יום שישי, 20 באוקטובר 2017

שוב חוקרים את רצח תאיר ראדה ז"ל

שוב מתנהלת חקירה משטרתית בעניין רצח תאיר ראדה ז"ל. על עצם המשך החקירה בפרשיה הקשה הזו  יש לברך. 

הדיון התקשורתי סביב החקירה החדשה חושף מציאות אומללה. במסגרתה הסנגור של רומן זדורוב, היושב בכלא בעקבות הרשעתו ברציחתה של תאיר ז"ל ומתמיד לטעון לחפותו, מתאר את החשודה הנוכחית בתור מי שלדעתו היא האחראית לרצח. בתגובה, הסנגור של א"ק, מתאר את ההרשעה של זדורוב כמושתתת על מגוון ראיות מאוד מוצקות ומשולבות. שני הצדדים מקפידים, כמשפטנים מנוסים, לסייג את דבריהם, אבל התמונה המצטיירת היא עצובה ונוראה: כדי שאדם הטוען לחפותו יוכל להשתחרר הוא צריך להביא להרשעת אחר. והאחר? במקום לבטוח בחפותו הוא נשען על ההרשעה הקיימת. 


המחדל הוא כפול
  • מצד אחד, לא מוצה קו חקירה. למה ? כי הוא היה אחר מזה שעליו ננעלו רשויות החקירה.
  • מצד שני, אי מיצוי קו החקירה יצר מציאות שבה החשדות המרחפים סביב אדם אחר לא הופרכו עד הלום. עובדה - א"ק נחקרת במשטרה... 
להבנתי, אלה תוצאות חקירה המתנהלת מתוך תפישה של החוקרים והתביעה שהם יודעים מי ביצע את הפשע, בלי גוף ראייתי הולם התומך בתפישה הזו. זו היתה - ונשארה - הבעיה בשיטה פלילית המאפשרת הרשעה כשהראיה העיקרית היא הודאה. תהא אשר תהא תוצאת החקירה המחודשת, אסור שהיא תוכרע רק על בסיס הודאה כזו או אחרת. 

וחשוב מזה - אסור שימשיך להתקיים הכשל האמיתי במקרה הזה -  אי-ההבחנה בין החפות מפשע של פלוני או אלמונית, הזועקת לשמיים, לבין חוסר היכולת שלנו להגיע לידיעה - ברמת הוודאות המשפטית הנדרשת - מי באמת ביצע את הפשע הזה. 

לקריאה נוספת