חוק איסור צריכת זנות(הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשע"ט–2018 עבר - ובהחלט יש ממה לחשוש - עבור מי שנאלץ להתפרנס מזנות

חוק איסור צריכת זנות(הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשע"ט–2018 עבר בקריאה שניה ובקריאה שלישית בכנסת (זהירות: העתק PDF ! של הנוסח הלא פורמלי כפי שהונח לקריאה שניה-שלישית. לנוסח הפורמלי יידרשו כמה ימים לפרסום ברשומות).

עיון בחוק מגלה, שכפי שחששו לא-מעטים, ובהם גם אני, החוק כמעט איננו עוסק בשיקום העוסקות והעוסקים בזנות. עיקר החוק הוא התמקדות בפן של הפללת-הלקוח, בצורה שכנראה תשנה את דפוס הפעילות של תחום הזנות בישראל אבל ספק אם תשפיע מעבר לכך.
הסיבה העיקרית? כפי שכבר כתבתי בפוסט קודם על הנסיון הלא-מגובש הזה לחלץ מעולם הזנות את מי שנפל אליו:

"כל מי שהגיע לעולם הזה מחוסר-ברירה לא יוכל להיחלץ ממנו בלי אלטרנטיבה לפת-הלחם שמבטיחה הזנות. כל עוד תתמיד מדינת ישראל להימנע מליצוק תוכן ממשי אל תוך הזכות לקיום מינימלי בכבוד (בג"ץ 366/03, זוכרים?), לא יהיה סיכוי סביר להצלחה במסלול האכיפתי"

בואו נביט בחוק יחד. הקורא את סעיף 1, סעיף המטרה של החוק עלול לפתח ציפיות גדולות:
"מטרתו של חוק זה להביא לצמצום הזנות באמצעות קביעת איסור צריכת זנות, כחלק ממהלך משולב הכולל חינוך והסברה לציבור והרחבת דרכי טיפול ושיקום לאוכלוסיות בזנות (בחוק זה – המהלך המשולב לצמצום הזנות), מתוך הכרה במאפייניה הפוגעניים של הזנות ובנזקים הכרוכים בה."

אבל הסעיף הביצועי-המהותי היחיד בחוק הוא סעיף 2 הקובע:

"העושה אחד מאלה, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3)לחוק העונשין, התשל"ז–1977
1) צורך מעשה זנות;
2) נמצא במקום המשמש, באופן מלא או חלקי, למעשי זנות, במטרה לצרוך מעשה זנות; לעניין זה יראו אדם הנמצא במקום שעיקר השימוש בו הוא למעשי זנות כמי שמטרתו לצרוך מעשה זנות, אלא אם כן הוכח אחרת."

שאר הסעיפים - 3-5 עוסקים בהפיכת הקנס לקנס מנהלי של 2,000 ש"ח לעבירה ראשונה וכפל-הקנס לעבירה חוזרת (הקנס בסעיף 61(א)(3) הוא עד 75,300 שקלים חדשים), ובאפשרות התלייתו בעבור חלופה חינוכית ששר המשפטים, בהסכמת שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת רשאי לקבוע. שימו לב ללשון המרשה הזו שאיננה מחייבת. כזכור, משרד המשפטים גרר את רגליו לא מעט בקשר לחוק הזה. האם מישהו חושב שבאמת צפויה כאן התנהלות שונה?
סעיף 6 מתקן את חוק העונשין מבחינה לשונית.
סעיף 7 קובע שהחוק יתחיל רק בעוד שנה וחצי.
סעיף 8(א) קובע שמדובר בהוראת שעה לחמש שנים (למעט סעיף 6)
סעיף 8(ב) הוא סעיף מעניין הקובע כי "לשם בחינת יישומו והשפעתו של חוק זה על השגת מטרתו ייערך מחקר, שממצאיו יוגשו לוועדת החוקה, בצירוף המלצות לעניין הארכת תוקפו של חוק זה, לא יאוחר משנה לפני תום תקופת תוקפו כאמור בסעיף קטן (א)." (ועדת החוקה היא ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. המונח נקבע בסעיף 5).
בדרך כלל, סעיף שאיננו קובע מפורשות מי יערוך מה ומתי הוא סעיף שדינו לא להתבצע. אופתע מאוד אם כאן יקרה אחרת).

סעיף 9 הסעיף האחרון בחוק, הוא הסעיף היחיד שאכן משלם מס-שפתיים להבטחה הגדולה של סעיף 1 בדבר "הרחבת דרכי טיפול ושיקום לאוכלוסיות בזנות". אבל כל שהוא עוסק בו - הוא בדיווח לכנסת.

"השרים המנויים להלן ימסרו לוועדת החוקה, אחת לשנה, החל מיום פרסומו של חוק זה, דין וחשבון על קידום המהלך המשולב לצמצום הזנות ועל יישום הוראות חוק זה, לרבות הקשיים ביישומו; הדין וחשבון יכלול, בין השאר, פירוט של הפעולות שנעשו בשנה שקדמה למועד הדיווח, בסוגיות אלה: 

(1) השר לביטחון הפנים בעניין אכיפת האיסור של צריכת זנות, ובכלל זה –

(א) מספר הקנסות שהוטלו, הבקשות להישפט שהוגשו, כתבי אישום שהוגשו בשל עבירה לפי חוק זה, לרבות בשל עבירות נוספות הקשורות לאותה פרשה, ושיעור ההרשעות והזיכויים באותם מקרים, והכול תוך הבחנה בין עבירה ראשונה לעבירה חוזרת וציון סוג המקומות שבהם נאכף האיסור;

(ב) מספר המקרים שבהם הוצע לאדם אמצעי חלופי והמקרים שבהם בוצעה עבירה חוזרת לאחר הטלת אמצעי חלופי, בכפוף להתקנת תקנות לפי סעיף 5; 

(ג) מספר המקרים שבהם החשוד נחקר בתחנת המשטרה והמקרים שבהם נדרשה חקירה של אוכלוסיות בזנות. 

(2) שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים בעניין –
(א) מספר המשתתפים שנטלו חלק בפעילות שהיא אמצעי חלופי, תוך פירוט סוגי האמצעים החלופיים, בכפוף להתקנת תקנות לפי סעיף 5; 

(ב) מסגרות השיקום הקיימות והחסרות לאוכלוסיות בזנות, תוך פירוט גיל, מין, מגדר ומספר המשתתפים המרבי ומספר המשתתפים בפועל בכל מסגרת." 

כלומר, מתוך 5 נושאי-דיווח, רק אחד עוסק בסוגיה של שיקום, וגם הוא - רק בדבר מסגרות השיקום הקיימות והחסרות. עצוב. כך מתמוססת לה הבטחה גדולה, וכל שנשאר ממנה הוא הסדרה חלקית ביותר של תחום.

ולמרבה הצער, כבר עכשיו יש חשש כבד שלא זו בלבד שההסדרה הזו לא תצליח לעזור לאנשים בזנות לצאת ממנה, אלא ששהיא עלולה להשיג את ההיפך מתכליתה.

מדוע ? יש לנו כאן חוק שמנסה להשפיע על הביקוש/היצע.אבל מה קורה כאשר יש חוק שמנסה להרחיק צרכנים בשוק שבו למוכרים אין אלטרנטיבה והם תלויים במכירות להישרדותם ? ירידת מחירים.
כלומר, שוק קשה למוכרים ואידיאלי לצרכנים.
אבל הרי הצרכנים יהיו בחשש, לא ? בכל זאת - משטרה וקנסות. גם בושה. גם כואב בכיס.

הצרכנים יכולים להתאפק. זו גם ההנחה של המחוקק שמבקש להצליח בחינוך והסברה לשנות תפישות-עולם. 

אבל המוכרים? הם צריכים לאכול. לא נעים לחשוב על מה יצטרכו המוכרות והמוכרים לעשות כדי לשכנע את הצרכנים שהם לא נתונים בסכנה. 

בנורבגיה, למשל, דיווח אמנסטי (זהירות: PDF) כי:

"Sex workers report having to take greater risks to protect clients from police detection, such as visiting clients’ homes, or having less time and opportunity to assess the risks of taking on potentially abusive customers. Since reporting abuses and acts of violence makes sex workers vulnerable to possible eviction and, for some, deportation, such acts are often left unreported."

צעד אחד קל לחזות - החזקה שנקבעה בחוק תביא לכך שלא יהיו יותר דברים שיוכלו להראות כמו "מקום שעיקר השימוש בו הוא למעשי זנות ". כי לקוחות רציונליים יימנעו מלבוא אליהם. מה נראה במקום זה? סביר להניח שהחוק עתיד ליצור אחד משתי תופעות בעולם-הזנות: חיזוק של זנות בבתיהם של הלקוחות או חיזוק של זנות שבה נשים (וגברים)(ונוער) עובדים לבד בדירות מגורים ולא מעיזות לקרוא למשטרה בשום מצב. כי אם תבוא המשטרה, השכנים יתלוננו ובעל הבית יזרוק אותן מהבית. 

ובכלל, איך יוכל אדם שבקושי שורד לשכור דירה ? הוא ייאלץ להיתלות בסרסור/ה שיארגן לו דירה מפוצלת כזו או אחרת. 

אין דרך אחרת להביט בחוק הזה - הוא מקשה על כל מי שנאלצ/ת להתפרנס מזנות. זו יכולה להיות דרך לגיטימית אם בצד המקל החוק היה מספק גזר בדמות מערכות שיקום איכותיות. אבל מאחר והחוק לא מספק דרך החוצה. מאחר אין כאן תקצוב של מקומות שיקום. מאחר ואין כאן קביעה בחוק של זכות שיקום. מאחר ואין כאן התמודדות של ממש עם הרקע הכלכלי-חברתי הקשה והנורא שמביא יצור אנוש לבחור בדרך ההישרדות הזו. אז כל מה שנשאר זה החלשה של מי שנאלצ/ת להתפרנס מזנות, והעצמה של הסרסורים. 

(ולא - לא מדובר כאן במשהו שלא ידוע למחוקק בישראל, או שלא נלקח בחשבון עוד בארץ שהובילה את המהלך הזה של הפללת לקוחות, שוודיה, הצהיר מפורשות בכיר ביחידה שנועדה להילחם בסחר בבני אדם (בשנת 2014):

"…of course the law has negative consequences for women in prostitution, but that’s also some of the effect that we want to achieve with the law”

(מצוטט מתוך ה-The Real Impact ofthe Swedish Modelon Sex Workers, של הNSWP - מסמך PDF).

קשה שלא לחשוש שהמבט הזה של האחראים לאכיפת החוק עתיד ללוות גם את המשטרה ולסייע לה בהעדפה של אכיפה חלקית מאוד בתחום הזנות. אחד מקוראי הבלוג שלח לי, בתגובה לפוסט שהוזכר לעיל, את הסרט הבא, שמדגים לפחות במקרה אחד את דרך פעולתה של המשטרה בשבדיה -

שמתם לב למשהו מוזר בסרט הזה? המשטרה מטפלת בעבירת הצריכה. אבל מתעלמת לגמרי מהדיווח על כך שאישה כלואה בדירה ונאלצת לספק שירותי זנות... וזאת בסרט שנועד להציג לציבור את המדיניות המשטרתית שם. 

למרבה הצער, כשחושבים על העתיד להיעשות על ידי משטרת ישראל עם החוק החדש, נוכח ההעדפה המוכרת לנו מתחום דיני-התנועה של אכיפת עבירות קנס קלות למדידה והוכחה על פני עבירות אחרות, קשות יותר למדידה והוכחה, ונוכח הדרך בה החשיבות הרבה המיוחסת לסטטיסטיקה שיבשה לעתים את שיקול הדעת המשטרתי, קל להבין את החשש שלי - שגם כאן, בארץ הקודש, שוטרים יעדיפו לאכוף את עבירת-הקנס החדשה והנוחה, מאשר להתעמת עם פושעים מקצועיים בדמות הסרסורים. 

יש המעריכים שהדברים יתנהלו אחרת. אשמח לגלות שכל החששות והתחזיות בפוסט הזה יופרכו. אבל לצערי, נוכח מבטי הפסימי, אין לי אלא להסתפק בתקווה שאם אכן החוק לא יעבוד, כאשר הוראת-השעה תתקרב לסיום, בעוד חמש שנים, ייטה המחוקק אוזן למה שיש לעובדות-הזנות לומר על הצרכים שלהן: