יום שני, 31 בדצמבר 2018

חוק איסור צריכת זנות(הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשע"ט–2018 עבר - ובהחלט יש ממה לחשוש - עבור מי שנאלץ להתפרנס מזנות

חוק איסור צריכת זנות(הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשע"ט–2018 עבר בקריאה שניה ובקריאה שלישית בכנסת (זהירות: העתק PDF ! של הנוסח הלא פורמלי כפי שהונח לקריאה שניה-שלישית. לנוסח הפורמלי יידרשו כמה ימים לפרסום ברשומות).

עיון בחוק מגלה, שכפי שחששו לא-מעטים, ובהם גם אני, החוק כמעט איננו עוסק בשיקום העוסקות והעוסקים בזנות. עיקר החוק הוא התמקדות בפן של הפללת-הלקוח, בצורה שכנראה תשנה את דפוס הפעילות של תחום הזנות בישראל אבל ספק אם תשפיע מעבר לכך.
הסיבה העיקרית? כפי שכבר כתבתי בפוסט קודם על הנסיון הלא-מגובש הזה לחלץ מעולם הזנות את מי שנפל אליו:
"כל מי שהגיע לעולם הזה מחוסר-ברירה לא יוכל להיחלץ ממנו בלי אלטרנטיבה לפת-הלחם שמבטיחה הזנות. כל עוד תתמיד מדינת ישראל להימנע מליצוק תוכן ממשי אל תוך הזכות לקיום מינימלי בכבוד (בג"ץ 366/03, זוכרים?), לא יהיה סיכוי סביר להצלחה במסלול האכיפתי"
בואו נביט בחוק יחד. הקורא את סעיף 1, סעיף המטרה של החוק עלול לפתח ציפיות גדולות:
"מטרתו של חוק זה להביא לצמצום הזנות באמצעות קביעת איסור צריכת זנות, כחלק ממהלך משולב הכולל חינוך והסברה לציבור והרחבת דרכי טיפול ושיקום לאוכלוסיות בזנות (בחוק זה – המהלך המשולב לצמצום הזנות), מתוך הכרה במאפייניה הפוגעניים של הזנות ובנזקים הכרוכים בה."

אבל הסעיף הביצועי-המהותי היחיד בחוק הוא סעיף 2 הקובע:
"העושה אחד מאלה, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3)לחוק העונשין, התשל"ז–1977
1) צורך מעשה זנות;
2) נמצא במקום המשמש, באופן מלא או חלקי, למעשי זנות, במטרה לצרוך מעשה זנות; לעניין זה יראו אדם הנמצא במקום שעיקר השימוש בו הוא למעשי זנות כמי שמטרתו לצרוך מעשה זנות, אלא אם כן הוכח אחרת."
שאר הסעיפים - 3-5 עוסקים בהפיכת הקנס לקנס מנהלי של 2,000 ש"ח לעבירה ראשונה וכפל-הקנס לעבירה חוזרת (הקנס בסעיף 61(א)(3) הוא עד 75,300 שקלים חדשים), ובאפשרות התלייתו בעבור חלופה חינוכית ששר המשפטים, בהסכמת שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת רשאי לקבוע. שימו לב ללשון המרשה הזו שאיננה מחייבת. כזכור, משרד המשפטים גרר את רגליו לא מעט בקשר לחוק הזה. האם מישהו חושב שבאמת צפויה כאן התנהלות שונה?
סעיף 6 מתקן את חוק העונשין מבחינה לשונית.
סעיף 7 קובע שהחוק יתחיל רק בעוד שנה וחצי.
סעיף 8(א) קובע שמדובר בהוראת שעה לחמש שנים (למעט סעיף 6)
סעיף 8(ב) הוא סעיף מעניין הקובע כי "לשם בחינת יישומו והשפעתו של חוק זה על השגת מטרתו ייערך מחקר, שממצאיו יוגשו לוועדת החוקה, בצירוף המלצות לעניין הארכת תוקפו של חוק זה, לא יאוחר משנה לפני תום תקופת תוקפו כאמור בסעיף קטן (א)." (ועדת החוקה היא ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. המונח נקבע בסעיף 5).
בדרך כלל, סעיף שאיננו קובע מפורשות מי יערוך מה ומתי הוא סעיף שדינו לא להתבצע. אופתע מאוד אם כאן יקרה אחרת).

סעיף 9 הסעיף האחרון בחוק, הוא הסעיף היחיד שאכן משלם מס-שפתיים להבטחה הגדולה של סעיף 1 בדבר "הרחבת דרכי טיפול ושיקום לאוכלוסיות בזנות". אבל כל שהוא עוסק בו - הוא בדיווח לכנסת.
"השרים המנויים להלן ימסרו לוועדת החוקה, אחת לשנה, החל מיום פרסומו של חוק זה, דין וחשבון על קידום המהלך המשולב לצמצום הזנות ועל יישום הוראות חוק זה, לרבות הקשיים ביישומו; הדין וחשבון יכלול, בין השאר, פירוט של הפעולות שנעשו בשנה שקדמה למועד הדיווח, בסוגיות אלה: 
(1) השר לביטחון הפנים בעניין אכיפת האיסור של צריכת זנות, ובכלל זה –
(א) מספר הקנסות שהוטלו, הבקשות להישפט שהוגשו, כתבי אישום שהוגשו בשל עבירה לפי חוק זה, לרבות בשל עבירות נוספות הקשורות לאותה פרשה, ושיעור ההרשעות והזיכויים באותם מקרים, והכול תוך הבחנה בין עבירה ראשונה לעבירה חוזרת וציון סוג המקומות שבהם נאכף האיסור;
(ב) מספר המקרים שבהם הוצע לאדם אמצעי חלופי והמקרים שבהם בוצעה עבירה חוזרת לאחר הטלת אמצעי חלופי, בכפוף להתקנת תקנות לפי סעיף 5; 
(ג) מספר המקרים שבהם החשוד נחקר בתחנת המשטרה והמקרים שבהם נדרשה חקירה של אוכלוסיות בזנות. 
(2) שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים בעניין –
(א) מספר המשתתפים שנטלו חלק בפעילות שהיא אמצעי חלופי, תוך פירוט סוגי האמצעים החלופיים, בכפוף להתקנת תקנות לפי סעיף 5; 
(ב) מסגרות השיקום הקיימות והחסרות לאוכלוסיות בזנות, תוך פירוט גיל, מין, מגדר ומספר המשתתפים המרבי ומספר המשתתפים בפועל בכל מסגרת." 
כלומר, מתוך 5 נושאי-דיווח, רק אחד עוסק בסוגיה של שיקום, וגם הוא - רק בדבר מסגרות השיקום הקיימות והחסרות. עצוב. כך מתמוססת לה הבטחה גדולה, וכל שנשאר ממנה הוא הסדרה חלקית ביותר של תחום.

ולמרבה הצער, כבר עכשיו יש חשש כבד שלא זו בלבד שההסדרה הזו לא תצליח לעזור לאנשים בזנות לצאת ממנה, אלא ששהיא עלולה להשיג את ההיפך מתכליתה.

מדוע ? יש לנו כאן חוק שמנסה להשפיע על הביקוש/היצע.אבל מה קורה כאשר יש חוק שמנסה להרחיק צרכנים בשוק שבו למוכרים אין אלטרנטיבה והם תלויים במכירות להישרדותם ? ירידת מחירים.
כלומר, שוק קשה למוכרים ואידיאלי לצרכנים.
אבל הרי הצרכנים יהיו בחשש, לא ? בכל זאת - משטרה וקנסות. גם בושה. גם כואב בכיס.
הצרכנים יכולים להתאפק. זו גם ההנחה של המחוקק שמבקש להצליח בחינוך והסברה לשנות תפישות-עולם. 
אבל המוכרים? הם צריכים לאכול. לא נעים לחשוב על מה יצטרכו המוכרות והמוכרים לעשות כדי לשכנע את הצרכנים שהם לא נתונים בסכנה. 
בנורבגיה, למשל, דיווח אמנסטי (זהירות: PDF) כי:
"Sex workers report having to take greater risks to protect clients from police detection, such as visiting clients’ homes, or having less time and opportunity to assess the risks of taking on potentially abusive customers. Since reporting abuses and acts of violence makes sex workers vulnerable to possible eviction and, for some, deportation, such acts are often left unreported."


צעד אחד קל לחזות - החזקה שנקבעה בחוק תביא לכך שלא יהיו יותר דברים שיוכלו להראות כמו "מקום שעיקר השימוש בו הוא למעשי זנות ". כי לקוחות רציונליים יימנעו מלבוא אליהם. מה נראה במקום זה? סביר להניח שהחוק עתיד ליצור אחד משתי תופעות בעולם-הזנות: חיזוק של זנות בבתיהם של הלקוחות או חיזוק של זנות שבה נשים (וגברים)(ונוער) עובדים לבד בדירות מגורים ולא מעיזות לקרוא למשטרה בשום מצב. כי אם תבוא המשטרה, השכנים יתלוננו ובעל הבית יזרוק אותן מהבית. 

ובכלל, איך יוכל אדם שבקושי שורד לשכור דירה ? הוא ייאלץ להיתלות בסרסור/ה שיארגן לו דירה מפוצלת כזו או אחרת. 
אין דרך אחרת להביט בחוק הזה - הוא מקשה על כל מי שנאלצ/ת להתפרנס מזנות. זו יכולה להיות דרך לגיטימית אם בצד המקל החוק היה מספק גזר בדמות מערכות שיקום איכותיות. אבל מאחר והחוק לא מספק דרך החוצה. מאחר אין כאן תקצוב של מקומות שיקום. מאחר ואין כאן קביעה בחוק של זכות שיקום. מאחר ואין כאן התמודדות של ממש עם הרקע הכלכלי-חברתי הקשה והנורא שמביא יצור אנוש לבחור בדרך ההישרדות הזו. אז כל מה שנשאר זה החלשה של מי שנאלצ/ת להתפרנס מזנות, והעצמה של הסרסורים. 
(ולא - לא מדובר כאן במשהו שלא ידוע למחוקק בישראל, או שלא נלקח בחשבון עוד בארץ שהובילה את המהלך הזה של הפללת לקוחות, שוודיה, הצהיר מפורשות בכיר ביחידה שנועדה להילחם בסחר בבני אדם (בשנת 2014):
"…of course the law has negative consequences for women in prostitution, but that’s also some of the effect that we want to achieve with the law”
(מצוטט מתוך ה-The Real Impact ofthe Swedish Modelon Sex Workers, של הNSWP - מסמך PDF).

קשה שלא לחשוש שהמבט הזה של האחראים לאכיפת החוק עתיד ללוות גם את המשטרה ולסייע לה בהעדפה של אכיפה חלקית מאוד בתחום הזנות. אחד מקוראי הבלוג שלח לי, בתגובה לפוסט שהוזכר לעיל, את הסרט הבא, שמדגים לפחות במקרה אחד את דרך פעולתה של המשטרה בשבדיה -

שמתם לב למשהו מוזר בסרט הזה? המשטרה מטפלת בעבירת הצריכה. אבל מתעלמת לגמרי מהדיווח על כך שאישה כלואה בדירה ונאלצת לספק שירותי זנות... וזאת בסרט שנועד להציג לציבור את המדיניות המשטרתית שם. 

למרבה הצער, כשחושבים על העתיד להיעשות על ידי משטרת ישראל עם החוק החדש, נוכח ההעדפה המוכרת לנו מתחום דיני-התנועה של אכיפת עבירות קנס קלות למדידה והוכחה על פני עבירות אחרות, קשות יותר למדידה והוכחה, ונוכח הדרך בה החשיבות הרבה המיוחסת לסטטיסטיקה שיבשה לעתים את שיקול הדעת המשטרתי, קל להבין את החשש שלי - שגם כאן, בארץ הקודש, שוטרים יעדיפו לאכוף את עבירת-הקנס החדשה והנוחה, מאשר להתעמת עם פושעים מקצועיים בדמות הסרסורים. 

יש המעריכים שהדברים יתנהלו אחרת. אשמח לגלות שכל החששות והתחזיות בפוסט הזה יופרכו. אבל לצערי, נוכח מבטי הפסימי, אין לי אלא להסתפק בתקווה שאם אכן החוק לא יעבוד, כאשר הוראת-השעה תתקרב לסיום, בעוד חמש שנים, ייטה המחוקק אוזן למה שיש לעובדות-הזנות לומר על הצרכים שלהן:

יום חמישי, 20 בדצמבר 2018

שריפת המת בחוק הישראלי ובהלכה היהודית

הפרסומים בדבר בחירתה של רונה רמון ז"ל כי גופתה תישרף לאחר מותה והתקוממותם של חכמי הלכה כנגד בחירה זו הם הזדמנות לחדד כמה נקודות בנוגע לשריפת גופת המת בישראל ובהלכה היהודית:

1) ההלכה המשפטית הישראלית היא כי בכל הנוגע לאשר ייעשה בגופתו של המת, ניתנת עליונות לקיום רצון המת כל עוד אין מניעה חוקית לכך (ע"א 7918/15 פלונית נ' גל פרידמן ואח' (להלן: עניין פלונית)

2) בהעדר הוראת חוק המחייבת קבורת גופות, או אוסרת על שריפתן, עקרון החוקיות מלמד שאין כל מניעה לפעול בדרך זו (עניין פלונית, פיסקה 5 לדברי כבוד השופט הנדל)

3) חירות הפרט מאפשרת לאדם החי בישראל לסטות מהוראות המשפט העברי במצבים שונים ומגוונים (ותקצר היריעה כאן מלדון בשאלת אפשרות ההכרה ההלכתית בהוראות חוק ישראליות הסותרות או מתנגשות עם ההלכה, דרך דינא דמלכותא דינא, משפט המלך או סמכות הציבור לתקן תקנות). 

4) ספק עד כמה האיסור ההלכתי בדבר שריפת גופת המת הוא מבוסס ומוחלט. אומנם מנקודה מסויימת בהתפתחות ההלכה אפשר למצוא קביעה מפורשת בעניין (למשל שולחן ערוך יורה דעה, שמ"ח, א-ג) ולאחריה יש הסכמה בין רוב הפוסקים, ואין ספק בדבר מנהגי הקבורה הנפוצים זה מאות בשנים בקרב היהדות, ובדבר התפישה המקובלת כיום בעניין בקרב פוסקי היהדות האורתודוכסית.
עם זאת, הדיון וההנמקות בנוגע לשריפת המת ביהדות מתייחסים אל שריפה כאילו היא הכרעה שלא לקבור כלל ואין למצוא תימוכין היורדים לשורשו של עניין כשריפה בתורת חלופת-קבורה.
והרי אנחנו יודעים על כמה וכמה דוגמאות לשריפת-המת במקרא:
על שאול ובניו נאמר בשמואל א' ל"א, י"ב:"וַיָּקוּמוּ כָּל-אִישׁ חַיִל, וַיֵּלְכוּ כָל-הַלַּיְלָה, וַיִּקְחוּ אֶת-גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו, מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן; וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם." על המלך אסא סופר בדברי הימים ב', ט"ז, י"ד:  "וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים, מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה; וַיִּשְׂרְפוּ-לוֹ שְׂרֵפָה, גְּדוֹלָה עַד-לִמְאֹד." ועל המלך יהורם סופר בדברי הימים ב', כ"א, י"ט, כי בניגוד לאבותיו לא נשרפה גופתו: "וְלֹא-עָשׂוּ לוֹ עַמּוֹ שְׂרֵפָה, כִּשְׂרֵפַת אֲבֹתָיו". ולעניין זה יש לזכור גם את שינויי המנהגים לאורך הדורות -
יעקב אבינו נחנט, כאמור בבראשית נ', ב': "וַיְצַו יוֹסֵף אֶת-עֲבָדָיו אֶת-הָרֹפְאִים, לַחֲנֹט אֶת-אָבִיו; וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים, אֶת-יִשְׂרָאֵל."
וכך גם יוסף, כאמור בבראשית נ', כ"ו: "וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים; וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם." בימי בית ראשון ובית שני נהגה קבורה דו-שלבית בשונה ממנהגינו דהיום (ראו גלוסקמה ביהדות בבית שני ויום ליקוט עצמות לראשית-עיון בנושא). ומתברר שבאיטליה של המאה ה-19 הותרה שריפת המת בקהילות טרייסטה ופיאמונטה והעניין היה במחלוקת עזה בקהילות יהדות איטליה. בהחלט יש לתמוה על הממהרים לקבוע מסמרות נוכח הספק באין בידם נימוקים ראויים. 

דומני כי בפרפרזה על דברי החכם מכל אדם, ראוי היה לנהוג בנושא זה זה כאילו נאמר -
עֵת לָמוּת וְעֵת לִבְכּוֹת
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לִסְפוֹד. 

יום רביעי, 19 בדצמבר 2018

השאלה היא: האם על ראש ממשלה שהוגש כנגדו כתב-אישום להתפטר ?

הידיעות בנוגע לישורת האחרונה בדיוני הפרקליטות לקראת גיבוש ההכרעה בנוגע לחשדות הפליליים כנגד ראש-ממשלתנו הם הזדמנות מעולה לתהות בנוגע לאותה שאלה משפטית מסקרנת -  האם על ראש ממשלה שהוגש כנגדו כתב-אישום להתפטר ?

השאלה המשפטית הזו מסקרנת בעיקר בגלל שעד היום היא לא נבחנה בצורה רצינית. בזמנו, אהוד אולמרט כראש-ממשלה תחת חשדות, הוא הודיע כי יתפטר אם יוגש נגדו כתב-אישום (ובסופו של דבר אולץ להתפטר עוד קודם לכן, בעקבות עדות טלנסקי המוקדמת שנגבתה, בעיקר עקב לחצים פוליטיים קואליציוניים ולפנות את מקומו למנצחת הפריימריז במפלגתו, ציפי לבני).

לא זאת בלבד שהיא לא נבחנה בצורה רצינית - לכאורה, על פי לשון החוק - היא כלל לא מוסדרת.

חוק יסוד:הממשלה מפרט הסדר מסויים בנוגע להגשת כתב-אישום והרשעה לגבי ראש-ממשלה:
חקירת ראש הממשלה בתקופת כהונתו ואחריה, הגשת כתב אישום והרשעה
17.    (א)  לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
          (ב)  לא תיפתח חקירה פלילית נגד מי שכיהן כראש הממשלה, בשל חשד לביצוע עבירה שנעברה בעת כהונתו או בשנה לאחר שחדל לכהן, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
          (ג)   כתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שישב בהרכב של שלושה שופטים; הוראות בענין כתב אישום שהוגש בטרם החל ראש הממשלה לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק.
          (ד)  בית המשפט שהרשיע את ראש הממשלה בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון.
הפסקת כהונה של ראש הממשלה מחמת עבירה
18.    (א)  הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עמה משום קלון; החליטה הכנסת כאמור, יראו את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה.
          (ב)  בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין כאמור בסעיף קטן (א), תחליט ועדת הכנסת של הכנסת בדבר המלצתה לענין העברת ראש הממשלה מכהונתו ותביא את המלצתה בפני מליאת הכנסת; לא הביאה ועדת הכנסת את המלצתה בתוך המועד האמור, יעלה יושב ראש הכנסת את הענין לדיון במליאת הכנסת.
          (ג)   ועדת הכנסת והכנסת לא יחליטו בדבר העברת ראש הממשלה מכהונתו אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניהן.
          (ד)  לא הועבר ראש הממשלה מכהונתו לפי סעיף זה ופסק הדין כאמור בסעיף קטן (א) נעשה סופי, תיפסק כהונתו של ראש הממשלה ויראו את הממשלה כאילו התפטרה ביום שבו פסק הדין נעשה סופי.
          (ה)  הוראות סעיפים 42א ו-42ב לחוק-יסוד: הכנסת, לא יחולו על ראש הממשלה.
וכן לגבי שר:
הפסקת כהונת שר מחמת עבירה
23.    (א)  כתב אישום נגד שר, למעט בעבירות שייקבעו בחוק, יוגש ויתברר בבית משפט מחוזי; הוראות בענין כתב אישום שהוגש בטרם החל השר לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק.
          (ב)  בית המשפט שהרשיע שר בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של השר ביום מתן פסק הדין.
          (ג)   סעיף זה לא יחול על ראש הממשלה.
ההסדר שבחוק שותק לגבי ההשלכות של הגשת כתב-אישום על המשך כהונתו של שר או ראש-ממשלה. ולכאורה, כל מי שלא למד משפט חוקתי יכול לתהות האם מדובר בהסדר שלילי, לפיו אין בהגשת כתב-האישום משמעות לעניין. אבל כל מי שלמד, בוודאי זוכר את הלכת פנחסי (בג"ץ 4287/93 חנוך ואח' נ' רבין, פנחסי ואח' (זהירות: PDF)), אותה הלכה מהפכנית משלהי שנת 1993, בה פסק כבוד השופט אהרון ברק (כתוארו אז) :
"אין כל אפשרות לומר, כי בשתיקתו הורה חוק- יסוד: הממשלה כי לשם הגשמת התכלית העומדת ביסודו, אין להפסיק כהונתו של סגן שר שהואשם בעבירה שיש עמה קלון (לפי האפשרות ההיפוטטית האחת) או שהורשע בעבירה שיש עמה קלון (לפי האפשרות ההיפוטטית האחרת ). חוק -יסוד: הממשלה לא נקט כל עמדה בשאלת הפסקת הכהונה בנסיבות האמורות, תוך  שהשאיר את הסדרתה למערכות נורמטיביות אחרות. בענייננו מצויות מערכות אלה בסמכות ההעברה מכהונה הנתונה לממשלה , לראש הממשלה, ולשר הממונה"
באותה הלכה נפסק שהגשת כתב אישום בעבירות חמורות מחייבת החלטה אחת ויחידה: פיטורי השר הנאשם. כלומר, סמכות ההעברה מכהונה מצטמצמת לתוצאה סבירה אחת ויחידה.

הדברים היו נכונים אז - והם נכונים גם היום. אם היה למישהו ספק לגבי תקפותה נוכח העובדה שהלכת פנחסי קדמה למועד חיקוקו של חוק יסוד: הממשלה בנוסחו הנוכחי, הרי שבג"ץ עצמו חזר על הקוים שהתוותה הלכת פנחסי
בבג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה (זהירות: PDF) , שם סיכם כבוד השופט ריבלין (כתוארו אז):
' התפיסה המשתקפת בפסקי-הדין דרעי ופנחסי היא, שקיומו של כתב-אישום בעבירה חמורה, המבוסס על ראיות לכאורה, נושא עמו "משקל סגולי" מספיק, כדי לפגוע באמון הציבור ובטוהר השירות הציבורי במידה המחייבת העברה מכהונה' 
וכן בבג"ץ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון נ' ממלא מקום ראש הממשלה, היועמ"ש וצחי הנגבי.

(יש לציין שבעקבות הבג"ץ הראשון בעניין, הקשיב השר לביטחון פנים דאז, צחי הנגבי, להמלצת בג'ץ, והתפטר מתפקידו זה. הבג"ץ השני, שעסק בתפקידו של השר בלי-תיק נגבי המשיך לשמור על האיזון שבהלכת פנחסי וקבע שאין לראות בהמלצות משטרה להגיש כתב-אישום את אותו משקל סגולי).

מאחר וההלכה לא יושמה עד כה לגבי ראש-ממשלה, עולה השאלה האם אכן ניתן לגזור גזירה שווה לגבי שר ולגבי ראש ממשלה. איפה השוני העיקרי ? הוא בהשלכות סיום התפקיד. שר שמסיים יכול שיוחלף בשר אחר. אבל לגבי ראש ממשלה זה קצת פחות פשוט. חוק יסוד הממשלה קובע -
"התפטרות ראש הממשלה
19.    ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להתפטר על ידי הגשת כתב התפטרות לנשיא המדינה; התפטרות ראש הממשלה - כהתפטרות הממשלה."
בשיטת המשפט הישראלית יש עוד ממלאי-תפקידים שלכאורה לא כל-כך להחליף אותם. הדוגמא שהיא אולי הבולטת ביותר הוא ראש העיר. וראה זה פלא - דווקא לגבי ראשי-עיר, המצב המשפטי דהיום הוא בהיר מאוד.

נקודת המוצא לעניין הזה היא בג"ץ 4921/13 אומ"ץ ואח' נ' רוכברגר, עיריית נצרת עילית ואח' (זהירות: PDF)(להלן: בג"ץ אומ"ץ) .

באותו עניין הוחלה דה-פקטו הלכת-פנחסי לענין ראשי עיר שהוגש נגדם כתב אישום, ובה נקבע כי על מועצות הרשות היה להעבירם מתפקידם לאחר שהוגש כתב האישום (ובשני המקרים ניתן צו החלטי שהעביר את ראשי ערי רמת השרון ונצרת עילית, יצחק רוכברגר ושמעון גפסו, מתפקידם). יש לציין כי שם הוכרע גם שלא ניתן למנוע ראש רשות שהוגש נגדו כתב אישום מלהשתתף בבחירות אך שניתן יהיה להעביר ראש רשות מכהונתו שייבחר מחדש כאשר הוגש נגדו כתב אישום עוד לפני הבחירות.

ההסדר שבבג"ץ אומ"ץ אומץ בחקיקה, בסעיף 19א לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל״ה–1975:
השעיה בשל כתב אישום והוועדה לבחינת השעיה 
19(א) תמונה ועדה לבחינת השעיית ראשי רשויות בשל הגשת כתבי אישום (בסעיף זה – הוועדה לבחינת השעיה), ואלה חבריה:
(1)שופט בית משפט מחוזי בדימוס, שימנו השר ושר המשפטים, והוא יהיה היושב ראש;
(2)משפטן הכשיר לשמש שופט של בית משפט מחוזי, שימנה השר;
(3)ראש רשות מקומית לשעבר, שימנה השר.
(ב)לא ימונה לחבר הוועדה לבחינת השעיה לפי פסקאות (1) או (2) של סעיף קטן (א) מי שבמהלך השנתיים שקדמו למינוי היה פעיל בחיים הפוליטיים, ובמהלך כהונתו לא יהיה חבר הוועדה לבחינת השעיה שמונה לפי אותן פסקאות פעיל בחיים הפוליטיים; לעניין סעיף קטן זה, לא יראו חברות במפלגה בלא השתתפות בפעילות במוסדותיה, כפעילות בחיים הפוליטיים.
(ג)חברי הוועדה לבחינת השעיה ימונו לתקופה אחת של שבע שנים.
(ד)(1)השר רשאי לקבוע כללים נוספים לעניין כשירותם של חברי הוועדה לבחינת השעיה;
(2)השר יקבע את סדרי הדיון של הוועדה לבחינת השעיה, וכל עוד לא נקבעו, רשאית היא לקבוע בעצמה את סדרי דיוניה.
(ה)(1)הוגש כתב אישום נגד ראש רשות במהלך כהונתו או תלוי ועומד נגד ראש רשות כתב אישום שהוגש לפני תחילת כהונתו, בין שהעבירה נעברה בזמן שכיהן כראש רשות ובין לפני שהחל לכהן כראש רשות, רשאית הוועדה לבחינת השעיה, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה ולאחר שנתנה לראש הרשות הזדמנות להשמיע את טענותיו, להשעות את ראש הרשות מכהונתו, אם סברה כי מפאת חוברת האישומים המיוחסים לו בכתב האישום אין הוא ראוי לכהן כראש הרשות;
(2)החליטה הוועדה לבחינת השעיה להשעות ראש רשות מכהונתו לפי פסקה (1), תיתן את דעתה לעניין תפקידים שיהיה רשאי למלא כחבר המועצה בתקופת ההשעיה, ורשאית היא לקבוע סייגים לעניין מילוי תפקידים אלה;
(3)החלטת הוועדה לבחינת השעיה תתקבל בתוך 30 ימים מיום שהוגשה לה בקשת היועץ המשפטי לממשלה.
(ו)לשם קבלת החלטתה כאמור בסעיף קטן (ה), תשקול הוועדה לבחינת השעיה, בין השאר, את כל אלה:
(1)העבירות המיוחסות לראש הרשות בכתב הרישום, נסיבותיהן, היקפן והתמשכותן;
(2)מספר הפרשות המיוחסות לראש הרשות בכתב האישום;
(3)הזיקה בין האישומים המיוחסים לראש הרשות בכתב האישום ובין סמכויותיו ותפקידיו כראש הרשות;
(4)פרק הזמן שחלף מהמועד שבו בוצעו העבירות המיוחסות לראש הרשות בכתב הרישום.
(ז)החליטה הוועדה לבחינת השעיה להשעות ראש רשות מכהונתו לפי סעיף קטן (ה), תעמוד ההשעיה בתוקפה לתקופה כפי שתקבע הוועדה אשר לא תעלה על שנה (בסעיף זה – תקופת ההשעיה); ואולם הוועדה לבחינת השעיה רשאית, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, להאריך את תקופת ההשעיה בתקופות נוספות שלא יעלו על שנה בכל פעם, ולעניין זה תשקול, בין השאר, את משך ההליך המשפטי המתנהל נגד ראש הרשות ואת הנסיבות שהביאו לכך שטרם הסתיים.
(ח)על אף הוראות סעיף קטן (ז), תקופת ההשעיה לפי סעיף זה תסתיים בהתקיים אחד מאלה:
(1)ההליך הפלילי שהתנהל נגד ראש הרשות הופסק או שהסתיים בלא הרשעה, או שבית המשפט הרשיע את ראש הרשות וקבע שאין עם העבירה שבה הורשע משום קלון;
(2)ראש הרשות הושעה מכהונתו לפי סעיף 20(ד).
(ט)הושעה ראש רשות מכהונתו לפי סעיף קטן (ה), יחולו הוראות אלה:
(1)המועצה תבחר ממלא מקום לראש הרשות, מבין חבריה, לפי הוראות סעיף 26, והוא יכהן עד תום תקופת ההשעיה או עד בחירת ראש הרשות בבחירות לפי הוראות חוק זה, לפי המוקדם, ובתקופת ההשעיה יראו אותו כממלא תפקיד ראש הרשות, לכל דבר ועניין;
(2)ראש הרשות שהושעה זכאי לקבל, במשך ששת חודשי ההשעיה הראשונים, מחצית מהשכר לפי הוראות סעיף 15א1 שהיה זכאי לו אלמלא הושעה מכהונתו, ומתום התקופה האמורה עד תום תקופת ההשעיה ישולמו לו שבעים אחוזים מהשכר כאמור; זוכה ראש הרשות, בפסק דין סופי, מכל האישומים נגדו, ישולם לו החלק היחסי של שכרו לתקופת ההשעיה, שלא שולם באותה תקופה, בניכוי הכנסתו מעיסוק נוסף בתקופת ההשעיה;
(3)ראש הרשות שהושעה זכאי, בתקופת ההשעיה, לתנאי השירות שמגיעים לו לפי הוראות סעיף 15א1 או שוויים, כולם או חלקם, כפי שיורה השר, ובלבד ששיעורם לא יעלה על השיעורים הנקובים בפסקה (2) מתנאי השירות שהיה זכאי להם אלמלא הושעה מכהונתו;
(4)הוראות סעיף 15ב(ב) עד (ו) יחולו, בשינויים המחויבים, לגבי ראש רשות המקבל שכר ותנאי שירות כאמור בפסקאות (2) ו־(3) במהלך תקופת ההשעיה.
(י)הושעה ראש רשות מכהונתו לפי סעיף קטן (ה), ובמהלך תקופת ההשעיה התקיימו בחירות לראש הרשות ומי שהושעה כאמור נבחר שוב לכהן כראש הרשות, תימשך השעייתו של ראש הרשות עד תום תקופת ההשעיה.
(יא)שב ונבחר ראש רשות שהושעה מכהונתו בבחירות שהתקיימו לפי סעיף 3, לא יחולו הוראות סעיף קטן (ט)(1), וכממלא מקום ראש הרשות ישמש המועמד ששמו בא אחרי ראש הרשות שהושעה מכהונתו ברשימת המועמדים בבחירות למועצה, ובלבד שנבחר כחבר המועצה, ובתקופת ההשעיה יראו אותו כממלא תפקיד ראש הרשות, לכל דבר ועניין; לא נבחר המועמד האמור כחבר מועצה, יחולו הוראות סעיף קטן (ט)(1).
(יב)הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם לעניין מי שנבחר לראש רשות שהוגש נגדו כתב אישום לאחר בחירתו או שתלוי ועומד נגדו כתב אישום שהוגש לפני בחירתו, וטרם התחיל בכהונתו.
(יג)החלטות הוועדה לבחינת השעיה, לרבות החלטות ביניים שלה, יפורסמו באתר האינטרנט של משרד הפנים. 
פקיעת כהונה והשעיה מחמת קלון 
20(א)גזר בית המשפט את דינו של ראש רשות בשל עבירה פלילית, בין אם העבירה נעברה או ההרשעה היתה בזמן שכיהן כראש רשות ובין אם לפני שהחל לכהן כראש רשות, יקבע בית המשפט בגזר הדין אם יש בעבירה שעבר משום קלון; החלטת בית המשפט לענין הקלון ניתנת לערעור כאילו היתה חלק מגזר הדין.
(ב)לא קבע בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א), או שראש הרשות החל לכהן בין מועד מתן גזר הדין לבין המועד שבו פסק הדין נהיה סופי, רשאי היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, כל עוד פסק הדין לא נהיה סופי, לפנות לבית המשפט ולבקשו לקבוע אם יש בעבירה משום קלון; הבקשה תוגש לבית המשפט שנתן את גזר הדין ואם הוגש ערעור, לבית המשפט שלערעור.
(ג)מזכירות בית המשפט תמציא עותק מפסק הדין או מהחלטת בית המשפט, לפי הענין, למזכיר הרשות המקומית ולשר הפנים.
(ד)קבע בית המשפט לפי סעיף זה כי יש עם העבירה שבה הורשע ראש הרשות משום קלון, יושעה ראש הרשות מכהונתו עד למתן פסק דין סופי בענינו.
(ה)כהונתו של ראש הרשות תפקע מיום שפסק הדין, הקובע כי יש בעבירה משום קלון, נהיה סופי.
(ו)(1)ראש רשות שנידון למאסר כאמור בסעיף 7 לחוק הבחירות ולא הצהיר אמת, או לא הגיש הודעה או בקשה לפי הוראות סעיף 7א לחוק האמור, תפקע כהונתו ויחדל לכהן כראש הרשות;
(2)הודעה בדבר פקיעת כהונתו כאמור תישלח לראש הרשות על ידי השר והוראות סעיף 123א(ג) לפקודת העיריות יחולו, בשינויים המחויבים;
(3)הגיש ראש הרשות בקשה לביטול ההודעה לפי סעיף 123א(ג)(1) לפקודת העיריות, יושעה מכהונתו עד להחלטת בית המשפט בבקשה.
(ז)(1)פקעה כהונתו של ראש רשות לפי סעיף זה, יחולו הוראות סעיף 27 לענין מילוי מקומו עד הבחירות המיוחדות;
(2)הושעה ראש רשות לפי סעיפים קטנים (ד) או (ו), יחולו הוראות אלה:
(א)בששת החודשים הראשונים מיום תחילת ההשעיה ימלא את מקום ראש הרשות סגנו כאמור בסעיף 14, ובאין סגן כאמור, או שנבצר ממנו לפעול תבחר המועצה ממלא מקום לראש הרשות לפי סעיף 26;
(ב)לא ניתן פסק דין סופי בענינו או לא ניתנה החלטה לפי סעיף קטן (ו)(3) בתוך שישה חודשים מיום תחילת ההשעיה, תבחר המועצה ממלא מקום לראש הרשות לפי סעיף 26;
(2א)על אף הוראות פסקה (2), קדמה להשעיה כאמור באותה פסקה השעיה לפי סעיף 19א, ימשיך לכהן כממלא מקום ראש הרשות מי שמכהן בתפקיד האמור לפי סעיף 19א(ט)(1) או (יא);
(3)זוכה ראש הרשות בערעור או קבע בית המשפט שלערעור כי אין עם העבירה שבה הורשע משום קלון, יחזור לכהן כראש רשות.
(ח)הוראות סעיף זה יחולו גם על סגן ראש רשות; ואולם אם הושעה סגן ראש רשות לפי סעיף זה, תבחר המועצה ממלא מקום לסגן לפי סעיף 26.
אפשר רק להצר שהמחוקק לא ניצל את ההזדמנות הזו שבה הוסדר מעמדם של נבחרי הציבור בשלטון המקומי אשר מוגש נגדם כתב-אישום, להסדיר גם את מעמדם של נבחרי הציבור בשלטון המרכזי שלנו בנסיבות דומות.

אז מה למדנו עד כה ?
1) עד היום לא נפסקה הלכה חד-משמעית לנסיבות המסויימות של ראש-ממשלה שהוגש כנגדו כתב-אישון.
2) אין הסדר ברור בחוק לעניין הזה.
3) הימנעותו של המחוקק מחקיקה ברורה לעניין הזה, מחייבת הכרעה שיפוטית.
4) סביר להניח שההלכה המשפטית המנחה תהיה הלכת פנחסי (יחד עם הלכת רוכברגר)

הקו של הפסיקה הוא ברור וחד משמעי: חשד בעבירות חמורות שהגיע לכדי הגשת כתב-אישום הוא קו-אדום. אחריו שיקולי מדיניות ציבורית מחייבים העברת נושא תפקיד ציבורי מתפקידו.
זה נכון לגבי שרים, זה נכון לגבי ראשי-עיר, וזה יהיה נכון גם לגבי ראש הממשלה.

כלומר, לעניות דעתי, כאשר יתמלאו תנאיה של הלכת-פנחסי בנוגע לראש-ממשלה, יידרש גם ראש ממשלה לעמוד באותו סטנדרט ציבורי גבוה שנקבע בה: להתפטר.
ואם לא יעשה כן? יורה לו ביהמ"ש הגבוה לצדק לעשות כן בצו החלטי.
כמובן שהתפטרות ראש הממשלה, בהתאם לסעיף 19 לחוק יסוד: הממשלה, תהיה התפטרות הממשלה כולה.
אבל אין מנוס מהמהלך הזה בשיטת המשפט שלנו.

יש להעיר כי יש המעלים סברה שביהמ"ש יעדיף יציבות שלטונית על פני טלטלה שכזו, אבל כל המעיין בהכרעות המשפטיות בהקשר לראשי-העיר יגיע למסקנה אפשרית אחת: בשיטה המשפטית שלנו לא תתכן הגנה על משרת-ציבור שנחצה לגביו הקו המהותי של הגשת כתב-אישום.
אם כבר, אם ננסה לשער את היישום המעשי, סביר להניח שכמו בעניינו של רוה"מ לשעבר אהוד אולמרט, אם יבשילו הנסיבות לכדי הגשת כתב-אישום  בעבירות חמורות, הסכנה להתפטרות הממשלה כולה תביא להתנהלות מתואמת דומה של ראש הממשלה המכהן בתוך הקואליציה שלו.
האומנם כך יהיה ? ימים יגידו.

לקריאה נוספת:


יום ראשון, 17 ביוני 2018

כבילה עצמית

מצאתי את עצמי מנסה להסביר משהו בנוגע לכבילה עצמית, והתגובות של בת שיחי הביאו אותי להבנה עד כמה שיח הכבילה העצמית בישראל הוא רדוד.

והרי כבילה עצמית (self-restraint) היא בעצם היסוד הראשון של הדמוקרטיה. היא אותו מהלך שבו מתייצב הריבון וקובע שורה של כללים שמגבילים את יכולתו לעשות ככל העולה על רוחו.

אנחנו מדברים קצת בשיח המשפטי על כבילה עצמית, בד"כ בהקשרים של אותם אלה שיש להם שיקול רחב במיוחד:
הפרלמנט (בכל הנוגע לחוקה שבה הכל-יכול מגביל או מנסה להגביל את עצמו)
בית המשפט (בכל הנוגע למרחב שיקול הדעת השיפוטי - הן לגבי תחומי ההתערבות והן לגבי מרחב שיקול הדעת לאחר ההתערבות).
ובהקשרים רבים הרשויות המנהליות (שלמרבה הצער, פעמים רבות מדי הפגינו שיקול דעת תמוה מספיק כדי לפתח כלל כלים משפטיים להגבלה חיצונית של שיקול הדעת, כגון החובה לשמוע, החובה לנמק, החובה לנהוג בסבירות, ועוד).

אבל בשיח הזה אנחנו לא מדגישים מספיק שעצם ההחלטה לקבוע חוקים היא כבילה עצמית. תחשבו על מלך שקובע כללים שרירותיים על פי ראות עיניו ומשנה אותם לפי רצונו. עכשיו תחשבו על מלך שקובע כללים.

  • למשל: שאסור לשנות כללים למקרה קונקרטי. 
  • למשל: שגם הוא חייב לנהוג לפי הכללים בעצמו. 
  • למשל: שיש מידרג בין כללים שונים, ואפשר לגבור על כלל שמקנה זכות רק באמצעות כלל אחר, שהולם ערכים מסוימים, שיש לו תכלית ראויה, ורק במידה הנדרשת. 

כבילה עצמית היא דבר מתסכל מאין כמותו. והתסכול גדול במיוחד כאשר אנשים לא מבינים את התכלית של הכבילה העצמית. אבל התכלית הזו היא פשוטה מאוד: לייצר ולאפשר מרחב שבו העוצמות של הריבון מוחלשות מספיק כך שאנשים, פרטים, בני-אדם יכולים לחיות בחופש.

יום רביעי, 25 באפריל 2018

שיעור בריסון בשימוש בכוח

מעצרו של החשוד ברצח-הדריסה ההמוני בטורונטו (מה שהיה מכונה אצלנו בתקשורת פיגוע דריסה) הוא אירוע מטריד ומעורר מחשבה. מול עינינו ניצב שוטר נוכח חשוד ברצח ברוטלי של כמה וכמה אנשים (כלומר, רמת מסוכנות משוערת גבוהה); החשוד מודיע שיש לו אקדח בכיסו ומבצע כמה וכמה תנועות שליפה. בסביבה מתהלכים אזרחים חפים מפשע. והשוטר ?

בתחילה מקפיד להיות מאחורי מסתור אפשרי עם אקדח שלוף. אבל במקום לירות על מנת לשתק או על מנת להרוג בכל אחת מהתנועות החשודות, הוא -

  • מתקשר עם החשוד
  • מתקרב אליו
  • בתגובה לאיומי והצהרות החשוד מסביר לחשוד שלא אכפת לו ושהוא עומד לעצור אותו 
  • בשלב מסויים מחזיר את האקדח שלו אל הנרתיק ושולף אלה
  • סוגר מרחק אל החשוד 
  • ואוזק אותו ללא מאבק 




סביר להניח שבמדינה כמו ארה"ב האירוע הזה היה מסתיים בחשוד הרוג, נקוב כדורים, כשכולם מצדיקים את פעולת השוטר.

סביר להניח שבמדינה כמו ישראל, אירוע כזה, שהיה - סביר להניח - מורכב עוד יותר בגלל הרקע הישראלי-פלסטיני והעובדה שבמקום שוטר היה ניצב מול החשוד חייל, האירוע הזה היה מסתיים בחשוד הרוג, נקוב כדורים, כשבישראל כולם מצדיקים את פעולת החייל ובעולם נמתחת ביקורת על פעולת החייל.

ובכל זאת, נוכח עינינו, חשוד ברצח, שנתפש עם "האקדח המעשן" (המכונית המסחרית ששימשה בדריסות) יוצא חי ממעצר. שוטר יחיד הצליח לעשות את מה שעבור כוחות השיטור בארה"ב וכוחות השיטור הישראליים בשטחים נתפש כמשהוא שהוא כנראה לא רק בלתי-אפשרי אלא בוודאי בלתי-הגיוני.

וינסטון צר'ציל אמר פעם שקורה לו לאדם שהוא נתקל באמת ונופל, אך שרוב בני-האדם, נוכח התרחשות כזו, פשוט קמים וממשיכים ללכת כאילו לא קרה דבר.

אבל לא חייבים להמשיך. אפשר לעצור, ולחשוב וללמוד. המשטרה בקנדה יוצאת מנקודת מבט אחרת בכל הנוגע לדרך שבה יש לבצע פעולות שיטור, גם במצבים הקיצוניים ביותר. שימוש מינימלי בכוח בכל מצב נתון. הריסון הקיצוני הזה בשימוש בכוח שהפקדנו בידיו של השוטר, שליח הציבור, הוא סטנדרט שאיבדנו כאן בארץ, נוכח השחיקה המתמשכת שמביא עמה הסכסוך הישראלי-פלסטיני. גם בארה"ב איבדו את הסטנדרט הזה.

אבל לא מאוחר ללמוד מחדש.

לקריאה נוספת

יום שישי, 30 במרץ 2018

המדע הפורנזי והגורם האנושי

ד"ר איתיאל דרור, חוקר מוביל בתחום ההשפעה של הטיות קוגניטיביות על מומחים בתחומים שונים, מסביר איך הדרך שבה עובד המוח האנושי משפיעה על בחינת הראיות שנתפסות, גם על ידי שופטים, כ"מדע טהור" ובלתי ניתן להטיה. 
"המסקנות שלו מראות שגם ראיות שנחשבות חזקות מאוד, כמו טביעת אצבע ובמקרים מסויימים דנ"א, עשויות להשתנות בהתאם לזהות הבודק ובעיקר בהתאם למה שהוא יודע על החשוד ועל הפשע. ..."אין שתי דוגמאות זהות", מסביר דרור. "אם היתה זהות מוחלטת זה היה קל, אבל גם שתי טביעות אצבע שתתן בעצמך לא יהיו זהות כי העור הוא גמיש, ויש שאלה של כמה כוח אתה מפעיל. בנאדם גם לא חותם בדיוק באותה צורה בכל פעם, וגם בירייה מאקדח לא בכל ירייה הקליע נשחק בדיוק באותה צורה. זה אף פעם לא זהה. אז המומחים צריכים לקבוע אם שתי הדוגמאות מספיק דומות כדי להגיד שהן מאותו מקור. ולזה אין קריטריון אובייקטיבי. תשאל כל מומחה 'מה הקריטריון שלך, מתי זה דומה מספיק'. אף אחד לא יכול להגיד לך. זו החלטה סובייקטיבית"." 
זה לא עניין של שחיתות, עצלות או רשלנות. הבעיה היא פשוטה: 
"כאשר החוקרים נחשפים למידע שאינו רלוונטי לבדיקה המדעית, הוא יכול לגרום להם באופן בלתי מודע לראות אחרת את הראיות, ולהגיע למסקנות שונות. ככל שהמקרה קשה יותר והדגימות דומות יותר, גדלה האפשרות להטיה."
הכתבה מביאה שלל דוגמאות מסמרות שיער. נביא רק אחת :
דרור מדגים באמצעות תיק אונס קבוצתי שבו הורשעו חברי כנופיה. 
"במשפט, אחד מהם חתם על עסקת טיעון במסגרתה קיבל עונש מופחת, והפליל את שותפיו לאונס. כדי שבית המשפט יוכל לקבל את עדותו, נדרשת לפי חוקי המדינה ראיה חיצונית שתתמוך בה. כאן נכנס לתמונה הדנ"א. שני המומחים שהעידו במשפט קבעו כי מתערובת הדנ"א שנלקחה מהקורבן לא ניתן לשלול מעורבות של חברי הכנופיה האחרים. החיזוק הנדרש סופק, ועדות החבר המפליל התקבלה.
דרור הגיש את כל החומר המדעי הרלוונטי ל-17 מומחי דנ"א שפועלים בארצות הברית ומופיעים באופן תדיר בבתי משפט. הם לא ידעו באיזה תיק מדובר, מיהם החשודים, ובוודאי לא שההתאמה היא שתקבע אם העדות המרשיעה היחידה תהיה קבילה. למעשה, הם התבקשו רק לבדוק אם ניתן לשלול מתערובת הדנ"א מולם את מעורבותו של אחד הנאשמים - שכונה במחקר "נאשם 3".
בעוד בבית המשפט קבעו שני מומחים כי לא ניתן לשלול את מעורבותו של נאשם 3, הפעם התוצאות היו שונות: רק אחד מתוך 17 המומחים הגיע למסקנה הזו. ארבעה נוספים קבעו שלא ניתן להגיע לאיזושהי מסקנה, ו-12 קבעו כי הדנ"א של נאשם 3 אינו חלק מהתערובת. עצם העובדה שהמומחים הגיעו לשלוש מסקנות שונות מוכיחה סובייקטיביות בבדיקות, אבל יותר מכך - העובדה שרק חוקר אחד הגיע לאותה מסקנה שאליה הגיעו החוקרים במשפט מעלה את החשד שהם הושפעו מההקשר."
מדוע זה כל-כך חשוב ? כי אין לנו, בתחום המשפט, דרך אמינה לבדוק אם טעינו. 
"אני עובד כבר עשורים עם רופאים, טייסים, בקרי טיסה, חשבים פיננסיים וכל סוג של מומחים שעובדים עם נתונים", אומר דרור. "כולם יודעים שהם עושים טעויות, פרט למומחי טביעות אצבע. כי ככה חינכו אותם. הם מאמינים בזה, והם מופיעים בבית המשפט, ובית המשפט מקבל מה שהם אומרים. אין פידבק. הרי בן אדם שמורשע הולך לכלא. אבל זה קורה כי אמרת שמצאת התאמת דנ"א או טביעת אצבע"
איזה דרך יש למומחי-המשפט לגלות את הטעות שלהם ? חשוב להבין. הבעיה היא לא בראיה הפורנזית לכשעצמה. הבעיה - בדיוק בדומה לעדי-ראיה - היא בגורם האנושי. 

איך נמנע את זה? נהיה מודעים להטיות הפועלות. ונפעל להפחית אותן ככל האפשר. חוקר מז"פ איננו צריך להחשף לפרטים שאינם רלוונטיים לבדיקה המדעית. הוא איננו צריך להחשף לראיות של מומחים מסוגים אחרים או לעדויות אחרות. 

עמוד התווך של המדע הפורנזי הוא ההנחה המשפטית בדבר אמינותם של אנשי מקצוע הנותנים חוות דעת על בסיס מיומנותם המקצועית בלבד. המודעות לכך שהמיומנות המקצועית עלולה להיפגע קשות בגלל הטיות קוגנטיביות היא חיונית: עבור אנשי-המקצוע, עבור עורכי-הדין, עבור השופטים. 

אבל אין להסתפק רק במודעות. יש לפתח נהלי-עבודה מתאימים, שיצמצמו למינימום את מרחב-הפעולה האפשרי של ההטיות הקוגניטיביות. 

ויפה שעה אחת קודם. 

יום רביעי, 10 בינואר 2018

חקיקה תודעתית

לא בכל יום אתה נתקל בהצעת-חוק כמו הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 34) (החלפת המונח אירוע אסון המוני), התשע"ח-2017. ההצעה הממשלתית , שעל פי אתר מאגר החקיקה הלאומי עדיין ממתינה לדיון בקריאה הראשונה במליאת הכנסת, חושפת פן מרתק שראוי לקחת בחשבון כאשר שוקלים שימוש במושג כזה או אחר בניסוח חוק, נוהל או מסמך מנחה אחר. 

על פיה ההצעה, מאז נחקק הפרק בפקודת המשטרה [נוסח חדש],התשל"א-1971,  המסדיר את הטיפול באירוע אסון המוני, בשנת 2005 ,לא נעשה שימוש במנגנון ההכרזה על אירוע אסון המוני הקבוע בו, וזאת על אף שבמהלך השנים התרחשו כמה אירועים שנכנסו לגדרו של אירוע אסון המוני כהגדרתו באותו פרק. ההצעה עצמה מביאה דוגמה לאירוע כזה:
"גל שריפות הענק שהתחולל בנובמבר 2016 באזורים שונים ברחבי מדינת ישראל והסב נזק רב הן בשטחים אורבניים והן בשטחים מיוערים. ההתמודדות עם גל השריפות היתה כרוכה בפעילות רחבת היקף של כוחות החירום וההצלה במוקדי השריפות בניסיון לכבות את השריפות ולמנוע פגיעה בנפש וברכוש, וכן בהסתייעות בגורמי סיוע בין־לאומיים. מבצע זה של כוחות החירום וההצלה זכה לשם 'באש ובמים'. "

בתחקיר שבעקבות המבצע, מתברר מדברי-ההסבר של הצעת החוק שבנדון, נבחנו הגדרת המונח "אירוע אסון המוני" ואופן השימוש בהסדר המעוגן בפרק, והתנאים להפעלת הסמכויות המעוגנות בו. אחת המסקנות שעלו היתה -
"שיש רתיעה תודעתית משימוש במונח 'אירוע אסון המוני', בשל ההשלכות שעשויות להיות לכך על הציבור, וכן שרתיעה זו היא אחד הגורמים לכך שלא נעשה שימוש בהכרזה על אירוע כאמור גם במקרים שנכנסו לגדר המונח האמור."
בעקבות התחקיר, כהתמודדות עם הרתיעה האמורה, החליטה הממשלה לפעול. ובהתאם לדברי ההצעה -
 "במטרה להקל על הגורמים המוסמכים להפעיל בעת הצורך את המנגנון לטיפול באירועים חריגים הנכללים היום בגדר 'אירוע אסון המוני', בלי לחשוש מהאפקט התודעתי שיש לשימוש במונח, מוצע להחליף את המונח האמור במונח 'אירוע חירום אזרחי'. באותו אופן, מוצע לתקן בחוקים שונים הוראות שעניינן אירוע אסון המוני ולהחליף בהן את המונח האמור במונח 'אירוע חירום אזרחי'."
קשה שלא לקרוא את הצעת-החוק הזו ולא לחשוב על עקרון העיצוב הידוע בשם ה-KISS principle. שם העקרון מבוסס על ראשי תיבות של המילים Keep it simple stupid (ויש האומרים  "keep it simple and straightforward"). ובמהותו הוא מתווה הנחה - רוב המערכות יעבדו בצורה מיטבית אם הן תעוצבנה בפשטות. לכן, במהלך תכנון ועיצוב יש להימנע ממורכבות. נדמה לי שההשוואה בין הניסוח "אירוע חירום אזרחי" לבין הניסוח "אירוע אסון המוני" היא הדגמה נאה ומאלפת של הפער בין פשטות לבין בומבסטיות. שיעור בניסוח. 

לקריאה נוספת