויים עד המכירה הבעלים טועה כשאינו משכיר את הדירה מחדש, ולו לתקופה קצרה יותר, אבל הוא הבין שבמערכת היחסים שהתפתחה בינו לבין המתווך, היה נוח יותר למתווך שהדירה תהיה ריקה כך שהוא יוכל להציג אותה בכל עת, ללא מגבלה, ככל העולה על רוחו. הוא גם הבין מדוע במצב של שוק דיור שאינו לוהט מעדיף הבעלים למלא אחר הוראות המתווך בקפדנות. וכך נפרדו הבעלים והשוכר בידידות, תוך שהשוכר מאחל לבעלים הצלחה רבה במכירה ומבטיח לו שאם ישמע על מישהו שיתעניין בדירה לרכישה באיזור, הוא ישלח אותו אליו.

שבועיים לאחר מכן, כשעבר באקראי ליד הדירה הריקה, הופתע לגלות שאינה ריקה. רעשי שיפוצים אינטנסיביים עלו מתוכה, ובחדר-המדרגות של הבנין המשותף בו התגורר עד לא מזמן היה תלוי שלט ובו בקשת התנצלות מדיירי-הבנין על הטירדה שגורמים השיפוצים בדירתו לשעבר. אך על השלט לא היה רשום שמו של הבעלים כמתנצל, אלא שם חדש שלא הכיר. כששאל את ועד הבית של אותו בנין מגורים (כלומר את השכנה שהיתה בתפקיד הועד באותו זמן), הופתע לשמוע ממנה שהבעלים מכר את הדירה. "שבוע אחרי שעזבת הוא הגיע והציג בפניי את הבעלים החדש. הם חתמו על חוזה כבר לפני חודש. מה, הוא לא אמר לך ? "

 והקורא-השוכר משיב לשאלה בפניתו אלי: "לא. הוא לא אמר לי. חשבתי שהיינו מיודדים. והנה מתברר לי שהוא שיקר לי בפניי. למה הוא עשה לי את זה ? למה הוא לא סמך עליי ? "

התשובה המצערת,קורא-שוכר, בקצירת האומר, היא שיש סיכוי לא-רע שהוא פעל על פי עצת עורך-דין. ולא עצה רעה כל-כך, עד כמה שהיא לא נעימה ואף מעליבה.

בנסיבות של מכירת דירה בזמן השכרתה, המצב המשפטי עלול להיות סבוך מאוד. לב הבעיה הוא בחוסר-איזון במאזני-הנזק. הבטוחות הניתנות במסגרת הסכם שכירות מחושבות על פי רוב בהתחשב בנזקים שעלולים להיגרם כתוצאה מאי-תשלום שכר-דירה או החמצת תשלומים אחרים הקשורים בהחזקה, ובנזקים משניים שעלולים להיגרם למושכר. יש פער עצום בין גובה הבטוחות האלה לגובה הסכומים המעורבים במכר הדירה. כתוצאה, נוצרת אפשרות ששוכר אשר יפר את חוזה השכירות ולא יפנה את המושכר במועד יסבך את הבעלים בהפרת חוזה מכירת הדירה, הפרה שהשלכותיה הכספיות עלולות להיות גבוהות בהרבה. קל לראות זאת כשמשווים סעיפי פיצויים מוסכמים בחוזי שכירות לסעיפי פיצויים מוסכמים בחוזי מכר.

מאחר ועורכי-דין רגילים ואף מאומנים להביט על מצבים מורכבים בחיים תוך הערכות לרע מכל, אפשר להניח שעורך-הדין של הבעלים חשש ממצב שבו השוכר, כשיידע שהבעלים הצליח למכור ירשה לעצמו לחרוג מתקופת השכירות, תוך שהוא סבור שהוא אינו פוגע בבעלים המוכר לו אלא מקשה מעט על חייו של אדם זר. בהיווצרות מצבים כאלה של חריגה מחוזה אל הוראות ההפרה, קשה להעריך את התוצאות המיידיות, וככל שמעורבים בהם גורמים רבים יותר, כך גובר הקושי לפתור אותם ללא נזק למעורבים. כמובן שעל כל נזק שהיה נגרם לו בשל עיכוב בפינוי יכול היה הבעלים לתבוע, אבל מדוע לסבך מצב פשוט ולהיכנס לשרשרת אי-וודאויות כשהגורם העתיד להיתבע על נזקיו ידוע כבעל יכולת כלכלית מוגבלת ?

 הנה כי כן, קורא יקר, ההשערה שלי היא שהתשובה לשאלתך הרגשית היא הרגע המשפטי שבתוכו פעל הבעלים. עורך-דינו רצה להגן עליו, ואולי גם על הצד הרוכש. כשחושבים על זה, הוא בסך הכל רצה לוודא שתעמוד בהתחייבויותיך אל מול מציאות שהשתנתה. אפשר להעלב מכך, אבל כפי שאני מזכיר תמיד לאנשים במהלך שיחות על חוזים - התפקיד של עורך-הדין הוא להערך לרע-מכל.
עורך הדין הוא זה שיציע לבעלים לבקש שהשוכר יסייד את הדירה למרות שהמוכר אמר שברצונו לשפץ - כדי לוודא שאם המוכר ישנה את כוונותיו הוא לא ילין על מצב המושכר; כדי לוודא שאם המוכר יבטל את העיסקה הבעלים לא ייאלץ לסייד בעצמו.
עורך הדין הוא זה שינסה לחשוב על נסיבות לא-סבירות אך אפשריות דוגמת אלה בהן השוכר ימות או ייפגע חלילה, ובעל הבית ימצא עצמו בקשר מול יורשים או נציגים שטיב הקשר שלהם עמו והאינטרסים שלהם לא ידועים.
עורך הדין הוא זה שינסה להערך לנסיבות בהן אחד הצדדים יאחר במילוי התחייבותו בתום-לב אך תוך כדי כך יסבך את הצד השני בצרה גדולה.
עורך הדין הוא זה שצריך לנסות וליצור הסדר שייגן על הצדדים המעורבים ככל האפשר מאי-הוודאות בצורה שתאפשר הגשמת כוונותיהם המקוריות. וזה, בסופו של יום, עם כל הצער על הפגיעה הרגשית שנפגעת, הוא מה שקרה במקרה שלך. 

לקראת הסדרה מפורטת בחקיקה של שירותי משמורת בשוק ההון הישראלי ?

הוועדה הבין-משרדית להסדרת שירותי משמורת על ניירות-ערך בשוק ההון בישראל פרסמה היום את המלצותיה הסופיות. אפשר לקרוא את ההודעה לעיתונות על פרסום ההמלצות באתר בנק ישראל (או נוסח זהה של ההודעה באתר הרשות לניירות ערך). זהו נוסח הדו"ח הסופי ועיקרו הוא בנספח א' שבו טיוטה של מה שנראה כמו ההוראות המחייבות לעתיד לבוא. כדי להבין על מה מדובר, כדאי לקרוא את הדו"ח הזמני של הוועדה הבין-משרדית מאוגוסט 2010 הסוקר את המצב הקיים, מסביר ומנמק את ההמלצות (למי שמבקש לקצר את דרכו, זהו תקציר הדו"ח הזמני מאוגוסט 2010).