יום שני, 18 באפריל 2011

לכבוד ליל הסדר

משפטים, כידוע, הוא ענף בין-תחומי (אינטרדיסציפלינארי) שגבולותיו שנויים במחלוקת. אני נמנה על אלה הסבורים כי בתחום המשפט חוסים, בין היתר, הן החוק והמשפט הישראליים, הן החוק הדתי ובכלל זה ההלכה העברית, והן הנורמות לפיהן נוהגים בני-האדם, גם כשאין להן כללי אכיפה ברורים. מבחינה זו יש דמיון בין משפטים לאנתרופולוגיה. הזדמנות נהדרת להדגים זאת, היא ליל הסדר. אחת הנורמות המעניינות בחברה הישראלית היא הדרך בה חוגגים את ליל הסדר. זהו אחד המקרים הנדירים, בהם נדמה שאין מרחק גדול בין הנורמה ההלכתית לנורמה המקובלת ברוב החברה היהודית בישראל, על שלל זרמיה. כשזוכרים את המרחק בין הנהוג לבין החובה ההלכתית המינימלית של "שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור" (תלמוד בבלי סדר מועד מסכת פסחים פרק י ), ושמים לב לפער בין הנהוג לבין התכלית העיקרית של הערב הזה - "והגדת לבנך" (שמות יג) הרי שלפעמים נדמה שהדבקות בהגדה, יותר משהיא מוסיפה, היא גורעת.

אז הבה נזכור ונגיד - הערב אנו חוגגים את היציאה מעבדות לחירות של בני-ישראל. הערב נראה עצמנו כאילו אנו יוצאים מארץ מצרים. הערב נשוב ונפנים את חשיבותה של החירות לבני-האדם, באשר הם.


אין תגובות:

פרסום תגובה